"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
מוסף "עסקים" של "מעריב" יוצא החל מהבוקר בפורמט מורחב. המוסף מחזיק מעתה 24 עמודים וכולל מדור דעות חדש, מדור חדשות חוץ כלכליות, התופס כפולת עמודים שלמה, ומדור רכילות עסקית מוגדל.
אלה אינם השינויים היחידים. במקום תצלום של אשה מצודדת בלבוש חלקי, שהופיע באופן קבוע בראש שער המוסף ("פינת הכוסית"), מופיע הבוקר תצלום של אליעזר שקדי, אמנם גבר נאה לכל הדעות, אך בלבוש מלא. כל הכבוד לגברים העורכים, שהחליטו לצמצם את הצביעות שבהטפה נגד הדרת נשים תוך חפצון מתמיד של גופן.
גם רצועת הקרדיטים שבישרה על העוסקים במלאכה נעלמה מתחתית הכפולה הפותחת של "עסקים". תזכורת: ברצועת הקרדיטים של המוסף נכלל הגילוי הנאות הקבוע "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
"מעריב", כמובן, עדיין נמנה עם קבוצת אי.די.בי, והמוסף הכלכלי שלו אמור, אם ההערכות שפורסמו בנוגע לסיבות לרכישת העיתון על-ידי דנקנר נכונות, להיות חוד החנית של העיתון: להילחם במהלכים שעלולים לעלות לבעל הבית ביוקר (מסקנות ועדת הריכוזיות לדוגמה) ולקדם מהלכים שעשויים להוביל להגדלת הרווחים של בעל הבית, שעומד בראש אחת מחברות האחזקה הגדולות בישראל.
נכון להיום, המוסף הכלכלי של "מעריב" טרם הפך לזירה בעלת משקל בתקשורת הכלכלית הישראלית, ובכל זאת השתדל לעמוד במשימה שלעיל. הוא נתן במה נרחבת למתנגדי מסקנות ועדת הריכוזיות, כולל פרסום ראיון שבוצע על-ידי איש יחסי-ציבור המייצג גוף שמתנגד למסקנות הוועדה, ועל הדרך הצניע פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעםאחר פעם אחר פעם מידע ששפך אור שלילי על עסקי בעל הבית.
כשדירקטוריון החברה נדרש בעבר להתייחס לסיקור המגמתי של עסקי דנקנר בעיתון, בניגוד לתקנון העיתון ובניגוד להצהרת דנקנר עצמו עם רכישת העיתון, הוסבר (פעמיים) כי הסיקור הדל יחסית נבע, בין היתר, מה"שונות שבין עיתון כלכלי מתמחה לבין עיתון יומי חדשותי, ובשים לב למספר העמודים במוסף הכלכלי של 'מעריב' לעומת מספר העמודים בעיתוני כלכלה מתמחים".
ההסבר הזה עדיין עומד בתוקפו, אם כי במידה שהולכת ופוחתת ככל שמספר העמודים של מוסף "עסקים" גדל. הפעם הבאה שעסקי דנקנר יעמדו לביקורת תציב את מוסף "עסקים" המורחב למבחן בתנאי פתיחה מחמירים יותר. הפעם הבאה היא הבוקר.
"אלטשולר מזהיר את אי.די.בי: הפסיקו לחלק דיבידנדים", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". סיון איזסקו מדווח בעמוד השער (ובהרחבה בפנים העיתון) כי "עשרות דירקטורים בחברות אי.די.בי פיתוח, כור ודיסקונט-השקעות קיבלו בסוף-השבוע מכתבי התראה אישיים מבית-ההשקעות אלטשולר-שחם, המזהירים אותם מפני חלוקות דיבידנדים עתידיות שעלולות לפגוע ביכולת החברות לפרוע את אגרות החוב". בשער "כלכליסט" הכותרת "אלטשולר עולה להתקפה על דנקנר", המפנה לדיווח מאת גולן חזני בראש מדור "השוק" של העיתון. "במכתב שנשלח לדירקטורים באי.די.בי פיתוח", מדווח חזני, "כותבים עורכי-הדין של בית-ההשקעות: 'כידוע לכם, האג"ח של החברה נסחרות כיום בתשואות גבוהות המגלמות את הספקות הקיימים כבר כיום באשר ליכולת החברה לפורען במועדן ובמלואן'". אפילו הידיעה הבודדת [זאב קליין] במדור הכלכלי הזניח של "ישראל היום" מוקדשת למכתב של אלטשולר.
