אדוני צבאות
כל עיתוני הבוקר מדווחים בשעריהם על בקשת סיוע של טורקיה מישראל בעקבות רעש האדמה שפקד את מזרח המדינה. ב"ישראל היום" ו"הארץ" זו הכותרת הראשית. ב"ישראל היום" מזכירים בכותרת הגג לראשית כי תחילה דחה ראש ממשלת טורקיה הצעת סיוע מישראל. כעת הטורקים "זועקים לעזרה".
הכותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום" בוטה במיוחד – "מחלו על כבודם" – אף כי בידיעה תחתיה [שלמה צזנה ולילך שובל] אין אף מלה על כבוד. בסך-הכל מדווח כי טורקיה ביקשה מישראל מבנים ניידים, "הנחוצים לשיכון פצועים וחסרי בית", ונמנעה מלבקש סיוע של משלחות לחילוץ בני-אדם הקבורים תחת הריסות רעידת האדמה.
מבנים ניידים, קציני צה"ל בעלי לב יהודי רחב, מה זה משנה. העיקר שהמדינה הקטנה במזרח התיכון הכניעה את הענק הטורקי (עם קצת עזרה מאדושם). אך אין זו העת לחגיגה. "זו העת לעזור", מוכתר טור הפרשנות של בועז ביסמוט, שדווקא כותב על הכבוד הטורקי ("נראה שגם ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הבין שיש מצבים שבהם כבוד אישי או לאומי אינם בראש סדר העדיפויות").
אנשיל פפר, שליח "הארץ" לטורקיה, מדווח כי המדינה פנתה לא רק לישראל בבקשה לסיוע, אלא גם למדינות אחרות, מידע שנעדר מהידיעה ב"ישראל היום" ומוזכר רק ברמז בטור הפרשנות של ביסמוט. "טורקיה לישראל: עזרו לנו" היא הכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", אף כי איתמר אייכנר מדווח שהטורקים העבירו בקשות לסיוע "גם ל-30 מדינות אחרות". כך, על אף שבין ההריסות אין אף ישראלי אחד, בכל זאת מצליחים הטבלואידים להפוך את הסיפור על רעידת האדמה בטורקיה לסיפור על ישראל. ב"מעריב" הדיווח מעוות עוד יותר. לא רק שהידיעה מאת אחיקם משה דוד ואלי ברדנשטיין אינה מזכירה שהטורקים פנו גם למדינות שאינן ישראל בבקשה לסיוע, הכותרת שנבחרה קוראת: "מטוסי צה"ל חוזרים לטורקיה".
"האירוע המרגש של היום", כותב פפר בדיווחו, "היה חילוצה של תינוקת בת שבועיים, אזרה קראדומאן, שהוצאה מהריסות בניין בעל שש קומות ונהפכה לכוכבת הטלוויזיה הטורקית". התינוקת מככבת גם בשערי כל עיתוני הבוקר ובידיעות בעמודי החדשות.
ב"ישראל היום" מדווח כי "בטורקיה היו אתמול כמה אירועים אלימים, שבהם תושבים מקומיים מתוסכלים התעמתו עם הרשויות וקראו קריאות גנאי נגד ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן". גם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדווחים על הביקורת הפנימית בטורקיה. ב"הארץ" מדווח פפר כי "בניגוד לאזרחים טורקים רבים שהתלוננו על העדר ציוד מתאים ועל כך שראש הממשלה [...] דחה עד אתמול הצעות ממדינות זרות לשלוח צוותי חילוץ, חברי צוות החילוץ שנשאלו על כך ברובם הסכימו עם ארדואן שטורקיה מסוגלת להתמודד בעצמה עם האסון". מחלץ אחר מספר לו דווקא על מחסור בציוד וכוחות עזר. עד כה מניין ההרוגים עומד על 460, והוא עתיד לעלות בימים הקרובים.
חדשות מחזית משטר ההפרטה
בכפולה המרכזית במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ראיון שערך מנחם גנץ עם המעצב האיטלקי אנטוניו צ'יטריו, "גורו העיצוב של בעלי הממון". גנץ מונה את חברות היוקרה הרבות ששוכרות את שירותיו של צ'יטריו ומזכיר כי עיצב גם מלונות פאר למולטי-מיליונרים בבאלי ובמילאנו.
