364 ימים לגבר

לרגל יום האשה הבינלאומי, שיצוין ביום שישי הקרוב, מוקדש הבוקר גליון "ידיעות אחרונות" לנשים. קונטרס החדשות כולל דיווחים רבים מאת נשים, כמה מהן כתבות מן המניין ואחרות כתבות אורחות. גם ארבעת המוספים – "ממון", "ספורט", "זמנים מודרניים" ו"24 שעות" – נכתבו על-ידי נשים ועניינם נשים בלבד.

זהו גימיק נאה, המזכיר את הניסיון של "הארץ" להמיר ליום אחד, לרגל שבוע הספר העברי, את העיתונאים והעיתונאיות בסופרים ובסופרות. הבדל אחד בכל זאת ניכר – בעוד שסופרים אינם כותבים לעיתונים ביומיום בשל אפליה על רקע מקצועי (הם אינם עיתונאים), נשים מודרות ממערכות העיתונים על רקע מגדרי (הן אינן גברים).

לפי בדיקת נעמת, שיעור הנשים מבין כתבי "ידיעות אחרונות" עומד על 34%, נמוך יותר מכל יתר העיתונים המודפסים, למעט "ישראל היום". שיעור הנשים בקרב העורכים ב"ידיעות אחרונות" עומד על 29%, שיעור שאף הוא נמוך מיתר עיתוני הדפוס, למעט "ישראל היום" (תזכורת: שיעור הנשים בקרב הכתבים והעורכים השכירים של אתר "העין השביעית" עומד על 0%).

את מקום הכתבת בכנסת ממלאת הבוקר דליה איציק, פוליטיקאית לשעבר וחביבת "ידיעות אחרונות" גם בהווה. "זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לאולם [המליאה בכנסת] דרך היציע", היא כותבת. "אני תופסת את המקום שלי בשורה הראשונה. על המושב שלי כתוב הפעם 'צביקה ברוט', הכתב הפרלמנטרי של 'ידיעות אחרונות'. היום הכיסא הזה הוא שלי".

להבדיל ממיזם הסופרים של "הארץ", איציק לא באמת מחליפה את הכתב הפרלמנטרי הקבוע של העיתון. בכפולה הפותחת מתפרסם דיווח מאת ברוט על חשד לקניית קולות בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, בעקבות חשיפה שלו מאתמול. בזמן שברוט היה טרוד בסיקור ההתפתחויות בפרשה, איציק התבוננה בדיוני המליאה מהיציע (רוב המושבים ריקים, למעט אלה של מפלגת יש-עתיד) ושוחחה עם יו"ר הכנסת בנימין בן-אליעזר. "לדעתי אין מנוס מלבטל את שיטת הפריימריז", הוא אומר לה, אולם משפט זה אינו הופך לכותרת, שכן כותרת הידיעה מוקדשת לעצם היותה של איציק עיתונאית ליום אחד. גם התצלום המלווה את הידיעה [עטא עוויסאת] מתמקד באיציק. דמותו של בן-אליעזר אינה בפוקוס.

עוד במסגרת מיזם הנשים בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות": צרויה שלו מדברת עם נשיא המדינה שמעון פרס, "הפמיניסט מס' 1" (הוא השתנה); ריטה מספרת על תחושותיה רגע לפני שהיא עולה לשיר מעל בימת אולם עצרת האו"ם (היא מתרגשת); קרנית גולדווסר משוחחת עם דנה ועדי לוסטיג, מובילות המאבק על חוף פלמחים ("המפגש עם דנה ועדי על חוף הים בפלמחים, במקום בו הכל החל, גרם לי להבין עוד משהו על החיים ועל המלחמות שאנו עושים בשביל ארצנו", כותבת גולדווסר, אך אינה מפרטת מה); וורדה רזיאל-ז'קונט חתומה על טור ביקורת הטלוויזיה בעיתון.

כמבקרת טלוויזיה ליום אחד, רזיאל-ז'קונט מתלוננת על קצב הדיבור המהיר של כתבי החדשות ומקדישה פסקה לתיאור מגישת המהדורה המרכזית בערוץ 2, יונית לוי. "אני מעדיפה את חדשות ערוץ 2 מסיבה אחת בלבד: יופיה של יונית", מבהירה רזיאל-ז'קונט. "אין כמעט משדר שבו אינני מתפעלת מחדש מן המראה שלה. יפהפייה שכזאת. לפעמים עיניה כחולות, לפעמים ירוקות, מושלמת עם השיער הגלי והמעניין. אינני יודעת אם המלבישה שלה עושה עבודה נפלאה או שככה נראית נסיכה בכל לבוש". יש משפטים שרק אשה ביום האשה הבינלאומי יכולה לפרסם.

השינוי הבולט ביותר ניכר במוסף הספורט, תחום הסיקור שבו שיעור הנשים בקרב הכתבים בעיתון עומד על 7% בלבד. את המוסף המיוחד הבוקר ערכה הספורטאית אסתר רוט. זכייתה של לי קורזיץ בפעם הרביעית באליפות העולם בגלישה הגיעה בתזמון מושלם לגיליון המיוחד, ומדווח עליה בהרחבה בכפולה הפותחת (בלא קרדיט; הייתכן כי הדיווח נכתב על-ידי גבר?). גם יתר המוסף מוקדש לספורט נשים, ונכתב על-ידי נשים.

השינוי המועט ביותר ניכר ב"זמנים מודרניים", המוסף המוקדש ברגיל ל"ענייני נשים" (אופנה, עיצוב, בישול, יחסים, דיאטה וכדומה). העמודים הפותחים של המוסף מוקדשים ל"7 דילמות נשיות שדורשות הכרעה מיידית" [שלי גרוס]. הדילמה הנשית הראשונה נוגעת לשער החגיגי של מוסף "זמנים מודרניים" המורחב, שיראה אור בקרוב לרגל חג האביב (והמודעות שהוא מביא עימו).

הקוראים מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" כדי לבחור לשער באחד משלושה תצלומים של בר רפאלי. "מה שבר לכם!", כלשון ההצעה. בכל אחת מהאפשרויות שולחת רפאלי מבט מפתה לעדשת המצלמה. באפשרות הראשונה היא חושפת את בטנה ונראית כאילו היא עומדת להגיע לפורקן מיני; באפשרות השנייה היא חושפת את בטנה מזווית אחרת ומזמינה את המתבונן בה (או המתבוננת, בכל זאת – יום האשה) לסייע לה להגיע לפורקן מיני; באפשרות השלישית רפאלי צמודה לקיר ומבליטה לאחור את עכוזה, כמו מכינה אותו לחדירה. "השער הנבחר יופיע בגליון הכרומו הענק בתאריך 20.3", מובטח לגברים ולנשים כאחד. נכון לרגע כתיבת טור זה, האפשרות השלישית מובילה בפער ניכר.

דילמות נשיות נוספות שדורשות הכרעה מיידית: "ריסים מושקעים – להדביק או לשזור"; "סנדלים מטאליים – שטוחים או על עקב?"; "טבעת עם טמפון – מגניב או מחריד?"; "לק שחור-לבן – שווה להתאמץ?"; "מוצרי איפור לגברים – האם הם מספיק טובים גם לנשים"; "ועיצוב זוגי – קיטש או עצת פנג-שואי מועילה?".

לכתבת השער של גליון יום האשה הבינלאומי של "זמנים מודרניים" נבחר ראיון שערכה גאיה קורן עם דליה מזור. הנה כותרות הביניים: "קשה למצוא בן זוג בגיל 60 פלוס"; "אבל בהחלט אפשר להתאהב"; "להתפרע זה משחרר"; "חבל לפחד מפחמימות"; "הזמן לא באמת מרפא"; "בגד צריך להיות מחמיא, רק אחר-כך אופנתי"; "להסתיר את הגיל זה מגוחך"; ו"השנים חולפות מהר יותר כשמתבגרים".

אולי עדיף היה שכמחווה ליום האשה הבינלאומי יוותר "ידיעות אחרונות" להבא, פעם אחת בשנה, על הוצאת המוסף "זמנים מודרניים".

השאלה היומית במוסף "24 שעות" מוקדשת, כמו המוסף כולו, לנשים: "יום האשה: עלה תאנה או מחולל שינוי אמיתי?". ד"ר דנה הקר, ראש הפורום ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב, משיבה בשלילה. "במדינה שבה רק 23% מחברי-הכנסת הם חברות-כנסת; שבה נשים מרוויחות שליש פחות מגברים; שבה בקרב כ-70% מהזוגות הנשואים רק הנשים עושות כביסה ומכינות את האוכל; ושבה אלפי ילדות, נערות ונשים סובלות מאלימות פיזית ומינית – שאלת מקומן החברתי של נשים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של קובעי וקובעות המדיניות לא יום אחד בשנה, כי אם 365 ימים בשנה", כותבת הקר.

ד"ר רוני הלפרן, ראש התוכנית ללימודי מגדר במכללה האקדמית בית-ברל, משיבה על השאלה בחיוב. "יום האשה הוא אירוע פוליטי", היא כותבת ומזכירה כי נשים יוצאות בו להפגין נגד עוולות כגון העדר זכות הצבעה או "אלימות פיזית/מינית/כלכלית". "בעולם שבו רק אחוז אחד מההון נמצא בידיים נשיות, בעולם שבו נוח לשמר נשים במצבן הפגיע והמוחלש, אירוע כמו יום האשה הוא כמו יום זיכרון שמזמין אותנו להיזכר בהיגיון הפוליטי שדן אותנו לקשיי קיום ושמאיים להשמיד את זכויותינו".

