עו"ד כנרת בראשי, תומכת נתניהו שייסדה את תוכנית היוטיוב "האולפן הפתוח", המסקרת את משפטו הפלילי של ראש הממשלה הנאשם ומקדמת את קונספירציות "תפירת התיקים" וה"דיפ סטייט", חויבה לפצות את אחד החוקרים הבכירים בפרשת "תיק 4000", רפ"ק אורי קנר.

"תיק 4000" הוא אחד משלוש פרשיות פליליות במסגרתן נאשם נתניהו בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. במהלך כהונתו כראש ממשלה, כך לפי כתב האישום, כרת שתי עסקאות שוחד עם אילי התקשורת שאול אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס. בנוסף, הוא ומשפחתו קיבלו זרם טובות הנאה בשווי מיליוני שקלים (שרק חלקם נכנס לכתב האישום), משני מיליארדרים אחרים.

טקטיקת ההגנה של נתניהו, יותר משנועדה להתמודד עם הראיות והעדויות, באה לקעקע את מערכת החוק והמשפט כולה, אם במטרה לחתור לעסקת טיעון נוחה ואם במטרה להצליח ולבטל את המשפט או להעניק לנתניהו חסינות או חנינה בדיעבד. טקטיקה זו נשענת על קונספירציית "תפירת התיקים", לפיה עשרות ומאות שוטרים ופרקליטים, בכל הדרגים, חברו יחדיו במטרה משותפת לפגוע בקריירה הפוליטית של נתניהו, ולצורך זה טפלו עליו האשמות שווא.

טקטיקת הגנה זו מוצאת לה ביטוי נרחב בעבודת עורכי-דינו של נתניהו באולם בית-המשפט, אולם עיקר כוחה בא לה מההדהוד שהיא מקבלת במערך התעמולה הנרחב המשרת את נתניהו, המכונה לעיתים "מכונת הרעל". מערך זה מתמקד בין היתר בסימון חוקרים, עדים ופרקליטים, ולאחרונה גם שופטים, הקשורים לחקירות ומשפט נתניהו, הכפשתם והטרדתם.

אחד מאותם חוקרים הוא אורי קנר, שנפל קורבן למסע השמצות המתארות אותו כעבריין בשל חלקו בחקירת "תיק 4000" ו"פרשת הצוללות", ואף הוכרז כ"מאויים" בשל הפרסומים נגדו.

בניגוד לרוב הקורבנות האחרים, קנר החליט להשיב מלחמה. במאי השנה שעברה הגיש תלונה במשטרה על הטרדת עד בגין סרטון משמיץ שפרסם עידו שיפוני, אחד ממשתתפי "האולפן הפתוח". ב"העין השביעית" נחשף כי שיפוני פרסם שבמשטרה הודיעו לו כי לא יחקרו אותו בעניין.

קנר פנה גם למסלול האזרחי: הוא תבע דיבה את דובר הליכוד גיא לוי (שהודה כי פרסם ציטוט מזויף של קנר), את תומכת נתניהו פרופ' טליה איינהורן מ"האולפן הפתוח", את הבלוגר אלי ציפורי ועוד עשרה צייצנים נוספים.

בתחילת השנה הגיש קנר תביעה בסך כ-39 אלף שקלים גם נגד בראשי, בטענה כי פרסומיה ב"אולפן הפתוח" הפכו אותו "למטרה לגיטימית להשמצות ופרסום דברי שנאה ושקר כנגדו".

התביעה נגד בראשי הוגשה בגין ציוץ שפרסמה בחודש ינואר האחרון בזה הלשון:

עכשיו בבית המשפט מוצגת החקירה המשפילה שעבר שאול אלוביץ ע"י החוקר קנר הבריון [כפי שהגדיר אותו בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דין סולומון] בנוכחות אחראי על החקירה יואב תלם.
בואו למחוזי ירושלים תגלו שבית המשפט לא עושה דבר עם זכויות האדם של נחקרים
שהמשטרה מרסקת את זכויות האדם".

קנר טען בתביעתו כי "מעולם לא הוגדר ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דין סולומון כבריון", "מעולם לא הוגדר כבריון באף החלטה /פסק דין ע"י בית משפט כזה או אחר" ו"מעולם לא נחקר במחלקת לחקירת שוטרים בגין חשד לשימוש בכוח ובגין אף חשד לביצוע עבירה פלילית כזו או אחרת במהלך כל שנות שירותו במשטרת ישראל".

