מי שלא הולך קדימה
"הטענה ש'מי שלא הולך קדימה הולך אחורה' מסכמת היטב את הקדנציה הארוכה מדי שלו, שבה קיפאון מדיני וכוחני גרם לדעיכת הסיכוי לשלום ולהידרדרות ביטחונית", נכתב ב"הארץ" על ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"בחודשים האחרונים קרסו כליל הרכיבים המרכזיים במדיניות הביטחון של נתניהו, ואין סיכוי שיעשה בעתיד מה שסירב לעשות עד היום. [...] ההפחדות של נתניהו, מפני סכנות אמיתיות ומדומות, ציורי הבריסטולים ומדפי הקלסרים והצילומים עם חיילים בפתחי מנהרות כאיזה רמטכ"ל-על הם שטיקים אופייניים, וכשמנטרלים את הרעש והצלצולים מתברר שאין כלום מפני שנתניהו לא עשה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני.
"[...] הוא כשל במבחן התוצאה ויש להחליפו במנהיג שאינו חוזר בלי סוף, בבס-בריטון סמכותי המלווה במבט מאיים על אותה מנטרה שחוקה: 'יידעו כל אויבינו שנכּה קשות במי שיפגע בנו עד שיתחרט על פשעיו'. אנו זקוקים למנהיג אקטיבי, שפותר בעיות ביטחוניות ואינו מנציח אותן ואת המלחמות נגדן".
את המילים הללו כתב עודד ליפשיץ, עיתונאי ב"על המשמר" לשעבר ואחד ממייסדי קיבוץ ניר עוז השוכן ליד הגבול עם רצועת עזה. ליפשיץ הקדיש את טורו ב"הארץ" לקעקוע התדמית הביטחונית של נתניהו, ובחן אחד לאחד את היעדים הביטחוניים שסימן לעצמו מי שרצה להיזכר כ"מגן ישראל", מאיראן ועד רוסיה. העיתונאי בדימוס העניק למנהיג המדינה ציון "נכשל" בכל אחד מהיעדים. בין היתר התייחס ליפשיץ גם למדיניות נתניהו כלפי עזה.
"בכהונתו הארוכה מנשוא לא הצליח נתניהו לבלום את התפתחות המשבר ההומניטרי המעמיק בעזה", פסק. "כשלעזתים אין מה להפסיד, אנחנו מפסידים בגדול. כל סבבי הלחימה בעזה החזירו אותנו לאותה נקודת מוצא, בתחושת החמצה ותיקו מדמם ומייאש. נתניהו, 'מגן ישראל', התעלם מהצעת החמאס ל'הודנה' לטווח ארוך, שהיתה יכולה למנוע את סבב הלחימה האחרון והמיותר. בסיומו הסכים נתניהו לאפשר העברת כסף לטרוריסטים מחמאס. הציון: 'נכשל'".
הטור של ליפשיץ פורסם בשנת 2019. ב-7.10.2023 הוא נחטף מביתו על ידי הטרוריסטים מחמאס. אתמול הוחזרה גופתו לישראל.
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בפתח יום עדותו ה-11. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 19.2.2025 (צילום: תמר מצפי)
טיפוח רגשות הנקם
בראש ארבעת שערי עיתוני הבוקר נדפס תצלום זהה: ארבעה ארונות קבורה עטופים דגל ישראל מונחים לרגליהם של חיילי צה"ל מצדיעים. רק לאחר רדת העיתונים לדפוס התברר כי בארונות הוחזרו מעזה שלושה חטופים - ליפשיץ והפעוטים אריאל וכפיר ביבס, שנחטפו עם אמם מקיבוץ ניר עוז. הארון הרביעי הכיל שרידי גופת אשה, ככל הנראה עזתית, ומכל מקום לא שירי ביבס, אמם של אריאל וכפיר, כך לפי הבדיקות שנערכו במכון הפתולוגי באבו כביר.
