רמת-מיגרון, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

משת"פים

למרבה ההפתעה, יום אחרי הגשת כתב אישום בעוד פרשה ביזארית שכוכביה הם דמויות מעולם הבידור והפשע, את השער התמוה ביותר מספק דווקא "הארץ" (שגם מחביא אותו מאחורי מודעה לכנס של "דה-מרקר"). "צה"ל מאמן את המתנחלים לקראת הפגנות ספטמבר", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, המובילה לידיעה של חיים לוינסון. "רכזי הביטחון בגדה עברו התלמדות במתקן אימונים צבאי, מחשש שפלסטינים ינסו לפרוץ ליישובים", דבר כותרת המשנה.

עיקרה של הידיעה שאוב ממסמך צבאי ש"הגיע ל'הארץ'" ונוגע להכנות שעורך צה"ל לקראת מועד הכרזתה הצפויה של מדינה פלסטינית באו"ם, בדגש על האיומים הצפויים ליישובים ישראליים מידיהם של מתפרעים פלסטינים. הדרך שבה מטפל "הארץ" בידיעה האינפורמטיבית כל הדרך עד לכותרת הראשית מעוררת אי-נוחות.

האם אימונים של צה"ל, למשל, עם רכזי ביטחון במושבים בדרום היו זוכים לכותרות דומות? סביר להניח שלא. הרי אין שום חידוש בכיתות כוננות ורכזי ביטחון אזרחיים, או בשיתוף פעולה שלהם עם צה"ל. למעשה כבר אין חידוש גם בשיתוף פעולה של צה"ל עם חיילי הרשות הפלסטינית. החידוש העיקרי בידיעה נוגע להיערכות צה"ל כלפי הפלסטינים, דהיינו, הצפי לאלימות מצדם כלפי יהודים. כזכור, סוגיה זו היא סלע מחלוקת שהתגלעה, למשל, סביב התבטאויות של שר החוץ המתלהם אביגדור ליברמן.

כיצד, אם כן, מתחברת לה לעיתון כותרת ראשית הקוראת "צה"ל מאמן את המתנחלים לקראת ספטמבר", במקום, נגיד, "צה"ל מתכונן למתקפות אלימות של פלסטינים על יישובים ישראליים"? (ואפשר גם לשאול: במקום הכותרת "שוטר פצוע קשה בפיגוע בתל-אביב"). כי אצל "הארץ", ה"מתנחלים" הם תמיד מעבר לגדר, אחרים, ישות זרה מפלנטה שנואה. שיתוף פעולה עם כאלה – זה כבר חדשות.

פלילים ואופורטוניזם

הטבלואידים הישראליים, על כל פנים, לא מתלבטים בשאלות של ייחוס וייצוג. פיגוע הדריסה והדקירה בתל-אביב וההתרעות מפני פיגוע נוסף בגבול מצרים, שלא לומר שביתת הרופאים או המחאה החברתית, נדחקים כמעט לגמרי – וב"מעריב" לגמרי ממש – מפני הכותרות העוסקות במקרה של עבריינות בעולם הזמר. ביאליק היה אומר: ימות המשיח. גנב עברי וזונה עברייה יש לנו בשפע, ועכשיו זה.

"הנאשמת", דבר הכותרת הראשית ב"ידיעות"; "הכוכבת והצד האפל" היא הבחירה האסטרונומית ב"ישראל היום", שכתמיד אינו מכזיב בסקציית הכותרות המוזרות; "התביעה: 'צנעני הכניסה עבריינים לעולם הבידור'", לשון הכותרת השנייה בגודלה על שער "הארץ", מתחת לתמונה המרכזית על השער (הזמרת מרגלית צנעני אתמול בבית-המשפט), ו"החוקרים הורגים אותי. לא איימתי", הכותרת מוקפת המרכאות של "מעריב", מתחת למלים "מיוחד: מרגול מדברת מהכלא".

