יועץ ראש הממשלה, יונתן אוריך, נחשד בפלילים בפרשת קטארגייט. בעוד שהמשטרה, הפרקליטות, הסנגורים והנשיא מזרחי דנים בשאלה אם אוריך נחשב כעובד ציבור למרות שקיבל את שכרו ממפלגת הליכוד, נראה שקטאר מזמן הכריעה בעניין. קטאר לא המתינה ששופטי בג"ץ יפסקו או שהרעייה עם הפוטושופ תשיר בצעקות שהמבצר נפל. קטאר הבינה שאוריך עובד מדינה כי המדינה זה נתניהו - ויועציו מספקים כעת את השירותים שפעם נתנה המדינה.
אוריך צייץ "הנידון: פנייה אישית לכל יועצי התקשורת שעבדו/עובדים עם ראשי ממשלות/ראשי מפלגות/ ראשי רשויות/שרים וח"כים בישראל מאז קום המדינה (מי שעדיין חי), מכובדיי, אם בגלל אכיפה בררנית אני אחשב לעובד ציבור או עובד מדינה, אז גם אתם. בהצלחה ותודה על תשומת הלב שלכם לנושא הזה!".
אך אם יועץ תקשורת של גורם פוליטי בישראל מקבל פתאום טלפון מנציג של מדינה זרה ועשירה עם הצעה לבצע עבורה קמפיין השפעה – ברגע הראשון הוא יכול לשמוח, ומיד אחר כך הוא צריך לשאול את עצמו מדוע דווקא פנו אליו. זאת במיוחד אם אותה מדינה מוכרת כספונסרית של תנועת האחים המוסלמים, החמאס וארגוני טרור אחרים ברחבי העולם.
קטאר העשירה יכולה לשאת בעלויות השכר של כל יועץ תקשורת בעולם, ובפרט בישראל, אך זו בחרה לשכור דווקא את שירותיהם של יועצי נתניהו, אפילו בעת שהוא כיהן כראש האופוזיציה. לפי חשיפת "הארץ", יועצי נתניהו נשכרו לבצע קמפיינים לשיפור תדמיתה של קטאר בישראל ובעולם, כולל בקהילות יהודיות, על רקע המונדיאל, המלחמה בעזה ומשבר החטופים.
יונתן אוריך (צילום: אורן בן חקון)
בשנים עברו, מי שביצע את הקמפיינים האלה היה משרד החוץ. מלבד עסקאות נשק, משרד החוץ הציע לדיקטטורות "חבילות שיווק" בחו"ל ובישראל עצמה, באמצעות סיקור אוהד בתקשורת הישראלית ותיאום ביקורים בה, כולל ב"יד ושם". במיוחד הייתה מבוקשת החבילה של ארה"ב, שכללה סיוע בתיאום ביקור רשמי בוושינגטון, פגישות עם חברי בתי הנבחרים, עיתונאים ונציגי הקהילות היהודיות.
כך למשל, בשורה של מברקי משרד החוץ משנת 1982, תואר כיצד כדי לבסס את היחסים עם הדיקטטור מובוטו ססה סקו, המשרד "נתן הוראה להפעיל את נציגיו בחו"ל, בעיקר בארה"ב, וכן גופים יהודיים כדי לסייע לקידום עניינה של זאיר בארה"ב". לפי דיווח שהכין נציג המוסד ב-23.6.1982, הגנרל מובוטו התלונן שמייחסים לו שחיתויות עצומות ואי כיבוד זכויות אדם ואמר שהוא מקווה כי ראש הממשלה בגין יוכל לשכנע את ממשל רייגן והקונגרס לשנות את עמדתם לגביו.
במברק ששלח הציר בוושינגטון יעקב נחושתן, ב-21.5.1982, למשרד החוץ בירושלים, הוא עדכן ששגרירות ישראל פנתה אל חברי קונגרס רבים וביקשה שיתבטאו בפומבי בזכות ההחלטה של זאיר (כשמה של המדינה באותה תקופה) לחדש יחסים עם ישראל, ובעקבות כך חברי קונגרס שיגרו לגנרל מובוטו ברכות ושיבחו אותו על הצעד, כולל חבר הקונגרס דאז צ'אק שומר (כיום מנהיג המיעוט בסנאט).
בנימין נתניהו (מימין) בעת שהיה ציר ישראל בוושינגטון, עם נשיא המדינה יצחק נבון, 5.1.1983 (צילום: הבית הלבן, לע"מ)
במברקים נוספים של משרד החוץ צוין כי הנציגויות הישראליות דאגו לשיגורי מברקי ברכה גם מהקהילות היהודיות וארגונים יהודיים, ארציים (איפא"ק, הליגה נגד השמצה ובני ברית) ומקומיים, בארה"ב ובעריה (בוסטון, אטלנטה, פילדלפיה, מיאמי, שיקגו, וושינגטון ולוס אנג'לס), וכן בקנדה, איטליה, בלגיה, צרפת, אוסטרליה ובריטניה. הנציגויות הישראליות אף דאגו לפרסום הברכות בתקשורת.
הגנרל מובוטו תכנן להגיע לבית הלבן באוגוסט 1983, ולכן פנה מראש לשגרירות ישראל בקינשסה וביקש שישראל תסייע להצלחת ביקורו, כולל תיאום פגישות, אירועים ציבוריים וראיונות בכלי תקשורת. ישראל התגייסה לעזור לו בקמפיין התדמיתי, ובהתאם הוחלט שהציר המדיני בנימין נתניהו ירכז את הטיפול של השגרירות בוושינגטון בביקור.
קטאר ידעה שאין טעם לבזבז זמן בהליך בירוקרטי סבוך של פניה סודית לנציגות ישראלית באזור המפרץ, כדי שזו תפנה למשרד החוץ המדולדל, שאחרי דיונים והתייעצויות אולי יפנה לנציגויות ישראל ולקהילות יהודיות בעולם. להבדיל מהגנרל מובוטו, קטאר הצליחה להגיע במהירות וישירות לראש הפירמידה בישראל באמצעות העסקת יועציו הקרובים של נתניהו.