הסאגה הבאה ראויה להיכלל בכל קורס לתקשורת ספורט. יש בה כל החומרים הטבעיים והמלאכותיים שמרכיבים את דמותה של עיתונות הספורט רוויית האמוציות.

השבוע, עם תחילת העונה החמה, פירסם one סקופ לוהט: גיא לוזון יאמן בעונה הבאה את סטנדרד ליאז' הבלגית. הידיעה אטרקטיבית במיוחד מכמה סיבות. מדובר במאמן ישראלי שקופץ כיתה לקבוצה אירופית ידועה, בעלת עבר ומסורת, אירוע שאמור להוסיף לגאווה הלאומית החבוטה. הזוכה המאושר הוא מאמן הנבחרת הצעירה של ישראל, שבעוד שבוע תחל את דרכה בטורניר היורו עד גיל 21, שייערך בארץ. הנ"ל גם מגיע ממשפחת כדורגל ידועה ושנויה במחלוקת.

הסקופ התפרסם ב-one, סדין אדום למתחריו ולעיתונאים רבים, וחתומה עליו אופירה אסייג, מי שהפכה את ה"פרסום ראשון" לתעשייה פרועה וזולה. כיוון שהפעם מדובר בסיפור בלעדי מהליגה הבכירה, הוא הכעיס את ynet, עיצבן את "וואלה", גרם אי-נוחות ב-nrg ובעיקר הרתיח את ערוץ הספורט.

באתר ערוץ הספורט, שראה עצמו הנפגע העיקרי, לא היו מוכנים לבלוע את עלבונם ללא קרב. שעה קלה לאחר one פורסמו באתר הערוץ ציטוטים אנונימיים של שחקני הנבחרת הצעירה, שהתלוננו כי המאמן שלהם מתעסק בקריירה שלו במקום להתרכז בהכנות לטורניר.

לוזון שמע את הקולות הכועסים, הריח צרות וכינס מסיבת עיתונאים להרגעת הרוחות. האירוע היה רשמי, בחסות ההתאחדות לכדורגל, ולוזון ישב בו מול העיתונאים וסיפר שהידיעה לא היתה אמורה להתפרסם בעיתוי הנוכחי. לדבריו, הסיכום עם הקבוצה הבלגית היה שהיא זו שתפרסם את דבר חתימתו, אבל מה לעשות, one הפתיעו. לוזון אף הודה כי שיקר ל-one כשהתבקש להגיב והכחיש בפניהם שחתם בבלגיה.

אלא שהמאמן בחר, משום מה, לכבות שריפה בפחית נפט: לצדו הסב בשולחן המכובדים גם הסוכן שלו, דודו דהאן, שסידר לו את הג'וב בסטנדרד ליאז'. במקום לבקש מדהאן לעזוב את הבימה ולשבת בקהל, הקדיש לוזון כמה משפטים לשיבוח סוכנו הנמרץ, מה שהפך אירוע רשמי למופע יחצני מביך, מריח רע וחשוד מכל בחינה.

מכאן התפשטה האש לאתרים ולעיתונים. לחלל נזרקו מלים קשות: שכונה, ביזיון, בושה, כלימה. ההתאחדות התנצלה, הודתה שנוכחותו של הסוכן במסיבה היתה טעות, אבל מאוחר מדי. השם לוזון תמיד מושך אש, וכשאחד מענפיה של המשפחה מספק בעצמו את חומרי התבערה, זוהי הרמה להנחתה שאינה נותרת באוויר. רק ב-one המשיכו לאתרג את הסקופ שלהם, או שמא את מקורו, ולא הזכירו במלה את מסיבת העיתונאים ההזויה, על אף שהפכה לנושא חם ומדובר יותר מהקריירה האירופית החדשה של לוזון.

