אשת ראש הממשלה מריעה לראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בקונגרס האמריקאי (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

לא קשה להסתכן

אז איך היה הנאום? הצלחה מסחררת והחמצה מסחררת, כמובן. תלוי איזה עיתון אתם קוראים. "נתניהו נשא נאום מעורפל: 'יהיו התנחלויות שיישארו מחוץ לגבול'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", אבל אין שום דבר מעורפל בסיקור של "הארץ" את הנאום שנשא ראש הממשלה נתניהו אתמול בקונגרס האמריקאי.

"החמצה", קובעת כותרת מאמר המערכת של "הארץ" (אגב, בפעם הקודמת שמאמר המערכת של "הארץ" הוכתר באותה כותרת, הוא כוון כלפי האפיפיור, שביקר בארץ ולא ביקש סליחה מהיהודים). "החמצת חייו", קובעת באופן נחרץ עוד יותר כותרת טור הפרשנות של ארי שביט, המודפס על רקע כחול חגיגי על השער. כותרות ההפניות לטורי הפרשנות האחרים: "נאום למשוכנעים", "האליבי של ביבי", "מנותק מהמציאות", "נאום השקרים", "לא צ'רצ'יל, שמיר". המסקנה של מאמר המערכת: "לישראל מגיע מנהיג אחר".

"ראש הממשלה בנימין נתניהו זכה אתמול להזדמנות יוצאת דופן להציג חזון של שלום צודק ובר-קיימא לישראל ולפלסטינים. מיליונים צפו בנשימה עצורה בנאומו בפני שני בתי-הקונגרס של ארה"ב. הם ציפו לנאום מכונן, שיפרוץ את המבוי הסתום בשיח המדיני על הסדר קבע ויוביל לסיום סכסוך הדמים בין שני העמים", נכתב במאמר המערכת. "תחת זאת היינו עדים לאותם מסרים ישנים, מלל של תעמולה, הפחדה ושלילת השכן".

"דברים אלה נכתבים לפני נאום נתניהו בקונגרס. ובכל זאת, לא קשה להסתכן בהערכה כי הישגיו בוושינגטון יהיו מוגבלים", נכתב במאמר במדור הדעות של "הארץ" (ניבה לניר, "עוגן לסירוב"), והרי לכם כל התורה הפרשנית כולה במשפט אחד.

"איחדת את הקונגרס לתמיכה בישראל", מצטטת הכותרת הראשית של "ישראל היום", "כך אמרו חברי הקונגרס לרה"מ לאחר נאום סוחף", סוחפת כותרת המשנה, "לקול תשואות סוערות הציג נתניהו את עקרונותיו", היא ממשיכה. "שני צעדים בכיוון השלום", מבשרת כותרת ההפניה על השער לטורו של דן מרגלית. "ארה"ב תהיה איתנו" היא זו של בועז ביסמוט. "הקונגרס הריע לנתניהו", נכתב בכותרת לרוחב הכפולה הפותחת של העיתון, וחלק גדול ממנה תפוס בתצלום של נתניהו מחייך בשביעות רצון, "מוקף חברי קונגרס" המריעים לו. 11 עמודים מוקדשים לסיקור הנאום, כמה מהם תחת הלוגו "רגע היסטורי". הנאום מודפס במלואו על פני שני עמודים (הטקסט הארוך ביותר שהתפרסם ב"ישראל היום"?). "יצא בתחושת ניצחון" היא כותרת אחת הידיעות ("אחד הרפובליקאים באולם שאל: 'למה שלא נריץ את נתניהו לראשות המפלגה?'"). "נתניהו לא נכנע ללחצים" היא כותרת של ידיעה אחרת.

"ישראל היום" מדגיש כי נתניהו פירט את עקרונותיו בנאום. זה דגש צפוי. אתמול היתה הכותרת הראשית של העיתון "נתניהו לקונגרס: אלה עקרונותינו". היום מפרט "ישראל היום" את העקרונות הללו בכותרת על השער: "לא לגבולות 67', ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל, פליטים יוכלו לשוב רק למדינה הפלסטינית, חלק מההתנחלויות יישארו מעבר לגבול".

מדוע חשוב ללשכת ראש הממשלה להדגיש שלנתניהו יש עקרונות? ניתן לשער כי זו תשובה לביקורות הרווחות בתקשורת כלפי נתניהו – שאין לו עקרונות, שהוא מבלף, שהוא מושך זמן, שהוא רק רוצה לשרוד פוליטית. שהוא לא ימני, לא שמאלני, לא בשרי ולא חלבי. יותר מפובליציסט אחד כתב בתקופה האחרונה כי הוא מייחל שנתניהו יביע עמדה, ולא חשוב מה תוכנה. זו, כאמור, התלונה העניינית העיקרית של "הארץ" היום ("נתניהו נשא נאום מעורפל"), אלא שהיא אינה מכוונת להתנהלותו של נתניהו בשנתיים האחרונות, אלא דווקא לנאום שבו, לפי "ישראל היום", פורטו עקרונותיו. ב"הארץ" כותבים מה לא מצא חן בעיניהם בנאום. אפשר לתמצת זאת כך: "לא לגבולות 67', ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל, פליטים יוכלו לשוב רק למדינה הפלסטינית, חלק מההתנחלויות יישארו מעבר לגבול".

ומה בעיתונים האחרים? כמו שתי יונות השלום היוצאות מכובעיהם של נתניהו ואובמה ומתנגשות זו בזו בקריקטורה של מושיק ב"מעריב", כך המשטמה היוקדת ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" לנתניהו מתנגשת בפטריוטיות הטבלואידית המובנית ומובילה לסיקור מאוזן יותר, המפגין מעט יותר נכונות לערב בדיווח ובפרשנות גם התרחשויות ולא רק משאלות לב.

"ראיתי את רבין נואם באוזני חברי הקונגרס בקדנציה השנייה שלו; ראיתי את אולמרט. שניהם התקבלו בהתלהבות גדולה מאוד ונשאו נאומים מרשימים. נתניהו עבר אותם", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "נתניהו הוא הדובר הטוב ביותר שיש לישראל בארצות-הברית. הדגש הוא על המלה דובר".

מנהיג הימין הישראלי אומר על בימת הקונגרס אמירות שמאלניות יותר מאלו של רבין, מציין בן-דרור ימיני ב"מעריב". "בכל נאום יש לנתניהו ויתור חדש, וזה לא עוזר", הוא מתלונן. הרושם בעולם הוא ש"אבו-מאזן הוא הסרבן ונתניהו הוא הפשרן". "זה היה נאום טוב, אבל נתניהו יודע מצוין שהתנאים שהציב אתמול הם נון-סטרטר מוחלט, שאין פלסטיני בעולם שיקבל אותם", מסכם יפה בן כספית את הדיסוננס שבין תוכן לסגנון שמאפיין אירועים חדשותיים מילוליים כמו נאומים.

"כאשר גולדה מאיר ראתה את בגין וסאדאת מופיעים ביחד, היא אמרה: 'פרס נובל אולי מגיע להם, אבל אוסקר ודאי מגיע'", מסכם ברנע. "נתניהו קיבל אתמול את האוסקר שלו".

מעל הראש

יש ב"הארץ" גם התייחסויות לנאומו של אובמה. "אובמה כרפורמטור ערבי" היא כותרת מאמרו של סלמאן מצאלחה, הכותב על השחיתות והדיכוי בעולם הערבי ומצר על כך שמי שנשא את נאום אובמה, "נאום של רפורמטור ערבי", לא היה מנהיג ערבי. אמנם מצאלחה מסייג: נאומו של אובמה היה של רפורמטור ערבי רק "אם נתעלם מההתייחסות לסכסוך הישראלי-פלסטיני". מנגד הוא מזכיר גם כי התירוץ הקבוע של המנהיגים הערבים, שבאמצעותו הם מתחזקים את השחיתות והדיכוי, הוא האיבה לישראל. אם כן, דרושים: רפורמטור ערבי ולוגיקן ערבי.

