קו אדום דק
"יכול להיות שבשעות אלה אנחנו אחרי תקיפה או בעיצומה או לפניה, אמריקאית או ישראלית, או משולבת – אמריקאית-ישראלית", כותב הבוקר איתן הבר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". הבר מתייחס לסוריה, שם הולך ומתמוטט משטרו של בשאר אסד.
ברשות משטר אסד, מציין הבר, כמות מספקת של נשק כימי כדי "לסכן חלק גדול מאוד ממרחבי מדינת ישראל וחלק גדול מאוד מתושביה". לדבריו, "חשוב למדינת ישראל שנשק שכזה לא יהיה בידי אויב, כלומר הסורים". מצב ביש. לא רק שהנשק כבר בידי הסורים, הוא עלול ליפול מידי סורים אחדים (אסד ותומכיו, שעד היום לא השתמשו בו נגד ישראל) לסורים אחרים ("ארגוני טרור סהרוריים, כמו אל-קאעידה ודומיו").
הבר מגיע למסקנה ההגיונית שכדי למנוע זאת ישראל תפעל צבאית, או תגרום לארה"ב לפעול צבאית. "אנחנו, בישראל", הוא כותב, "נמצאים על סף מה שנראה ונשמע כמלחמה, שאולי – הלוואי שלא – יפסיק את מלחמת האזרחים בסוריה כדי להתאחד נגד ישראל".
"לחץ על אובמה לפעול בסוריה", מבשרת הכותרת הראשית הבוקר ב"ישראל היום". בכותרת המשנה מוסבר כי נשיא ארה"ב מסרב להתערב בסוריה, חרף העדויות על שימוש בנשק כימי. יוני הרש, אלי לאון ודניאל סיריוטי מדווחים בכפולה הפותחת כי אובמה טען במהלך סוף-השבוע כי "שימוש פוטנציאלי בנשק להשמדה המונית נגד אזרחים הוא חציית קו נוסף של נורמות וחוקים בינלאומיים – וזה יהיה משהו שישנה את המשחק". יחד עם זאת, נשיא ארה"ב הגדיר את העדויות על השימוש בנשק להשמדה המונית "הערכות ראשוניות" ולא "ראיות מוצקות".
ה"לחץ" שמככב בכותרת הראשית הוא ביטוי לביקורת שהשמיעו נציגים רפובליקאים בבתי-הנבחרים על מדיניותו של אובמה ("מתברר שהקו האדום של הנשיא הוא יותר קו ורוד", מצוטט חבר הקונגרס ג'ון מיקה).
"דאגה בישראל: הססנות מול סוריה תשדר מסר לאיראן", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב". אסף גבור מדווח כי סגן שר החוץ, זאב אלקין, התראיין שלשום לגלי-צה"ל ואמר: "אם האיראנים יראו שלא פועלים בסוגיה שהוגדרה כקו אדום, אז הם יסיקו מכך שהקו האדום של הקהילה הבינלאומית הוא גמיש".
"הקו האדום הזה היה מלכתחילה מגוחך", כותב רונן ברגמן במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] מדוע כ-80 אלף הסורים שנהרגו עד כה לא מגז חרדל או סארין אינם מצדיקים התערבות של הקהילה הבינלאומית, אבל אם מחר יימצאו הוכחות חותכות לכך שאדם אחד נהרג מפגיעת נשק כימי ארה"ב תתערב? [...] עכשיו, אחרי שהממשל סינדל את עצמו בקו האדום הזה, הוא מנסה לחמוק מלעמוד בהתחייבותו ואומר שהוא צריך עוד הוכחות".
"הארץ" מציג תמונה שונה בשערו. "אובמה מזהיר: נשק כימי ישנה את כללי המשחק", מודיעה הכותרת הראשית של העיתון, המתעלמת (כמו הנשיא, יגידו מבקריו) מהעדויות כי כבר נעשה שימוש בנשק כימי. חמי שלו מדווח, בין היתר, כי הממשל הסורי הכחיש את ההאשמות שתקף באמצעות נשק כימי. גורם אחר בממשל הסורי, כותב שלו, השווה את הודעת הבית-הלבן לדיווחים שיצאו ממנו בעשור הקודם, בדבר הנשק להשמדה המונית שנמצא מוכן לפעולה בידי עיראק.
