לא פשוט להיות כתב הפועל תל-אביב ב-one. השבוע התפטר דור בלך, שהפך בכך לכתב השלישי בתוך ארבעה חודשים שעוזב את תפקידו באתר. קדמו לו דרור רוזנפלד ועומרי תבור.
בלך סיקר את הקבוצה כשלושה חודשים בלבד. באתר ידעו לספר כי לא הסכים לקבל את העובדה שעורכת התוכן, אופירה אסייג, מפרסמת את הידיעות הגדולות של הקבוצה תחת שמה בלבד, פעמים רבות אף בלי ליידע אותו. רוזנפלד, שקדם לו, התפטר בחודש מרץ בעקבות התערבויות של אסייג בתוכני הסיקור שלו, במיוחד בידיעות הנוגעות למחאת האוהדים נגד אלי טביב. תבור, שבא אחריו, הספיק למלא את התפקיד ימים אחדים והעדיף לעזוב כיוון שהוא אוהד הפועל תל-אביב ולא רצה להיקלע לשדה המוקשים.
אחד הכתבים ב-one סיכם: "אפשר להבין את שלושתם. יש כתבים שאין להם בעיה שאופירה תתערב להם בקבוצה ותפרסם ככל העולה על רוחה, אבל מי שרוצה להיות כתב אמיתי שמכבד את עצמו, ומרגיש שהתפקיד לא מכבד אותו, לא יכול להמשיך לעבוד בתנאים כאלה".
דור בלך סירב להגיב. ב-one שללו את הטענה על התערבותה של אסייג בתכנים ("זה קשקוש") וטענו כי התפטרותו של כתב שלישי בתוך זמן קצר מסיקור הפועל תל-אביב היא לא יותר מצירוף מקרים.
כמו בסזון
פיני גרשון: "כמה שנים לא דיברנו?".
צביקה שרף: "אולי 20 שנה".
גרשון: "זה לא היה חסר לך?".
שרף: "לא".
צמד הצ'ילבות הגדולות ביותר בספורט הישראלי לחצו ידיים והשלימו. זה קרה בערוץ one, בתוכנית הראיונות האישית של גרשון. שני אנשי הכדורסל הבכירים ביותר, שהפכו גם לאנשי תקשורת בולטים, דיברו ביניהם באולפן עד שיצא עשן. מה שאיחד אותם מחדש בראיון מרתק, שארך שעה ו-20 דקות, הוא המערכה לסילוקו של העסקן אבנר קופל מראשות איגוד הכדורסל והמלכתו של שרף תחתיו. את המערכה הזו, לקראת הבחירות באיגוד, מוביל שרף בחודשיים האחרונים. בעוד שלפי הערכות קופל יזכה בבחירות בפער גדול, בתחרות התקשורתית שרף מנצח בלי בעיה.
ארבעה חודשים אחרי שעיתונות הספורט יצאה מכליה לנוכח הידרדרות הכדורגל ושלטונו של אבי לוזון, היא מוצאת את עצמה בקמפיין חדש – הסתערות לכיבוש מצודת הכדורסל וסילוק ממלכת העסקנים והממסדים. זה קרה קודם כל מפני שהמועמד צביקה שרף הוא גם איש תקשורת. בטור ב"העין השביעית" מלפני חודש וחצי ספג שרף ביקורת על שהוא מנצל את הפלטפורמות התקשורתיות שבהן הוא עובד לקידום ענייניו (ערוץ הספורט ורדיו-ללא-הפסקה), אבל כשהגזרה התפשטה למקומות שבהם הוא אינו חשוד כיקיר הבית, זה כבר משחק לגיטימי.
הגעתו של שרף, מאושיות ערוץ הספורט (פרשן כדורסל ואיש "יציע העיתונות"), לאולפן one מסמנת נפילת חומות נוספת. זה קרה בחודש שבו נדב יעקבי הושאל מערוץ הספורט לאולפן היורו שהפיקה צ'רלטון. ואז קורה דבר נוסף: צביקה שרף, ממנחי תוכנית הספורט ברדיו-ללא-הפסקה, עולה לשידור אצל היריבים המושבעים מרדיו תל-אביב, ואחרי שבוע מטפס למרומי מגדל בסר ברמת-גן כדי להיכנס לאולפן של one, זה שמנסה למרר את חייו של ערוץ הספורט, לוחץ את יד חברו לשעבר שדרכיהם נפרדו בכעס בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ומסתחבק איתו כאילו לא קרה דבר.