"החזרת הגופות היא עדות לכישלון הנורא של המדינה וכל מוסדותיה, תחילה בהפקרת התושבים לטבח ואחר כך בשיהוי המיותר סביב הבשלת המגעים לעסקה", כותב עמוס הראל ב"הארץ".
הפרשן הביטחוני, שבחודשים האחרונים כתיבתו זולגת גם אל פרשנות פוליטית, מדינית וחברתית, מזכיר הבוקר את דבריה של כרמית פלטי-קציר, בת ניר עוז. בראיון לאילנה דיין בגלי צה"ל הביעה פלטי-קציר חשש כי מראה הארונות המוחזרים "עלול להיות מנוצל לטיפוח רגשות הנקם בציבור הישראלי במטרה למנף אותם להקרסת העסקה".
הבוקר, אחרי שהתברר כי חמאס החזיר גופה זרה במקום הישראלית שחטף, פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהרה שהסתיימה במילים "השם יקום דמם, וגם אנחנו".
אבל עוד לפני שהתברר כי רק שלושה ישראלים היו בארבעת הארונות, עצם מראה הארונות והמידע על מות שני הפעוטות למשפחת ביבס, כבר הוביל לתגובה שפלטי-קציר חששה ממנה. הקריאות לנקמה ברצועה על יושביה, שהיו נפוצות בימים שלאחר מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, שוב באופנה.
הפעם, לצד קריאות להשמדה טוטאלית, יש מופעים רבים לדרישה להעברת אוכלוסייה, בהשראת "תוכנית טראמפ".
כוחות חמאס משקיפים על אתר העברת גופות החטופים הישראלים לצלב האדום, ח'אן יונס, 21.2.2025 (צילום: סעיד מוחמד)
קחו לדוגמה את בעלי הטור ב"ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל.
"האוכלוסייה ברצועת עזה, שתמכה ברצח ובאונס ובשריפה של אחינו ואחיותינו, ושעדיין תומכת ברוצחי חמאס ובמטרותיהם, איבדה את הזכות להישאר שם, מרחק מאות מטרים מיישובינו שהיו מושא הטבח", כותב פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר.
שגריר ישראל באיטליה לשעבר, שזמן קצר לאחר הטבח קרא "להשמיד את עזה" (ואחרי שהתעוררה שערורייה בינלאומית הסביר שהתכוון לעזה כ"תפיסה"), מסתפק כעת בהעברת אוכלוסין. לדבריו, ריקון הרצועה מתושביה הפלסטינים הוא לא רק תוצאה רצויה והוגנת אלא גם מוסרית: "העברת האוכלוסין תמנע מוות מיותר וחיים אומללים לשני הצדדים".
נדב שרגאי, בעל טור בעיתון, טוען כי "עזה היא אחד המקרים שבהם ענישה קולקטיבית היא מוסרית, כי הקולקטיב עצמו תמך או הזדהה או עסק או הועסק בטרור לאורך שנים". לדבריו, "המלחמה שלנו אינה רק מול חמאס, אלא גם מול מדינת עזה ותושביה" ולכן הוא בהחלט בעד תוכנית ה"הגירה" של טראמפ.
לעמיתו לעיתון, בעל הטור משה קלוגהפט, יש שלל עצות: להרוג כל טרוריסט בזירת פיגוע, כדי שלא יגיע לכלא ומשם ישוחרר בעסקה; לגרש את כל העזתים מהרצועה (עם 10,000 דולר לכל אחד); ואז לגרש גם את הפלסטינים מהגדה המערבית. כראוי לפרסומאי, יש לקלוגהפט סיסמה קליטה: "תחיה נפשי בלי פלשתים".
יועז הנדל, בעל טור נוסף בעיתון, הוא איש מתון. לכן הוא רק מבקש "לוודא שמי שקשור לחמאס מת או גולה". כלומר כמה מאות אלפים בלבד, ולא כמעט שני מיליון בני אדם.
מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", כותב כי "עזה צריכה להיחרב עד היסוד", ואילו טורו של גדעון דוקוב בראש מדור הדעות של "מקור ראשון", העיתון הנוסף בקבוצת התקשורת של מרים אדלסון, נושא את הכותרת "נקמה מיד".
