המערכה שנפתחה כעת עם איראן, בדומה לזו שהחלה אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר ואולי אפילו יותר, היא שעתם הגדולה של ערוצי הטלגרם. אחרי ה-7 באוקטובר אחוז הישראלים שהתקין טלגרם קפץ מ-50 ל-70 אחוז, עכשיו מדובר במספר אפילו גבוה יותר.
נתונים שאסף איגוד האינטרנט הישראלי מראים כי בשלושת ימי המלחמה הראשונים (13-15.6) עשרות אלפי ישראלים הצטרפו לערוצי הטלגרם הפופולריים, שהגדילו את מספר המנויים שלהם ב-10 עד 20 אחוז ואף יותר, וחלקם כבר עוברים את חצי מליון המנויים. מספרים שלא מביישים מהדורות חדשות ואתרי חדשות מובילים (גם אם לא ניתן לדעת כמה מהם משתמשים פעילים או בכלל בני אדם).
במציאות של הסתגרות פיזית, אי-ודאות קיצונית וצנזורה צבאית על התקשורת הממסדית, מיליוני ישראלים נוהרים לטלגרם. הם סגורים בממ"דים ומרפרשים את ערוצי הטלגרם כדי להבין מה לעזאזל קורה בחוץ ואיפה נפלו הטילים, מבלי להבין את הנזק שהם גורמים לעצמם ולסביבתם. לדחף להשיג פורקן מיידי לתחושת אי אי הוודאות מחירים חברתיים ונפשיים רבים, שרובנו לא מודעים אליהם או לאופן בו יש להתמודד איתם. זה נכון במיוחד לצעירים, אך לא רק.
ישראל היא גם כך מדינה היפר-מקושרת, עם רמות שימוש וחדירה שוברות שיאים של רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים כגון ווטסאפ, הרבה יותר מבמרבית מדינות אירופה. לעומת זאת, רמות אוריינות המידע בישראל נמוכות, היא אינה נלמדת במערכת החינוך או במסגרות אחרות, והמודעות והיכולת של הישראלי להטיל ספק ולבחון באופן ביקורתי תכנים ועדכונים ברשתות לפני שהוא מפיץ אותם הלאה - לוקה בחסר.
השילוב של פערים אלו עם משבר ביטחוני חריף ומתמשך וקמפיינים עצומים של דיסאינפורמציה, הופך את ישראל לחשופה וחלשה במיוחד מול אתגרי ואיומי תודעה, הונאה ומידע כוזב – מבחוץ ומבפנים.
טלגרם, כידוע, היא פלטפורמה שהחוק מספר אחד שלה הוא שאין אצלה חוקים. רק לאחרונה, ורק אחרי שהמשטרה הצרפתית עצרה את המייסד והבעלים פאבל דורוב, החלו לטפל שם בפעילות של פדופיליה וסחר בנשים, אך הפצה של שאר מידע ותוכן לא חוקי או מזיק עדיין מתנהלת שם באופן חופשי. כך ניתן למצוא בטלגרם ערוצים וקבוצות המקדמות טרור, סחר בסמים, מכירת נשק או סחורה גנובה וכמובן – הרבה מאוד מידע שגוי, מניפולטיבי ומזיק – במיוחד בזמן מלחמה, אז הרייטינג והביקוש עולים.
הדבר המרכזי שמאפיין את ערוצי "החדשות" המקומיים אליהם ישראלים נוהרים בטלגרם בזמן חירום – כפי שאפשר ללמוד מהשמות של רובם – הוא חוסר הרצון המוצהר לציית לחוקים של צנזורה, אתיקה ועקרונות בסיסיים של בדיקת מידע. לא ברור מי עומד מאחורי מרבית הערוצים ומה האינטרסים שלהם, מאיפה מגיע המידע, איך הוא נבדק, והאם אושר על ידי הגופים שאמורים לפקח על פרסום מידע בשעת חירום.
במציאות בה יש ישראלים שחשוב להם יותר לצלם נפילה לפני שהם נכנסים לממ"ד, ההפצה הוויראלית המהירה הזאת עשויה לגבות מחיר ציבורי כבד
אפשר כמובן לומר שרעיון הצנזורה ופיקוח על המידע הוא ארכאי ומיותר בימינו, ש"מידע רוצה להיות חופשי" בעידן הרשת וגם כך הכל גלוי ונגיש בערוצים זרים בעולם. אבל חופש המידע זה לא אמור לכלול גם הפצה חופשית של מידע שגוי, דיסאינפורמציה שמגיעה ממקורות זרים ועוינים או תוכן שנוצר באמצעות בינה מלאכותית.