הסקופ על מינוי לוזון ב-one

ל-one הצטרף אתר nrg ולמחרת "מעריב" עצמו. הם אמנם הזכירו בקטנה את התקרית, אבל בעצם החליקו אותה. לדודו דהאן יש טור אישי מדי יום חמישי ב"מעריב" וב-nrg, וקצת קשה לסקר ביושרה גמורה את מי שאוכל איתם מאותה צלחת, סדוקה ככל שתהיה. ב-nrg עוד ניסו לחפות על כך שלא הם זכו להתכבד בסקופ שבישל הקולגה שלהם. בפתיח הפולו-אפ שהתפרסם כשעתיים לאחר one, הובא ההסבר של לוזון להדלפה. הוא ייחס אותה לאדם שעובד עם דהאן, שבטעות העלה את הידיעה לכמה שניות בפייסבוק. הקורא מתבקש להאמין שבדיוק באותן 17 שניות – גם אנשי one היו שם.

למחרת, בעוד שב"ידיעות אחרונות" חתכו ("התנהלות פסולה") וב"ישראל היום" הצליפו ("סטאנדרד של לוזונים"), ב"מעריב" זכה המאמן לשער מפרגן במיוחד ולידיעה חיובית לא פחות, שבה קיבל גם הסוכן בעל הטור שאפו גדול. התקרית ממסיבת העיתונאים אוזכרה ב"מעריב" כבדרך אגב, בכמה שורות של ציטוט מתוך התנצלות ההתאחדות. על אירועים פחותי ערך הקשורים בנבחרת או ביו"ר ההתאחדות פירסמו בעבר ב"מעריב" שערים לוחמניים עם טובי כותביהם. שתיקתם בסוגיית המאמן והסוכן הוציאה אותם קטנים.

התנהלות דומה נרשמה באותו יום גם ב"הארץ". כתב הכדורגל משה בוקר מקורב ליו"ר ההתאחדות. גם ב"הארץ", כמו בקרליבך, בחרו למשוך את ידם מהעניין. שפל עיתונאי בשני מדורי ספורט איכותיים.

מנגד, ב"וואלה", התנפחה שערוריית הסוכן חובב הפרסום לאני-מאשים גורף ורווי קונספירציות. תחת הכותרת "סוכן כפוי" פרש אורן יוסיפוביץ שורה של תמיהות וחשדות שחילץ מ"מיני מופע האימים", כלשונו. "העיניים לא האמינו למה שהן ראו", כתב הפרשן העולה של "וואלה" ("ערב שחור", כינה את האירוע, לא פחות). "המהלך להושבת דהאן מול המצלמות היה מהמהלכים הנבזיים בהיסטוריה המתועדת", המשיך לנקוט לשון המעטה. "דסטין הופמן של 'לכשכש בכלב' בחיים לא היה נותן לזה לקרות". לקרוא ולא להאמין.

שער ספורט "מעריב": מפרגנים בלבד

הסקופ של one העמיד את ערוץ הספורט במצב מביך. הערוץ מתכונן לטורניר היורו עם ימי שידור מיוחדים, ובעיקרון מעוניין לפרגן ללוזון ולנבחרת ישראל. אלא שכעת משהו השתבש. יהיה מעניין לעקוב אם דיווחיו על לוזון יהיו ענייניים או ייהפכו למגמתיים.

one מצדו דואג לשמור על יחסים טובים עם משפחת לוזון המורחבת. אל אופירה אסייג, המקושרת למשפחה, הצטרף בחודשים האחרונים גידי ליפקין, לשעבר כתב ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", שמונה לעורך האתר בפועל. קשריו הטובים עם אבי לוזון נמשכים מאמצע שנות ה-90, עת שימש כתב ספורט במקומון הפתח-תקוואי של ידיעות-תקשורת ולוזון היה יו"ר מכבי פתח-תקווה. בשבועות האחרונים ניכרת ב-one תנועה ערה של ידיעות פרו-לוזוניות – מינויו לחבר הוועד הפועל באופ"א, התמודדותו לקדנציה נוספת בהתאחדות והשיחה החטופה שלו עם קנצלרית גרמניה בגמר ליגת האלופות. אלו ועוד, בתוספת ידיעות יחצניות על טורניר היורו, התפרסמו ב-one ללא קרדיט, מה שמוביל להשערה בדבר זהותו של המפרגן המסור.