"הכלכלה תמיד השפיעה על העיצוב והארכיטקטורה", אומר צ'יטריו, אך מתכוון דווקא לפוליטיקאים ש"החליטו לתמוך במבנים ופרויקטים שנועדו להאדיר את שמם לנצח" במקום לתמוך במבנים שישרתו את הציבור הרחב, ולא לעילית העולמית הקטנה של הפלוטונומיה שסביבה צמחה לה בשנים האחרונות תעשייה שלמה של מוצרי מותרות שממנה גם צ'יטריו נהנה. כשגנץ מעמת אותו עם ביקורת על עבודתו בשירות חברות היוקרה, אומר צ'יטריו: "סליחה. המנורה הזאת, שהיא פיתוח טכנולוגי מתקדם של ימינו, עולה 290 יורו. עכשיו לקראת חג המולד ייצא הדגם הקטן יותר, שיעלה 190 יורו".
בעיתון "כלכליסט", שמלווה מקרוב את המחאה החברתית בניו-יורק עם דיווחים רבים מאת כתבתו טלי שמיר, מתפרסמת הבוקר רשימה מאת הכלכלן נוריאל רוביני. "קארל מרקס אמנם ביצע מכירת יתר של הסוציאליזם, אבל הוא צדק כאשר טען כי הגלובליזציה, הקפיטליזם הפיננסי משולח הרסן והחלוקה מחדש של ההכנסה והעושר יביאו את הקפיטליזם להשמדה עצמית", הוא כותב. "[...] כדי לייצב את כלכלות השוק צריך לחזור לאיזון הנכון בין השווקים לבין אספקת המוצרים הציבוריים. משמעות הדבר היא התרחקות הן מהמודל האנגלוסקסי של שווקים בלתי מפוקחים והן מהמודל האירופי של מדינות רווחה שנוטות לצבור גרעונות".
ב"דה-מרקר" מדווחת אורה קורן כי משרד האוצר מאיים על התאחדות-התעשיינים בביטול מכסים, על-פי תוכנית ועדת טרכטנברג, בתוך שנתיים. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מביאה נווית זומר את עמדת מנכ"ל התמ"ת, שרון קדמי. "הפחתת מכסים בהולה וחד-צדדית תהיה הרסנית למשק", הוא אומר ומתריע מפני פיטורים המוניים. בשער המוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח יהודה שרוני כי מחלוקת בין התמ"ת לאוצר בנוגע להפחתה מהירה של המכסים עלולה לטרפד את אישור המלצות ועדת טרכטנברג.
בשער "דה-מרקר" מתפרסם תצלום של אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), שמפנה לכתבה על נתוני השכר של מנהלי העמותות. על-פי הדיווח של ליאור דטל, בראש הרשימה עומד כרמון, עם שכר של 1.53 מיליון שקל בשנה.
תחת הכותרת המעולה "זו שלי, זו גם כן", סוקר במוסף "ספרים" של "הארץ" פרופ' דני גוטוויין את ספרה החדש של שלי יחימוביץ', "אנחנו". "מבחינה רעיונית, 'אנחנו' מחדש מעט", כותב גוטוויין, "[...] עם זאת, התיעוד הנרחב של פעילותה הפרלמנטרית הנכלל בספר חושף יסוד מוכר פחות בהתנהלותה הפוליטית: את גבולות המאבק שלה במשטר ההפרטה.
"[...] מתוך הדברים שהיא כותבת ב'אנחנו' – ולא פחות מכך, מאלו שהיא משתיקה – אפשר לעמוד על ההיגיון המנחה את מדיניות הפשרה שלה. בהכללה, אפשר להגדיר היגיון זה כמאבק בעוולותיו של משטר ההפרטה מבלי לפרוץ את הנחות היסוד שלו".
את הכותרת שמתפרסמת בראש שער "הארץ" הבוקר מספק אסף שטול-טראורינג. "הפרטת ההשכלה: האוניברסיטאות הכפילו את מספר מסלולי הלימוד היקרים". גם ב"מעריב" מתפרסם דיווח לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית, אם כי נראה שהדיווח עצמו נכתב ברוח ערכי משטר ההפרטה. עמרי מניב מדווח על עלות המחיה של סטודנט ממוצע – 5,402 שקל בחודש, ומלווה זאת בידיעה נוספת המשווה מחירי מוצרים נבחרים בקפטריות של אוניברסיטאות ומכללות. במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבה מאת דפנה ארד שיצאה ל"מסע אל סלסילת הלחם הישראלית". בסיום המסע מוגש החשבון.