"המלחמה ההיא, שלפני חודש מלאו לה עשור, ממשיכה להטיל צל ענק על שיקוליו ועל ראיית עולמו של אובמה", כותב שלו בשער העיתון. דיווחו הנרחב בעמ' 3 מוקדש לתיאור עמדת ארה"ב כלפי סוריה על רקע ההיסטוריה של הפלישה לעיראק. שלו מסיים את רשימתו בטון פסימי: "אובמה עלה לשלטון בין היתר בזכות ביקורתו החריפה על החלטתו של קודמו בוש להטיל את אמריקה למערכה מיותרת, יקרה וכואבת בעיראק, אולם הוא עלול לגלות בקרוב שבכל הקשור למזרח התיכון, גם כוונות טובות מובילות בסופו של דבר לאותו הגיהנום".
השורה התחתונה של בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", דומה: "על-פי כל הסימנים והפרסומים, אובמה נערך [לפעולה], גם אם הוא לא רוצה".
"לא תהיה פלישה קרקעית", מעריכה אורלי אזולאי בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". לדבריה, "גם מתקפה מהאוויר היא בעייתית. [...] התוכנית המועדפת על הבית-הלבן היא החלפת המשטר, אך כרגע זה נראה יומרני מאי-פעם".
ב"מעריב" קורא בן-דרור ימיני לאובמה שלא למוטט את המשטר בסוריה, כדי לא לסייע לכוחות האופוזיציה במדינה ובראשם הארגון הג'יהדיסטי ג'בהת אל-נוסרה. לדברי ימיני, אם ארגון זה יתפוס את מושכות השלטון מידיו של אסד, מרחץ הדמים שיתרחש "עלול להפוך את הנכבה הפלסטינית לאירוע ההומני של כל הזמנים".
ציוד של משטר טוטליטרי
"הנצחונות היהודיים הורידו את המורל הערבי; אלפים בורחים", מבשרת כותרת בתחתית עמ' 21 של "ישראל היום". המשפט שבכותרת מצוטט מתוך מסמכים מתקופת המנדט הבריטי, שנחשפו בימים האחרונים על-ידי הארכיון הבריטי הלאומי. אלי לאון וסוכנויות הידיעות מדווחים כי "הממשלה הבריטית חזתה כי לאחר נסיגת כוחות המנדט ובעקבות תוכנית החלוקה וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, תפרוץ מלחמה שבה יפסידו הערבים". הדיווח של לאון נסמך על דיווח שפורסם ב"גרדיאן".
"הנציב הבריטי ערב הקמת ישראל: היהודים חוגגים 'כמו הנאצים'", לשון הכותרת לידיעה דומה בעיתון "הארץ". עופר אדרת נסמך בדיווחו גם על פרסום של ה"ג'ואיש כרוניקל" ומדווח כי אלן קנינגהם, הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל, כתב באפריל 1948 על חגיגות הישראלים את נצחונותיהם בשדה הקרב כך: "השידורים שלהם, בתוכן ובאופן בו הועברו, היו דומים במידה ניכרת לאלה של גרמניה הנאצית". עוד מדווח אדרת כי קנינגהם כתב לממונים עליו שהיהודים מוכנים ל"מתקפת חורמה עם הציוד המלא של משטר טוטליטרי". שני הציטוטים הללו אינם כלולים בידיעה שמתפרסמת ב"ישראל היום". גם שמו של הנציב קנינגהם אינו מוזכר.
קו כחול דק
"עמנואל רוזן יצא לחופשה עד לבירור העדויות על התנהגות לא הולמת", נכתב הבוקר בתחתית שער "הארץ", העיתון שחשף שלשום את הפרשה באתרו.
