עיתונאי "הארץ" אורי משגב חויב לפצות את השר עמיחי שיקלי ב-20 אלף שקלים, לא כולל 7,500 שקלים עבור הוצאות משפט, זאת בשל פרסום לשון הרע כלפיו.

בקיץ 2023, אחרי שהשר שיקלי ביקר בחריפות את קריאות המוחים נגד ההפיכה המשטרית להפסיק להתנדב למילואים, פרסם משגב פוסט בפייסבוק שבו כתב "עמיחי שיקלי היה עדיין קצין בשירות פעיל כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. הוא בחר להישאר על החוף בדרום אמריקה. לא ננקטה נגדו פעולה נחרצת, לא העיפו אותו על טיל ולא לקחו לו את דרגות הקצונה. אבל החבר'ה בגולני לא שוכחים". בגרסה המקורית של הפוסט אף נכלל המשפט: "התקשרו אליו מהיחידה לחזור מהחופשה".

למחרת פרסם משגב פוסט נוסף שבו כתב בין היתר: "עמיחי שיקלי היה בדרום אמריקה כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, בעודו בשירות פעיל ומשוייך בחירום לגולני, ולא חזר. 34 ימים. אלו פניה של ממשלת המשתמטים הזאת". כעבור יום נוסף פרסום משגב פוסט שלישי ובו חזר על טענותיו והוסיף בין היתר: "עם או בלי קשר, תפקידיו הבאים כבר לא היו בסיירת גולני שבה צמח".

בעקבות הפוסטים תבע שיקלי 300 אלף שקלים ממשגב בטענה כי מדובר ב"שקר חמור אשר פגע באופן אישי בתובע בציפור נפשו – השירות הצבאי במדינת ישראל".

לפי תביעת שיקלי, שהוגשה באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, בזמן מלחמת לבנון השנייה לא היה משויך לגולני אלא סיים תפקיד בשייטת 13 ואחריו יצא לחל"ת לקראת לימודיו בתוכנית למשרתי קבע. עוד טוען שיקלי כי איש לא פנה אליו בקריאה לחזור ליחידה אלא הוא זה שפנה מיוזמתו ליחידה וביקש להצטרף ללחימה אך הובהר לו כי הדבר אינו אפשרי שכן אינו מפקד על צוות מוגדר.

משגב טען להגנתו, באמצעות עו"ד טלי בן-סימון, כי אין חולק ששיקלי שהה בדרום אמריקה עם פרוץ המלחמה ובמקום לחזור מיד לישראל, להגיע ליחידה ולהצטרף ללחימה כמצופה "מקצין שערכי הפיקוד הרעות והשירות בצה"ל מובילים אותו והולכים לפניו", הוא נשאר בחו"ל במשך 34 יום וחזר רק עם סיום המלחמה.

עוד טען משגב כי כשפרסם בחשבון הפייסבוק שלו כי השר עמיחי שיקלי השתמט מלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא לא היה צריך לבקש את תגובתו משום שעשה זאת "שלא כחלק מעבודתו העיתונאית, אלא כאזרח מן השורה, שיש לו את הזכות להתבטא ולבקר אמירות של אחרים, לא כל שכן נושאי משרות בכירות בציבוריות הישראלית".

השופט דוד יצחק קיבל את התביעה.

לפי פסק דינו של השופט יצחק, לא עומדת למשגב הגנת אמת בפרסום. "לא הוכח בפני כי התקשרו לתובע מהיחידה לחזור מהחופשה כנטען בפרסום. למעשה, לא הוכח שהתקשרו ונערכה שיחה עם התובע (כפי שעולה ושמשתמע מהפרסום) וגם לא הוכח שהיה ניסיון להתקשר לתובע ללא הצלחה (כטענת הנתבע)", כתב.

בדיון ההוכחות, שהתקיים שלושה ימים בלבד לפני מתן פסק הדין, העיד משגב כי המידע בדבר יצירת הקשר של היחידה עם שיקלי הגיע ממקור עלום שביקש ממנו לא לחשוף את זהותו פן יבולע לו.