קשה לומר שהבנקים עושקים אותנו
עוד במוסף "עסקים", ידיעה מאת יהודה שרוני בכפולה הפותחת של המוסף, שנותנת ביטוי לעמדות של ראשי ועדי עובדים בבנקים. הללו יוצאים נגד "העליהום על המערכת הבנקאית". ריקי בכר, יו"ר ועד העובדים בבנק דיסקונט, אומר כי "חיסול רווחיות הבנקים הוא חיסול העובדים. גם כך רווחיות המערכת הבנקאית הישראלית נמוכה בהשוואה למדינות המערב. התשואה על ההון בבנקים בארה"ב מגיעה ל-20%, ואילו בישראל הבנקים בקושי מגרדים תשואה של 10%".
בטור פרשנות נלווה כותב שרוני כי "רווחיות המערכת הבנקאית סבירה (תשואה על ההון של עד 10%), וקשה לומר שהבנקים עושקים אותנו". ידיעה נוספת מאת מורן רייכמן, המתפרסמת אף היא בכפולה הפותחת, מקבלת את הכותרת "אנליסטים: רווחי הבנקים אינם גבוהים יחסית, אסור לערער את יציבותם".
נתונים עדכניים:
הבנק הבינלאומי הרוויח 103 מיליון שקל ברבעון השני של 2011.
בנק דיסקונט הרוויח 231 מיליון שקל ברבעון השני של 2011.
בנק לאומי הרוויח 563 מיליון שקל ברבעון השני של 2011.
בנק הפועלים הרוויח 712 מיליון שקל ברבעון השני של 2011.
והנה שלוש כתבות על רווחי המערכת הבנקאית של עירן פאר, שהתפרסמו בימים האחרונים בעיתון "גלובס": על רווחים מהפרשי ריביות; על רווחים מעמלות ערבות בנקאית; ועל רווחים מעמלות ניירות ערך. זהו, ככל הנראה, העליהום שאליו מתייחס יו"ר הוועד בדיסקונט.
"הבנקאים עצמם העדיפו לא להתייחס באופן רשמי לפרסומים שתוקפים את המחירים הנגבים ממשקי הבית, אך גורם באחד הבנקים תיאר את המצב הנוכחי כגל מחאה תקופתי שמתרחש במחזוריות בכל כמה שנים. [...] לדבריו, רוב הרווחים של הבנקים בישראל נובעים מהמגזר העסקי ולא ממשקי הבית". האנליסט עדי סקופ מציין מיד בהמשך כי הרווחים של הבנקים במגזר העסקי "נמוכים מדי" משום ש"התחרות שם מוגזמת".
אגב, הבוקר מופיע לראשונה בתיבת הקרדיטים של "עסקים", מוסף "מעריב", שמו של איתן מרקוביץ', העורך הכלכלי החדש של העיתון. "יהודה [שרוני] לא הסכים למינוי [של מרקוביץ'] לא משום שמרקוביץ' אינו עורך טוב, אלא כי אמר שלא ייתכן שעל המוסף יופקד עורך שמתמחה בספורט ולא מבין בכלכלה", צוטט עורך ב"מעריב" בכתבתה של קרן לויתן על העיתון, שהתפרסמה באתר זה. הדר חורש, עורך "עסקים", שומר גם הבוקר על תוארו בתיבת הקרדיטים, וכך גם הגילוי הנאות כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי". בראש הקבוצה, כזכור, נוחי דנקנר, הבעלים של "מעריב" ואחד הלווים הגדולים מהבנקים הישראליים.
גזענות והשפלה בעיתון "מעריב"
באחד העמודים האחרונים של "מעריב" מדווח יובל גורן על "גזענות והשפלה ברכבת ישראל". הנה תמצית העלילה, כפי שמנסחת אותה כותרת המשנה: "זה היה אמור להיות יום חגיגי עבור עובדות זרות חוקיות שנסעו עם ילדיהן לחיפה כדי לחנוך סניף חדש של ארגון סיוע. אלא שבדרך חזרה עיכב אותן מאבטח בתחנה ודרש מהן בצעקות לראות דרכונים כדי שיוכיחו כי הן חוקיות. רכבת ישראל: 'המאבטחים אמונים על בטחונם של מאות הנוסעים'".