במוסף "עסקים" של "מעריב", כמו במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", אין מדווחים כלל על המכתב של בית-ההשקעות. זו אינה הפעם הראשונה ש"ממון" פועל כאילו גם הוא בבעלות דנקנר. בשונה ממקרים קודמים, נקודות הפתיחה של שני המוספים שונות. לעומת תריסר העמודים של "ממון", מחזיק מוסף "עסקים" של "מעריב" ב-24 עמודים, ואילו העיתונים "דה-מרקר" ו"כלכליסט" מחזיקים 40 עמודים כל אחד. במלים אחרות, ל"עסקים" מספר כפול של עמודים מ"ממון" ולמעלה ממחצית ממספר העמודים של "עיתוני הכלכלה המתמחים", כפי שכונו במכתב של דירקטוריון חברת "מעריב". האם אינו קרוב יותר כעת בתבניתו ל"דה-מרקר" ו"כלכליסט" מאשר ל"ממון"?
מותר להניח שהכיסוי הבולט של המכתב בעיתונים האחרים מונע, בין היתר, מהתחרות עם עיתון "מעריב". כמו כן, יש להזכיר כי בתגובה למכתב נמסר מאי.די.בי: "אנו תמהים על המכתב של אלטשולר-שחם, שיש בו ניסיון להלך אימים על דירקטורים, ואשר ראוי היה שיצורף אליו גילוי נאות ביחס לשיקולים שגרמו לשליחתו, כמו גם לשיקוליו הנוספים של עורך-הדין החתום עליו" (התגובה ב"דה-מרקר" חסרה את הטענה על השיקולים הנוספים). ובכל זאת, ההימנעות המוחלטת מאזכור המכתב מתמיהה.
האם צריך היה לצפות מעיתון לפרסם בבולטות מכתב שבעליו רואה בו ניסיון בלתי הגון לפגוע בעסקי הקבוצה? האם קבוצה עסקית יכולה לראות ביקורת חריפה עליה כמונעת ממניעים הגונים? התשובות אינן חד-משמעיות, אבל הרקורד של "עסקים" תחת דנקנר מעיד כי אין זה מקרה חריג, והניסיון מלמד שמבחן ברור יותר למוסף הכלכלי של "מעריב" הוא רק עניין של זמן. נקווה שיעמוד בו. לחלופין, בעליו מוזמן לחזור בו מההצהרה שעיתונו לא ישרת את מטרותיו הכלכליות של איש.
הכותרות הראשיות
"הארץ" ו"מעריב" מקדישים הבוקר את הכותרות הראשיות לנעשה ברוסיה ("רבבות חזרו להפגין במוסקבה: לא רוצים את פוטין שוב בשלטון" ו"רבבות הפגינו במוסקבה ודרשו 'רוסיה ללא פוטין", בהתאמה).
כתבי העיתונים אינם מדווחים מזירת האירוע. ב"הארץ" נעזרים בתרגום ידיעה מאת אלן בארי מה"ניו-יורק טיימס". "איש אינו יודע מה תהיה עוצמת הפעילות הנוכחית ואם תוכל להיות בסיס לכוח פוליטי קבוע", הוא כותב על הדור הצעיר של העובדים ברוסיה. "ואולם, משהו השתחרר בקרבם אחרי הבחירות לפרלמנט, שכולם מערערים על אמינותן וטוענים שתוצאותיהן זויפו. המעמד הבינוני המתפתח ברוסיה, עירונים צעירים, בעלי מקצועות חופשיים, המחוברים לרשתות החברתיות [...] החליטו פתאום שאין הם מוכנים יותר לקבל את המערכת הפוליטית הקיימת".
ל"ידיעות אחרונות" דווקא יש כתב המדווח מהפגנת ההמונים ברוסיה, דמיטרי פרוקופייב, אך דיווחו נדחק מהכותרת הראשית והכפולה הפותחת ומתפרסם בעמ' 8. מרבית שער העיתון מוקדשת הבוקר לנעמה מרגוליס, ילדה בת 8 שעמדה במרכז כתבה ששודרה ביום שישי האחרון בתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2. "מי מפחד מתלמידה בת 8?", שואלת הכותרת. מרגוליס היא דתייה שסובלת מהתנכלות חרדים קיצוניים ביישובה בית-שמש. הסיקור של סיפורה בוטה ושטחי, כרגיל ב"ידיעות אחרונות". למי שמתעניין בסוגיה מומלץ לרכוש את הגיליון "כפייה - בין רמות בית-שמש לקאבול" של מגזין "ארץ אחרת".
אגב, את "אולפן שישי" מגיש הטאלנט הבולט של "ידיעות אחרונות", יאיר לפיד, ששוקל בתקופה האחרונה לרוץ לכנסת וכותב באופן קבוע על יחסי חילונים-דתיים בישראל. עקיבא נוביק, דני אדינו אבבה וירון דורון מדווחים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי ביום שלישי הקרוב תיערך בבית-שמש הפגנה נגד הדרת נשים, שתעבור ליד השכונות החרדיות ותכלול מצעד לפידים. כותרת הביניים קוראת: "צעדת לפידים". הסיסמה של המפלגה שבראשה עמד אביו של יאיר לפיד היתה "יש לפיד לחילונים".
הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא הציטוט "לא ניתן לקיצונים לפגוע בנשים", שיצא מפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בעקבות ה"זוועה בבית-שמש", כלשון העיתון. גם הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לנעשה בעיר המתחרדת והולכת. "ישראל היום", אגב, הוא העיתון היחיד שמקפיד על טשטוש פניה של הקטינה שעומדת במוקד הסערה הנוכחית, ואף את שם משפחתה אינו מציין.
בעוד התגובה של נתניהו הופכת לכותרת של "ישראל היום", ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" לועגים לה. "אפשר לנשום לרווחה: ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שלא ייתן לקיצונים לפגוע בנשים", כותבת אבירמה גולן בפתח רשימתה המתפרסמת בכפולה הפותחת של "הארץ". לדעתה, נתניהו הוא "יחצן מעולה", ה"מיטיב לרוקן את התופעות החברתיות הבעייתיות מתוכן ומציג אותן כנטולות הקשר, בהדהוד נבוב של רוח הזמן".
נחום ברנע מגדיר את חמשת השלבים בתגובות של נתניהו למשברים: התעלמות, גילוי, כיבוש, שופוני והתפוגגות. "בתוך שנה נדע כולנו שהוא היה הראשון שחשף את דיכוי הנשים", כותב ברנע בעמ' 5 של "ידיעות אחרונות". "אם לא בכל העולם, לפחות בבית-שמש".
מחלחלים למטה
בעמ' 12 של "כלכליסט" מדווח מיקי פלד בהרחבה על שיבושים הצפויים בשירותי הבריאות שניתנים לתלמידי בתי-הספר, וזאת בשל התנגדות כמה מאות אחיות להפוך לעובדות קבלן. על-פי דיווחו, ההפרטה של מערך האחיות בבתי-הספר אינה חוסכת כסף למשרד הבריאות ו"ספק אם השירות שהיא נותנת טוב משמעותית מכפי שהמדינה נתנה, לפחות באופן כזה שיצדיק את הליך ההפרטה". האחיות דורשות להלאים בחזרה את שירותי הבריאות.
חיים ביאור מדווח בתחתית עמ' 15 של "דה-מרקר" כי בית-הדין הארצי לעבודה ידון היום בשאלה אם ההסתדרות רשאית לקיים שביתה כללית במשק בשל המחלוקת בינה ובין המעסיקים בסוגיית עובדי הקבלן. "ההסתדרות הגמישה מעט את עמדתה", כותב ביאור, "וכעת היא מוכנה שייקבעו קריטריונים מוסכמים להעברת עובדי קבלן למעמד של קבועים [...] המעסיקים הפרטיים מוכנים להעברת חלק קטן מעובדי הקבלן ממעמד של קבועים, בעיקר את העובדים המועסקים באותו מפעל במשך שנים רבות".
באותו עמוד מדווח ליאור דטל על הפסקה בשביתת הסגל הזוטר באוניברסיטאות אחרי שישה ימים. ההסכם המתגבש כולל הקצאת 40 מיליון שקל בשנה למילוי דרישות הסגל הזוטר. בין היתר צפויים תוספת של כ-23% לשכר המסטרנטים; שיפור תנאי המורים מן החוץ; תוספת חמש שנות ותק לעמיתי הוראה; תוספת של 700 אלף שקל לתקציב המחקר והכנסים לחברי הסגל הזוטר; ותוספת של 300 אלף שקל עבור קרן השתלמות לעוזרי הוראה.
