איתכם, בישראל
כותרות הבוקר מוקדשות כולן לנעשה ביפן, למעט זו של "ישראל היום", שעל-פי מהדורתו הדיגיטלית, יצא במהדורה כפולה; באחת הכותרת מוקדשת ליפן, ואילו באחרת הכותרת הראשית עוסקת בהחלטת מועצת האו"ם להטיל מצור אווירי על כוחות קדאפי בלוב.
בשתי המהדורות של "ישראל היום" מוקדש עמ' 44 בקונטרס החדשות למודעה (עצמית) שבמרכזה דגל יפן. "השמש תעלה תמיד!", נכתב מעל לדגל. "לעם היפני, כולנו איתכם בישראל היום", נכתב תחתיו. אם לשפוט על-פי הדיווחים על יפן שהתפרסמו בעיתון זה בשבוע האחרון, הרי שהנוסח מדויק. כל הצוות הקבוע של "ישראל היום" נותר בישראל.
"מדינה בגיהנום", מגדירה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" את המצב ביפן. כותרת מלפני יומיים בעיתון זה, לידיעה שעסקה באזור, קראה "קטסטרופה". כיצד יגדיר העיתון את המצב ביפן במקרה שהמאמצים לקרר את הכורים לא יועילו והחומרים הרדיואקטיביים ידלפו?
"מאמץ נואש לקירור הכורים", מדווחת הכותרת הראשית של "הארץ". באופן חריג, תחת הכותרת הראשית אין טקסט, אפילו לא פתיחה של דיווח, רק תצלום מדהים [רויטרס], שבו נראית דמות מדוושת באופניים בנוף פוסט-אפוקליפטי.
"אתמול חגו שני מסוקים צבאיים בגובה נמוך מעל תחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה והמטירו עשרות טונות של מים על כור מספר שלוש", מדווח אילן ליאור בעמ' 2 של העיתון, "אולם חלק ניכר מהמים כלל לא פגע במטרה. הטייסים היו חייבים לתמרן ולהטיל את המים בתזמון מדויק כדי להימנע מחשיפה לקרינה גבוהה. נעשה גם ניסיון להתיז על הכור מהקרקע, באמצעות כבאיות של הצבא ותותחי מים של המשטרה, אולם הזרם לא היה חזק מספיק והמבצע הופסק".
מוזרים היפנים, מדינה כה מפותחת טכנולוגית, ואין איש שיודע להפעיל את מנוע החיפוש גוגל כדי לאתר את מרכז ההזמנות של ה"סופר-טנקר"? "גם סופר-טנקר לא יעזור כאן", מבהירה כותרת טור מאת מיכאל אוזיק ב"ישראל היום". "מסוק כזה", הוא כותב ביחס למטוס הענק שהטיל מי ים על הכרמל הנשרף, "לא יכול להגיע לקרבת הכורים בגלל המספר האדיר של כבלי החשמל וגם בגלל הקרינה".
אוזיק כותב את טורו מטוקיו, ובאופן כללי משתדל להרגיע – הקרינה אינה גבוהה באזורו, בסופרמרקט היה מלאי גדול של לחם, אף כי החלב אזל בשעות הערב. הוא מסכם את רשימתו בהשוואה הבאה: "אתמול קראתי את עיתוני ישראל על תפיסת הוויקטוריה, כנופיות סחטנים, גזענות בצפת, רצח כפול בטייבה, פדופיל ליד בית-ספר בגן-יבנה, וכל זאת ביום אחד. תגידו, איפה יותר מסוכן?". המצב ביפן, כמובן, חמור בהרבה, ועל כן אין זו שעה יפה להומור סופר-טנקרי ולהשוואות נטולות בסיס.