שרון שפורר וגילי איזיקוביץ מספקות על פני כל עמ' 12 דיווח מקיף על אודות שלל העדויות מטעם נשים בדבר ההטרדות החוזרות ונשנות של רוזן. מהעדויות, אנונימיות רובן (יש גם אחת בשם מלא), עולה דפוס חוזר: "חיזור אגרסיבי ואובססיבי" שכולל מספר רב של טלפונים והודעות טקסט פתייניות ובוטות. אחת הנשים מעידה כי קיימה יחסי מין עם רוזן על אף שלא רצתה בכך ואף אמרה לו זאת. אשה אחרת טוענת כי "חשף את איבר המין שלו וביקש שאלטף אותו". לפי העדויות, בין אם נענו לחיזוריו ובין אם סירבו, החיזור האובססיבי הפך באחת להתעלמות גמורה.
"מבין כל הנשים ש'הארץ' שוחח עימן, אף אחת לא התלוננה עד היום במשטרה נגד רוזן", כותבות שפורר ואיזיקוביץ. "הנשים, רובן עיתונאיות, חלקן בכירות ומוכרות, לא רצו לפגוע במעמדן ולעמוד במרכזה של סערה מתוקשרת". רוזן, בתגובה, טוען כי מדובר ב"מסע הכפשות אנונימי" שמלווה אותו כבר שנים. תגובתו מובאת במלואה בתיבה נפרדת.
"הפרשן עמנואל רוזן יצא לחופשה עד לבירור טענות של עיתונאיות נגדו על הטרדות", נכתב בתחתית שער "מעריב". אריק בנדר מדווח על התחקיר שפורסם ב"הארץ" ועל השלכותיו. ליאת שלזינגר, חברת תא העיתונאיות בישראל, כותבת בטור נפרד על העבודה העיתונאית המקדימה שביצע התא והובילה לפרסום ב"הארץ" – איסוף עדויות ופנייה משפטית למעסיקיו של רוזן. "מטרתנו איננה 'משפט שדה' או רדיפה", מבהירה שלזינגר, "אלא התמודדות מול הקשיים העמוקים שנשים בכלל ועיתונאיות בפרט מתמודדות עימם במקום העבודה".
במדור הדעות של העיתון מברכת טל לאור, אף היא חברה בתא העיתונאיות בישראל, על שבירת קשר השתיקה ביחס לרוזן.
"ישראל היום" מסקר את הפרשה באופן דומה. "בשל העדויות: עמנואל רוזן יצא לחופשה", נכתב בתחתית שער עיתון זה, כשכותרת קטנה יותר מפרטת: "ההחלטה – בעקבות טענות על הטרדה מינית לכאורה של עשרות נשים".
הדס שטייף, ערן סויסה ומאיה כהן מדווחים בפנים העיתון על ממצאי תחקיר "הארץ", אך אינם מסתפקים בעדויות הקונקרטיות שנאספו ופורסמו שלשום, אלא מוסיפים ציטוט אנונימי על אודות "שמועות, בין היתר על טיפול שהוא עבר, על יחסים שנויים במחלוקת עם פליטת ריאליטי, על ילדה מחוץ לנישואים, לכאורה, ועל דירה ששכר ובה לכאורה היה מקיים מפגשים". ציטוט שמועות מפי אדם בלתי מזוהה אינה עבודה עיתונאית ראויה. מקומה לא בדיווח חדשותי, ספק אם יש לה מקום במדור רכילות.
שטייף, ממחוללות החשיפה וחברה בתא העיתונאיות, מוסיפה טור נפרד ובו היא כותבת: "מרגע שנודע שהוא עומד להיות מגיש בכיר של ערוץ 10 ביום שישי, החלטנו שעד כאן". בעקבות פרסום הפוסט בפייסבוק, היא כותבת, "הסכר נפרץ". לדבריה, "גם אם לא יוגשו נגדו תלונות במשטרה, העובדה שפרנסי המערכות יודעים שעבר על-פי החשד עבירות אתיות חמורות, וצל של עבירות פליליות לכאורה מרחף מעל ראשו, הרי אסור להם להעסיקו יותר".