גם אלוף בן כותב על נאום אובמה, משווה אותו למרקס ומכנה אותו "רדיקל" (ב"הארץ" אלה סופרלטיבים). בן מאבחן כי אובמה נואש ממנהיגי האזור והוא פונה מעל ראשיהם ישירות לאזרחים. תובנות אלו מובילות אותו לחזור על התנהלות מקוממת קבועה של "הארץ": ייאוש מהישראלים ופנייה מעל ראשיהם לאומות העולם ולאויבי ישראל. "אם הפלסטינים רוצים להשיג הגדרה עצמית וזכויות אזרח, עליהם לנהוג כתוניסאים וכמצרים – לצאת למאבק המוני לא אלים, ולסמוך על אמריקה שתיתן להם גיבוי ותמנע מישראל לירות בהם ברחובות. זה התרגום המעשי של דוקטרינת אובמה, יורשם המודרני של מרקס, טרוצקי וצ'ה גווארה".

עסקים כרגיל

רותם סלע מדווח כי "עולה מנתוני חברות הדלק" ש"אם לא יחולו עד סוף השבוע שינויים דרמטיים במחירי הדלק בעולם או בדולר היציג", אז "מחירי הבנזין צפויים לרדת בסוף החודש ב-22 אגורות לליטר". ההשערה הזו הופכת לכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב", שמצדה אינה מתייחסת כלל לתוכן הידיעה: "בלי טובות משטייניץ". "החדשות הרעות", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "ממון", מוסף "ידיעות", "בעקבות עליית מחירי הפחם בעולם, צפוי מחיר החשמל לזנק בקרוב ב-5% לפחות. החדשות הטובות: בשבוע הבא צפוי מחיר הדלק סוף-סוף לרדת – ב-20 אגורות לליטר".

עידו אפרתי מדווח ב"עסקים", על פני עמוד שלם ועם הפניה בשער, על פתיחת קניון חדש במוסקבה בבעלות אפריקה-ישראל שבשליטת לבייב. "לב לבייב: יש לי תחושת ניצחון, עשיתי הכל להצלת החברה" היא כותרת הכתבה. מה פירוש "הכל"? האם ב"הכל" נכללים גם אזרחי ישראל שהלוו ללבייב את כספם באמצעות המשקיעים המוסדיים, ולא זכו לקבל את התמורה שלבייב הבטיח?

"יכולתי לקנות את האג"חים בנזיד עדשים, לשלם 7 מיליארד שקל ולמחרת לחייך עם עליית השווי. אבל בחרתי לנהוג אחרת", אומר לבייב, וב"עסקים" מדגישים את הציטוט. לא צריך להיות דוקטור לכלכלה כדי להתפעל מהשחצנות חסרת הביסוס הנשקפת מהאמירה הזו. מספיק להיזכר בפרצוף העגום של לבייב שכיכב בכמה מהעיתונים בתקופה שבה הסתובב כביכול עם 7 מיליארד שקל מיותרים בכיס. "הכותב היה אורח אפריקה-ישראל", נכתב בכל מקרה בסוף הכתבה.

גם סיון איזסקו מ"כלכליסט" היה במוסקבה, והוא מדווח לעיתון על רשמיו מפתיחת הקניון. "ביקור בפרויקט הדגל של אפריקה-ישראל – קניון אפימול המרהיב במוסקבה – מלמד שהאופטימיות של לבייב עדיין לא הצליחה למלא את הקניון בשוכרים ובקונים", נכתב בכותרת המשנה. "הקניון נפתח עם שיעורי תפוסה נמוכים יחסית של כ-61% בלבד", נכתב בכתבה.

ועוד ב"עסקים": הדר חורש דן בהמלצה המתוקשרת של שרי התיירות והסביבה על החלופה המועדפת להתמודדות עם סכנת הצפת המלונות בים המלח. כזכור, השרים המליצו על "קציר מלח" ולא על העתקת המלונות או בניית סוללות. כדי למנוע את התנגדות האוצר, כותב חורש, הם התייחסו גם לשאלת המימון, שלא נדרשו לה, וקבעו כי חברת כיל של האחים עופר, הבעלים של מפעלי ים המלח, שעבודות הכרייה שלהם גרמו לבעיית ההצפה – היא שתממן את הפרויקט, שעלותו מוערכת במיליארדי שקלים.