"כתב אישום חמור הוגש אתמול לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נגד הזמרת מרגלית צנעני והעבריין מיכאל חזן", כותב יניב קובוביץ בידיעה המרכזית בנושא ב"הארץ". "השניים מואשמים בסחיטה באיומים ובקשירת קשר לביצוע פשע [...] כתב האישום מפרט שורה של שיחות בהן נשמע חזן מאיים במלים בוטות על האמרגן אסף אטדגי, שהיה חייב לכאורה לצנעני תמלוגים מהופעותיו של הזמר עומר אדם [...] בנוסף מפרט כתב האישום כיצד הסכימה צנעני לקדם מועמדים בתוכנית 'כוכב נולד', שיוצגו אחר-כך בסוכנות הכשרונות שרצו להקים חזן והעבריין שלום דומרני".

בעוד הכותרות הבולטות היום בעיתונים הן הראשונות מבין רבות שהתפרסמו על אודות הפרשה שיש מאחוריהן בשר ממש (עם גילוי תוכנו של כתב האישום), הרי שהמשפטים הספורים הללו ממצים את הסיפור. העיתונים, כמובן, אינם מסתפקים בהם. "הארץ" פורש כפולת עמודים (כפולים בגודלם מאלה של הטבלואידים) ובה כתבות על הפרשה, ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לכך שישה עמודים בקונטרס החדשות ועוד כפולת עמודים עם תוכן כתב האישום במוסף היומי, ב"ישראל היום" הפרשה תופסת את כל עמודי המערכת עד לעמ' 11, ו"מעריב" מבטיח "סיקור נרחב, עמודים 2–8", ועוד כתבת שער במוסף היומי העוסקת בשערוריות בתוכניות "כוכב נולד" ברחבי העולם.

כיצד ממלאים את העמודים הרבים הללו? הרבה חזרות על פרטי כתב האישום, אינפוגרפיקות מכוערות (לאו דווקא באשמת הגרפיקאים). קלישאות ("הלם, תדהמה, זעזוע", נפתחת הידיעה המרכזית בעניין ב"ידיעות"). הכחשות. קש. גבבה. לא נפקד גם מקומם של הטורים הפרשניים. אלה, במירעם, טרודים בניפוח הפרשה לממדים לאומיים הרי גורל – מתוך הרגל, ומתוך רצון להצדיק את נפח העיסוק בפרשה.

כוכב הז'אנר היום: שי גולדן ב"מעריב", המתעלה על התחרות מצד "ישראל היום" (דן מרגלית) ורז שכניק ("ידיעות"). לא שהתחרות קלה. "הארץ נגועה לעומקה ולרוחבה ולאורכה בזחילה מתקדמת של עולם הפשע אל לב החברה", קובע מרגלית ("אם יש ממש בטענות"). "בדרכה אל דוכן העדים עלולה צנעני לנפץ את עולם התמימות שלנו לרסיסים כואבים, חדים, כאלה שכבר לא יוכלו להתחבר מחדש למציאות מחויכת שעטפה אותנו עד היום", מספק שכניק פרשנות קוביסטית.

בעוד שכניק מתייחס ל"שני עולמות מרכזיים ביקום התרבות הישראלית" ("כוכב נולד" והפופ המזרחי), ודן מרגלית מבכה את התגברותו של עולם הפשע, גולדן רואה בהתחברות של זמרת עילגת אחת עם כמה עבריינים קירחים את מפלתה של מדינת ישראל: "מדינה שאיבדה את ערכיה, איבדה את קו המשווה שלה, איבדה את האמון שלה באתוס האמת, איבדה את האמון שלה בעצמה", הוא כותב, "כך נראה כאוס", הוא קובע, "קרב על שפיותה של המדינה", הוא מתריע, "זו ישראל החדשה, והיא אינה יודעת דבר חוץ מהישרדות, חוץ מהתחמקות, חוץ מאופורטוניזם, חוץ מציניות, תועלתנית, גסה, שקופה, בלתי מתחשבת בשום דבר חוץ מהאינטרסים הקונקרטיים שלה".