הידיעה עשויה להרתיח את דמו של כל קורא הרגיש לזכויות אדם. על-פי דיווחו של גורן, בכניסה לתחנת הרכבת בחיפה, עוד לפני שעברו את הבידוק הבטחוני, ניגש מאבטח התחנה אל כמה מהגרות עבודה ו"דרש מהן להציג בפניו דרכונים עם אשרות שהייה בתוקף ואישור ממשטרת הגבולות על כך שנכנסו לישראל כחוק". גורן מדגיש כי מפקחי יחידת עוז ועובדי רשות האוכלוסין בישראל הם האמונים על בדיקות כאלה, ולא מאבטחים מן המניין. אחת ממהגרות העבודה, המזוהה בשם ליליה, מצוטטת כך: "זה היה נורא, זאת היתה הרגשה משפילה, הילדים התחילו לבכות ושאלו אם הולכים לעצור אותם. [...] הוא כל הזמן צעק, 'איפה החותמת, איפה החותמת'. בשביל שהוא יפסיק לצעוק, נתתי לו את הדרכון שלי. מה רציתי בסך-הכל, רק לנסוע ברכבת".
את הידיעה מלווה תצלום [רענן כהן] עם הכיתוב "שלוש מהפיליפיניות שנאלצו לשלוף את הדרכונים בתחנת הרכבת, אתמול". שמותיהן אינם מצוינים. בתצלום נראות שלוש נשים המציגות אל מול עדשת המצלמה את דרכוניהן. למעשה, בתצלום בעיתון משחזרות השלוש את מעשה ההשפלה שעברו בכניסה לתחנת הרכבת בחיפה. בעל-כורחם נכנסים קוראי וקוראות "מעריב" אל נעליו של הנבל בסיפור. במקום מבטו הבוחן של המאבטח, זהו מבטם של הקוראים שמופנה אל שלוש נשים בעלות מראה אסייאתי המציגות לראווה את דרכוניהן.
התירוץ של רכבת ישראל הוא "בטחונם של מאות הנוסעים", כאילו שנשקפת איזושהי סכנה לציבור נוסעי הרכבת ממהגרות עבודה שאשרת השהייה שלהן פקעה. התירוץ של "מעריב" מופרך באותה מידה. אין שום סיבה לבקש מנשים שעברו השפלה פומבית לשחזר את המעשה מול עדשת המצלמה רק כדי שיקל על קוראי העיתון לדמיין את האירוע שעליו מדווח.
הידיעה פורסמה מתוך הזדהות עם מצוקת מהגרי העבודה, כמובן, אך עם קצת מאמץ ניתן היה לצרף שם משפחה לשמה של האשה שמצוטטת בידיעה, לציין את שמותיהן המלאים של הנשים שמצולמות ולצלם אותן בתנוחה מכבדת יותר. כך היה "מעריב" מפעיל הומניזציה נגד הדה-הומניזציה, ולא רק מדווח עליה.
ייהרג ובל יעבור
תומר זרחין מדווח בשער "הארץ" על התחדשות המירוץ לבית-המשפט העליון. כותרת הידיעה מבשרת מפי חבר אנונימי בוועדה לבחירת שופטים כי מינויו של שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים נועם סולברג "מובטח".
על-פי החבר בוועדה, "המינוי הוא ייהרג ובל יעבור". זרחין מדווח כי "בתקופה האחרונה מופעל על חברי הוועדה מכבש לחצים מצד גורמי ימין למנות לעליון את סולברג, מתנחל מגוש עציון". מיד בהמשך מתואר סולברג כמי ש"עורר בעבר ביקורת בשל פסיקות בתיקי לשון הרע שעלולות להצר את חופש העיתונות". זרחין מדווח כי במינוי סולברג לעליון תומכים חברי הוועדה שר המשפטים יעקב נאמן, וכן השר גלעד ארדן, חברי-הכנסת דוד רותם ואורי אריאל ואנשי ציבור ופוליטיקאים אחרים מהימין. גם תצלומו של סולברג, שנלקח מאתר בתי-המשפט, מתפרסם בשער "הארץ". מתחת לתצלום הכיתוב: "נועם סולברג. שנוי במחלוקת".