יצוין כי one ניגש לאחרונה למכרז על שידורי ליגת-העל לנוער, יחד עם ערוץ הספורט. אם יזכה, זו תהיה עבורו קפיצת מדרגה נחמדה. המשך טיפוח הקשרים עם העומד בראש ההתאחדות, בתוספת הפרגון לאחיין המאמן, יכולים להועיל לעסקים.

קשה שלא להסיק שהניצוץ שהדליק את המדורה הרועשת הזאת היה העובדה שהסקופ נפל בחלקו של אתר מסוים בלבד. אם כולם היו מקבלים את הידיעה באותו הזמן, היתה נגזלת לפחות מכמה מהם ההזדמנות לטפס על כל העצים הגבוהים בסביבה ולנפנף משם עיתונות לוחמת במיטבה.

נוכחותו של דהאן במסיבת עיתונאים ממסדית, שאותה ניצל כדי לעשות לביתו, היתה בזיונית לפי כל כללי הטקס. גם מי שהתעלמו מהתקרית וגם מי שניפחו אותה לממדי מלחמת עולם לקו באובדן חוש מידה. מה שבטוח, כדי להיטיב לקרוא בין השורות של ידיעות כמו-חדשותיות ופרשנויות כמו-מקצועיות, יש להכיר את אחורי הקלעים לא פחות מאשר את הבמה עצמה. אותה בקיאות נדרשת גם כדי לקרוא בין השורות של מה שלא פורסם. אירוע לוזון-דהאן מלמד כמה שביר הגבול שבין דעה לידיעה, בין חיסול חשבונות ברנז'אי לבין עיתונות קלאסית, ועד כמה תקשורת הספורט המקומית שקועה עמוק ביחסי קרבה חולים בין העיתונאים למושאי הסיקור שלהם.

ערוץ הספורט שוב חובט במכבי

ידיעה מעניינת שהתפרסמה באתר ערוץ הספורט חוללה סערה בבצת הכדורסל: רועי גלדסטון כתב כי מכבי תל-אביב מעוניינת בג'וש דאנקן מהפועל ירושלים. למכבי תל-אביב יש עבר בעייתי של פניות לשחקני הקבוצה היריבה לפני משחקים מכריעים. בכך נוצר הרושם כאילו הם גורמים למועמד לשחק מולם בזהירות, או בשפת העם "לפתוח רגליים".

המפורסמת ביותר בז'אנר הזה היא "פרשת הפיצה", שפירסם בזמנו רון קופמן ב"הארץ". השליח עם הווספה והמגש הוזמן לדירתו של רדיסאב צ'ורצ'יץ' מהפועל ירושלים, שם התגלה יחד עם מנכ"ל מכבי דאז, מוני פנאן – כל זאת ערב סדרת גמר הפלייאוף בין שתי הקבוצות.

הפרסום של גלדסטון בערוץ הספורט

הפרסום של גלדסטון גרם נזק תדמיתי למכבי תל-אביב, שלא נותרה חייבת. "מדובר בקשקוש מוחלט", נאמר בתגובה חריפה בחומרתה. "מכבי תל-אביב מביעה שאט נפש [...] מדובר בסיפור דמיוני ללא כל בסיס במציאות [...] למכבי תל-אביב נמאס מזמן להתייחס לידיעות מומצאות של כתבים שונים המבקשים לבנות סיפורים וסנסציות שלא היו ולא נבראו!".

המלים הקשות הללו הופנו לגלדסטון, שעובד בערוץ שחלקו נשלט על-ידי הבעלים של מכבי תל-אביב. גלדסטון זוכה במכבי לדלת פתוחה במיוחד, הוא אף הנחה לפני כשנה וחצי ראיון אינטרנטי חי שיזמה הקבוצה עבור אוהדיה. גלדסטון וערוץ הספורט הואשמו לא פעם בדיווחים אוהדים מדי לקבוצה של המדינה, ועוינים במיוחד ליריבה העירונית, הפועל.

