הכתבים המדיניים לא מרוצים מדובר ראש הממשלה החדש (יחסית) עומר דוסטרי. הוא מוציא הכחשות מכפישות שמתבררות כשקריות. הוא משתמש שוב ושוב בכינויים אנונימיים על מנת להסתיר את זהותו של נתניהו ולייצר ספינים. ובעיקר, מבחינת אותם עיתונאים, הוא מתנהג אליהם בזלזול ומחרים אותם ברגע שהם מפרסמים משהו שאינו מוצא חן בעיני נתניהו (לא משימה קשה במיוחד).
היום התלוננו מיכאל שמש וסולימאן מסוודה על-כך שדוסטרי הסיר אותם מקבוצת הווטסאפ הרשמית של הלשכה, זאת בעקבות פרסום שלהם על כך שרה"מ נתניהו נזף בדוסטרי בעקבות שורת מבוכות שנגרמו בגינו. דוסטרי לא הסתפק בכך וסילק מקבוצת הדוברות גם את מערכת N12, אחרי שהתפרסמה שם ידיעה על-כך שהודעה שהוציא דוסטרי בשם "גורם בכיר", היתה שקרית.
הכתבים מתרעמים ואפילו - תופים בבקשה - מצייצים על זה בטוויטר, אבל אי אפשר שלא להסתכל על המחזה הזה ולגחך. או שלעיתונאים הישראלים יש זיכרון של דג זהב, או שמדובר בסוג אחר של חיה, שעברה סירוס כימי קיצוני. הרי זהו כבר הסבב המי יודע כמה במשחק הלא-אהוב: דובר רה"מ מעיף עיתונאי, עיתונאי מצייץ. ארגון העיתונאים מגנה, הדובר מחזיר את העיתונאי וחוזר חלילה. ההבדל היחיד הוא שבכל פעם הדובר זחוח יותר והעיתונאי שפוף יותר.
מי שעוקב אחרי הקשר בין העיתונות הישראלית לבין נתניהו ודובריו לא יכול שלא להיזכר במשל הדלוח והמשומש על הצפרדע שעשתה אמבטיה בסיר הולך ורותח. נתניהו תמיד שנא את העיתונות ואהב לשקר. בעשור האחרון, אחרי שבנו הכיר לו את הרשתות החברתיות, הוא העלה את מפלס השנאה וההסתה לתקשורת מ-100 למיליון, ובכל החזיתות. התקשורת, מצידה, ממשיכה להיות "ממלכתית" בעיני עצמה.
ראשית, נתניהו מחרים, פשוטו כמשמעו, את אולפני התקשורת הישראלית. הוא מחרים את רשת ב'. הוא מחרים את כאן 11. הוא מחרים את ערוץ 12. הוא מחרים את ערוץ 13. למעשה, כבר שנים ארוכות שהוא מסכים להופיע (בישראל) אך ורק רק אצל השדרנים בערוץ 14, שאחד מהם מוגדר כיועץ הפוליטי שלו וכל השאר משרתים אותו בהתנדבות (אולי).
שנית, נתניהו משתמש בתקשורת כדי לרמות את הציבור הישראלי. שבי גטניו כבר חשף כאן כיצד לשכת נתניהו מפיצה לקבוצה מצומצמת של כתבים הודעות אנונימיות, בשם "גורם מדיני בכיר" או פסבדונים אחר, על מנת לקדם ספינים, הטעיות או שקרים של ממש.
שלישית, נתניהו משתמש בדוברים שלו כדי לשקר באופן גלוי ולהכפיש עיתונאים בכל פעם שמתפרסם מידע מביך על התנהלותו. לפעמים לא עוברים יותר מכמה ימים עד שמתברר שההודעה שהוציאה לשכת נתניהו, שגידפה עיתונאים וקבעה שפרסמו שקר מוחלט, היתה דווקא היא בעצמה שקר מוחלט. לפעמים מדובר בשעות בודדות.
כך למשל רק לאחרונה, בתגובה לפרסומים עיתונאיים, הכחיש נתניהו כי הוא מתכוון להחליף את ראשי הגופים הביטחוניים בצוות המשא ומתן במקורבו רון דרמר. הפרסום היה מדויק, ההכחשה היתה שקרית. נתניהו הכחיש כי אישר כניסת קראוונים לרצועה. ההכחשה היתה שקרית, הפרסום היה מדויק.