מחר אמורים להשתחרר משבי חמאס שישה חטופים חיים, בהם אברה מנגיסטו והישאם א-סייד המוחזקים ברצועה זה שנים ארוכות. בשבוע שלאחר מכן אמורים להגיע עוד כמה ארונות עם חטופים מתים, ובכך יבוא לידי סיום שלב א' בהסכם החילופים. ברצועה יישארו 59 חטופים, חיים ומתים.
עמימות שיא
ב"הארץ" מדווחים על הערכתם של "בכירים בישראל", לפיה "בלי שיוצב שוט אמריקאי על ישראל ועל חמאס כאחד, ההיתכנות לגבש הבנות על השלב השני של העסקה אינה גבוהה".
שירית אביטן כהן, הכתבת המדינית והפרשנית הפוליטית של "ישראל היום", מדווחת כי נתניהו וחברי הקבינט מכוונים בימים אלה להארכת השלב הראשון בעסקה עם חמאס, משום שהם יודעים שהשלב השני בלתי אפשרי. אביטן כהן אינה כותבת זאת במפורש, אך מניחה לקורא להבין כי הדרישות שמציבה ישראל - פירוז הרצועה, הגליית ראשי חמאס וחיסולו כישות צבאית ומדינית - אינה מציאותית.
"בישראל מכוונים לעמימות שיא שתאפשר מצד אחד שיחות על סיום המלחמה שלאו דווקא יובילו לשם - ומצד שני מקסום שחרור החטופים במהלך משולב של הארכת השלב הראשון תוך שיחות על השלב השני", חושפת אביטן כהן את קלפיה של הממשלה.
פרשן חדשות 12 עמית סגל מספק בטורו הקבוע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" את עמדת "צה"ל" לגבי חידוש הלחימה. סגל אינו אומר מי בצה"ל מסר לו את הדברים, אך רוחם חד-משמעית: למרות הכישלון החד-משמעי בהשגת מטרות המלחמה (השמדת חמאס והשבת החטופים), הפעם זה יהיה אחרת לגמרי. צה"ל יחזור חזק יותר (ללא הצורך בהפרשת כוחות לחזית הצפונית), וחמושה יותר (בסיוע טראמפ) ומנגד האוכלוסייה העזתית תהא שבורה יותר כעת, אחרי שנחשפה לממדי ההרס ברצועה.
"המחסום היחיד מצוי בתוך החברה הישראלית, שרוצה בהשמדת חמאס אבל עייפה גם היא מבשורות איוב ומימי מילואים", כותב סגל. "[...] לא את ויטקוף צריך נתניהו לשכנע, אלא את הציבור הישראלי. לשכנע שאין ברירה, אין פרטנר, ונוע נוע סוף". סגל, את חלקו במלאכת השכנוע, מבצע נאמנה.
נסו לעבוד על מישהו אחר
אם גם אתם ראיתם את הכרזות בעברית קלוקלת שתלה חמאס ברקע טקס העברת ארונות הקבורה לצלב האדום, ואתם חושבים לעצמכם שגם אם ארגון הטרור היה משיג גיליון של "ישראל היום" הוא לא היה מצליח להבין את הטקסט שבו שירית אביטן כהן מגלה מה זוממת הממשלה בירושלים, דעו לכם שאתם פתאים.
על חנן גרינווד, כותב נוסף ב"ישראל היום", העזתים לא הצליחו לעבוד. "הטעויות המכוונות בעברית נועדו להרדים אותנו, לספר לנו שהם ארגון חלש ומטומטם שאינו יודע לעשות גוגל טרנסלייט", מסביר גרינווד.