גם לא בטוח שהחופש הזה אמור לכלול מידע שלפני פרסומו לא נבדק אם זכות הציבור לדעת אכן עולה על הנזק שעשוי להיווצר מפרסומו, במקרה למשל של פגיעה באתרים צבאיים או תשתיתיים רגישים והסיכוי שהפרסום הזה יסייע לאויב בזמן מלחמה. במציאות בה יש ישראלים שחשוב להם יותר לצלם נפילה לפני שהם נכנסים לממ"ד, ההפצה הוויראלית המהירה הזאת עשויה לגבות מחיר ציבורי כבד.
פאבל דורוב (צילום מסך)
התופעה של נהירת האזרחים ל"עדכוני זמן אמת" למיניהם בערוצי הטלגרם מלמדת אותנו משהו על הסנטימנט הציבורי הישראלי בעידן של חירום ומשבר מתמשך, ועל הפריכות של סביבת המידע שלנו. היא נובעת גם מחוסר אמון וחוסר עניין בממסד, ברשויות ובמקורות חדשותיים עיתונאיים מוסמכים.
בסביבת המידע הישראלית הנוכחית, הישראלים מעדיפים משהו מסעיר, מרגש ומיידי – גם אם לא הוא ממש נבדק ובכלל לא בטוח שהוא נכון. הרגש והמהירות קודמים לאותנטיות ולאמינות.
כשמדובר בילדים ונוער נטייה זו עשויה להיות הרסנית במיוחד. קצב הפצת וצריכת המידע, חוסר הסינון והתיווך של התמונות הקשות והאירועים מעוררי הבהלה, החשיפה לתעמולה עוינת ושקרית, כל אלו עשויים לגרום נזק ממשי לכל צרכן מידע – אבל בגילאים הצעירים זה נכון במיוחד.
כולם צמודים למסכים בממ"ד, זה כולל גם ילדים מגיל צעיר מאוד ובני נוער רבים שמתעדכנים בטלגרם מבלי שהוריהם בכלל מודעים לכך. הסכנה עבורם ועבור דור שלם של צעירים שגדל בתוך סביבה בה תמונה או סרטון מיידים חסרי הקשר חשובים יותר מתיווך ומסגור עיתונאי – היא הרסנית לחברה כולה.
האזרחים הישראלים, צעירים ומבוגרים, חייבים להבין מדוע בחינה ובדיקה עיתונאית של עובדות ותכנים חשובה יותר מעדכון מהיר ומיידי
תופעה זו מוסיפה לסביבת המידע שלנו גם את האיראנים, ארגוני טרור ומדינות אויב אחרות. טלגרם חשופה ונגישה במיוחד לגורמים זרים ועוינים. הקלות בה ניתן לחדור לקבוצות וערוצים מקומיים ולקבל מהם מידע או גישה לאזרחים ישראלים כבר הודגמו היטב בשנה האחרונה בשורה של חקירות ומעצרי שב"כ. כעת טלגרם הופך גם למקור מידע עשיר ונוח עבור איראן בזמן עימות צבאי חסר תקדים. המחוקקים הישראלים מתעלמים מהתופעה ואין מי שמתמודד איתה כרגע.
את השד הזה אי אפשר להוציא מהבקבוק ללא שינוי מהותי של חקיקה ורגולציה. טלגרם הפך לחלק עיקרי בדיאטת המידע הלא מאוזנת ולא בריאה של מרבית הישראלים. כדי להימנע מהנזקים וההשלכות השליליות העצומות, יש להשקיע משאבים בחינוך אינטנסיבי מגיל צעיר להתמודדות עם מידע ברשתות בכלל ועם טלגרם בפרט.
האזרחים הישראלים, צעירים ומבוגרים, חייבים להבין מדוע בחינה ובדיקה עיתונאית של עובדות ותכנים חשובה יותר מעדכון מהיר ומיידי – ומה האחריות שיש גם להם כאזרחים לעצור, לשאול ולבדוק מידע לפני שהם מפיצים אותו הלאה.
עידן רינג הוא מרצה וחוקר תקשורת. סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי