קאצ'ינג
שר האוצר יאיר לפיד כינס אמש מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני במטרה להסביר לציבור בוחריו את עקרונות התקציב שגיבש, בתקווה למתן מעט את הביקורת החריפה שנמתחה עליו. בכותרות עיתוני הבוקר מהדהד המסר העיקרי של לפיד (פגעתי לא רק במעמד הביניים), אולם ההתנגדות עודנה ערה. כרגיל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" ניצבים בשני קצות הספקטרום.
"ביקורת ציבורית גוברת על התקציב; לפיד: לקחנו מהכיסים של כולם", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "לפיד מתגונן: אלו החלטות קשות, והפעם לא רק מעמד הביניים נפגע", נכתב בראשית של "מעריב". "לפיד: לקחנו מכל הכיסים", לשון הכותרת הראשית, ההחלטית, של "ידיעות אחרונות". בשער "ישראל היום" מופיעה הכותרת הראשית "עסקת עיני-לפיד".
"ההסתדרות הבטיחה שקט – האוצר דחה רפורמות ופגיעה בוועדים הגדולים", מסבירה כותרת הגג לראשית של "ישראל היום" את עיקרי ה"עסקה". בשער העיתון מודפס תצלום [דודי ועקנין] שלכד רגע לא מאוד מוצלח של שר האוצר ויו"ר ההסתדרות: הם לוחצים ידיים, אך נמצאים בתנועה זה לעבר זה. לחיצת הידיים אינה נראית בבירור, וידו האחרת של לפיד מטושטשת מאוד. כל הסיטואציה משדרת חוסר ביטחון וחוסר יציבות.
"ההסכם בין עיני ללפיד הוא למעשה הסכם כניעה של האוצר מול ההסתדרות", מסכם מעברו השני של השער הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט את המהלך האחרון של שר האוצר (לקוראי הטור המלא, בפנים העיתון, ממתין משחק מלים: "מר עיני הוא כזה טאלנט גדול בשימור כוחם של הוועדים החזקים, שאולי עוד יקבל זימון לעשות קואוצ'ינג ללי קאצ'ינג, ראש ממשלת סין". סטגדיש).
עוד בשער "ישראל היום", כותרת שיכולה להתמודד בכבוד על תואר שיא החוצפה העיתונאית לשנת 2013: "אכזבה בקרב מצביעי לפיד; במוצ"ש – המחאה חוזרת לרחובות". העיתון שהגדיר את מחאת קיץ 2011 כהצגה גדולה, העיתון שהצניע באופן יחסי את הדיווחים, חיפש את השמאלנים בשדרה והמליץ ליושבי האוהלים לפרוש בשיא ולחזור לביתם בתום שבועיים, העיתון שהאשים את התקשורת הישראלית בעידוד מוגזם של המחאה – מראה כי גם הוא יודע לעודד מחאה, כל עוד היא אינה מופנית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"אלפים כבר אישרו את השתתפותם בהפגנה נגד הגזירות הכלכליות שתתקיים בתל-אביב", מבשרת כותרת משנה לידיעה מאת יהודה שלזינגר וזאב קליין, המתפרסמת בראש עמ' 7 של "ישראל היום". בגוף הידיעה מוזכר מקום ההתכנסות – כיכר הבימה. ידיעה נפרדת, בראש עמ' 5 של העיתון, מוקדשת לאכזבה ולכעס שבקרב מצביעי לפיד.
שר האוצר יאיר לפיד, אמש (צילום: יונתן זינדל)
ב"ידיעות אחרונות", העיתון שמעל דפיו פנה שר האוצר הנוכחי ל"אחיו העבדים", מובלעים הפרטים על ההפגנה הצפויה בפסקה פנימית של ידיעה בעמ' 4, בלי אזכור בכותרת, בכותרת המשנה או בכיתוב התצלום. גם בשער עיתון זה מתפרסם תצלום [עמית שאבי] של שר האוצר לוחץ את ידו של יו"ר ההסתדרות, אלא שבתצלום של "ידיעות אחרונות" לחיצת היד בפוקוס. לפיד נראה יציב, בוטח. כיתוב התצלום מצטט את אחת האמירות ממסיבת העיתונאים: "הנסיונות לטרפד את ההסכם נכשלו".
הכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת להעברת המסרים העיקריים של שר האוצר. גד ליאור חתום על הידיעה המרכזית, שכותרתה "לא חסך במלים". נראה ש"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" החליפו ביניהם לא רק את התפקידים בדרמה הפוליטית, אלא גם את כשרון מנסחי הכותרות. ידיעה נפרדת באותה הכפולה מדגישה את הגיבוי שראש הממשלה מעניק ללפיד (ב"ישראל היום" תמיכת נתניהו מוזכרת, אך אינה זוכה לידיעה נפרדת). ב"ידיעות אחרונות" יש מקום גם לדיווח ביקורתי על התקציב, אך הוא שולי ביחס לעיתונים אחרים.
חנוך דאום, עמיתו לשעבר של לפיד, חתום ב"ידיעות אחרונות" על טור תמיכה נדיר בשר האוצר, למעשה טור התמיכה היחיד שמקבל הבוקר לפיד (טור מאת סבר פלוצקר אינו מתפרסם). הטור של דאום נראה כאילו נכתב במחלקת יחסי-הציבור של חברת לפיד יאיר בע"מ.
דאום, כידוע, אינו פרשן כלכלי, וגם לא ממש פרשן פוליטי. הבוקר הוא משמש פרשן לענייני יאיר לפיד, וככזה יודע לספק הן תובנות כלכליות ("התקציב אכן מבאס, אבל הוא מבאס בעיקר כי המצב גרוע, וכשהמצב גרוע מקצצים, וכשמקצצים התקציב מבאס") והן תובנות פוליטיות ("לפיד קפץ לתוך המים הסוערים, לקח את התיק הכי מחורבן בתקופה הכי נוראית, ואיש לא טוען היום, כולל מבקריו הגדולים ביותר, שהתיק הזה גדול עליו").
מובן שיש מי שכן חושב שתיק האוצר גדול על לפיד. מתי גולן, למשל, שכתב אמש ב"גלובס": "כמעט בכל צעד של לפיד, בכל החלטה, בכל התבטאות, ניכרים הבורות וחוסר הניסיון שלו בתחום הקשה שנטל על עצמו. [...] שר אוצר שאינו מתאים לתפקידו יוצר תחושה של חוסר ביטחון. לכל מהלך שלו נלווית שאלה: האם הוא יודע מה הוא עושה? האם החלטתו מבוססת על נתונים ומחשבה מקצועית?".
ביתר העיתונים הביקורת מתמקדת יותר בתקציב ובהשלכותיו ופחות במגבלותיו של שר האוצר. הפרשן הכלכלי של "הארץ", נחמיה שטרסלר, חתום על טור ובו טיעונים דומים לאלה של שטרנליכט. "זה היה ניצחון קל של עיני בנוק-אאוט, והבעיה היא שהניצחון איננו רק על לפיד, אלא על המשק כולו", הוא כותב.
"קשה לי להאמין לתשובה אחת שהעניק אתמול במסיבת העיתונאים שכינס בקומה השנייה של משרד האוצר", כותב שלום ירושלמי בכפולה הפותחת של "מעריב". "הישראלים כועסים", מסביר נדב איל באותו עיתון, "[...] משום שבזזו אותם, הם מבינים שבזזו אותם, ועכשיו באה המדינה ואומרת – אתם תשלמו את המחיר. על חטא שלא חטאתם ועל ביזה שלא בזזתם".
"תקציב לפיד הוא תקציב שגוי בכמה וכמה מובנים", כותב ארי שביט על ידידו לשעבר במדור הדעות של "הארץ". "הוא דורש ממשפחה עובדת של מעמד הביניים לתרום למדינה הכנסה של חודש שלם, בלי לדרוש מחברות ההון-הפטוּר-ממס לתרום למדינה תרומה של ממש. הוא קורע את החרדים לגזרים, בלי לגעת בקצה אדרתם של המתנחלים. הוא פוגע בילדים ובתלמידים ובסטודנטים ובהורים ובחוסכים ובקשישים – בלי לפגוע באופן תואם בעסקים הגדולים ובוועדים הגדולים ובכסף הגדול. התקציב הבלתי יצירתי הזה הוא תקציב בלא חזון, בלא השראה ובלא אחווה. זהו תקציב בלי צדק".
גם עיתוני הכלכלה אינם מאירים פנים לשר האוצר. "לפיד מבצע חיסול ממוקד של מעמד הביניים; מחירי הדירות יעלו", צוטט אמש נסים בובליל, נשיא התאחדות הקבלנים, בכותרת הראשית של "גלובס". עשרה עמודים הקדיש העיתון לסיקור "מכת הגזירות", רובם ביקורתיים.
בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט" נכתב: "לא הטלנו מס עיזבון, לא העלינו את המס על רווחי הון, לא הגדלנו את מס היסף על הכנסות גבוהות, לא נכנסנו לעימות עם הוועדים הגדולים, וגם לא הקפאנו תשתיות בצפון או ביטלנו את הפטור ממע"מ באילת. גזירות האוצר פסחו בהקפדה על כל מי שהיה חזק מספיק כדי להתנגד".
בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מתפרסמות שתי כתבות – על התנגדות לתקציב בקרב כלכלנים ("זליכה: 'בתוכנית לפיד אין אפילו מחולל צמיחה אחד – רק מחוללי מיתון'") ועל התנגדות לתקציב בקרב סיעות הקואליציה ("שבאוצר יחשבו על גזירות לחברות ענק ולטייקונים"). הפרשנים חלוקים מעט בדעתם. אמיר טייג כותב על "הפחד שהכניע את יאיר לפיד". גם למירב ארלוזורוב ביקורת על התקציב הנוכחי, אך לצד זאת היא מוצאת בו מעט מקום לתקווה. כפולת עמודים בעיתון ממששת את דופק המחאה החברתית.
אל עיתונות הזרם המרכזי מצטרפת גם העיתונות החרדית, שרואה בלפיד אויב מר. "גזירות התקציב תשע"ג", נכתב ברצועה שחורה לרוחב שער "המבשר". הכותרת הראשית קוראת: "לפיד בהצהרה משותפת עם עיני: 'אנשים כועסים; אבל לראשונה קיצצנו גם לעשירים ולחרדים'". ב"יתד נאמן" הטון חריף פי כמה. "הציבור מתקומם: הפגנת ענק צפויה בסוף-השבוע", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. האם גם חרדים יגיעו לכיכר הבימה?
אי-אפשר לרצות את כולם
"למלפפונים שלנו היום אין טעם. אלו אילוצי השוק", מסביר חזי דניאל, מראשי האגודה החקלאית במושב אחיטוב, לכתב מוסף "כלכליסט" ארי ליבסקר. "אנחנו מנסים להגיע לאיכות הכי טובה, עם דגש על המראה, ומה שנפגם זה הטעם".
כרגיל, אי-אפשר לרצות את כולם. גם את חובבי המראה המושלם של המלפפונים, מתוח ומלא ברק, וגם את מי שמעדיף שלאוכל שלו יהיה טעם. במושב אחיטוב הבינו שהישראלים אוכלים עם העיניים ועשו את הבחירה שלהם.
דו"ח אחד, שתי בחירות
מבקר המדינה יוסף שפירא הגיש אתמול את הדו"ח השנתי הראשון שלו. "בדברי הפתיחה שלו מצהיר שפירא כי הוא תופס את תפקידו של מבקר המדינה לא רק כמי שנאבק בשחיתות הציבורית ולמען טוהר המידות, אלא כמי שיטפל בנושאים כלכליים וחברתיים ובשירות לאזרח", כותבת רויטל חובל ברשימה קצרה הנלווית לידיעה המסכמת עבור קוראי "הארץ" את ממצאי הדו"ח. "גולת הכותרת של הדו"ח הראשון של שפירא", מוסיפה חובל, "היא הטיפול בשילוב האתיופים בחברה, בכלל התחומים".
טקס לזכר אתיופים שנהרגו במהלך המסע לישראל, אתמול (צילום: פלאש 90)
ב"מעריב" מתפרסם דיווח חדשותי מוגבל ביותר של ממצאי הדו"ח. בעמודי החדשות רק ידיעה אחת, על מחדלים במערכת הבריאות, מתבססת על ממצאי המבקר. לעומת זאת, במוסף "המגזין" מוקדשת כתבת השער [יובל גורן] לסיקור נרחב יחסית של מסקנות בדיקת המבקר בנוגע לכשלים בקליטת יהודי אתיופיה. לפנינו שתי בחירות מבורכות. הראשונה: באין אפשרות לסקר כראוי את שלל הממצאים של הדו"ח, לטפל באופן מפורט יחסית בנושא אחד. השנייה: לבחור בנושא שאינו נוגע דווקא ל"כולנו" – בתי-החולים, לקויי למידה וכדומה.