בועז ארד, שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet ליפן והעיתונאי שסיפק את הסיקור המקיף ביותר בימים האחרונים, מבשר לקוראיו כי הגיעה גם שעתו להתרחק מאזור האסון. "התקשרו אלי מהמערכת והודיעו לי שהגיע הזמן לקפל את הבאסטה", הוא כותב בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "ניסיתי למחות, אבל מהר מאוד הובהר לי שהנושא לא פתוח לדיון", מוסיף ארד ומתייחס לשליחותו העיתונאית.
"יש עוד כל-כך הרבה סיפורים לספר", הוא קובל, "סיפורם של יתומי הצונמי הקטנים וחסרי הישע שמתגודדים עכשיו במחסות מאולתרים, נטולי חשמל וקופאים מקור; סיפורם של כוחות החילוץ שלא מוותרים וממשיכים לחפור בהריסות בתנאי מזג אוויר בלתי אפשריים; סיפורם של הטכנאים האמיצים שיצאו למשימת התאדות בכור. את כל אלה אי-אפשר לספר כראוי בלי להיות שם, בשטח, בתוך הסיפור עצמו [...] אילו זה היה תלוי בי, הייתי חוזר לפוקושימה ברגע זה. ולקוריאמה. ולסנדאי. ולריקוזן-טקאטה ולכל אחת מעיירות החוף האחרות שנחרבו עד היסוד. אבל זה לא תלוי בי, ואני מבין ומכבד את ההחלטה של עורכי לסגת לאחור מטעמי בטיחות".
ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים רשמיו של ארד מהשבוע האחרון ביפן ומתוארות השלכות האסון, מהמקרה הפרטי ועד להתגייסות הלאומית של אזרחי המדינה. גדעון לוי ואלכס ליבק, שליחי "הארץ" ליפן, אשר שבו לישראל, תורמים את חלקם במוסף "השבוע" של עיתון זה. לוי כותב "יומן מסע בארץ חרבה", שנלווה לו תצלום של ליבק. שבעה תצלומים נוספים של צלם "הארץ" מקובצים בכפולה המרכזית של המוסף, לצד טקסט המוכתר במלים "מחשבות על צילום אסונות".
"אני מודע לכך שסף הגירוי של קוראי העיתון הגיע לגבהים חדשים", כותב ליבק בצער. "אבל האוקיאנוס דומה לכינרת, ואיש לא נס על נפשו. הצער, הכאב והאובדן שמורים עמוק בלבותיהם של היפנים המאופקים. איפה האימה, הפיות הפעורים, הבכי קורע הלב? יש לפני אסון שלא מצטלם".
"השאלה המדאיגה עכשיו כמעט כל ארץ המסתמכת על אנרגיה גרעינית היא 'אם היפנים לא הצליחו, אז מי יכול להצליח'", מציין יואב קרני ב"גלובס". "אין אסונות טבע", קובע דני רבינוביץ' בחלק ב' של "הארץ". "יש תהליכים כמו נדידת יבשות ואירועים כמו רעידות אדמה, גלי צונמי וסופות, שהם מעבר לשליטת האדם. אבל בכל פעם שדבר כזה לובש ממדים של אסון, זה קורה בגלל מעשים ומחדלים של בני אנוש, המתרחשים בנקודות זמן מגוונות".
"ישראל תשקול מחדש הקמת תחנת כוח גרעינית", מדווח שלמה צזנה ב"ישראל היום".
"אטום לצורכי שלום ואטום לצורכי מלחמה הם בחזקת תאומים סיאמיים שלא ניתן להפריד ביניהם", מצטט אבנר כהן את הפיזיקאי השבדי הנס אלפבן, בטור המתפרסם אף הוא בחלק ב' של "הארץ". לדברי כהן, התעשייה הגרעינית מכרה לציבור "אגדות על כך שכורי כוח מודרניים חסינים מתקלות אנוש, רעידות אדמה או פיגועי טרור [...] המתרחש עתה ביפן חושף את ערוות הספין. [...] הכורים היפניים היו אמורים להיות חסינים לכאורה מכל תרחיש ריאליסטי: נבנו בהם אטמים כפולים במקדמי בטיחות גבוהים, הוקמו מערכות כפל להבטיח את קירור הכור המושבת. אך הם כולם כשלו ביום פקודה, והמדובר לא רק בכור אחד, אלא בארבעה".
"גם לאחר פוקושימה ושאר כורי יפן, אחייניו החורגים של צ'רנוביל, טרם עודכנה ההתחייבות 'כאן זה לא יקרה'", כותב אמיר אורן במוסף "השבוע" של "הארץ", "כאילו ישראל פטורה מגחמותיו של הגורם האנושי. המציאות, כמובן, מדאיגה יותר: אם זה קרה שם, במדינה של סדר ותקנון, על אחת כמה וכמה שזה עלול לקרות כאן".
בשולי המשבר ביפן
לפני יומיים פורסם במדור המכתבים של "הארץ" מכתב של יוסי שני ואורי שייניס. "בימים קשים אלה", כתבו, "[...] אנו רוצים להעלות על נס את המאבק נגד הקמת תחנת כוח גרעינית בניצנים לפני 34 שנה. המאבק, שנוהל על-ידי הורינו, שושנה ולייב שייניס, בסיוע נמרץ של אלון גורן (מגיש העתירה לבג"ץ, אז סטודנט למשפטים) ופרופ' אנטוני פרניו מהטכניון ושאר חבריהם, נחל הצלחה כבירה ו'האסון לעתיד' נמנע". הבוקר מתפרסמת ב"הארץ" כתבה קצרה מאת צפריר רינת על אותו המאבק. "זה היה מאבק מאוד אינטנסיבי, ואני זוכר זאת היטב למרות שהייתי נער", מספר לו אורי שייניס.
"אוזני המן נשלחו לטוקיו", מדווח איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". על-פי דיווחו, בעקבות בקשת שגריר ישראל ביפן ("שלחו לנו בדחיפות אוזני המן ומשלוחי מנות, להעלאת המורל שלנו ושל הישראלים שנשארו בטוקיו"), התגייס משרד החוץ למשימה במלוא המרץ. הקונסוליה בהונג-קונג, יחד עם בית חב"ד המקומי, שיגרו לטוקיו משלוח מיוחד באמצעות חברת פדקס.
ברגע האחרון
"קדאפי למורדים בבנגאזי: 'אנחנו מגיעים אליכם'", קוראת כותרת לידיעה קצרה בעמ' 12 של "מעריב" [עמית כהן וצח יוקד]. על-פי הדיווח, "קדאפי אמר את הדברים לקראת ההצבעה אמש במועצת הביטחון של האו"ם, לקראת הטלת סגר אווירי מעל שמי לוב".
"מעט מדי, מאוחר מדי: המערב יאסור לטוס בשמי לוב", מבשרת כותרת ב"הארץ", המנוסחת באופן דעתני מהרגיל. אבי יששכרוף מדווח כי מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה הלילה (אחרי מועד סגירת העיתון) על הצעת החלטה הקובעת איסור טיסה בשמי לוב ונקיטת 'כל פעולה' הנדרשת להגנה על אזרחים מפני מתקפות מצד כוחותיו של קדאפי". ב"ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי כי "הדיון התנהל אל תוך הלילה (שעון ישראל)".
ב"ישראל היום" מדווחים דוד ברון ויוני הרש על ההחלטה לאחר שהתקבלה ומגדירים אותה כך: "החלטה שמהווה למעשה הכרזת מלחמה נגד מועמר קדאפי והכוחות הנמצאים תחת שליטתו".
"המערב, ובראשו אובמה, אינם יכולים לאפשר לקדאפי לשרוד", מסביר בועז ביסמוט בטור פרשנות נלווה. "[...] אובמה הפקיר את מובארכ למען חירות העם המצרי. בשם אותו ערך הוא לא יכול היום להפקיר את העם הלובי, בטח לא למנהיג שתויג על-ידי המערב כמפלצת מטורפת".