לא מצוין בידיעה המשפט הבולט שהעמיד את סולברג במחלוקת, סרן ר' נגד אילנה דיין. לא מוזכר כי סגן עורך "הארץ" כיום, אבי זילברברג, היה עורך המשנה של התוכנית "עובדה" שבה שודרה הכתבה שעמדה בלב התביעה, ושותף פעיל להכנתה.
ב"ידיעות אחרונות" מספקת טובה צימוקי מעט רקע על המאבק בין נאמן לנשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש באשר למינויו של סולברג. לפי דיווחה, "מבחינתו של נאמן, המפתח למינוי סולברג הוא בחירה מהירה". צימוקי מסבירה כי בקרוב צפויה מועצת לשכת עורכי-הדין לערוך בחירות לנציגיה לוועדה לבחירת שופטים, ויש סיכוי טוב שעו"ד פיני מרינסקי, התומך בנאמן, יוחלף בנציג ממחנה ביניש. "במקרה כזה כוח המיקוח של נאמן בוועדה יקטן, וייתכן שהוא לא יוכל לכפות על ביניש ועל תומכיה הסכם פשרה שיכניס את סולברג לבית-המשפט העליון".
מהמידע בידיעה של צימוקי ניתן להסיק כי לו "הארץ" היה רוצה לפעול לסיכול מינויו של סולברג לבית-המשפט העליון, היה עליו לפתוח כעת במסע בולט נגד השופט כדי שההחלטה בעניינו תידחה לכל הפחות עד לבחירות במועצת לשכת עורכי-הדין.
אגב, בידיעה של צימוקי סולברג אינו מוגדר כ"שנוי במחלוקת", והטענה כי הוא זוכה לתמיכת חוגי ימין מיוחסת לביניש.
למען הסר ספק
תחת הכותרת "עופר קרז'נר – הבהרה" מתפרסם הבוקר במוסף "עסקים" של "מעריב" הטקסט הבא: "ב-24 באוקטובר 2011 פירסמנו ידיעה שכותרתה 'עופר קרז'נר מגדיל את אחזקתו בהזדמנות ישראלית'. בכתבה פורסמו נתונים לא נכונים אודות מר קרז'נר. בניגוד לאמור בכתבה, מר קרז'נר לא פשט רגל, לא היה מנהל בקווי אשראי ולא נמלט לחו"ל. אנו מצרים על הפגיעה שנגרמה למר קרז'נר ומתנצלים על כך. הובהר לנו שמר קרז'נר מנהל עסקים, בעיקר בתחום הנדל"ן והאנרגיה, באוקראינה ובמדינות נוספות".
ענייני תקשורת
טובה צימוקי מדווחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי ח"כ זהבה גלאון הניחה בשבוע שעבר על שולחן הכנסת הצעת חוק לביטול סעיף העבירה של העלבת עובד ציבור. "אני סבורה כי כאשר מדובר בחופש הביטוי, יש ערך רב לביקורת על השלטון לסוגיו", מצוטט מדברי ההסבר להצעת החוק. "[...] לא ניתן להגן על אמון הציבור על-ידי השתקה, הפעלת איסורים פליליים או העמדת אנשים לדין על דברי ביקורת שהשמיעו כלפי עובד ציבור שנעלב".
ב"כלכליסט" מדווחת שלי פריצקר כי זה כשבועיים שערוץ 10 מעכב תשלומים בהיקף של מאות אלפי שקלים לחברות הפקה בשל מצוקה כספית.
ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת ["בלומברג"] ולפיה שליש מבעלי המניות של ניוז-קורפ הצביעו נגד בחירתם מחדש של בניו של רופרט מרדוק לדירקטוריון החברה בשל מעורבותם בשערוריית האזנות הסתר.
במוסף "ז'ורנל" של "מעריב" מדווח עידן עמיאל כי כת הסיינטולוגיה בלשה אחרי יוצרי "סאותפארק" בניסיון להכפיש את שמם, בעקבות פרק בסדרה שבו הושמו אמונותיהם של הסיינטולוגים ללעג.