ביום חמישי האחרון, ה-11.9.25, נרצחה ביריות הודיה פדידה מירושלים על ידי הגרוש שלה. פדידה נישאה מחדש לאחר הגירושין, ובעת שנרצחה היתה בהריון מבן זוגה. הגרוש רצח את גרושתו באקדח שהחזיק ברישיון מתוקף עבודתו כמאבטח. מאז החלה שנת 2025 נרצחו 24 נשים על ידי בן זוגן או קרוב משפחה אחר.
אלימות בזוגיות היא תופעה חברתית רחבה ומוכרת, שבמקרי קיצון, גם הם לא מעטים, מגיעה עד לרצח. למרות זאת, התקשורת הישראלית לא מציבה במעלה סדר היום הציבורי. גם הרצח האלים של הודיה פדידה לא "עשה כותרות".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, שמונה לתפקידו על מנת לפקח על שמירת הביטחון האישי של אזרחי ישראל, מרבה להתבטא בתקשורת וברשתות החברתיות. השר אפילו לא צייץ בעקבות הרצח הנפשע, וודאי שאין באמתחתו תוכנית סדורה למיגור תופעת האלימות בזוגיות או עניין לקדם תוכנית שכזו.
קל להצביע על בן גביר כמי שיש לו מניות בכורה באלימות הפושה בחברה הישראלית, אבל בן גביר בהחלט לא לבד. גם התקשורת הישראלית זנחה את תפקידה בקביעת סדר יום למען הציבור, בהפניית זרקור לתופעה חברתית שהפכה למכת מדינה ולמחדלים בטיפול בה.
היעדר הסיקור הוא צד אחד של ההזנחה והרשלנות. הצד השני, החשוב לא פחות, הם הכשלים הרבים בסיקור שכן נעשה. במובן זה, האופן בו דיווחה התקשורת על רצח פדידה ההרה בידי בן-זוגה לשעבר, מדגים היטב את מחדלי התקשורת בסיקור התופעה.
אף כתבה לא הפנתה לקווי סיוע וארגוני סיוע המטפלים בנפגעי אלימות בזוגיות, לא לרשויות הרווחה או אפילו למשטרה
סקירה הכתבות שהתפרסמו ביום הרצח ובימים שאחריו באתרי החדשות השונים מגלה תמונה קשה. ראשית, כמעט כל הכתבות שנסקרו מיסגרו את הרצח כאירוע פלילי נטול קונטקסט: "רצח והתאבדות" או "רצח אלים", זאת כאשר המציאות היא שלא מדובר באירוע בודד אלא בתופעה חברתית שיש למגר כחברה וכמדינה.
שנית, אף כתבה לא הפנתה לקווי סיוע וארגוני סיוע המטפלים בנפגעי אלימות בזוגיות, לא לרשויות הרווחה או אפילו למשטרה. פרסום מספר הטלפון של קווי הסיוע במסגרת הכתבה תוך קריאה ועידוד נפגעים ונפגעות לפנות לעזרה - יכול להציל חיים, ולא גובה שום מאמץ או השקעה מיוחדים מצד כלי התקשורת. מדוע זה לא קורה?
באחת הכתבות, שפורסמה ב-ynet (לירן תמרי ושירה קדרי-עובדיה), כן נכללה התייחסות לאירוע כחלק מתופעה חברתית קשה, זאת באמצעות הבאת תגובות של ארגוני נשים. אולם גם שם, במערכת האתר לא עשו את הצעד הקטן של פרסום מספרי הטלפון של הקווים החמים באמצעותם אפשר לפנות לסיוע שיכול להיות מציל חיים.
הכתבה אפילו מסתיימת בציטוט של יו"ר עמותת "בת מלך", המסייעת לנשים דתיות וחרדיות נפגעות אלימות, לפיו "אנחנו פונים בבקשה לכל אישה שחשה בסכנה או שמעוניינת להיפרד מגבר אובססיבי - ומבקשים להזכיר לה כי הקו החם זמין לפניות". אבל את המספר עצמו אליו נשים יכולות לפנות - לא פרסמו בכתבה.
כותרות כתבה בחדשות 12 על רצח הודיה פדידה בידי הגרוש שלה,14.9.25 (צילום מסך)
שלישית, כתבות רבות עוסקות במתן "הסברים" לרצח: הוא גילה שהיא בהריון, לא היה לו כסף לשלם לה מזונות, התלקח ביניהם ויכוח ובעקבותיו הוא הרג אותה - בעוד שהסיבה היחידה היא תחושת אדנות ושליטה על זוגתו לשעבר שהתגלמה באלימות רצחנית.