סיימתם לקרוא? הרגשתם את רסיסי הרוק ניתזים על הפרצוף? כעת אפשר להתעצב באמת. הרי "ישראל החדשה" שגולדן כותב עליה כלל אינה "רוחשת במחשכים". היא מבעבעת ותוססת מעל דפי העיתונים שהגולדנים עורכים, במוספי תרבות שהפכו למוספי בידור, באופורטוניזם מקצועי המחפש תמיד את קרש הקפיצה לגיג הבא ("מיד עם תחילת התפקיד הוא התחיל להרביץ בי תורה: 'בחצי השנה הראשונה בעבודה אתה מתבסס, אחר-כך אתה מתחיל לחשוב על הג'וב הבא, ואחרי שנה אתה צריך לפעול כדי להשיג את אותו ג'וב", סיפר העיתונאי שי להב על גולדן), בציניות המתירה לעצמה להכתיר כל טיפשות בשם חופש אינטלקטואלי מדומיין, בגישה עיתונאית ההופכת את מי שאינם ראויים לכך לגיבורים ישראלים, רק כדי שמאוחר יותר אפשר יהיה לסקר בבומבסטיות את נפילתם.

והסיקור ב"מעריב" אכן בומבסטי: העיתון בולט בכך שהוא מקדיש ל"מרגול" את השער כולו, ממש, לבד מהפניה נידחת למוסף הספורט, מודעה קטנה לנופשונים בחו"ל והלוגו "מעריב". ההצדקה לכך היא, כנראה, הראיון ה"מיוחד" עם צנעני. כיצד דיבר הכתב אשכנזי עם צנעני הנתונה במעצר? הוא לא דיבר. המשפטים הספורים שאשכנזי מביא מפיה של מרגלית נאמרו לו על-ידי עורכי-דינה. תוכנם רחוק מלעורר עניין: הזמרת טוענת כי היא חפה מפשע. הצגה של מלל פרקליטים תפל כ"ראיון מיוחד" היא טריק עיתונאי ותיק. ותיקותו אינה הופכת אותו לפחות נלוז.

אבל המשפט שהכי אהבתי בסיקור של עיתוני היום את הפרשה שייך לכתב הבידור ערן סויסה ב"ישראל היום": "בקשת ובטדי הפקות לא מודיעים על כך באופן רשמי, אבל בחדרי חדרים כולם יודעים שמרגול לא תמשיך לעונה נוספת". לפעמים לא מספיק להיות זבוב על הקיר כדי להשיג מידע מחדרי חדרים, לפעמים צריך להיות קיר.

מה עוד קרה אתמול

לא שלא היו אתמול "חדשות". "כוננות פיגוע בגבול מצרים", נכתב בכותרת על רצועה צרה בשער "ידיעות". "ההתרעה: הג'יהאד מתכנן מתקפת טרור כמו זו שבוצעה בכביש לאילת. בתל-אביב: מאבטחים ושוטרי מג"ב נפצעו, אחד מהם קשה, מדקירות מחבל שזמם לבצע פיגוע דריסה באומן 17".

"קובץ 'יום הדין' של ויקיליקס דלף וחשף מקורות", כותרת ידיעה של אנשיל פפר על שער "הארץ". "המקורות החשאיים של מסמכי ויקיליקס נחשפו ברשת בטעות בעקבות סכסוך בין פעילים בארגון של ג'וליאן אסאנג'", כותב פפר, המציין כי ביניהם גם מקורות ממדינות ערב ומישראל. ב"מקורות" הכוונה למקורות של האמריקאים – לא למקורות של ויקיליקס, כפי שכותבים ליאור יעקובי וסוכנויות הידיעות ב"ישראל היום".

