הזדמנות גדולה נקרתה בדרכו של שר התקשורת גלעד ארדן. הוא יכול להפוך לרפורמטור הגדול של השידור הציבורי בישראל – אם רק ירים את הכפפה. את הצעד הראשון הוא כבר עשה כאשר הודיע לראשי הרשות כי הוא מתכוון לבחון מחדש את הרפורמה שאמורה היתה לצאת לדרך בימים אלה. בהודעה זו יש משום הבעת אי-אמון בצמרת הרשות, שהציבה לעצמה את מימוש הרפורמה כמטרה ראשונה במעלה.

ראשי רשות השידור, צריך לומר, זכו בצדק לאי-אמון זה. התנהלותם הפחדנית והמתחנפת מול אדוניהם הפוליטיים מצד אחד, התנהגותם האדנותית מול עובדי הרשות ומול נציגי הציבור שבמוסדות הרשות מן הצד האחר, נוסף לניהול היומיומי הלא מקצועי – כל אלה רק מדגישים שהם אינם האנשים שיכולים להוביל את השינוי הדרוש בגוף החולה הזה.

טענות אלה נגד היושב-ראש, המנכ"ל ומנהלי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים אינן חדשות והגיעו בשנים האחרונות מכיוונים שונים. עדויות להתנהלותם השערורייתית בנושאים שונים הוצגו לא פעם בתקופה האחרונה, כאן ב"העין השביעית" ואף בעיתונות היומית. אבל השבוע נפל דבר כאשר חמישה מחברי מליאת רשות השידור יצאו במכתב גלוי לשר ארדן ובו הביעו דעתם שאין לממש את הרפורמה, שעלותה כמיליארד שקל, תחת ההנהגה הנוכחית של הרשות.

אם שר התקשורת אכן ירים את הכפפה, הוא יקנה ברגע את עולמו. ההחלטה אינה פשוטה ודורשת אומץ פוליטי רב: על השר להחליט לסגור את רשות השידור במתכונתה הקיימת ולפעול להקמת רשות שידור ממלכתית במתכונת חדשה לחלוטין. החלטה דרמטית כזו אינה אופיינית לאישים הפוליטיים שלנו. היא דורשת עבודת הכנה פוליטית קשה ומתישה, היא מחייבת תמיכה מוחלטת של ראש הממשלה, והיא גוררת מאבקים קשים וממושכים עם העובדים וההסתדרות.

החלטה כזו מחייבת גם עבודת חקיקה משוחררת מכבלים מפלגתיים, שכן היסוד הראשון של רשות שידור ממלכתית חדשה חייב להיות ניתוק מוחלט מהמערכת הפוליטית. הרשות החדשה, שתוקם על בסיס חוק חדש, חייבת להיות בראש וראשונה גוף שתוכני השידור הם במרכז עיסוקו, שתוכניות "סוגה עילית" הן תכליתו, שמערכת חדשות מקצועית ועצמאית באמת עומדת במרכזו. זו יכולה להיות רשות רזה בכוח אדם, בוודאי בהשוואה לרשות הקיימת; אנשיה ומנהליה צריכים להיבחר ולהתמנות משיקולים מקצועיים בלבד ועל-ידי גורמים מקצועיים.

זו רשות שצריכה לקבל על עצמה, מכוח החוק, את רוב המחויבויות הציבוריות שמוטלות היום על הערוצים המסחריים, ובכך למתן מאוד את הרגולציה האימתנית על ערוצים אלה. זו רשות שצריכה להכיל את הטלוויזיה החינוכית ובכך לחסל אחת ולתמיד את האנומליה הזו של גוף שידור בתוך משרד ממשלתי נוסף (משרד החינוך). בקיצור, רשות השידור החדשה צריכה להיות רשות ציבורית אמיתית.

האם ארדן רוצה ומסוגל ליזום את המהפכה הזו? אינני יודע אם הוא רוצה, אבל אם התשובה לכך היא חיובית, אני סבור שיוכל לעמוד בכך למרות הקשיים. הוא כבר הוכיח נחישות ועצמאות במשרדו הקודם – המשרד להגנת הסביבה, שבו רוב אנשי המקצוע שיבחו את התנהלותו. ידוע שיש לו גב פוליטי איתן במפלגתו – הליכוד, ובנוסף, הוא כנראה זוכה לאמונו של ראש הממשלה.

אם יצליח ארדן להתגבר על התשוקה המסורתית של כל הפוליטיקאים לשלוט באמצעי התקשורת, במיוחד הממלכתיים, ואם יתעלה על עצמו ויחשוב במונחים אמיתיים של ממלכתיות ושל טובת הציבור, במקום במונחים של פוליטיקאי קטן שמחשב חישובים פוליטיים צרים, אנוכיים וקצרי מועד – הוא יירשם כשר התקשורת המשמעותי ביותר בתולדות ישראל. אפילו יותר מכחלון.