"אני לא יודע באיזה עולם ערכים אתה פועל", אמר משגב לבא כוחו של שיקלי, "כי אני, בעולם שלי, אם מבטיחים למישהו ואם מישהו אומר לי שהוא מפחד ממה שיקרה לו אם הוא יעיד נגד שר אני מכבד את זה, גם אם זה יעלה לי במה שאתה קורא הפסד או ב, אתה ביקשת שנתפשר על 7,000 שקלים..." (עו"ד דבורין הכחיש את הסכום שבו נקב משגב).

"בכל הכבוד", פסק השופט יצחק, "אין בטענה זו כדי לבסס את הוכחת האמור במידה הנדרשת, ואין בה כדי לעמוד בנטל המוטל על הנתבע". לפי השופט, משגב לא יכול לטעון כי ביצע את הפרסום כאזרח ואדם פרטי ולא במסגרת עבודתו כעיתונאי, ומנגד לבקש התחשבות ב"מקור עיתונאי".

ממילא, הוסיף השופט, אותו מקור אינו הגורם שהתקשר באופן אישי לשיקלי, כך שמדובר בעדות מפי השמועה. "הדברים מעוררים קושי מיוחד נוכח העובדה כי האפשרות המעשית ליצור קשר עם התובע כאשר זה בעיצומו של טיול בדרום אמריקה, ללא כל אמצעי קשר אישי (טלפון נייד), היא קלושה ולא הגיונית", כתב השופט.

משגב טען כי האמירה לפיה "התקשרו אליו מהיחידה לחזור מהחופשה" היא פרט לוואי, שגם אם לא יוכח אין בו כדי לשלול את הגנת אמת בפרסום. השופט יצחק דחה טענה זו.

"המשפט האמור מהווה, לטעמי, את העיקר בענייננו", פסק. "אלמלא אמירה זו בפרסום, ספק בעיני אם תביעה זו הייתה מגיעה לאוויר העולם לכתחילה. מדובר במשפט אשר יוצק אמירה עובדתית לפרסום. האמירה הנדונה היא אשר מבדילה את הפרסום מהבעת דעה ערכית ביחס להתנהלות המצופה, לשיטת הנתבע, מהתובע במעמדו, לאמירה עובדתית המתארת מציאות שנטען שהתרחשה ושניתן להפריך או לאושש".

השופט אף הוסיף כי מהראיות שהוצגו בפניו במהלך המשפט התרשם כי "לא זו בלבד שלא נערכה כל פנייה או התקשרות מצד היחידה לתובע, אלא שהיה זה התובע שיצר קשר עם קצינת הסגל בחטיבת גולני וביקש לברר, בזמן אמת, את האפשרות לחזור ולהשתלב בלחימה. בעניין זה העיד התובע כי יצר קשר טלפוני עם אותה קצינה מספר פעמים בעודו שוהה בטיול בבוליביה, ורק לאחר שהובהר לו כי אין אפשרות לשלבו בלחימה, החליט באותו שלב שלא לחזור ארצה".

השופט יצחק דחה גם את טענת משגב להגנת תום הלב, שכן הטענה כי היחידה של שיקלי התקשרה אליו וביקשה שיחזור אינה דעה אלא מידע עובדתי, שכאמור לא הוכח.

עוד פסק השופט בהקשר זה כי אי בקשת התגובה משיקלי פוגעת אף היא באפשרות לטעון לפרסום בתום הלב. משגב, קבע השופט, "לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת אם לאו. [...] הנתבע לא הניח תשתית לפיה ביצע בדיקות כלשהן כדי להיווכח אם הטענה לפיה היחידה התקשרה לתובע נכונה. הנתבע יכל והיה עליו לנקוט באמצעים סבירים לבחון האם באמת נערכה שיחה כאמור או אפילו התקיימה שיחה ללא מענה".

יחד עם זאת, בסופו של דבר חייב השופט יצחק את משגב בפיצוי נמוך בהרבה מסכום התביעה המקורי. זאת, משום שראה בשלושת הפרסומים פרסום אחד המצדיק פיצוי אחד, וכן משום שלא מצא שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע בשיקלי.

61908-09-23

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 553KB)