"הארץ", אגב, שחתום על העבודה העיתונאית בפרשה, מסתפק הבוקר במידע ואינו מלווה את הידיעה שלו בטור דעה.
כן, יש גם מי שמתנגד לחשיפת שמו של רוזן כאיש התקשורת הבכיר שנגדו הצטברו עשרות עדויות על התנהגות בלתי הולמת והטרדה מינית לכאורה. "ידיעות אחרונות", העיתון שבו כותב רוזן מאמרי דעה דרך קבע, מייצג קו זה. "פרשת עמנואל רוזן: העדויות והספקות", נכתב ברצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות", בלי כל פירוט לגבי העדויות, בלי המלה "הטרדות מיניות" או אפילו "התנהגות בלתי הולמת". בלי לדווח בעמוד השער על הטעון דיווח – שרוזן יצא לחופשה מעבודותיו.
רז שכניק ונבו זיו מדווחים בעמודים 16–17 על הפרשה שנחשפה ב"הארץ", או כפי שהם מנסחים זאת: "בסוף-השבוע החליט 'הארץ' לפרסם באתר האינטרנט שלו כי האיש שבו מדובר [איש התקשורת החשוד בהטרדות מיניות של נשים] הוא העיתונאי עמנואל רוזן". שכניק ונבו מצטטים כמה מהעדויות על רוזן ומציינים כי בעבר פוטר מחדשות 2 בשל סיבה דומה. כמו כן מדווח כי בשנת 2007, על רקע פרשת קצב, אמר רוזן: "קצב צודק במאה אחוז בטענות שלו נגד התקשורת. הוא צודק בזה שהתקשורת הפכה להיות גוף שופט שישר מרשיע" (בלי לציין כי הציטוט לקוח מכותרת משנה לראיון שהעניק ל"מעריב". הכותרת הראשית של הראיון ההוא: "לי אין אגו").
כמו ב"הארץ", גם ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת תגובתו המלאה של רוזן בתיבה נפרדת, אלא שבעיתון זה היא מוצאת את מקומה במעלה הדף. כמו ב"מעריב" ו"ישראל היום", גם ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם טור דעה, אלא שבעיתון זה הוא מציג עמדה שונה.
המחברת, מרב בטיטו, מפנה נשים שהוטרדו מינית אל משטרת ישראל. "לכו למשטרה, לא לאינטרנט", לשון כותרת הטור. בטיטו, המעידה על עצמה "כמי שעבדה עם מושא ההאשמות תקופות ארוכות ועומדת איתו בקשר גם היום", טוענת כי השאלה העיקרית שעומדת על הפרק היא "אם מדובר במעשים פליליים המצדיקים פרסומים כה נרחבים בלי שהוגשה תלונה במשטרה, או לפחות תצהירים משפטיים".
זו עמדה השומטת את הקרקע תחת המקצוע של בטיטו, ומעניקה למשטרת ישראל את הסמכות לאשר או לפסול דיון ציבורי נרחב. עשר נשים שוחחו עם "הארץ", תא העיתונאיות טוען ששמע עדויות מכמה עשרות. אם לדעת בטיטו אין בכך די כדי להצדיק פרסום נרחב, אם רק חקירה משטרתית או תצהיר משפטי ראויים לסיקור בולט, אפשר לבטל כבר עתה את כל מחלקות התחקירים בעיתונות.
להעיר את המדינה
יוסי גרינשטיין מדווח ב"מעריב" כי שר האוצר לפיד ימנה בקרוב את פרופ' איתן ששינסקי ליו"ר ועדה לבחינת זכויות המדינה במשאבי הטבע. "לפני הכל, [הוועדה] תיאלץ לשנות את החוק", מעריכה שרה ליבוביץ-דר בטור פרשנות נלווה.