מלים כדורבנות, אולם "ידיעות אחרונות" אינו עומד במשימה שהלפרן מציבה. את הכותרות החדשותיות המרכזיות מספקים לו גברים, גם בגליון הנשים המיוחד של הבוקר. את הכותרת הראשית, על החשדות לשחיתות במפלגת העבודה, מספק צביקה ברוט. על המשא-ומתן הקואליציוני מדווח יובל קרני. הנושא הבטחוני נשמר בידיו של אלכס פישמן. אפילו על רצח אשה על-ידי בן זוגה מדווח גבר – ליאור אל-חי.

"ההערכה היא שזה קרה בין שמונה בבוקר לאחת בצהריים, וייתכן שהיה זה על רקע ויכוח שפרץ בין בני הזוג שבו הודיעה [חתואלה] קוזניצוב ל[דב] תגר על החלטתה לסיים את הקשר ביניהם", מדווח אל-חי. "אחת האפשרויות שנבדקות היא שתגר חשד שקוזניצוב מנהלת רומן עם חברו הספר יוסף (סוסו) דב מאחורי גבו – ויצא למסע נקמה. כך או כך, תגר דקר את קוזניצוב למוות בסכין יפנית בעודה במיטה ונשאר להמתין בדירה לבנה עד שישוב מבית-הספר". כשהבן הגיע הביתה הוא רצח גם אותו. אחר-כך רצח את חברו הספר והתאבד. בידיעה נפרדת מוסיף אל-חי כי שכן בבניין שבו התגוררו תגר וקוזניצוב סיפר כי הוא "קינא לה מאוד עד כדי כך שאסר עליה לדבר עם גברים שהכירה מהשכונה".

עוד גבר מחליט להבין את המונח "בעל" כפשוטו, ומסרב להיפרד מרכושו. האירוע התרחש שלשום, די זמן כדי שבמערכת "ידיעות אחרונות" יחליטו לצרף אותו למיזם יום האשה הבינלאומי ולדווח עליו מנקודת המבט הנשית, ולא הפלילית גרידא. זה לא קורה, וחבל. המיזם של "ידיעות אחרונות" היה יכול להתעלות מעל רמת הגימיק ולהטעין את הידיעה הזו, כמו את יתר עמודי המיזם, בעוצמה פוליטית. אולם ב"ידיעות אחרונות", כמו ב"ידיעות אחרונות", הפמיניזם תמיד יתקשה לחרוג מהקונסנזוס.

"את פמיניסטית?", שואלת נחמה דואק את תא"ל רחלי טבת-ויזל, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, במסגרת המדור "חמש קטנות" שמתפרסם בכפולה הפותחת של "24 שעות". "אני אשה עצמאית, אינטלקטואלית, שפועלת למען שוויון הזדמנויות", משיבה תא"ל טבת-ויזל. לא היה יותר פשוט לענות "כן"?

הקפיטליסט היומי

הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"הארץ" מוקדשות למשא-ומתן הקואליציוני. "הדרישות של לפיד: תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "לפיד מתעקש על תיק החוץ, בנט דורש את האוצר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

אתמול דיווח זאב קם באתר nrg של "מעריב" כי "בנט קיבל את ההצעה להתמנות לשר האוצר". המידע הזה מוצנע הבוקר בדיווח של קם בעיתון המודפס, אולי בשל ההכחשות שנשמעו מאז.

ב"דה-מרקר" מוקדשת כפולת עמודים לשאלה "איך ייראה המשק אם בנט יהיה שר האוצר?". צבי זרחיה מזכיר כי לפני הבחירות אמרו במפלגת הבית-היהודי כך: "ישנה חשיבות רבה לכך כי שר האוצר הבא לא ישתייך למפלגה סקטוריאלית, אלא ינהל את תקציב המדינה ללא מורא וללא העדפה סקטוריאלית של קבוצה מסוימת באוכלוסייה, של טייקונים או ועדים גדולים".

זרחיה מזכיר גם את העמדות שהביעו במפלגה בתשובה לשאלון הכלכלי שערך העיתון: העלאת המע"מ, אי-העלאה של מס הכנסה ומס חברות, הקצאת קרקעות לצעירים שסיימו שירות צבאי או לאומי, הגברת התחרות, שבירת מונופולים, התנגדות לקיצוץ בקצבאות הילדים, קיצוץ בתקציב הביטחון, ביצוע רפורמה במגזר הציבורי, חקיקת חוק הריכוזיות ופתיחת שוק התעופה לתחרות.