הפואנטה של חורש היא שהטלת המימון המלא על האחים עופר היא הצהרה ריקה ("הצהרה לוחמנית חסרת תוקף"), משום ש"למדינה אחריות חלקית עד מלאה", בין היתר משום שהמלונות נבנו אף שסכנת ההצפה היתה ידועה; ומשום שלמרות שכיל "מגלגלת מדי שנה בשנה כ-20 מיליארד שקל", העלות המשוערת של הקציר, 7 מיליארד שקל, "שווה לרווח הנקי של החברה במשך שנתיים". שיבקשו מלבייב.

האחים עופר

רגע, יש עוד הרבה חדשות היום בקשר לאחים עופר. "בזן מציגה: שן תחת עין", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט" (עם הלוגו "בלעדי"). "בקרוב יחליט בית-המשפט אם לאשר פשרה שלפיה בזן תיתן 650 אלף שקל לפרויקט חינוכי כדי להשתיק תביעה ייצוגית של 150 מיליון שקל על זיהום", נכתב בכותרת המשנה. מארק שון, שחתום על הידיעה, הוא מי שדיווח בתחילת השבוע על הסכם פשרה בעייתי של חברה אחרת של האחים עופר, כיל.

אבל לא אלו החדשות. "ארה"ב מאיימת בהטלת סנקציות על האחים עופר", מדווחת כותרת אחרת על שער "כלכליסט". "האחים עופר: 'מעולם לא מכרנו אוניות לאיראן'", נכתב בכותרת המשנה. נדמה שאלו הכותרות הרכות ביותר שהאחים עופר זכו להן היום. ההאשמה של ממשלת ארה"ב כי הם היו מעורבים במכירת מכולה לחברה איראנית מופיעה היום בשערי כל העיתונים. קבלו תיקון: לא בזה של "מעריב".

ענייני תקשורת

"סרקוזי: האינטרנט מכרסם בשליטת הממשלות באזרחים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", שם איתן אבריאל מדווח מהפורום הבינלאומי G8 בפריז. האמירה של סרקוזי היא הבסיס ל"פרויקט מיוחד" של "דה-מרקר" תחת הכותרת "הרשת מבעבעת". "האינטרנט מוטט תעשיות שלמות – ותרם לנפילת משטרים במדינות ערב. חברות הטכנולוגיה מגדילות את שוויין בעזרת המימון הזמין והפוטנציאל האדיר בשווקים המתעוררים. עכשיו מודאגים גם מנהיגים במערב מכוחה של הרשת – ונשיא צרפת קורא לבכירי תעשיית האינטרנט להדק את התיאום עם ממשלות בעולם", נכתב בכותרת המשנה.

מעל הפרויקט מרחפת השאלה שהנפקת לינקדאין ביעבעה בתקשורת הכלכלית בישראל: האם הבועה הטכנולוגית חוזרת? "היו שהשוו את ההתקדמות הטכנולוגית להתפוצצות הקמברית – ההאצה באבולוציה בכדור הארץ, שאירעה, בין היתר, משום שהתא שוכלל והפך ליחידת חיים סטנדרטית", נכתב בכתבה הפותחת את המוסף. "ייתכן שההשוואה מופרזת".

"ביטול הפחתת דמי הקישוריות יחסל את התחרות בשוק הסלולר עוד לפני שנולדה. לכן זה לא יקרה", נכתב בכותרת המשנה לטור פרשנות של גילעד נס ב"כלכליסט".

שערי המוספים היומיים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מוקדשים לאשת הטלוויזיה האמריקאית אופרה וינפרי, שתשדר הערב את התוכנית האחרונה בהגשתה. "היא רזתה, היא השמינה, מיליונים העריצו אותה, מיליונים אחרים לעגו לה, אבל אף אחד לא התעלם ממנה", נכתב בכותרת המשנה על שער "24 שעות" של "ידיעות". גם רזתה וגם השמינה, איך אפשר להתעלם. על שער מוסף "גלריה" של "הארץ": ראיון עם איימי בנדר, מחברת הספר "טעמה העצוב של עוגת הלימון".

"האם זה מקרי שמשוררות מעולם לא הצטיינו בסטייל?", שואלת כותרת על שער "סגנון", מוסף "מעריב". ואפשר להוסיף: "או עורכות של מגזיני נשים במודעות עצמית?".