טרור
בראש שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" הספיקו העורכים להכניס רצועת כותרת דקה על התפוצצות אוטובוסים ריקים בחניונים בבת ים וחולון, ככל הנראה כישלון של פיגוע טרור רחב ממדים שתוכנן להתרחש הבוקר. על מטען רביעי, שאותר לפני שהתפוצץ, נכתב "נקמה ממחנה הפליטים טולכרם". לפי נתוני "בצלם", מאז ה-7 באוקטובר 2023 נהרגו בטול-כרם על-ידי צה"ל שבעה ילדים ושלוש נשים.
יהדות
בעיתון החרדי "המבשר" מביאים כמה מילים מהעדות של א' ברגר. כנהוג בעיתונים החרדים, שמה הפרטי של פדויית השבי אינו נדפס, משום שהיא אישה.
דמוקרטיה מתגוננת
"דמוקרטיה מתגוננת היא כלי שעשו בו שימוש לאחר מלחמת העולם השנייה, ונקודת הייחוס שלה היא גרמניה שלפני עליית הנאצים", כותבת אינס אליאס ב"ישראל היום".
ישראל, קובעת אליאס, אינה דומה כלל לגרמניה של רפובליקת ויימאר, שכן היא "נשענת על מסורות עמוקות של פלורליזם וריבוי דעות, שתמיד אפיינו את הקהילות היהודיות בעולם". לפיכך, ממשיכה אליאס, "החשש העולה מפני הפיכתנו לנאצים הוא חשש מדומה, ופעמים רבות נעשה בו שימוש ציני כדי לייצר פחד מפני השלטון, במיוחד כשהוא שלטון ימין, המבטא באופן מלא את רצון העם".
קראו נא שוב את המילים האחרונות: "שלטון ימין, המבטא באופן מלא את רצון העם". אם הביטוי הזה מצלצל מוכר, זה מפני שהוא לקוח מספר ההדרכה לפשיסטים מתחילים. הופעתו בשולי טור פובליציסטי בעיתון הנפוץ במדינה יכול לשמש נורת אזהרה לדמוקרטיה שמעוניינת לשרוד, בלי לסמוך על מסורת ריבוי הדעות שלה.
אולם אם השימוש האגבי בביטוי הזה אכן מדליק נורת אזהרה בישראל 2025, הרי שקשה להבחין בה. היא פולטת אור עמום שבקושי נראה ליד חומת האש העצומה שהציתה הממשלה כשהכריזה רשמית על רצונה להחליש את הרשות השופטת ואל מול התופת שאוחזת בכל אחד משרידי המוסדות הדמוקרטיים מאז.
מימין: רה"מ בנימין נתניהו עם שר התקשורת שלמה קרעי ושר המשפטים יריב לוין, הכנסת, 27.5.24 (צילום יונתן סינדל)
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסמת הבוקר תשובה שחיבר עוזי בנזימן, חבר מערכת "הארץ" במשך 43 שנים והעורך המייסד של "העין השביעית", למאמרו של דוד שוקן, נכדו של עורך העיתון לשעבר גרשום, ואחיינו של מו"ל העיתון בהווה עמוס.
דוד שוקן כתב בשבוע שעבר בגנות "החד-צדדיות המחשבתית" של העיתון. שוקי טאוסיג פרסם באתר זה תגובה נרחבת לטענותיו. בנזימן מספק פרספקטיבה חיונית.
"חוששני שמי שתובע היום בשם 'האיזון' ו'גיוון הדעות' לתת ב'הארץ' ביטוי נרחב לעמדות הימין, מעיד על עצמו שאיננו מבין באיזה עולם הוא חי", כותב בנזימן. "מיותר להרבות על כך מילים: ישראל במשבר קיומי הנובע בראש וראשונה מאישיותו ומהתנהלותו של בנימין נתניהו, שמקעקע את יסודותיה ומפורר את מרקמה. ראש הממשלה עושה זאת בעיקר באמצעות ניוון יכולתו של הציבור להבחין בין אמת לשקר ושיתוק חוש ההתמצאות שלו.