"התעשיינים ממליצים: להעלות מס לעשירים", נכתב בכותרת על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", או כמו שמנסחים זאת במוסף "עסקים" של "מעריב": "התאחדות התעשיינים תומכת במפתיע בהעלאת מס החברות". ואילו גד ליאור ועמיר בן-דוד מדווחים ב"ידיעות": "האוצר צפוי להחזיר מחרתיים את המס על הדלק, שבוטל בגלל המחאה".

ויש חידושים גם בגזרת אגרקסקו: אתמול העניקו העיתונים הכלכליים מקום נרחב לחוות דעת של רואה-החשבון יהודה בר-לב, שהזמינו הנושים של חברת היצוא החקלאי הממשלתית למחצה, ולפיה נמצאו אי-סדרים חמורים בהתנהלותה. היום ניתנת התגובה: "המדינה: המוסדיים התעלמו מנורות האזהרה באגרקסקו", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בפרקליטות דוחים את האשמות בר-לב כי הדו"חות הכספיים לא נכתבו לפי כללים חשבונאיים: 'הדו"חות נערכו לפי תקנות ני"ע'. על בעלי האג"ח: 'הם מנסים לפצות על מחדליהם'".

הפייסבוק

"רופאים בכירים הודיעו אתמול על תמיכה במתמחים, שמכתבי ההתפטרות שלהם ייכנסו לתוקף ב-4 בספטמבר", מוסרת כותרת ידיעה ב"ידיעות אחרונות".

"המו"מ הארוך בין נציגי הרופאים לבין האוצר, שהסתיים לאחרונה, כמו גם דוגמאות נוספות של שביתות שנמשכו חודשים, מחזקים את התחושה על הירידה בכוחם של ועדי העובדים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של יובל גורן במוסף היומי של "מעריב". "לא עוד ראש ועד משפיע שמגיע להסכם, אלא תתי-קבוצות של עובדים שמושכים לכיוונים שונים".

"אחת הבעיות הקשות שאיתן מתמודדים אנשי האוצר, כמו גם מנהיגי ארגוני העובדים שמנסים לשדר קול אחיד מול לוין [הממונה על השכר במשרד האוצר] ואנשיו במהלך ניהול המשאים-ומתנים האחרונים במגזר הציבורי, היא כניסת מימד ששני הצדדים לא הכירו בעבר ולא ייחסו לו חשיבות רבה עד היום. הרשתות החברתיות, ובראשן כמובן הפייסבוק, הפכו לגורם משמעותי ובעל השפעה עקיפה וישירה על מהלכי המשא-ומתן ופעולות אקטיביות של ארגוני עובדים והעובדים עצמם", כותב גורן (שאמנם, מתעקש לכתוב "הפייסבוק").

ענייני תקשורת

"הסרטן ניצח את הילד שריגש את המדינה" (כותרת ב"ידיעות").

"המחאה היא משב רוח מרענן בתולדות החברה בישראל", נכתב בכותרת לראיון המתפרש על פני כפולת עמודים במוסף "עסקים" עם "העיתונאי ושדרן הספורט זוהיר בהלול. "איש התקשורת אוהב את מה שהוא רואה בשדרות רוטשילד וחושב שמדובר ב'חזרתה של השפיות', אבל מודאג מהבדלנות הערבית: 'בחשיבה התוך-עורקית של הערבים שום מאבק בחברה הישראלית לא כולל אותנו'", נכתב בכותרת המשנה. יאסר עוקבי סיכם באתר זה את יחס התקשורת הערבית בישראל למחאה החברתית.

אגב, באותו מוסף, במדור הרכילות, מוקדשים ידיעה ותצלום לברז מזהב שנרכש על-ידי אוליגרך רוסי ב-100 אלף שקל, ולהצעה של חברת הברזים לרכישת ברז מצופה זהב ב-27 אלף שקל. האייטם נפתח במלים "בשיאה של מחאת האוהלים", כי לא רק ברז צריך תו תקן.

"אם בבו קובו היה קונה את עיתון 'הארץ', אז לכל בעלי העיתונים פה היו שמות חמודים: נוני, נוחי, ביבי ובבו" (רונית צח, פייסבוק).