אשר שכטר מצטט כמה אמירות של בנט עצמו, מתוך ראיון שהעניק ל"דה-מרקר" ביולי אשתקד. יו"ר הבית-היהודי הגדיר את משנתו הכלכלית "כלכלה חופשית עם רגישות חברתית" ואמר, בין היתר, כך: "צריך לעמוד איתן מול גורמי הכוח – גם ההסתדרות, גם הטייקונים".

לילך ויסמן דיווחה אתמול בעיתון "גלובס" כי העיתונאי רותם סלע סייע לבית-היהודי בניסוח המצע הכלכלי שלה. סלע עבד כעיתונאי כלכלי ב"מעריב" והיה אחד מבעלי הבלוג "הקפיטליסט היומי" באתר nrg, עד לרכישת העיתון והאתר על-ידי שלמה בן-צבי. "לא הסכמתי עם מאה אחוז מהנושאים שהוצגו בקמפיין מבחינה חברתית", אמר סלע לוויסמן, "אבל אם זו היתה סטייה של 180 מעלות מהעמדה שלי, לא הייתי עושה את זה".

בינואר האחרון, בעקבות המקרים של דרור אידר ואורי אליצור, עידכנה מועצת העיתונות את "תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות" וכעת הוא כולל סעיף ספציפי המתייחס לעיסוק נוסף של עיתונאי בתחום הפוליטי: "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי-ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור [...] תשדירי פרסום, יחסי-ציבור, כתיבת נאומים לאישים פוליטיים או שירות דומה אחר הקשורים בתחום עיסוקו או מומחיותו של העיתונאי המגיש שירותים אלה".

 אתנחתא

במדור הרכילות העסקית של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעת תצלום תחת הכותרת "שומר על כושר". בתצלום [שי לוי] נראה בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, יושב במכנסיים קצרים ונעלי ספורט לצד גבר אחר. שיערו של נתניהו מעט פרוע, כדי להעיד על הספורטיביות, ובכל זאת מלופף הצדה במידה הדרושה. "ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה אתנחתא קצרה בלו"ז העמוס שלו", נכתב מתחת לתצלום, "הגיע לחדר הכושר של רשת גו-אקטיב בקיסריה ועבר אימון מכשירים שנמשך כשעתיים בהדרכתו האישית של מנהל המועדון רון מירב".

לא ניתן קרדיט למחבר כיתוב התצלום, אולם זו הבעיה השולית ביותר בידיעה. ידוענים מופיעים פעמים רבות במדורי הרכילות כשהם עומדים או יושבים לצד בעלי עסקים שונים. לעתים עומדת מאחורי התצלום המשותף עסקה – בית-העסק מספק שירות חינם לידוען, ואילו הוא מוכן שתצלום שלו בבית-העסק יופיע בעיתון. שני הצדדים מרוויחים, למעט הקוראים, שמקבלים פרסומת סמויה.

במקרה של נתניהו ורשת גו-אקטיב יש לקוות שלא ניתנה כל תמורה לנתניהו עבור נכונותו להצטלם בבית-העסק וכי הוא משלם כמו אזרח מן השורה עבור אימוני הכושר בקיסריה (אם לא מהכיס הפרטי שלו, אזי מהכיס הרשמי של הציבור, באופן מסודר ומפוקח). גם אם כך המצב, יש כאן טעם לפגם.

לכאורה, העסקה תמימה במיוחד: הרשת מקבלת פרסום חינם בעיתון החינם של ראש הממשלה שלנו, וראש הממשלה מקבל ידיעה המציגה אותו כאיש פעיל וספורטיבי. אולם ראש הממשלה היה יכול ליהנות מהתדמית הספורטיבית גם אם בכיתוב התצלום לא היתה מוזכרת רשת חדרי הכושר שבה התאמן ומנהל המועדון לא היה נראה יושב לידו. העובדה ששם הרשת מופיע ושהמאמן האישי מוצג מעוררת תחושה של פרסום סמוי, ומבוכה מכניסתו של ראש ממשלת ישראל לתחום מפוקפק שכזה.

ענייני תקשורת

גדעון אלון מדווח ב"ישראל היום" כי ועדת החוץ והביטחון הטילה אתמול איפול על דברי הרמטכ"ל בהופעתו לפניה, "אף שלדברי נוכחים בדיון, הסקירה לא כללה מידע סודי".

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" על התאוששות בשוק הפרסום בחודשים האחרונים. היקף הפרסום בטלוויזיה עלה בכ-10% בחודשים ינואר ופברואר לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אך הוא עדיין נמוך מהיקף הפרסום ב-2011. אשר לעיתונות המודפסת, התמונה "אינה אחידה". לפי דיווחו של טוקר, היקף הפרסום ב"ישראל היום" עלה בכ-8%, בעוד שב"ידיעות אחרונות" נרשמה ירידה של 11%.