פוטו-אופ
"ביום שלישי היה נתניהו בדרום", כותב נחום ברנע במדורו ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות". "לא הייתי שם, אבל אחד מעמיתי דיווח לי שהציבו לכבודו גדר תיל שאמורה לייצג את הגדר החדשה בגבול המצרי. נתניהו והשרים הביטו דרכה אל המצלמות, כמו אסירים במחנה ריכוז. התמונה נועדה לשדר ביטחון. היא שידרה מצוקה. כשהלכו, ארזו ואיפסנו את הגדר".
עושים לביתם
רז שכניק מדווח בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" על מפגש שנערך בין כמה ממנויי העיתון ובין כוכבי הסדרה "כמעט מלאכים". שכניק מתאר "נערות ממררות עד כדי שברון לב, רועדות, מבולבלות, תולשות שערות – וכל זה רק בתור למפגש".
מתחת לידיעה של שכניק מתפרסמת ידיעה מאת "כתב 'ידיעות אחרונות'", ולפיה בקרוב תעלה סדרת אינטרנט חדשה מטעם מגזין הנוער של הקבוצה, "ראש 1", אשר תתאר את המתרחש במערכת השבועון. "כמערכת שבועון הנוער המוביל בישראל, עם קבוצת הפייסבוק הגדולה והפעילה ביותר מבין המגזינים בארץ, אך טבעי שהקשר עם הקוראים יהפוך לאינטראקטיבי", מצוטט עורך השבועון אייל גיבלי.
ענייני תקשורת
טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי פרקליט המדינה משה לדור הגיש אתמול לבית-משפט השלום בתל-אביב בקשה לדחיית תביעת לשון הרע שהגיש נגדו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בעקבות התבטאויותיו כלפיו בראיון לעיתון "הארץ".
"לאט, בשקט, מאחורי הגב והקלעים, מתנהל מסע להשמדתה של התקשורת החופשית בישראל", כותב בן כספית במדורו שב"מוספשבת" של "מעריב". "הרוח המרחפת מעל המסע הזה היא רוח המפקד, רוחו של בנימין נתניהו". כספית מזכיר את "ישראל היום", את הנעשה ברשות השידור, ומוסיף כי עיתונאים רבים "חשים נרדפים, שלוחים עלומים מפיצים שמועות, מנסים לטרפד מקומות עבודה, רומזים ומתלחשים. מה שקורה בעולם הערבי, שמנסה להשתחרר עכשיו מכבלים שחורים שהוטלו עליו עשרות שנים, מתרחש אצלנו בכיוון הפוך. נתניהו לא יירגע עד שהתקשורת תהיה אחת משתיים: שייכת לו (באמצעות שלדון אדלסון) או סרה למרותו".
במוסף "G" של "גלובס" סוקרת חן שליטא את הנעשה בימים אלה בעיתון "מעריב", על רקע יחסיהם של זקי רכיב ועופר נמרודי. "בימים הקשים שעברו השבוע על 'מעריב', שהה נמרודי בלונדון ולא הבין מדוע בכלל פונים אליו בנוגע לעיתון. הרי מה לו ולזה", היא כותבת.
דרור אידר כותב במוסף "ישראל השבוע" בגנות הקמפיין של עיתון "הארץ" נגד האלוף (במיל') יעקב עמידרור. "'הארץ' ואוהדיו", כותב אידר, "מתנהגים כמו רודני האזור".
במוסף "הארץ" מתפרסם ראיון שערך עמרי רייס עם ג'ק אדלשטיין, יהודי-אמריקאי שכיהן ככתב הפלילים של "יוֹמיאוּרי", העיתון הנפוץ ביפן ובעולם. אדלשטיין, שסיקר מקרוב את המאפיה היפנית, מספר כי העיתונות היפנית אינה חופשית מהשפעת הארגון. "אם אתה חושף התארגנות שעושה כסף, סביר ש'תתאבד' בפתאומיות", הוא אומר.