כשעיתונאי "הארץ" אורי משגב פרסם בחשבון הפייסבוק שלו כי השר עמיחי שיקלי השתמט מלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה הוא לא היה צריך לבקש את תגובתו משום שעשה זאת "שלא כחלק מעבודתו העיתונאית, אלא כאזרח מן השורה, שיש לו את הזכות להתבטא ולבקר אמירות של אחרים, לא כל שכן נושאי משרות בכירות בציבוריות הישראלית". כך טוען משגב בכתב הגנה שהגיש לתביעה של שיקלי נגדו.

ב-25.8, אחרי שהשר שיקלי ביקר בחריפות את קריאות המוחים נגד ההפיכה המשטרית להפסיק להתנדב למילואים, פרסם משגב פוסט בפייסבוק שבו כתב "עמיחי שיקלי היה עדיין קצין בשירות פעיל כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. הוא בחר להישאר על החוף בדרום אמריקה. לא ננקטה נגדו פעולה נחרצת, לא העיפו אותו על טיל ולא לקחו לו את דרגות הקצונה. אבל החבר'ה בגולני לא שוכחים".

למחרת פרסם משגב פוסט נוסף שבו כתב בין היתר: "עמיחי שיקלי היה בדרום אמריקה כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, בעודו בשירות פעיל ומשוייך בחירום לגולני, ולא חזר. 34 ימים. אלו פניה של ממשלת המשתמטים הזאת". כעבור יום נוסף פרסום משגב פוסט שלישי ובו חזר על טענותיו והוסיף בין היתר: "עם או בלי קשר, תפקידיו הבאים כבר לא היו בסיירת גולני שבה צמח".

בעקבות הפוסטים תבע שיקלי 300 אלף שקלים ממשגב בטענה כי מדובר ב" שקר חמור אשר פגע באופן אישי בתובע בציפור נפשו – השירות הצבאי במדינת ישראל". לפי תביעת שיקלי, שהוגשה באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, בזמן מלחמת לבנון השנייה לא היה משויך לגולני אלא סיים תפקיד בשייטת 13 ואחריו יצא לחל"ת לקראת לימודיו בתוכנית למשרתי קבע. עוד טוען שיקלי כי איש לא פנה אליו בקריאה לחזור ליחידה אלא הוא זה שפנה מיוזמתו ליחידה וביקש להצטרף ללחימה אך הובהר לו כי הדבר אינו אפשרי שכן אינו מפקד על צוות מוגדר.

בכתב ההגנה מפרט משגב לגבי כמה פרסומים של שיקלי, שקדמו לפרסומים שלו על אודות השירות הצבאי של השר. כך למשל ב-24.8, יום לפני הפרסום הראשון של משגב, כתב שיקלי: "אסור ליפול שוב למלכודת משרדי היח"צ של האנרכיסטים. בפועל נתוני ההתייצבות לשירות המילואים נמצאים בעלייה. מה שכן דרושה פעולה נחרצת למול דמויות כמו אותו סרן המשרת בתפקיד עורפי במילואים במערך המסווג, ומאיים כל שני וחמישי בסרבנות. המוקיון הזה (שזהותו מוכרת) חייב לעוף על טיל משירות צה"ל ולאבד את דרגות הקצונה שלו".

משגב מתייחס לפרסום הזה של שיקלי וכותב בכתב ההגנה: "הדעת נותנת כי מי שמטיף כל כך בנחרצות כנגד סרבנות והקורא לענישה כל כך קשה כנגד משתמטים שהשירות 'לא נוח להם', יהא עצמו חף מכל השתמטות או ניסיון השתמטות בעברו, מכל סיבה שהיא, יגנה בכל תוקף השתמטות מכל מין וסוג שהוא, לא ישתף פעולה, מכל מין וסוג הוא, עם משתמטים משירות צבאי, ויהווה דוגמה ומופת בסוגיה זו". אלא ששיקלי לא נהג כך, טוען משגב, ועל כן פרסם את אשר פרסם.

משגב מדגיש כי אין חולק ששיקלי שהה בדרום אמריקה עם פרוץ המלחמה ובמקום לחזור מיד לישראל, להגיע ליחידה ולהצטרף ללחימה כמצופה "מקצין שערכי הפיקוד הרעות והשירות בצה"ל מובילים אותו והולכים לפניו", הוא נשאר בחו"ל במשך 34 יום וחזר רק עם סיום המלחמה.

"עובדתית - כל מה שנכתב בפרסום", מוסיף משגב, "[...] הוא נכון ועל בסיסו נכתבו בפרסום דברי ביקורת לגיטימיים שזכותו של הנתבע לפרסמם, אינה נופלת ולא נפלה מזכותו של התובע לפרסם דברי ביקורת על טייסים שהוא ראה בהם 'אנרכיסטים', 'משתמטים' ו'מתירי דמם של ילדים', בנסיבות הרבה יותר מורכבות, מסתם אי רצון לחזור מחופש".

עוד מוסיף משגב כי מאז הגשת התביעה פרצה מלחמה נוספת, ו"מאות אם לא אלפי חיילים, מטוראים ועד קצינים, עזבו הכל, לא חיכו ל'טלפון מהיחידה' ולא התקשרו הם עצמם ליחידה בה שרתו, נלחמו על מקומות בטיסות חילוץ מכל רחבי העולם, ובאו להילחם, ללא כל קשר לשאלה כמה רחוק הלכו, מה עשו, ומה נאלצו להפסיק או להפסיד כפועל יוצא מכך, שעה שחלקם אף מסרו נפשם בקרב. אלה ואלה נהגו כפי שמצופה היה מהתובע לנהוג, כחייל וקצין".

61908-09-23