הבחירות הקרובות בישראל מגיעות לאחר האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה – מחדל וטבח ה- 7 באוקטובר. סוגיית האחריות והאשמה במחדל, ניהול המלחמה לאחריו וסוגיית החטופים; הכרעת חמאס, חיזבאללה ואיראן, שאלת היום שאחרי, ניצחון או הפסד – כל אלו יהיו שאלות מרכזיות בתקופת הבחירות הקרובה. לגבי כולן אנו צפויים להיתקל בנסיונות עקביים לשכתב את ההיסטוריה באופן שיתאים למועמדים ומפלגות ספציפיות.
כמעט כל המועמדים והמפלגות צפויים להתייחס להיסטוריה הקרובה בתעמולת הבחירות שלהם, אולם הבדיקה מעלה כי קיים נרטיב עקבי שמטרתו להסיר מממשלת נתניהו, ובעיקר מנתניהו אישית, כל אחריות ובוודאי אשמה במחדל ה-7 באוקטובר והמחדלים והכשלונות שבאו בעקבותיו. במקביל, הנרטיב נועד להנחיל מסרי קמפיין מניפולטיביים של נתניהו כמו "הניצחון המוחלט" ו"אגדת היום השני", ולזקוף לזכותו באופן בלעדי את ההצלחות שהושגו מאז ה-7 באוקטובר.
הנרטיב מבוסס על טפילת אחריות מיניסטריאלית רק על מערכת הביטחון וראשיה (ראש השב"כ רונן בר, הרמטכ"ל הרצי הלוי וכיו"ב) ולא על הממשלה; טפילת אחריות שקרית על תנועת המחאה נגד ממשלת נתניהו, הארגונים השונים הקשורים אליה, פעילי אופוזיציה וכיו"ב; והאשמת ממשלת השינוי (שכיהנה לתקופה של שנה וחצי, לפני כהונת ממשלת ה-7 באוקטובר). לכך
מתווספת האשמת ממשלות עבר, מלפני 20 שנה ויותר, שהוציאו לפועל מהלכים כמו הסכם אוסלו וההתנתקות.
נרטיב זה כולל שקרים פשוטים, למשל זה לפיו האסטרטגיה של נתניהו מיד לאחר המחדל היתה כי זו הזדמנות "לשנות את המזרח התיכון" ("אגדת היום השני"); לצד תיאוריות קונספירציה שלמות, למשל תיאוריית "הבוגדים מבפנים" שלפיה אזרחים ישראלים ואנשי מערכת הביטחון שיתפו פעולה עם חמאס וסייעו למתקפת ה-7 באוקטובר במטרה לפגוע בנתניהו (תיאוריית קשר שהצמיחה מספר תיאוריות משנה, כמו זו של "המרגל מהדרום").
חלק משכתובה השקרי של ההיסטוריה מתחיל בטרמינולוגיה הבסיסית ביותר, למשל שינוי שמה של מלחמת "חרבות ברזל" ל"מלחמת התקומה" והשימוש במונח "אירוע" לתיאור טבח ה-7 באוקטובר, ומגיע עד כדי זיוף פרוטוקולים והפצת תיאוריות קונספירציה.
מתוך "ספר הנרטיבים".