תלם יהב מדווח בתחתית עמ' 30 של "ידיעות אחרונות" כי דפני ליף, ממחוללות המחאה החברתית, ותומר בוהדנה, מפצועי מלחמת לבנון השנייה, יובילו יחדיו תנועה שתיאבק למען צדק חברתי. טלילה נשר מדווחת בראש עמ' 12 של "הארץ" כי קבוצה של סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב מתכננת לפתוח במאבק למען חינוך חינם עד סוף התואר הראשון. עוד מדווח כי סתיו שפיר, חברתה לדרך של ליף, נפגשה עם הקבוצה יחד עם אנשי מטה המחאה והוחלט על שיתוף פעולה.
בתחתית עמ' 10 של "ידיעות אחרונות" מדווחים ליאור אל-חי ומתי סיבר על עומס כבד שהורגש בסוף-השבוע בבתי-החולים ברחבי הארץ. לפי הידיעה, במחלקות הפנימיות בבית-החולים רמב"ם מפעילים 210 מיטות, על אף שבאופן רשמי הם אמורים להפעיל 177 בלבד. "עדיין לא התחלנו את תחלואת החורף והשפעות, וחדרי המיון והמחלקות הפנימיות כבר עמוסים באופן ניכר ובלתי שגרתי", אומר ד"ר אלדד ברקוביץ, סגן מנהל בית-החולים כרמל. עוד מדווח כי בבית-החולים סורוקה חלה עלייה של 25% במספר הפונים למיון הפנימי לעומת המספר הרגיל לתקופה זו.
עוד באותו עמוד, דיווח מאת דניאל אדלסון על סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה ואגן הים התיכון, שהשווה נתונים מ-20 מדינות ומצא כי ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון במידת ההנאה מהחיים של אזרחים מבוגרים (בני 65 ומעלה), כשרק באיטליה המצב גרוע יותר. לפי הסקר, ישראל מדורגת במקום השלישי בשיעור האזרחים המבוגרים שחשים עצבות ובמקום השני בשיעור האזרחים המבוגרים שחשים בדידות ודיכאון. את המקום הראשון תופסת ישראל בקטיגוריה המפוקפקת של מחלות כרוניות. 75% מהנסקרים בישראל אמרו כי הם סובלים משתי מחלות כרוניות או יותר, הנתון הגבוה ביותר במדינות שנבדקו.
כפי שניתן לראות, ברוב העיתונים חדלו ענייני חברה לעמוד בראש סדר העדיפויות. חריג הוא העיתון "כלכליסט", שכפולת העמודים הפותחת שלו מוקדשת לרשימה מאת שאול אמסטרדמסקי, שמזכיר כי יש לבחון את ממשלת נתניהו בתחומי החברה על-פי החלטותיה ולא לפי נאומי העומד בראשה.
לדוגמה, בארבע השנים האחרונות עלה חלקו היחסי של האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך מתוך תקציבי התמיכות של הממשלה ב-48%, בעוד שהחלק היחסי של משרד החינוך (למעט התמיכה במוסדות תורניים) ירד ב-45%. "במלים פשוטות", כותב אמסטרדמסקי, "בתוך ארבע שנים החלק היחסי שמקבלים כוללים וישיבות מסך כספי התמיכות של המדינה הוסיף לעצמו מחצית מגודלו, וכיום הוא תופס את מרבית התקציב הכולל. במקביל, הנתח של ארגוני נוער, אכסניות נוער, מוזיאונים, תוכניות נוער שוחר מדע וגופים דומים נחתך במחצית".
אמסטרדמסקי מדגיש בפני קוראיו כי המלחמה על יוקר המחיה ראויה, אך חשובה ממנה המערכה על השקעת ממשלת ישראל בחינוך, בריאות ותעסוקה. כדאי לקרוא את רשימתו במלואה.
