לגייס מקור

"חייבים לתת פתרונות גם למעשנים. לא ייתכן שבנאדם מבוגר שבוחר להמשיך לעשן כי הוא נהנה מזה לא יוכל. מקום העבודה מחויב על-פי חוק לאפשר לי לעשן", אומר מורה באר-שבעי לכתב "ידיעות אחרונות" תלם יהב, המראיין אותו במדור "חמש קטנות" שבמוסף היומי, על אודות כוונת משרד החינוך לסגור את חדרי העישון למורים. "מורים מעשנים יצטרכו לצאת מחוץ לשערי בית-הספר ולעשן, ויהיו גם תלמידים שייצאו לעשן, כך עלול להיווצר מצב שבו העישון יהיה בצוותא", חוזה המורה. האם ההגבלה החדשה תעודד מורים להפסיק לעשן? "אני בספק", אומר המורה. הלוואי שהייתי מפסיק בעצמי, הוא מוסיף, אבל "העניין הוא שכל דבר שנעשה בכפייה, ברוב המקרים יוצר אנטי".

סוגיית גיוס החרדים (והערבים) עמדה במרכז קמפיין הבחירות של לפחות מפלגה אחת וזכתה לתשומת לב תקשורתית גדולה במהלך השנים האחרונות, אולם בשבועיים האחרונים, עת התגבשו מסקנות ועדת פרי "לשוויון בנטל", נדחק העיסוק התקשורתי בה מפני סוגיות אקטואליות בעלות משמעות קצרת טווח הרבה יותר. עם סיום עבודת הוועדה בשבוע שעבר הבליטו העיתונים (שאינם "ידיעות אחרונות") את התנגדותן של מפלגות הבית-היהודי וישראל-ביתנו למתווה המוצע (בשל הניסיון לפגוע בתנאי השירות של בני ישיבות ההסדר ומשום שלא הוטלה חובת גיוס על הציבור הערבי, בהתאמה).

אתמול התקיים דיון "מרתוני לתוך הלילה" לאישור המסקנות, והעיתונים מדווחים היום על המהלך הלא מוגמר. תפנית בדיונים שאירעה סמוך או מעבר לדדליין של שליחת העיתון לדפוס חשפה את התמסרותם של כמה מהכתבים למקורותיהם.

העיתון המעלה את הסוגיה על ראש שמחתו הוא "מעריב", שבבעלותו ובאחריותו העריכתית של שלמה בן-צבי, חובש כיפה המזוהה עם הציבור הדתי-לאומי שמייצגת מפלגת הבית-היהודי. "מתווה הגיוס: שירות חיילי ההסדר לא יוארך לשנתיים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב"."הבית-היהודי תמך בהמלצות הוועדה לשוויון בנטל לאחר פשרה לפיה בני ישיבות ההסדר ישרתו חודש נוסף. לא תוטל אחריות פלילית על ראשי ישיבות שיסייעו להשתמטות. שירות לאומי של בני מיעוטים יישאר התנדבותי, אך יוצג כמתווה מסודר שיכלול לוחות זמנים ותמריצים לעידוד משרתים".

שר הביטחון משה יעלון, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)

הטון הענייני, הלא ביקורתי, הופך כמעט עולץ בעיתון השני של בן-צבי, המזוהה באופן גלוי עם עמדותיו האידיאולוגיות של בן-צבי. "המחלוקת הגדולה נפתרה: שירות ישיבות ההסדר יוארך בחודש אחד", נכתב בכותרת על השער, וכותרת המשנה מודיעה, בדומה לזו שב"מעריב", כי "במקביל, מסתמן כי גם הסנקציות הפליליות על ראשי הישיבות החרדיות לא ייכללו במתווה הגיוס החדש". בשני העיתונים (בשניהם חתום על הידיעה זאב קם) נראה כאילו הקרבה למקורות (במקרה זה נראה כי מדובר ביעלון) מקלקלת את השורה: דיוני הוועדה, מדווחים היום האתרים, נפסקו במהלך הלילה דווקא בשל מחלוקת על סוגיית הסנקציות הפליליות.

ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" מסגור הדיווח ביקורתי יותר, בהתאם לקבוצות ההזדהות שלהם, אולם בעוד שב"הארץ" הדיווח קורקטי, ב"ידיעות אחרונות" הוא מוטה פוליטית באופן בוטה. "בלחץ הבית-היהודי, שירות חיילי ההסדר יוארך בחודש בלבד", נכתב בכותרת דיווח של יהונתן ליס בשער "הארץ". "ברגע האחרון: יעלון ניסה לסכל את הסעיף המרכזי בחוק הגיוס", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות"; "דרמה בוועדת פרי: בניגוד לעמדת צה"ל, שר הביטחון דרש במפתיע לא לגייס אוטומטית את החרדים בעוד 3 שנים ולהשאיר זאת לשיקולו. קודם לכן סוכם: השירות בישיבות ההסדר יוארך רק בחודש".

גם הידיעה של איתמר אייכנר מוכתרת במלים "המעצור הלילי של בוגי" ומתארת מציאות שלפיה "הכל כבר היה מוכן לקראת אישור מסקנות ועדת פרי, אז הטיל השר יעלון פצצה". לפי הדיווחים היום, מי שהורה לעצור את הדיונים היה דווקא לפיד, ולא יעלון, ובכל מקרה הדיווח של אייכנר לא רק שגוי, אלא גם מכיל סתירה פנימית – הוא נפתח בקביעה כי יעלון לא הסכים למתווה של גיוס חובה לחרדים למעט 1,800 "עילויים", וממשיך בקביעה הפוכה, כשבדרך הוא גם קובע כי היתה הסכמה פה אחד על סוגיית הסנקציות הפליליות. הידיעה של אייכנר, הממוקמת בלב כפולת עמודים המוקדשת כולה לסוגיית הגיוס (רוב החלל נתפס על-ידי תמונות, כותרות ואינפוגרפיקות – כמו שקורה לרוב בעיתוני ילדים), נדמית כאילו עומדה ואז שוכתבו הפתיח והכותרות כדי להתאים למידע חדש שהגיע ברגע האחרון. המידע החדש מעיד על מקורו – במפלגת יש-עתיד.

באורח אירוני, דווקא הדיווח הלקוני כרגיל ב"ישראל היום" קרוב יותר לתאר את שאירע בפועל. אחרי הכל, נתניהו טרם נכנס לעובי הקורה, והכתבים המדיניים חשים, כנראה, חופש יחסי.

בטר פלייס פור דנקנר

כאילו לא די בדרמה המתחוללת בקונצרן אי.די.בי, הודיעה אתמול חברת המכוניות החשמליות בטר-פלייס על פשיטת רגל, שינתה את סדר היום של העיתונות הכלכלית והכריחה גם את הכתבים והעורכים בעיתונות הכללית לעסוק בהרחבה יחסית בתחום זר להם. כמו במקרה של נוחי דנקנר, גם אצל שי אגסי הכיסוי העיתונאי הוא סיפור בפני עצמו, אלא שבעוד שאצל דנקנר התגבשה חזית לעומתית של עיתונאים שהפסיקו לשרת את האג'נדה של בעל השליטה, אגסי זכה לכתף חמה לרוחב החזית, למעט כיסי התנגדות שנדחקו בדרך כלל מהשערים והכותרות.

עוזי בנזימן הציג כאן בשבוע שעבר סקירה תמציתית של היחס החיובי, שלא לומר הנשיאה על כפיים, שזכו לה היזם שי אגסי ומיזם המכוניות החשמליות שלו מצדה של העיתונות הישראלית (ולא רק היא). ואולם, לפשיטת הרגל הנוכחית קדמו פיטוריו של אגסי מהחברה על-ידי בעל השליטה, עידן עופר, מה שגרם לזעזוע עיתונאי ולתחילתו של חשבון נפש, וממילא המשבר הנוכחי, הסופני, פוגש את העיתונות כשהיא כבר בשלבי התפכחות.