"בישראל של שלוש השנים האחרונות אדם קם בבוקר לתוך כאוס מושגי, שהופך את מאמציו לפענח את המתרחש ולגבש לעצמו עמדה על התנהלות מדינתו לכמעט בלתי אפשריים. 'הארץ' ממלא תפקיד מפתח בסימון הכיוון השפוי, הריאלי, ההגון - ונגד תרומתו זו יוצא, למעשה, דוד שוקן בדרישתו להגדיל את הנוכחות של כותבי ימין בעיתון".
בנזימן, נציג מובהק של העיתונות המסורתית, שמעדיפה דיווח עובדתי מרוחק על פני ניהול קמפיינים לשינוי המציאות, מבהיר כי מצב החירום שבו אנו נמצאים דורש כללי פעולה חדשים. "במאבק שאופיו קיומי אין מקום לנימוסי שולחן", הוא פוסק.
עוד רואה אור בעמודי הדעות של "הארץ", מאמר קצר מאת אהרן ברק. נשיא בית המשפט העליון לשעבר מבקש להבהיר כי בניגוד לרושם שנוצר מקטע קצר מדברים שאמר בכנס אקדמי, ואשר הוצאו מהקשרם, הוא אינו תומך במתווה של יריב לוין וגדעון סער להחלשת הרשות השופטת.
המתווה הזה אינו "פשרה", טוען ברק, משום ש"הוכן בסתר, בלי בדיקה רצינית, על ידי צד אחד, תוך איום שאם לא יתקבל הוא ימומש בכוח". שנית, גם אם הוא "פשרה" הרי שהוא "פשרה מסוכנת". לפי ברק, פשרה זו "מסכנת את היסוד לקיום משותף בישראל - היסוד הדמוקרטי - ופותחת פתח לשינוי המשטר מדמוקרטיה למשטר מסוג אחר, לדוגמה, שלטון יחיד (גם אם הוא מתיימר להיות דמוקרטי), כמו ברוסיה, בטורקיה, בהונגריה ובוונצואלה".
הרשות המבצעת גם כך שולטת בפועל על הרשות המחוקקת, מזכיר ברק, ואם תשלוט גם על הרשות השופטת לא יישאר כל בלם שימנע "שלטון פרוע ומופקר, שיש בו שרירות ושחיתות".
בעקבות פרופ' רות גביזון מתריעה אליאס ב"ישראל היום" מפני הסכנה שטמונה בדמוקרטיה מתגוננת: הגבלת חופש הביטוי. פגיעה קשה, אין ספק, אך גם משטר רודני נוטה לפגוע בזכויות יסוד, כשהזכות לחופש ביטוי היא בדרך כלל רק הראשונה שבהן.
בצד של הרעים
בתקופת ממשל ביידן האמריקאים ניסו למתן את הניסיון של ממשלת ישראל להפוך את העומד בראשה לשליט סמכותני, אך בחודשים האחרונים נתניהו רק שואב השראה מהמגלומניה האוטוקרטית של הנשיא האמריקאי החדש.
ב"הארץ" מפנה נתנאל שלומוביץ את תשומת לב הקוראים לתגובות של ה"וול סטריט ג'ורנל", עיתון האיכות של השמרנות האמריקאית, לשינוי שחולל טראמפ במדיניות החוץ האמריקאית: נטישת אוקראינה וחבירה לרודן הרוסי ולדימיר פוטין, תוך אימוץ מלא של תנאי הקרמלין לסיום המערכה.
כמו המתווה של לוין וסער לפירוק הרשות השופטת, גם המתווה שמתנסח בימים אלה בין רוסיה לארה"ב על פירוק אוקראינה מתבצע בלי לערב את הקורבן. שלומוביץ מצטט את העיתונאי ביל קריסטול שכתב: "לראשונה בחיי, אני מוצא עצמי מאחל לארה"ב להפסיד בעימות בינלאומי", כמו גם את עמיתו ג'ונתן לאסט, שחרץ: "אמריקה הצטרפה לצד של הרעים".
"CONGESTION PRICING IS DEAD. Manhattan, and all of New York, is SAVED. LONG LIVE THE KING!"
–President Donald J. Trump pic.twitter.com/IMr4tq0sMB— The White House (@WhiteHouse) February 19, 2025
גם בימין הישראלי יש מי שמסתייג ממהלכי טראמפ בחזית האוקראינית. אמנון לורד, בכיר הפובליציסטים ב"ישראל היום", נותר עקבי בתיעובו לרודנות הרוסית, גם בגלגולה הנוכחי. הוא אמנם מכנה את הנשיא האמריקאי "הפטיש הכתום", אך תוהה על המכות שהחליט להנחית על אוקראינה. לורד נסמך על עיתון שמרני נוסף, ה"טלגרף" הבריטי, שכמו ה"וול סטריט ג'ורנל" הביע עמדה ביקורתית על מהלכי טראמפ.
"כל אדם הגון יודע שאוקראינה נלחמה בקו הראשון להגנת המערב וערכיו", כותב לורד. בהמשך הוא תוהה האם "המערב שוב ינסה למכור איזו מדינה – לא כל כך נידחת – כדי לפייס רודן תוקפני?".
אראל סג"ל, מנגד, רואה קדימה, אל מעבר לקומון סנס. "הג'ינג'י אולי נראה כאוטי, אבל הפעם הוא מתוכנן ושקול", כותב סג"ל על נשיא ארה"ב, "טראמפ רוצה לחבר את רוסיה אליו כדי לנתק אותה מהסינים. אז הוא משתלח באוקראינה ויצא לעשות שיחות שלום בין רוסיה לארה"ב בסעודיה".
הבנת לורד? סמוך על סמוך.
בינתיים פועל טראמפ במרץ לפרק את הממשל האמריקאי מבפנים, בסיועו של המולטי מיליארדר אילון מאסק.
"בדברי ימי הקפיטליזם של המקורבים ועסקות הון-שלטון לא הייתה כנראה מעולם שותפות יותר מושחתת ורוויית ניגודי עניינים מאשר זאת בין טראמפ למאסק: האיש העשיר בעולם משקיע במזומן מיליארדי דולרים בקמפיין בחירות של פוליטיקאי, וזה האחרון נותן לו את המפתחות לכל תקציבי הממשלה, מאגרי הנתונים הסודיים שלה ושליטה בסוכנויות הרגולטוריות שמפקחות ישירות על עסקיו של מאסק", כותב גיא רולניק בטורו שב"דה מרקר".
רולניק כותב על התדהמה שאחזה בראשי מערכות הביטחון והדיפלומטיה האירופאים כששמעו בשבוע שעבר את סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס מבשר להם שהגיע הקץ לשותפות האמריקאית-אירופאית שנוסדה בסוף מלחמת העולם השנייה. ואנס הטיף לאירופאים שכדאי להם ללמוד מהנשיא טראמפ וממנו עצמו על "חופש הביטוי".
"מתברר שאף שוואנס הוא בעל תואר במשפטים מייל, גם הוא, כמו הבוס שלו, החמיץ את השיעור בהיסטוריה שבו היו אמורים ללמוד על מגבלות חופש הביטוי שדרשה ארה"ב מגרמניה להפעיל אחרי מלחמת העולם השנייה", כותב רולניק.
"כלקח מהמלחמה והשואה דרשו האמריקאים מהגרמנים במסגרת תוכנית הדה-נאציפיקציה, לבער את הרעיונות, השיח והתקשורת הנאציים מגרמניה. מאז ועד היום גרמניה היא המדינה עם הסובלנות הכי נמוכה בעולם לשיח קיצוני, גזעני ומסוכן. הגרמנים מבינים יותר טוב מכל אומה אחרת של'חופש ביטוי' יש גבולות שאם הם נחצים - הם יכולים להוביל לאסונות הגרועים ביותר שאפשר לדמיין".
"דונלד טראמפ חזר לבית הלבן בחברת האיש העשיר בתבל אילון מאסק, שלמעמדו בממשל האמריקאי החדש אין מקביל בציוויליזציה המודרנית", אומר הפרשן הכלכלי מרטין וולף לסבר פלוצקר, בשיחה המתפרסמת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".