לפי בראשי, התביעה של קנר נגדה היא תביעת השתקה משוללת כל יסוד. עוד טענה בראשי כי הפרסום שבגינו נתבעה הוא אמת.

בראשי הפנתה לפסק דין שבו הרשיע השופט אילן סלע את ליאור סולומון, ראש הדסק האתיופי ברשות האוכלוסין וההגירה, בעבירות שוחד ופגיעה בפרטיות, אחרי שיזם קשרים מיניים עם נשים בתמורה לכך שיטפל בבקשות שהגישו לרשות.

בראשי ציטטה מפסק הדין ביקורת שמתח השופט על חקירה המשטרה, לפיה "ההתנהלות מול הנשים במקרה זה חורגת מכל קנה מידה סביר של חקירת משטרה" ו"צפייה בחקירות של הנשים מלמדת כי החקירה עצמה לא כללה צעקות וודאי לא שימוש באמצעים פיזיים ואולם, ניכר היה כי החוקרים מנצלים את חולשתן של הנשים והם הפעילו עליהן לחץ בניצול מצבן באופן בלתי הוגן''.

בראשי המשיכה וטענה כי לפי פסק הדין קנר עיכב את הנשים באופן בלתי חוקי, איים על אחת מהן כי שיחותיה עם הנאשם יועברו לבעלה ובאופן כללי ניצל את יחסי הכוחות בינו לבין הנשים, תוך שימוש פסול ובלתי חוקי בכוח משרתו, על מנת להביא להעמדתו לדין של סולומון. בפסק הדין, מציינת בראשי, קובע השופט סלע כי בעוד קנר טען שהיחס לנשים היה "בכפפות של משי", בפועל "המציאות הייתה הפוכה לחלוטין".

הרשמת הבכירה דורון זיו-אב דחתה את טענותיה של בראשי וקיבלה את התביעה.

"עיון בפסק הדין בעניין סולומון מלמד כי המילה 'בריון' אינה מופיעה בו ביחס לתובע, כלל ועיקר", כתבה הרשמת וטענה כי די בכך לכאורה כדי לקבל את התביעה.

יחד עם זאת, הרשמת מתייחסת לטענת בראשי כי אף שבפסק הדין בפרשת סולומון לא מופיעה המילה "בריון", בפועל קנר מתואר שם ככזה ולכן מדובר בפרשנות לגיטימית. הרשמת קבעה כי בראשי לא יכולה להשתמש בטענת "אמת דיברתי" אם הפרסום שלה הוא בגדר פרשנות דעתנית על פסק הדין בפרשת סולומון.

"משעה שבפס"ד סולומון בית המשפט לא השתמש, ביחס לתובע, במילה בה בחרה הנתבעת לתאר את התובע במסגרת הפרסום, אין 'אמת' בסמיכתה הגדרת התובע כבריון על פסק הדין", נקבע. "זאת מאחר מדובר בפרשנות של הנתבעת את פסק הדין. לפיכך, אינה יכולה להיחשב עובדה; בהיותה תוצאה של תהליכי ניתוח ועיבוד, היא מהווה דעה. משכך, היא איננה יכולה להקים את הגנת 'אמת דיברתי', שכן לא ניתן לסווגה כ'אמת' ולא לבחון את אמיתותה".

אילו היתה בראשי טוענת כי לדעתה קנר הוא "בריון", מצב העניינים היה שונה, מציינת הרשמת בהמשך פסק הדין. אולם דווקא העובדה שייחסה את הקביעה הזו לפסק הדין בפרשת סולומון שוללת ממנה את ההגנות בחוק איסור לשון הרע.

מעבר לכך קבעה הרשמת כי הפרסום של בראשי לא יכול להיחשב ל"דיווח נכון והוגן" על הליך משפטי, ועל כן אין היא זכאית להגנה הייחודית שמעניק חוק איסור לשון הרע למי שמדווח על הליך משפטי. "על תמצית להיות נאמנה למסר המקורי שתומצת. התמצית אינה יכולה להחריף את המסר המקורי, להגזים בו או להעצימו", היא קובעת.

במקרה של בראשי, מוסיפה הרשמת, "ייחוס המינוח 'בריון' לבית המשפט כאילו כך הגדיר את התובע, היא הבעת דעה בכסות של הצגת עובדה".

לאור זאת חייבה הרשמת זיו-אב את בראשי לפצות את קנר בסכום של 12 אלף שקלים בתוספת הוצאות בסך אלף שקלים נוספים.

17733-03-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 723KB)