"סופו של חלום ישראלי" היא הכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות", שהוכיח בעבר קרבה למשפחת עופר, בעלי השליטה בבטר-פלייס, ואף סיפק סיקור מחמיא ביותר לאגסי ולחברה. היום, על כל פנים, ב"ידיעות אחרונות" לא נושאים פנים – ואף מפרסמים ביקורת על מי שלא זיהה את הכישלון המתממש: "תמחור מופרז? יש. טווח נסיעה מוגבל? בהחלט. מחויבות למונופול? כלול. חסימת תחרות בחסות הממשלה? בכיף. תוכנית עסקית עמומה? תהיו בטוחים. שיטת החלפת סוללה מסורבלת? עלינו", כותב רענן שקד, וממשיך: "עם כל נתוני הפתיחה האלה, מי יכול היה לנחש שהם ייכשלו ככה?". חבל רק שבניגוד לנהוג בטבלואיד, הפעם לא מפרסמים תצלומים של גזרי עיתון ובהם דיווחים קודמים של "ידיעות" על מושא הסיקור.

גם שער "ממון" מוקדש ל"בטר-פלייס, 2007–2013". "למה החזון של מכונית חשמלית להמונים כה קשה למימוש?", שואלת כותרת המשנה המתמצתת את טורו של סבר פלוצקר, המכוון את האש הרחק מעידן עופר והיישר אל אגסי, בעל החזון אך גם השכיר. "המודל הייחודי שהמציא שי אגסי, המפריד בין קניית המכונית לחכירת הסוללה, התגלה בשטח כמסובך, יקר ולא ידידותי. עם סיוע ממשלתי ישיר קרוב לאפס, ניהול יהיר ולא יעיל, משקיעים מתלבטים ודעת קהל קנטרנית, גורלו של מיזם בטר-פלייס נגזר עליו ללא תקנה". הקביעה כי המיזם ספג קנטורים מדעת הקהל (המיוצגת על-ידי התקשורת) אופיינית לפלוצקר ולדוקטרינות תעמולה סובייטיות. היא מעוותת את המציאות הכללית (פרגון מקיר לקיר) כדי להאיר באור חיובי את הסיקור המביך שהעניק לאגסי ולעופר פלוצקר עצמו (שגם מאשים, בלי לפרט או להסביר, "קבוצות אינטרסים שונות" בסיכול המיזם – עוד אפקט אופייני).

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "נגמרה הסוללה"; "סוף החזון החשמלי כחול-לבן?", שואלת כותרת המשנה. הסיקור, בכפולה הפותחת, מתמקד בטפל: הלקוחות המעטים שהחברה הצליחה לגייס. "קניתם? צר לנו, אתם בבעיה". "מרגיש מרומה, רוצה תשובות", נכתב בשתיים מהכותרות בכפולה. לקוחות בטר-פלייס שהם גם קוראי "ישראל היום" יבואו היום על סיפוקם.

"הארץ" ו"מעריב" משאירים את הטיפול בנושא למוספיהם הכלכליים. אלה, מטבע הדברים, מתמקדים במספרים. "3.1 מיליארד שקל – מחיר החזון והכישלון", לשון הכותרת הראשית של "גלובס" (כך ירדו לטמיון 3.1 מיליארד שקל" היא כותרת "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב"). "בטר-פלייס נשארה עם קופה ריקה – והתחייבויות במאות מיליוני דולרים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", ו"בטר-פלייס משאירה את הנושים עם חור של 40 מיליון דולר" בזו של "כלכליסט". הכותרות של שני העיתונים האחרונים, יש לציין, מדויקות יותר מזו של "גלובס": החובות לנושים הם עובדה, כמו גם הסכום הכללי שהושקע בחברה. השאלה אם זה האחרון יירד לטמיון היא עניין של השקפה. הרי בבטר-פלייס לא שרפו אותו, אלא קנו בו שירותים והכניסו אותו למחזור המשק הישראלי.

משרדי בטר-פלייס ליד צומת גלילות סגורים, אתמול (צילום: יוסי זליגר)

"העיסוק בצרות של דנקנר ועופר מתסכל. אין בעיה עם העבודה הרבה שהם עושים לי, אבל מה עם להשאיר קצת מקום לטיפול בלוליינות הפיננסית של אילן בן-דב", צייץ אתמול רועי ברגמן, עורך שוק ההון ב"ממון" (שאליו היגר בתחילת השנה מעבודת עריכה במדור המקביל ב"כלכליסט", המקצועי והביקורתי יותר). לשמחתו של בן-דב, צרותיו של דנקנר טרם הסתיימו. לשמחתו של דנקנר, רועי ברגמן ממשיך לסקר אותו בעיתון הנפוץ במדינה (בסופי-שבוע). "עולה להתקפה" היא הכותרת על שער המוסף. "נוחי דנקנר עולה להתקפה: זה הסכם של אינטרסנטים" היא כותרת הידיעה עצמה (יחד עם ליטל דוברוביצקי). "זהבה דנקנר, אמו של נוחי: 'הוא יילחם. לא נאמרה המלה האחרונה" היא כותרת ידיעה נוספת באותו עמוד (נווית זומר). אייטם נוסף מוקדש לפירוט "הטענות של דנקנר", לפחות שתיים מהן (מתוך ארבע) מופרכות על פניהן, אך מובאות ללא כל ביקורת או ניתוח עצמאי.

"ממון" (עורכת: יעל דרומי) דבק בהתמסרות המחפירה שלו לבעלי ההון באותה עקשנות שבה דנקנר נצמד לפירמידה שבנה, אולם מי שחפץ לקרוא ניתוחים ופרשנויות מרחיבי דעת על המצב באי.די.בי יוכל למצוא את מבוקשו בעיתונים הכלכליים המתמחים. "גלובס" מספק פרטים חדשים ומעניינים על האופן שבו נחתם הסכם בעלי האג"ח, "כלכליסט" מציע גם הוא פרטים נוספים, וכרגיל, בראש המבקרים עומד "דה-מרקר". "אי.די.בי מנסה להדוף את נסיון ההשתלטות – ושולפת ספינים מהשרוול" ו"אפשר להריח שמתבשלת תביעה ייצוגית נגד הבנקים על התנהלותם בפרשת אי.די.בי" הן שתי כותרות בנושא על שער העיתון.

"סוף-שבוע של צביעות וספינים עבר על מי שעסק בקבוצת נוחי דנקנר הקורסת בשלושת הימים מאז שהתברר שלא רק בנק לאומי ובעלי האג"ח באי.די.בי פיתוח איבדו את אמונם בנוחי דנקנר, אלא גם בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות", כותב רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר" והמבקר הבוטה ביותר של דנקנר בעת האחרונה. "דנקנר עצמו נזעק להתראיין בערוץ 2 וגם לכמה עיתונים, ובבוקר ראשון הוטלו למערכה עו"ד ליפא מאיר ‏(קול-ישראל‏) ואמו של דנקנר ‏(גלי-צה"ל‏), זהבה.

" [...] גם ברמה התדמיתית מנסה אי.די.בי להציג תמונה שכבר הכרנו בעבר, אם כי הפעם זה בוטה יותר: מצד אחד יש איש עסקים 'ישראלי', 'ציוני', 'מוכשר', ש'לא יעזוב לעולם' כי 'השורשים שלו כאן', לכן הוא גם 'תורם לחלשים' וגם 'דואג ל-40 אלף עובדיו', שלא לדבר על כך שהוא 'עובד לילות כימים' ו'עושה הכל כדי להציל', כי הוא חש אחריות ל'כספי האלמנות והיתומים'. הבעיה של אותו איש עסקים היא שבסך-הכל הוא נקלע ל'משבר זמני' בגלל 'המצב הכלכלי בעולם'. אבל אם תיתנו לו זמן ו'אפשרות לתקן', הכל יסתדר כי ה'נכסים מצוינים', 'השווי עולה' ו'יש מיליארדים בקופה'. מנגד מוצג הצד השני – בעלי האג"ח ותומכיהם – כ'מפירי אמון' ש'חברו מאחורי גבו' של דנקנר ו'עשו יד אחת לסילוקו'. הם חתמו ב'אישון לילה' על הסכם שמהווה 'תספורת ענקית של מיליארדי שקלים על הציבור'. והכי גרוע, מעורבת כאן גם 'קרן זרה' של 'אוכלי נבלות', שרק באה 'להרוויח כסף' ו'לעשות סיבוב' מתוך רשעות ותאוות בצע".

שטרקמן ממשיך, אולם הבאת לקט ההתבטאויות של דנקנר ומקורביו כלשונן, עטויות במרכאות בלבד, ממחישה לבדה את עוצמת הגיחוך הנשקף מהן.

ובכל זאת, כדאי לקרוא את המשך הטור.

דבר אחד בטוח

"קל לקשור בין המכוניות הנשרפות בשטוקהולם לבין רצח החייל בלונדון בשבוע שעבר. אבל מדיניות ההגירה באירופה היא רק חלק מהסיפור: גל האלימות אינו תולדה של רב-תרבותיות, אלא ביטוי לזעמו של הדור הצעיר בכל היבשת – שמאס בהווה ואינו רואה תקווה באופק", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אנשיל פפר בעמ' 3 של "הארץ" ("אבודים באירופה"). בפתח הכתבה כותב עוד פפר כי הקביעה שלפיה המהומות בשבדיה הן המחשה לכשלון מדיניות ההגירה המקלה וחזון הרב-תרבותיות היא "מסקנה קלה מדי". אירופה היא כבר רב-תרבותית, הוא מסכם, וקובע כי הסכנה לשלומה של אירופה היא המצב הכלכלי המעורער, ולא הגיוון האתני והדתי.

"האלימות באירופה מעמידה את הרב-תרבותיות במבחן", נכתב מנגד בכותרת הדיווח של גדעון קוץ ב"מעריב". לפי קוץ, בצרפת ובשבדיה "מעדיפים להאשים את קיצוניותם של בודדים" או את "המצב הכלכלי והחברתי בפרברים", אולם מדובר בצביעות, ובאנגליה התושבים "אינם מסתירים את דעותיהם". הדיווח הלא ארוך אקלקטי מאוד, ומעורבים בו רשמים אישיים וציטוטים אקראיים שאינם מצדיקים את הקביעה שבכותרת, עם כל אי-פסקנותה. את המצע הפרשני מניח אורי אליצור במדור הדעות (המידרדר והולך) של העיתון, ולפיו "כל קנאי הדת הרצחניים באירופה הם מוסלמים. להפסיק להתעלם מכך – זה הצעד הראשון להתמודדות". ואולם, כתבת השער של המוסף היומי, הממוקדת והמשכנעת יותר מזו של קוץ ושאובה מה"אובזרבר", טוענת דווקא כי הרקע למהומות בשטוקהולם הוא שיעור האבטלה ואי-השוויון – לא ההקצנה הדתית.

"ייתכן שיעבור זמן עד שמישהו יצליח להסביר מה עובר על אירופה לאחרונה, אבל דבר אחד בטוח: בהסבר יככבו מיליוני מהגרים מוסלמים", פותחים אלי לאון והסוכנויות את דיווחם בעמ' 27 של "ישראל היום" על אודות המהומות באירופה.

"בורמה מגבילה את הילודה במשפחות מוסלמיות בלבד", מדווחת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" ב"הארץ". לפי הידיעה, "גל חדש של אלימות עדתית בבורמה החל לפני כמעט שנה ברקהין. המוני בודהיסטים תקפו שכונות של מוסלמים, הרגו מאות אנשים והחריבו אלפי בתים". על רקע המהומות, מדווח ה"טיימס", הורו הרשויות במדינת המחוז כי משפחות מוסלמיות בלבד לא יורשו להביא לעולם יותר משני ילדים. הנה רעיון לקמפיין עבור "ישראל היום".

שלום

עולם הפוך: התחנה הנוכחית בתהליך השלום – ביקורו של הנשיא פרס בירדן ופגישתו שם עם שר החוץ האמריקאי קרי ויו"ר הרשות עבאס – זוכה לטיפול מסויג ב"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ובולט ב"מעריב", ב"מקור ראשון" (שמעניק לו את הכותרת הראשית) וב"ישראל היום".

כך הביקור זוכה רק לידיעה בעמוד פנימי ב"הארץ", ששלח לירדן את כתבו ג'קי חורי. לעומת זאת, ידיעה של צבי בראל על התכתשות בטריפולי בין שיעים לסונים תופסת מקום מרכזי בשער העיתון: "נסראללה נלחם בשטח סוריה – על לבנון". "נסראללה מנהל עכשיו מלחמת קיום שחזיתה העיקרית היא אמנם בסוריה", כותב בראל, "אולם אם אסד יפול, חיזבאללה ימצא עצמו לא רק בלי נתיב אספקה לנשק – אלא גם מול שתי חזיתות קשות, האחת מדינה סורית סונית והשנייה ישראל.