מסורת
"כל העיר דגלים", נכתב בשער האחורי של "מעריב", מתחת לתצלום של חוגגים בירושלים. "עשרות בני נוער צעדו ברחבי העיר החדשה עם דגלי ישראל על כתפיהם, ותוך כדי ריקודים לצלילי מוזיקה יהודית פנו לכיוון הרובע היהודי בעיר העתיקה", מדווח יוסי אלי בכיתוב התצלום.
יהודים חוגגים את יום ירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)
"ירושלים של דגלים", נכתב מעל ידיעה מאת דני אדינו אבבה, המתפרסמת בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות". לפי הידיעה, "הריקוד החל במרכז העיר והגיע אל הכותל המערבי, שם התרכזו אלפים".
צלמת פלסטינית נעצרת בעת סיקור הפגנת נגד ליום ירושלים (צילום: סליאמן חאדר)
"העיר שחגגה לה יחדיו" היא הכותרת שנבחרה לידיעה המתפרסמת על פני כפולת עמודים ב"ישראל היום". "משתתפי הצעדה עשו דרכם ממרכז העיר אל העיר העתיקה ורחבת הכותל כשהם נושאים דגלי ישראל", מדווחים אפרת פורשר, יורי ילון, גדעון אלון ולילך שובל.
"כפי שנקבע כבר לפני מספר שנים, בנים ובנות צעדו לחוד, כאשר הבנות נכנסו לעיר העתיקה דרך השערים יפו, האשפות וציון, ואילו הבנים הגיעו אליה דרך השערים שכם והאשפות. כבכל שנה, גם השנה עוררה הצעדה מחאה מצד תושבי מזרח העיר. עימותים פיזיים ומילוליים היו חלק מהצעדה, שיצאה מגן סאקר במרכז העיר דרך הצירים המובילים לעיר העתיקה ועד לרחבת הכותל המערבי. הצעדה החגיגית הסתיימה בעצרת חגיגית ברחבת הכותל המערבי".
"קריאות גזעניות באירוע המרכזי של יום ירושלים", מבשרת הכותרת בראש עמ' 8 של "הארץ". ניר חסון מדווח כי "כבכל שנה בשנים האחרונות, שימש האירוע כסות עבור קבוצות צעירים קיצוניות שניצלו את האירוע לקריאות גזעניות ולאומניות לעבר עוברי אורח פלסטינים. ליד שער שכם ובתוך הרובע המוסלמי התגודדו מאות בני נוער שקראו קריאות 'מוות לערבים', 'מוחמד מת' וכן שיר הנקמה 'נקמה אחת משתי עיני', הלקוח מתוך ספר 'שופטים' מתוך סיפורו של שמשון הגיבור. השירים לוו בקללות וחבטות באמצעות מוטות הדגלים על דלתות החנויות ברובע המוסלמי".
פלסטיני נעצר במהלך הפגנת נגד ליום ירושלים (צילום: סלימאן חאדר)
"[...] במהלך המצעד עצרה המשטרה שמונה בני נוער יהודים בחשד שקראו קריאות גזעניות. כ-15 צעירים פלסטינים נעצרו במהלך המצעד, רובם בשל הפגנת נגד פלסטינית שהתארגנה באזור שער שכם. הפלסטינים התלוננו על אלימות יתר מצד השוטרים בעת המעצרים. עוד התלוננו הפלסטינים על חסימת שכונות שלמות כדי למנוע מהתושבים להתקרב לצעדה ולהתחכך עם הצועדים. עוד קודם להגעת הצועדים לרובע המוסלמי נסגרו כל החנויות במסלול ההליכה של המצעד. לדברי הסוחרים, הם התבקשו לעשות כן על-ידי שוטרים".
ענייני תקשורת
מאמר המערכת של "הארץ" יוצא נגד ההצעה לתיקון חוק איסור לשון הרע כך שניתן יהיה לראות בלשון הרע על פעילות מבצעית של צה"ל עילה לתובענה אזרחית. "המשמעות תהיה יצירת אפקט מצנן מסוכן על הבעת ביקורת על פעילות הצבא", מתריע מאמר המערכת. גדעון לוי מוסיף בטור משלו: "לצה"ל יש די והותר מנגנוני הסברה ותעמולה כדי להפריך את מה שמצטייר בעיניו כשקרים. לכך לא צריך חוק". חנוך מרמרי, העורך הראשי של אתר זה, פירסם אתמול אף הוא ביקורת על הצעת החוק.