אל שני ערוצי הטלוויזיה ושתי תחנות הרדיו הבולטות הצטרף סיוע ארטילרי מסיבי מכיוון "ידיעות אחרונות". אריה מליניאק, עוד צ'ילבה ידוע של צביקה שרף, התגייס אף הוא למענו. הטור שכתב ביום רביעי האחרון בעיתון היה שוצף במיוחד, ותקף את הריקבון באיגוד הכדורסל ואת הנזק שגורם קופל לענף. הטור התפרסם גם ב-ynet, והנה לכם מאסה תקשורתית רצינית שהתגייסה למען המטרה.
הסולחה התבשלה מאחורי הקלעים בחודשים האחרונים. לפני כחודשיים העניק פיני גרשון את הנדוניה – ראיון ל"ישראל היום" עם כותרת מפרגנת "הייתי מצביע לצביקה שרף". בכך ניתן האות לסיום רשמי של הברוגז בראיון הטלוויזיוני. השולם הוא אירוע ראוי לציון בשגרת הענף ומסקרן לא פחות מהשיחה. מדובר בשני אנשים כריזמטיים מאוד, שמיטיבים להתבטא, יודעים לעשות עניין, והתוצאה היתה מוצר טלוויזיוני טוב מאוד. הוא הציג את שניהם באחד על אחד לאורך כל 80 הדקות, בלי להזדקק לקטעי וידיאו שירעננו את המסך.
יש שיראו בעיה בכך ש-90% מהראיון הוקדשו לפירוט נרחב של תחלואי איגוד הכדורסל ועל הצורך להעיף משם את קופל, אבל המטרה במקרה הזה קידשה. שרף הציג את עצמו כמי שאכפת לו מהענף, הוא רוצה להציל את הכדורסל, ולעשות זאת ביושר. הוא כינה את יריבו "דיקטטורה של איש אחד", נתן בשניהם סימנים ("לי יש בעיה כשאני משקר, לו אין בעיה כשהוא משקר"), תקף את שיטת הבחירות באיגוד ("אלה בחירות דמוקרטיות כמו שיש ברוסיה, באיראן ובחמאס") וגייס מושגים מלפני קום המדינה כשתיאר איך אנשי קופל רודפים בקיבוצים אחרי מנהלי קבוצות שחשודים בתמיכה בשרף ("זה כמו בסזון").
כאן, בלב לבה של אימפריית one, שרף אף הזכיר באחד המקרים את שמו של רון קופמן, שנוא נפשה של אופירה אסייג, והרי לכם עוד פריצת טאבו ביחסים הבלתי אפשריים שבין ערוצי הספורט.
השאלה המעניינת היא אם הכדורסל ייצא נשכר ממעורבותה האינטנסיבית של התקשורת בקלחת. אם ללמוד מסיקור המחאה החברתית, אחרי סיקור-יתר ומעורבות פעילה של עיתונאים במאבק, הגיע תורם של התת-סיקור והדחת הנושא מסדר היום. גם כשתקשורת הספורט נרתמה למאבק בהתאחדות לכדורגל, הנושא דעך בסופו של דבר. שרף הבטיח כי אם לא ייבחר לראשות האיגוד, הוא ישמש אופוזיציה לוחמת לקופל. שרף ניזון מלהט פנימי לתיקון ושיפור הענף; השאלה אם התקשורת תמשיך ללוות אותו אל עומק חוליי הכדורסל, או שתסתפק בסולחה הפוטוגנית.
בקטנה
"אני הייתי נשואה 19 שנה לגבר שלא ידע שבטניס יש מחצית, והוא מאה אחוז גבר". קשה להאמין שמירי נבו, שדרנית הספורט הבכירה, שבחודש הבא תשדר לערוץ 1 את ההתעמלות מאולימפיאדת לונדון, אכן אמרה את המשפט הזה. בכל אופן, זהו הציטוט המיוחס לה בראיון ב"סופשבוע" האחרון ב"מעריב".
התיקונים
טעות קשה ב"מעריב": ליסיקי הוכתרה למנצחת על אף שהפסידה. אפשר היה לצפות לתיקון או התנצלות למחרת. זה לא קרה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il