השתתפותם של אנשי מקצוע מענפי הספורט במשדרי ספורט פוערת סדק בעייתי לניגודי אינטרסים שצצים על כל צעד ושעל. הסדק הזה מתרחב לתהום פעורה שכולם נופלים לתוכה, וכמובן אינם שוכחים להיתלות בחבל המשומש עד דק של "הגילוי הנאות".
"יציע העיתונות" היא הדוגמה הטובה ביותר. בין חברי הפאנל נמצאים שלמה שרף (קשור לקבוצת הנוער בית"ר טוברוק, המייצאת שחקנים לקבוצות בארץ, ועומד לפני רכישת הפועל כפר-סבא); אלי אוחנה (מאמן נבחרת הנוער בשירות ההתאחדות לכדורגל); וצביקה שרף (מאמן כדורסל לסירוגין). האחרון פועל בשבועיים האחרונים להיבחר ליו"ר איגוד הכדורסל, והוא מנהל מערכה חריפה מול אבנר קופל, היו"ר הזמני של האיגוד.
לפני כשלוש שנים, כשצביקה שרף היה מועמד ליו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל, הוא העדיף לשתוק ב"יציע העיתונות" שעסקה בנושא. בתוכנית של השבוע שעבר הוא לקח חלק מרכזי בדיון שעסק בניסיון שלו עצמו להדיח את קופל. כך גם בתוכנית הספורט של רדיו-ללא-הפסקה, שגם בה הוא אחד המגישים.
צביקה שרף על צביקה שרף, ערוץ הספורט
בחלק של "יציע העיתונות" שעסק בצביקה שרף, תחת הכותרת "המועמד", פתח המועמד ב"גילוי נאות" שבא לבשר לצופים שהוא האיש שבו מדובר והוא גם חבר הפאנל. הדקות הבאות היו בשליטה מוחלטת שלו. שרף סיפר על תהליך הבחירות הקלוקל באיגוד הכדורסל ("כמו בימי סאלח שבתי, שנתנו לכולם מעטפה ביד להצביע"), תיאר את קופל כנהנתן ("הכל אצלו שואו, טס בביזנס קלאס" ועוד), כסכסכן ("הוא ניסה לסכסך ביני לפיני גרשון") וכלא-אמין ("מי ששיקר אותי גמר איתי את הקריירה"). שרף סירב לשמוע בכלל על האפשרות להשלים איתו ("לא תהיה סולחה"), וסגר דיון באווירה חמימה וסחבקית של קמפיין למען חבר.
בעיה נוספת צצה בדיון הזה – העיסוק בשאול אייזנברג. כדי להיבחר לראשות האיגוד, הצטרף שרף לסיעת עוז, שבה חבר אייזנברג, עסקן כדורסל ששמו נקשר בהתנהלויות בעייתיות כמו הלנות שכר. עבור שני חברי הפאנל אחרים ב"יציע העיתונות", שלמה שרף ורון קופמן, אייזנברג הוא יותר מסדין אדום. בספרו "סדום ועמורה 2", שיצא לפני חמש שנים, כתב אייזנברג על שלמה שרף כי בעת ששימש מאמן הנבחרת, בילה עם נערות ליווי לפני משחקים. עם קופמן יש לאייזנברג היסטוריה עקובה מתביעות דיבה הדדיות.
העובדה שאייזנברג הוא למעשה הפטרון של צביקה שרף לא הוציאה מהכלים את קופמן, שבמשך שנים תקף את אייזנברג. קופמן הפגין בדיון מין אדישות, שלא תאמה את חמת זעמו ואת קריאות ה"סמרטוטים" האופיינית לו. האם זה משום שהפעם מדובר בחבר ובקולגה לפאנל? קופמן נמנע מלדרוש משרף אותו נקיון כפיים שהוא תובע מאחרים. הוא דילג במיומנות מעל בעיית האיחוד של שרף ואייזנברג, ופטר את עצמו מהעיסוק בסוגיה במלים: "אנחנו מכירים את דרכו של שאול בכדורסל, ואין לי כוח לעוד כמה תביעות דיבה שיגיעו תוך 40 דקות".
גם בתוכנית הספורט של רדיו 103 קיבל צביקה שרף, וגם לקח, דקות שידור יקרות כדי לשטוח את משנתו נגד קופל, גם כאן תוך קבלת רוח גבית מקופמן. במהלך הדיון שיחרר שרף את המשפט חסר הכיסוי, "בואו נשמור על הגינות והוגנות גם בסחי הזה וניתן לכל אחד להביע את דעתו". אבל לא בתוכנית הרדיו ולא ב"יציע העיתונות" ניתנה תגובה מקופל או ממי מטעמו. שתי התוכניות למעשה הריצו את אחד ממשתתפיה לתפקיד מס' 1 באיגוד הכדורסל.