במקום נסיון פיגוע
מכוניתו של תושב ההתנחלות מעלה-שומרון נפגעה אתמול מירי של פלסטינים. בכל העיתונים, למעט "מעריב", מדווח הבוקר על נסיון הפיגוע ומתפרסם תצלום של פגיעת הכדורים בדלת הרכב. ב"מעריב", לעומת זאת, מתפרסמות הבוקר ידיעות על משפחת בלוט, שתזכה בפרס מנחם בגין לציונות בשל העובדה שחמישה מבני המשפחה משרתים כקצינים בכירים ביחידות מובחרות; על ריבוי בתי-השימוש לנשים באצטדיון לכדורגל המוקם בחיפה; על כפר בספרד שזכה בלוטו; ועל דרישה של ח"כ נסים זאב להחליף את דלתות העץ של מליאת הכנסת לדלתות שקופות, או לקבוע בהן חלונות, וזאת מחשש לקבל מכה מהדלת, שנפתחת לשני הכיוונים.
שלום, פיוס והידברות
ב"מעריב" ידיעה מאת זוהר שחר לוי ולפיה שופט בית-משפט השלום בירושלים אורי בן-דור חזר בו מהרשעת גבר שאיים על אשתו, וזאת במטרה למנוע את גירושיו מאשתו.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים ישראל מושקוביץ ואושרת נגד-לויט כי בית-משפט שלום בצפון המדינה אישר דחיית דיון בתיק לאחר שקיבל בקשה לדחייה מאזרח בן 46 המואשם בתקיפה ואיומים. "הנאשם איים על תושבת העיר בפגיעה בגופה ובחייה בכך שהגיע לביתה, לאחר ששמע דובר ערבית נמצא בבית, ואמר לה: 'אני לא מסכים לערבים פה בבית בשכונה [...] אני עוד אשים לך פצצות תבערה, את לא תגורי עם ערבים", נטען בכתב האישום.
עד כאן הכל רגיל ומקובל בהחלט ואינו מצדיק ידיעה בעמודי החדשות של עיתון ישראלי. עוד אזרח יהודי גזעני הנוהג באלימות כלפי יהודי אחר שמעז להימצא ביחסים בלתי עוינים עם ערבי. הסיבה לבקשת דחיית הדיון היא עילת הידיעה: האזרח החשוד בתקיפה ואיומים ביקש את הדחייה לאחר שהתייעץ לאחרונה בסוגיה עם הרבי מלובאביץ', שהלך לעולמו בשנת 1994.
עוד ב"ידיעות אחרונות", דיווח מאת תמר טרבלסי-חדד ולפיו שר החינוך גדעון סער אסר על בתי-ספר לקיים מפגשים בין בני משפחותיהם של מחבלים פלסטינים שנהרגו מירי צה"ל לבני משפחותיהם של יהודים שאיבדו את יקיריהם בפעולות טרור. "מערכת החינוך תומכת במסרים של שלום, פיוס והידברות ומאפשרת שיח פלורליסטי", קבע שר החינוך, "אך אין מקום להשוואה בין נפגע טרור לטרוריסט". עוד מדווח כי בני משפחות של פלסטינים שלא היו מחבלים, ושנהרגו בעימות, יורשו להשתתף במפגשים.
ענייני תקשורת
ב"כלכליסט" מראיין מארק שון את עו"ד בן ברפמן, בא-כוחו של דומיניק שטראוס-קאהן, שהואשם באונס חדרנית, עמד במוקד שערורייה תקשורתית עולמית, ולבסוף זוכה. למרות נסיונו המר של שטראוס-קאהן מבהיר פרקליטו: "צריך לאפשר לעיתונות לדווח, וברור שבהליכים פליליים בשלב הראשון מדובר תמיד בהאשמות של המשטרה והפרקליטות נגד הנאשם. [...] אני מאמין שצריך עיתונות חופשית כדי שהאנשים בממשל לא יוכלו לשלוט באמצעי התקשורת. זה חשוב בכל מדינה חופשית".
במוסף "ז'ורנל" של "מעריב" כותב יואב כ"ץ על תוכנית הרדיו של ידידיה מאיר, "התעוררות". "בימים שבהם כל מחנה מתבצר בעמדותיו ומי שמותקף מתקיף בחזרה", כותב כ"ץ, "בולטת לטובה נטייתו [של מאיר] להשיב מלחמה במתינות [...] מאיר לוקח את השעתיים שלו ויוצר בהן אנטיתזה רדיופונית לגברתנות ולשטנה במגרש המשחקים הפוליטי-תקשורתי, לא מתוך איזו נחמדות דוסית-צדקנית חלילה, אלא מתוך אמונה שלא צריך להיות כוחני כדי שדבריך יישמעו ואף ייכנסו אל הלב, וכשהם נאמרים בנחת הם נשמעים עוד יותר".