זה כלל לא משנה מה הנרצחת עשתה או אמרה, זה בטח לא משנה שהבת שלה נישקה את בטנה וכך הרוצח הבין שהיא בהריון ובגלל זה הרג אותה, כפי שדווח בחדשות 12. אולי בכלל הילדה אשמה ברצח אימה? נשמע מצחיק, אבל זהו בדיוק המסר שעובר באמצעות כותרות כאלו ומסגור כזה.
בגלל רדיפת סנסציה או סתם אדישות וחוסר מודעות, העורכים מתמקדים בחיפוש אחר "הסבר" צבעוני במקום להסביר שמדובר בעוד אירוע של אלימות בזוגיות, תופעה שהוזנחה על ידי הממשלה וממשיכה לגדול ולגבות קורבנות.
כותרת בעייתית אחרת ניתנה לדיווח ב"מעריב" (אלון חכמון), כשבאופן לא ברור בחרה להתמקד דווקא ברוצח ובמצבו, בלי מילה אחת על הקורבן או על התופעה של אלימות בזוגיות. "כשהוא מאושפז בבית חולים אחרי שרצח וניסה להתאבד: הוארך מעצרו של דניאל זלקה", היתה כותרת הכתבה, וההמשך (הסובל גם מעילגות): "הוארך מעצרו של דניאל זלקה, החשוד ברצח גרושתו הודיה פדידה וניסיון התאבדות עד ליום ראשון, בדיון שהתקיים היום בבית משפט השלום בירושלים, כאשר זלקה מאושפז במצב אנוש בבית החולים".
סיקור הולם של הרצח של הודיה פדידה היה פותח בהבאת ההקשר של תופעת האלימות בזוגיות, בציון שפדידה היא האישה ה-24 שנרצחת השנה בביתה, ובמסר שיש מה לעשות כדי למנוע את הרצח הבא חוץ מ"לקוות שהיא האחרונה": לפרסם מספרי טלפון של קווי סיוע ולעודד פנייה לעזרה ופנייה למשטרה ולרווחה; לקרוא לממשלת ישראל ומשטרת ישראל להתעורר ולהגן על נשים מפני אלימות בזוגיות ובבית ולהתמודד עם הסוגיה כתופעה חברתית בדיוק כפי שמגדירים, למשל, אלימות בחברה הערבית (שגם הטיפול בה הוזנח באופן פושע בממשלה הנוכחית).
כותרת על רצח אישה שעוסקת רק ברוצח ומצבו, מעריב, 12.9.25 (צילום מסך)
כאמור, פדידה נרצחה על ידי אקדח שהרוצח החזיק ברישיון במסגרת עבודתו כמאבטח. היחידים שהתייחסו לעובדה הזו היו ynet ורשת 13, שהביאו את תגובות ארגוני הנשים ובמסגרתן אמירה נגד רפורמת הנשק של בן גביר שהציפה את ישראל בנשק חם.
אבל בכל כלי התקשורת, הכתבות נכתבו על ידי עיתונאים שאמורים לדעת או לכל הפחות לגלות במסגרת הכנת הכתבה, כי עלתה בעבר יוזמה שביקשה כי מאבטחים ישאירו את הנשק שלהם במקום העבודה ולא יחזרו איתו הביתה - על מנת למנוע תאונות או שימוש לרעה בנשק, ששימש לא פעם ולא פעמיים לרצח נשים וילדים.
מה השתנה מאז? מדוע אף עיתונאי לא חיבר את הנקודות וציין כי בן גביר, השר לביטחון לאומי, תיקן את הוראת השעה בעניין וקבע כי מאבטחים יוכלו להסתובב עם הנשק עליהם בכל שעה ומקום. זה היה לפני טבח ה-7.10, המלחמה ופרויקט האצת חלוקת הנשקים.
יוזמת "קווים אדומים", מבית "שיתופים", חקרה את הסיקור התקשורתי של תופעת האלימות בזוגיות. ביוזמה מצאו מתאם גבוה בין התפיסה הציבורית של אלימות בזוגיות לבין האופן בו היא מיוצגת בתקשורת, וקבעו כי שיפור הסיקור התקשורתי של אלימות בזוגיות הינו צעד חשוב בדרך לצמצום היקף התופעה בישראל.
כמעט חצי שנה עברה מאז פרסמנו כאן את ממצאי המחקר ומסקנותיו לפיהן התקשורת הישראלית מסקרת את תופעת האלימות בזוגיות באופן לקוי. בין השאר, העורכים והכתבים ממסגרים אותה כבעיה פרטית ולא חברתית, מתמקדים במקרי רצח, מייצרים את הרושם כי מדובר בבעיה המוגבלת לאוכלוסיות מסוימות וכמעט אינה מפנים לגורמי סיוע.
למרבה הצער והאכזבה, העורכים והכתבים בתקשורת הישראלית טרם אימצו את מסקנות המחקר, וממשיכים להיכשל בתפקידם.