על זה נאמר, ארץ קטנה עם שפם. או שמא שיירת גמלים שאינם רואים את דבשת עצמם, וגם ניחנים בתכונה המיוחדת של עיוורון בנוגע לדבשות של אנשי שלומם. במציאות הספורטיבית-תקשורתית הצפופה והמעורבבת, שבה כל שדרן הוא עסקן בפוטנציה וכל מאמן הוא גם פרשן בעבר או בעתיד, מציאות שבה דם רע זורם כמים, שכדי לצייר את מפת האינטריגות שרוחשות בה צריך לפחות פרופסורה, קשה וגם מיותר לצפות להתנהלות סטרילית. אבל מותר וגם הכרחי לצפות למינימום של שקיפות והוגנות.
שרף הוא מועמד ראוי לראשות איגוד הכדורסל, אבל מרגע שהוא עולה לשידור כשכובע המועמד לראשו, מתבקשת התנהלות עיתונאית אלמנטרית: "גילוי נאות" לא מכסה על זמן אוויר חסר פרופורציות, על הימנעות משאלות קשות במיוחד, על הדרת המועמדים האחרים מהדיון ועל סחבקיאדה דביקה במקום עיתונות נטו.
יריבות, משחק ידידות
בשבת, שנה וחצי לאחר שעלה לאוויר, רשם ערוץ one את פסגת הישגיו כששידר את משחק הידידות בין נבחרות ישראל וצ'כיה. עבור צ'כיה, המשחק היה הכנה לטורניר אליפות אירופה; עבור ישראל, משחק שני בעידן המאמן אלי גוטמן.
במהלך השבוע שעבר שודרו בערוץ הספורט פרומואים שהציגו שבת של שידורים ממשחקי ההכנה של הנבחרות הגדולות לקראת היורו: אנגליה, ספרד וגרמניה. הפרומו הבטיח שהמשחקים ישודרו בערוץ הספורט, אבל לא פירט באילו ערוצים. כצפוי, משחקיהן של אנגליה וספרד, האטרקטיביות יותר עבור הצופה הישראלי, נשלחו אקספרס לערוץ בתשלום. גרמניה שודרה בערוץ פתוח.
נבחרת ישראל בערוץ one
עד לאמצע השבוע שעבר אף ערוץ לא הביע עניין במשחקה של ישראל. עד שבא one, הרים את הכפפה, שילם כמה ששילם והקהה את ערב השידורים החגיגי בערוץ הספורט. מעמדה הציבורי של נבחרת ישראל אמנם כורסם משמעותית בשנים האחרונות, אבל זו עדיין נבחרת ישראל. כשהיא מופיעה בערוץ אחד ואנגליה בערוץ אחר במקביל, האצבע משלטטת תכופות.
עבור ערוץ הספורט זו אמנם רק מכה קלה בכנף, אבל תזכורת מהדהדת שערוץ one, למרות זניחותו והסתפקותו במועט (ליגה סקוטית, ליגות נמוכות בכדורסל, נשים וכו'), אורב מאחור לכל פירור.
כצפוי, וכמיטב היריבות הקטנונית בין שני האתרים/ערוצים, הידיעות לקראת משחקה של הנבחרת באתר ערוץ הספורט לא הזכירו במאום את השידור ב-one. כנ"ל לוח השידורים באתר, שכבר התרגל לנוכחות של צ'רלטון, אבל רחוק מלעכל את השם one.
והפעם בנחת
מצלמים את גלעד שליט (צילום: לילך וייס)
לפני כחצי שנה נאבקו צלמי ספורט לצלם את גלעד שליט צופה במשחק של מכבי תל-אביב ביד-אליהו. ידידיו של שליט בגיבוי מאבטחים הדפו את הצלמים בכוח, כשרק צלם ynet הורשה לצלם את החייל המשוחרר. הסיפור פורסם ב"העין השביעית". ביום חמישי האחרון חזר שליט ליד-אליהו למשחק האליפות בין אשדוד למכבי תל-אביב, והפעם התיישב בדיוק מעל "יציע הצלמים". אלה הסתדרו בשורה וצילמו בנחת, בלי דחיפות, בלי בלגן ובלי טענות לקיפוח.
התיקונים
האם בערוץ הספורט לא מכירים את הכלל בתקנון מועצת העיתונות, האוסר על פרסום שמו של חשוד לפני שהובא להארכת מעצר? יתר האתרים הקפידו על כך.
בשער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" פירסמו פרומו לראיון עם אבי לוזון ב"7 ימים", אבל בחירה תמוהה של ויז'ואל יצרה יחסי-ציבור בעיקר לראיון עם תמי ארד. התוכלו, קוראים יקרים, לגלות היכן מסתתרת ההפניה ללוזון בשער "7 ימים"?
ב-one הודיעו בגאווה שטומרקין קיזז דקה שלמה משיא ישראל! אם זה היה קורה, השיא הזה היה מחזיק מעמד לעד. הם, צנועים שכמותם, אפילו ויתרו על "פרסום ראשון".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il