על הרקע הזה, אי-אפשר שלא להעריך את הפרסום שהזיק לתדמית של מכבי. יתרה מכך: בערוץ הספורט לא נבהלו מההכחשות הנמרצות, והתעקשו לחזור ולהזכיר את הידיעה הפרובלמטית גם בימים שלאחר מכן. עניין זה, בתוספת פרשת הנאצות של גיא פניני, מגבש עבור ערוץ הספורט היסטוריה קטנטנה של ביצים גדולות.

משחק הערוצים של חברת הכבלים

ללא הודעה מוקדמת תפס ערוץ ספורט חדש את מקומו של ערוץ ספורט אחר. Trace ספורט הצטרף למגרש המשחקים של הוט על חשבון יורוספורט 2. הודעה על כך פורסמה באתרי הברנז'ה. מי שלא התעדכן דרך האינטרנט הופתע לגלות את השינוי בלי להבין על מה ולמה, ומי זה בכלל הערוץ החדש.

יורוספורט 2 הגיע לכבלים לפני כשנתיים במקומו של ESPN המצוין, לאחר שהוט דרשה מערוץ הספורט האמריקאי להפחית 75% מהתשלום. ESPN נפרד בצער, הצופים המכורים לספורט אמריקאי הקימו קול זעקה, אבל בהוט לא התרשמו. יורם מוקדי, סמנכ"ל התוכן, הרגיע את הציבור באומרו שיורוספורט 2 הוא "ערוץ פופולרי ומוביל בחו"ל והבאתו נותנת מענה לביקוש הרב לערוץ זה גם בארץ". ואנחנו אפילו לא ידענו עד כמה אנחנו משתוקקים לערוץ כזה.

חלפו שנתיים מאז שהערוץ החדש עלה לקול תרועות בכירי הוט, והנה הוא נעלם מאפיק 52, שם התרגלנו לראותו. הוא הוגלה אחר כבוד אל תחנה מס' 59 במקומו של ספורט 5i (מגזין אינטראקטיבי), שנזרק אל מעבר להרי החושך, אללה ירחמו, אל אפיק 239.

מתוך Trace ספורט

Trace ספורט הוא מגזין בינלאומי המביא ראיונות וסיפורים מאחורי הקלעים המתורגמים לעברית. מדוע זכה Trace ספורט למקום מועדף בממיר על חשבון יורוספורט 2, זה שהוט הצליחה בזמנו לשכנע את מועצת הכבלים והלוויין שהוא תחליף הולם ל-ESPN? מדוע Trace ספורט לא קיבל מלכתחילה את אפיק 59 או נשלח ל-239? האם משום שאת הערוץ החדש מפיק ומנהל אבי בר, לשעבר מנכ"ל ערוץ הספורט, שמקושר להנהלת הכבלים?

רון הרמלין, מנהל הערוצים בהוט, היה הפעם האיש שנשלח לתקשורת כדי להלל את המוצר החדש. "נמשיך להביא ערוצים חדשים וייחודיים מרחבי העולם, הנותנים מענה ללקוחותינו במגוון תחומים", שח לציבור.

ערוצים חדשים וייחודיים שנותנים מענה? יורוספורט 2, לרוב הדעות, איכותי הרבה פחות מ-ESPN, ו-Trace ספורט לא עולה במאומה על יורוספורט 2, שמביא שידורים ישירים רבים.

מסקנה: אם אתם לקוחות הוט שמגלים יום אחד ערוץ ספורט חדש במסך שלכם, ואז הולכים לאינטרנט וקוראים באתר ברנז'ה ציטוט מבכיר תורן בהוט שמספר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקכם, רוב הסיכויים ששוב עשו סיבוב קטן על חשבונכם.

התיקונים

אבו סובחי בתגיות אתר ערוץ הספורט

בערוץ הספורט פירסמו בטעות את שמו של היו"ר החשוד עוד בטרם הובא להארכת מעצר. בהמשך תיקנו והסירו את שמו, אך אויה, שכחו את התגיות.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il