יש עוד דוגמאות רבות, אבל לתקשורת הישראלית זה נראה סביר, תקין ונורמלי. העיתונאים שלנו מנגבים את הפרצוף, אומרים לעצמם שזה גשם וממשיכים לשתף פעולה. במקרה שהפגיעה היא אישית בהם, וביכולת שלהם להמשיך ולשרת את הספינים של לשכת נתניהו (למשל, כשמעיפים אותם מקבוצת הווטסאפ), הם, כאמור, מצייצים ציוץ.
גם אז, הם מחמיצים לגמרי את התמונה וכרגיל, מוכיחים שלעיתונאים הישראלים אכפת רק מדבר אחד: העיתונאים הישראלים. כל עוד נתניהו, באמצעות יחצניו השונים - ולא משנה אם מדובר בעומר דוסטרי או בעופר גולן או במי שלא יהיה - משקר לציבור, מטעה אותו ומערבב אותו, העיתונאים הישראלים מרוצים. מה אכפת להם. זו לא אחריות שלהם, הציבור. רק כשהאש מגיעה אליהם, הם מזדעקים פתאום. שחס וחלילה לא יהיה ווטסאפ שעמית סגל מקבלים והם לא.
וגם אז, לא הם ולא הבוסים שלהם, לא מעזים לעשות את הדבר המתבקש ולומר לכבוד ראש הממשלה: עד כאן. הכסא הוא לא של אבא שלך, למרות שאתה מאמין בכך בלב שלם. מדובר במשרה ציבורית וחובת האמון היא שלך לציבור, ולא להיפך. אם לא תפסיק לאלתר להחרים ולשקר באופן סיטוני, נחרים אנחנו אותך ונפסיק לפרסם את השקרים שלך.
זכות הציבור לדעת לא תיפגע אם דפנה ליאל / מוריה אסרף / ירון אברהם / כתבלב כלשהו יפסיקו לפרסם בטלגרם שלהם בבת-אחת-לפני-כולם את הווטסאפים מדוסטרי / גולן / אוריך / שקר כלשהו. למעשה, הציבור רק יהיה מיודע יותר אם העיתונאים הישראלים יחליטו להפסיק לעבוד כשטיח כניסה לספינים של נתניהו.
התקשורת הישראלית, זו שנירמלה לנו את הכהניסט הגזען והעבריין בן גביר כמרואיין פופולרי כל הדרך ללשכת שר במממשלה, ממשיכה לנרמל לנו את השקר הכי גדול של עידן נתניהו המאוחר: כאילו כללי המשחק לא השתנו. כאילו אנחנו עדיין בקנזס. כאילו יש עוד כללי טקס ונורמות מקובלות.
כך קורה שנתניהו משחק מול העיתונות כאילו הוא בג'ונגל והעיתונות הישראלית משחקת מול נתניהו כאילו היא באולם ההסבה במועדון הלורדים בבומביי עילית. הוא מרמה, מטעה, משמיץ, מגדף, מסית. הם מתחרים ביניהם מי יקליד ראשון את ההודעות שלו וילחץ Send באינסטגרם.
כבר שנים שבמקום ראש ממשלה יש לנו עבריין נמלט, שמחרב את המדינה בדרך לקבל כרטיס יציאה מהכלא. אין לו מצפון, אין לו אינטגריטי, ולא אכפת לו לשרוף את המועדון, גם עם כולנו בתוכו. זה מתאפשר לו כי מולו אין אף גורם, לא בפוליטיקה ולא בתקשורת, שידרוש ממנו להיות בן אדם, לשחק לפי הכללים, לכבד את הנורמות הבסיסיות שנדרשות כדי שלא נידרדר לכאוס.
בתקשורת בישראל ישנו קומץ אנשים, כמה עשרות, שיכול לשנות את המגמה הזו. מנהלים ועורכים בכירים, כתבים פוליטיים ומדיניים, שיכולים להחליט שמדינת ישראל חשובה להם יותר מהקצה של הציפורן של חשבון הטוויטר שלהם. הם יודעים יותר טוב מכולם שאי אפשר להאמין לסימן פיסוק אחד בהודעות שמשחרר נתניהו באמצעות דובריו. הגיע הזמן שיתנהגו בהתאם.