"הם הגיעו עם תוכנית מהפכנית סדורה שאותה שניהם מגשימים במהירות: לפרק את המדינה האמריקאית. לפרק אותה קודם לכל על ידי פיטורים המוניים של עובדי הציבור, אנשי מקצוע לא-פוליטיים המחויבים לדאוג לטובת הכלל ולכבד את חוקי המדינה ואת חוקתה. במקומם הם שמים אנשים הנאמנים אישית רק לנשיא טראמפ, לתפיסת עולמו ולהוראותיו".
לפי וולף, "כך משתלטים טראמפ, מאסק וחבריהם על שירותי הביטחון האמריקאיים, על מנגנוני האכיפה, על רשויות פדרליות של חוק וצדק, על רגולטורים, על משרדי החשב הכללי ורשות המסים, על מדיניות החוץ ובעתיד גם על הפיקוד הצבאי העליון. לראשות מוסדות אלו מתמנים אנשים פנאטיים המוכנים להשתמש בשררה שלהם כדי לממש את מהפכת טראמפ. כתנאי לקבלת משרה ציבורית רמה הם נדרשים להצהיר על אמונתם בשקרים עובדתיים כמו שטראמפ ניצח בבחירות 2020. מכלול מהלכים אלו בהחלט מזכיר את האופן שבו השתלטו הנאצים על המדינה הגרמנית בשנים 1933 ו-1934. זה התקדים המובהק".
פלוצקר ממהר להבהיר לקוראיו כי וולף "אינו שמאלן סהרורי". אבל נראה כי בקרוב לא יהיה צורך בהסברים שכאלה. תנועת MAGA של טראמפ כבר לא טורחת להחביא את חיבתה לנאצים. אחרי שמאסק נראה לאחרונה מצדיע לאוהדיו במועל יד, הלילה עשה זאת יועצו של טראמפ סטיב באנון.
מה אתם אומרים? סטיב באנון הוא אוטיסט, זו הצדעה רומאית או שיש לנו טרנד מתפתח של מועל יד? pic.twitter.com/LwAhCF68He
— Revital Salomon (@TheSharkLady) February 21, 2025
מה עוד נותר לעשות כשהדמוקרטיה הליברלית מתמוטטת לנגד עינינו בכל רחבי העולם המערבי?
יואב קרני, בטורו שבמוסף G של "גלובס", מתבונן על ההתפתחויות האחרונות בארה"ב, אירופה וישראל, ונזכר באמירתו של המשורר הגרמני יוהן וולפגנג פון גתה.
כשראה בעיניו את תבוסת הצבא האוסטרו-גרמני בידי תומכי המהפכה הצרפתית, ניחם גתה את חבריו המובסים במילים: "כאן והיום עידן חדש התחיל בהיסטוריה של העולם, ואתם רשאים להתפאר שצפיתם בהולדתו".
חדשות כזב
ביום שלישי השבוע פורסמה ב-ynet כתבה נרחבת מאת ליאור בן ארי ויואב זיתון תחת הכותרת "למה כולם מדברים פתאום על מלחמה עם מצרים - והאם צה"ל נערך". לפי הכתבה, שמועות שהופצו בשבועות האחרונים בדבר היערכות מצרית למלחמה נגד ישראל אינן אלא "עיוותים של צייצנים וערוצי חדשות אלטרנטיביים".
בדיקה שערכו ב"פייק ריפורטר" העלתה כי "כל תיעודי הטנקים והתמונות שהופצו לאחרונה כביכול מאזורים הסמוכים לגבול - ישנים", נמסר ב-ynet. זאת ועוד, "בצה"ל יש מי שזיהה לאחרונה דווקא ירידה בכמות כוחות הקבע שהצבא המצרי מציב בסיני".