"מעריב" שלח לירדן את הכתב הפוליטי הבכיר שלו, שלום ירושלמי, ושני כתבים נוספים, במה שנראה כמשלחת השלום הגדולה ביותר בעיתונות הישראלית בשנים האחרונות. "פרס בירדן: 'להביא לפריצת דרך מדינית'", נכתב בכותרת על שער העיתון לצד תצלום של הנשיא, שר החוץ ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. ארבעה כתבים חתומים על ידיעה בכפולת העמודים הפותחת, המוקדשת לביקור. "פרס הדף את הביקורת: הכל תואם עם נתניהו", כותרתה. "הימין נגד הנשיא, השמאל איתו", נכתב בכותרת הגג – וכך גם כתבי "מעריב". כותרת הטור של ירושלמי היא "בידיים קשורות". "מפגש ומחלוקת", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "הרבה הצהרות – אבל מו"מ עדיין אין".

"פרס נסע לירדן כדי להחזיק את תהליך השלום בחיים, לא יותר מזה", נכתב בציטוט המודגש מתוך הטור, "לנתניהו זה עושה טוב, כדי שלא ייראה סרבן. לפרס זה מביא כבוד. בזה מסתכם כל העניין". והנה הסבר אפשרי לאופי הסיקור בעיתונים השונים.

המצוי והראוי

"וינשטיין: נאשם בשוחד לא ראוי לכהן כראש עיר", נכתב בכותרתו הראשית של "הארץ". "אישום בשחיתות מצדיק הדחת ראש עיר מכהן – כך טוען וינשטיין בתשובה לבג"ץ נגד צבי בר. עמדתו עשויה להביא לסיום כהונת ראשי עיר אחרים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של אילן ליאור ורויטל חובל. בגוף הידיעה הדברים מסויגים יותר: "החוק אמנם קובע כי ראש רשות מקומית יועבר מתפקידו רק לאחר הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, אך היועץ מבהיר כי ניתן וראוי להפסיק כהונה של ראש עיר בנסיבות מיוחדות".

ראש עיריית אלעד יצחק עידן אתמול בבית-המשפט בראשון-לציון (צילום: יוסי זליגר)

"לרשימה ההולכת ומתארכת של ראשי ערים החשודים בקבלת שוחד הצטרף אתמול שם נוסף", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של אבי אשכנזי ב"מעריב", "ראש עיריית אלעד, יצחק עידן". חציו של העמוד שבו מתפרסמת הידיעה תפוס בתמונותיהם של עשרה ראשי ערים: אלעד, יהוד, רמת-גן, רמת-השרון, בת-ים, עפולה, קריית-מלאכי (לשעבר), פתח-תקווה (לשעבר), נצרת-עילית ומאיר רובינשטיין – החשודים או נאשמים בעבירות שחיתות שונות.

"קו אדום לראשי הערים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", המדווח גם הוא על עמדתו של וינשטיין.

ענייני תקשורת

"חשד: חטיפה מלפני כשנה קשורה לפרשת רצח הבדואיות", נכתב בכותרת ידיעה של אורי בינדר ב"מעריב" (ממתי מדווחים ב"מעריב" על "רצח היהודיות"?). "במסגרת הסכסוך נחטף אחי האם בידי בני משפחת האב, כדי שהאם תחזיר את הבנות לרשותו". פריט המידע הזה, כותב בינדר, "התברר אתמול". למעשה הוא התפרסם כבר בשבוע שעבר ב"הארץ", שדובב את האם.

יוסי ביילין עונה למאמרו של איתי זיו במדור הדעות של "הארץ" מעל גבי אותה במה, ומפרט כיצד ומדוע הגה, לדבריו, את מיזם "תגלית".

גילי איזיקוביץ' מדווחת ב"גלריה" כי עיתונאי הערוץ הראשון, חנן עזרן, נפטר.