פרופ' איתן ששינסקי, 3.1.2011 (צילום: יוסי זמיר)
ב"כלכליסט" מתפרסם ראיון שערכה דיאנה בחור-ניר עם פרופ' ששינסקי. על אף שלדבריו טרם קיבל פנייה לעמוד בראש הוועדה, עמדותיו של פרופ' ששינסקי נחרצות:
"המדינה צריכה להיות חופשית לבחון בכל עת את המדינות הפיסקאלית שלה במשאבי טבע. [...] צריך להטיל מיסוי כמו שעשינו בגז. זה לא רטרואקטיבי, אלא מעתה ואילך. יש 20–30 מדינות בעולם ששינו את חוקי המיסוי על גז בדיעבד, כמו נורבגיה. [...] צריך לבדוק מה האינטרסים של ישראל מבחינת הבעלות של ישראל על מפעלי האשלג ועל התמלוגים של המדינה. [...] האינטרסים של המדינה יכולים להיות שונים במקרה הזה מהאינטרסים של בעלי השליטה [...] המדינה נרדמה בשמירה. כל משאבי הטבע של המדינה נמסרו לשחקנים פרטיים".
איש שקל לנשוך כלב
בתחתית עמ' 17 של "ישראל היום" מתפרסמת משום מה ידיעת תצלום תחת הכותרת "אילת, עיר ללא מוצא". בתצלום [ששי חורש] נראה אולם שדה התעופה של אילת עמוס בנוסעים. שני כתבים, רונית זילברשטיין ואילן גטניו, מדווחים כי אתמול בשעות הצהריים שקלה רשות שדות התעופה לסגור את שדה התעופה באילת בשל האובך ששרר מעל העיר, אולם בסופו של דבר "מזג האוויר השתנה במהירות ואיפשר להמריא מאילת ואף לנחות במקום".
עוד כותרות ראשיות
"בניגוד להסכם: הליכוד מתנגד להגבלת מספר בני הישיבות שיהיו פטורים משירות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".
"בנט ולפיד מקדמים חוק משאל עם", נכתב בכותרת הגדולה ביותר על שער "ידיעות אחרונות" הבוקר. מעליה כותרת המעניקה הד לבקשה של מכבי האש מחוגגי ל"ג בעומר, לנוכח תנאי השרב: "להנמיך את גובה הלהבות".
דמוקרטי פחות
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מקבלת ביטוי בראש עמ' 10 של העיתון. איתמר אייכנר מדווח כי "לפיד ובנט שוקלים לתמוך יחדיו בחוק שיחייב עריכת משאל עם לכל הסדר עם הפלסטינים". בצלה של ידיעה זו מתפרסמת תיבה קטנה שאף היא מתייחסת לשר האוצר. תחת כותרת הגג "כנסת נעלבת" מופיעה הכותרת "יו"ר הכנסת נגד יאיר לפיד". רק מי שיטרח ויקרא את גוף הידיעה, מאת צביקה ברוט, יגלה כי שר האוצר הכריז שלא יישא בעתיד נאומים מרכזיים במליאת הכנסת.
העיתונים האחרים מעניקים לסיפור בולטות רבה וטון ביקורתי יותר. "לפיד: אשא את נאומי מחוץ לכנסת", לשון כותרת ידיעה מאת יהונתן ליס ב"הארץ". "על אף שלדעת שר האוצר 'דמוקרטי יותר שהח"כים ישמעו את דברי ראשונים'", מסבירה כותרת המשנה, "הוא החליט לשאת את נאום החזון הכלכלי שלו בפורום שלא יקטע אותו באמצע".
"הפוליטיקה החדשה: ללא הפרעות מהקהל", נכתב בכותרת גג לידיעה מאת אריק בנדר ב"מעריב". "מערכת עוקפת דמוקרטיה", מגדיר זאת יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין, בטור נלווה. "לפיד מבזה את הכנסת", מצוטט היו"ר הנוכחי ח"כ יולי אדלשטיין בכותרת ידיעה מאת גדעון אלון ב"ישראל היום".
ענייני תקשורת
"כמה משפיע העיתון על מחיר המניה?", שואל אסא ששון בשער האחורי של "דה-מרקר".
במדור החוץ של "מעריב" מדווח כי דוקומנטריסט אמריקאי נעצר בוונצואלה בחשד ששילם לסטודנטים המתנגדים לנשיא החדש ניקולס מאדורו, במטרה להתסיסם.