אתמול פורסמה ידיעה ב"הארץ", מאת יניב קובוביץ, לפיה בצבא בודקים מי עומדים מאחורי פרסומים שנועדו לערער את השלום עם מצרים. לפי הידיעה, "במערכת הביטחון מבהירים כי הפרסומים שנפוצו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות ובתקשורת, ולפיהם צבא מצרים נערך בכוחות מוגברים בסיני, ובכך מפר את הסכם השלום עם ישראל, אינם נכונים".
קובוביץ גם מדווח כי בכירים בצבא "אינם שוללים את האפשרות" שגורמים קטארים עומדים מאחורי הפרסומים בדבר חרחורי מלחמה מצריים, וזאת "בניסיון להחליש את מעמדה של מצרים בתור מתווכת מול ארה"ב בסוגיות שקשורות במזרח התיכון בכלל, וברצועת עזה בפרט".
לפי הידיעה, "במערכת הביטחון הוסיפו כי אנשי הימין שהדהדו את הפרסומים ברשתות החברתיות עשו זאת מסיבות פוליטיות. לשיטתם, אותם אנשים ניסו לערער את יציבות הסכם השלום בין ישראל למצרים בעיני הציבור הישראלי". בהקשר זה מזכיר כתב "הארץ" דיווחים שהופיעו בערוץ 14, ערוץ התעמולה וההסתה שמשרת את ראש הממשלה.
שער "גלובס", 20.2.2025
אמש, אחרי שכבר דווח שהסרטונים והתצלומים של הטנקים בגבול ישנים, אחרי שכבר דווח שבצבא בודקים אפשרות שגורמים זרים מפיצים תעמולת כזב כדי לפגוע במצרים, יצא לאור גיליון סוף השבוע של "גלובס" כשהכותרת הראשית שלו קוראת: "מתח בחזית המצרית".
העיתונאי דין שמואל אלמס כותב ש"נדמה כי רוחות המלחמה [בין מצרים לישראל] שוב מנשבות". על מה מבסס זאת הכתב? "בשבועות האחרונים גובר השיח, הן ברשתות החברתיות והן מצד בעלי תפקידים רשמיים בשני הצדדים, על כך שמצרים נערכת למלחמה". השיח, כאמור, מפוברק. ובעלי התפקידים הרשמיים, בשני הצדדים, נגררים אחריו ואחד אחרי השני.
גם ב"גלובס" קיבלו הכחשה מפורשת. בפיסקה האחרונה של כתבת השער כותב אלמס כי לפי "גורמים רשמיים בקהיר", ששוחחו עמו, "ישנו ניסיון ליצור אירוע שלא קרה - ואפילו לא קורה בעיניהם". אבל לך תאמין למצרי.
סימניה
ב"דה מרקר" נפרד אבי בר-אלי ממנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי. ללקק את האצבעות.
ענייני תקשורת
גור מגידו מדווח ב"דה מרקר" כי מזה שנתיים חוקרת המשטרה חשד לשחיתות במועצת תאגיד השידור. במוקד הפרשה: הדלפת מידע פנימי למתמודדים על מכרזים. בין השאר מוזכרת פגישה שערך חבר המועצה יונה ויזנטל עם שר התקשורת שלמה קרעי, עליה דווח כאן לאחרונה.
הספד
מיכאל בריזון, המוכר בשם העט ב. מיכאל, מת שלשום בגיל 77, מדווח עידו דוד כהן ב"הארץ". לפי הדיווח, הוא התמוטט במפתיע בשעות הערב.
"מה בולט בעיניך כשאתה צופה בימים האלה במהדורות החדשות שמסקרות את ענייני הבחירות?", שאל אותו אלעד מן בראיון לאתר זה בשלהי שנת 2022. "מקהלה חניפה ומבוהלת שעוסקת בליקוק אחוריה של 'הפטריוטיות' הנמוכה והפופוליסטית ביותר", השיב.
"מה בכל זאת אתה מזהה כתסמינים חיוביים בזירה החדשותית/תקשורתית שלנו סביב הבחירות ובכלל?", ניסה מן לחלץ תשובה אופטימית. התשובה שקיבל: "שרואים כבר את הסוף".