בעקבות החקירה שנפתחה על הדלפת מידע משב"כ, יזם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן דיון בוועדה בעניין "חשש לאכיפה בררנית בתחום ההדלפות, פגיעה בחופש העיתונות ובזכות ההיוועצות עם עו"ד על ידי גורמי החקירה ושב"כ".

אין ספק שמדובר בנושאים חשובים. אדרבה, ספק אם די בישיבה אחת כדי למצות את הדיון בהם. בליבת הנושא עומדת החשיבות הרבה שיש בשמירה על סודות ביטחוניים והתחום המורכב של ההדלפות, אשר לבדו דורש חשיבה עמוקה (כך גם זכות ההיוועצות, שמקוצר היריעה לא אעסוק בה כאן).

התרבות הפוליטית כיום סלחנית כלפי הדלפות ביטחוניות שנעשות לעתים על ידי בכירים במערכות הפוליטיות והביטחוניות. באקלים שכזה, ולאור החשיבות שיש לעתים להדלפות לזכות הציבור לדעת ולחופש העיתונות, לא פלא שמדיניות הפתיחה בחקירה וההעמדה לדין של גורמי אכיפת החוק זהירה, בצדק, לפחות לפי הנחיית יועצת משפטית לממשלה שפורסמה בנושא לפני כחמש שנים.

הקלות הבלתי נסבלת שבה סודות דולפים נובעת גם לא פעם מהסתמכות יתר על הצנזורה הצבאית – מוסד בעייתי ביותר במדינה דמוקרטית. לעתים מסתמכים לא בצדק על כך שבמקרה הצורך הצנזורה תוכל "לסגור את הסכר", או אולי על כך שצו איסור פרסום יעשה זאת. אך במציאות של תקשורת מבוזרת וגלובלית, לא פעם דומה הדבר לסגירת דלתות האורווה לאחר שהסוסים ברחו.

ד"ר תהילה שוורץ אלטושלר ואני הצענו עוד ב-2016 לשנות באופן יסודי את הטיפול המדינתי בסודות ביטחוניים. קודם כל, המערכות הפוליטיות והביטחוניות חייבות לשנות את התרבות שמקילה ראש בהדלפות של סודות ביטחוניים. מבחינת המערכת הביטחונית המשמעות היא ניהול ואבטחת מידע טובים יותר, כדי למנוע את דליפת המידע.

בנוסף לכך, הצענו לערוך תיקוני חקיקה שיביאו לכך שהעבירות העוסקות בהגנה על סודות מדינה יוגדרו טוב יותר, עם הגנות למי שמפרסם מידע במטרה להיאבק בשחיתות או לקדם את שלטון החוק או שלום הציבור.

לדעתנו, כך ניתן יהיה לחקור ולהעמיד לדין בגין עבירות הנוגעות למסירת מידע בטחוני ללא רשות, במקרים המצדיקים זאת. זו צריכה להיות הדרך העיקרית להגנה על סודות ביטחוניים, ולא על ידי שימוש מוגזם בצנזורה (שעדיף להפסיק בכלל להישען על סמכויותיה הדרקוניות) ובצווי איסור פרסום (שדורשים גם הם הסדרה טובה יותר).

אבל כל הדברים האלה לא משנים שני דברים חשובים. ראשית, אמנם לא ידועים כל הפרטים על פרשת הדלפת המסמכים משב"כ שבגינה מתכנס הדיון בוועדת חוקה, אבל לפי הנטען במקרה של שב"כ דווקא בדרך כלל לא דולפים סודות – וגם לא רצוי שידלפו. גם לא נראה שמדובר במקרה של חושף שחיתויות הראוי להגנה מיוחדת, אף שקשה להסיק מסקנות נחרצות מהמעט שפורסם.

שנית, לא נראה שליו"ר ועדת החוקה יש עניין בדיון עקרוני או בדיון אשר מתמודד עם האתגרים האמיתיים העומדים על הפרק. כשהוא מזמן גורמי אכיפת חוק משום שפתחו בחקירה במקרה הקונקרטי הזה – מדובר בדיון שעיקר מטרתו היא לרדוף ולהרתיע את גורמי אכיפת החוק. אין שום קשר בין הדיון הזה לבין דיון עקרוני בתופעת ההדלפות, ובמחשבה על הדרכים להתמודד איתה.

העיתוי של הדיון ושאלות שהגיש יו"ר הוועדה לגורמי אכיפת החוק, העוסקות חלקן בחקירה קונקרטית שעדיין מתנהלת (כגון "מי קיבל את ההחלטה על פתיחה בחקירה" או "מדוע חל עיכוב במעצר ובחקירה"), מראות שכל מטרת הדיון היא לאיים על גורמי אכיפת החוק, שצריכים לקבל את ההחלטות בשאלות החקירה וההעמדה לדין אך ורק לפי הדין והראיות.

כשפוליטיקאי עושה שימוש בסמכותו כדי לרדוף אחר גורמי אכיפת חוק בשל חקירה קונקרטית שאינה לרוחו, ולגרור אותם לחקירה צולבת בנושא לפני המצלמות, הוא מנסה לפגוע באי-תלות שיקול דעתם כך שישקלו שיקולים פוליטיים זרים באכיפת החוק.

זהו שימוש לרעה בסמכויות הפיקוח של הכנסת, ודיון פסול שרק פוגע באפשרות לקדם הסדרה טובה יותר של נושא חשוב.

ד"ר גיא לוריא הוא עמית מחקר בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה