יהודי, ישראלי, חילוני, מאמין אדוק בקב"ה ובתורתו

"נעצר חשוד בסרט ההסתה נגד שי ניצן", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "ישראל היום". איציק סבן ואפרת פורשר מדווחים בכפולה הפותחת של העיתון כי "העצור הוא בעל דעות שניתן לשייכן לימין הקיצוני, אולם לפני כמה שנים היה מוכר כפעיל שמאל שדעותיו השתנו". עוד מדווח שבשנים האחרונות הזדהה כחבר בארגון בשם "ניצחנו וננצח", השתייך לתנועת "ארץ ישראל שלנו", התפקד לליכוד והתבטא נגד הקפאת הבנייה בהתנחלויות. "בעבר", מוסיפים השניים לדווח, "הגדיר את עצמו [החשוד] כ'יהודי, חילוני, מאמין אדוק בקב"ה ובתורתו'".

ב"הארץ" מדווח על מעצר החשוד בתחתית הכפולה הפותחת. חיים לוינסון ויניב קובוביץ מדווחים כי החשוד חבר ב"מטה העולמי למען הצלת העם והארץ" של הפלג המשיחי בתנועת חב"ד ובחטיבת מנהיגות-יהודית של משה פייגלין בליכוד. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על המעצר ירון דורון ועקיבא נוביק, במסגרת ידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 12. כאן מופיע הציטוט של החשוד על עצמו בנוסח מורחב ומדויק יותר ("אני יהודי, ישראלי, חילוני, מאמין אדוק בקב"ה ובתורתו. מצטיין דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן בשנת 2000"), המאפשר לכל בעל גישה למנוע החיפוש גוגל את האפשרות לאתר בקלות את זהותו.

אתמול, בשער עיתון "מעריב", אפשר היה למצוא את הכותרת "מי מסית לרצוח את הפרקליט" כחלק מהפניה גדולה יותר לידיעה על דו"ח תנועת אם-תרצו בדבר מימון ערבי לארגוני שמאל. נוסח הכותרת הידהד טענות של פעילי ימין כי הסרטון שהופץ הוא פרובוקציה שנועדה להפלילם. הבוקר, כשמסתמנת תשובה לשאלה "מי מסית לרצוח את הפרקליט" שאינה עולה בקנה אחד עם טענות פעילי ימין, הידיעה על כך נדחקת לטור הצד של עמ' 17. עמיחי אתאלי ואבי אשכנזי מדווחים שם שמדובר ב"פעיל ימין מוכר".

כפי שציין כאן אתמול שוקי טאוסיג, הדו"ח של תנועת אם-תרצו, שפורסם בהבלטה ב"מעריב", לווה בטור פרשנות מאת בן כספית. הפרשן הבכיר של העיתון, ששימש בעבר מגאפון לממצאי הדו"חות של אם-תרצו, היה מעט מסויג יותר אתמול וכתב כך: "הפרטים שמובאים כאן היום, בתחקיר נוסף של אם-תרצו, יותר ממטרידים. אנחנו בודקים אותם כבר כמה ימים".

למרות "כמה ימים" של בדיקה, כספית לא הכריע אתמול אם יש ממש בממצאי אם-תרצו, אלא הסתפק במסקנות חריפות אך היפותטיות ("אם אכן יש קשר בין הבנק האסלאמי, 'קרנות צדקה' אסלאמיות וקרנות התומכות במשפחות שהידים ומקושרות לגורמים עוינים לישראל לבין כמה מהארגונים הציבוריים הפועלים כאן בתוכנו במסווה של ארגוני זכויות אדם למיניהם, אז משהו כאן משובש מהיסוד. אם חלק מהכסף שעומד מאחורי ארגונים כמו שוברים-שתיקה ובצלם הוא כסף אסלאמי, אז אנחנו בבעיה").

בידיעה המרכזית שפירסם אתמול "מעריב" על דו"ח אם-תרצו כתב עמיחי אתאלי כי "המחקר חושף קשר הדוק בין קרן ה-NDC [...] שמושבה ברמאללה ואשר מעבירה מימון לארגוני שמאל רבים בישראל, לבין ארגון ה-Welfare Association (אגודת הרווחה), שבין מקורותיו הכספיים נמצאות מדינות ערב ואפילו ארגונים שמטרתם המוצהרת היא תמיכה ותקצוב של משפחות שהידים".

בעקבות הפרסום ב"מעריב", הבלוגר יוסי גורביץ בדק ומצא, בין היתר, כי "התרומה של ה-WA [ל-NDC] היא פחות משני אחוזים מסך התרומות" וכי "אין שום קשר – על כל פנים, אם-תרצו לא הוכיחה כזה – בין קרנות אל-קודס ואל-אקצה ובין ה-WA, שלא לדבר על ארגוני זכויות האדם הישראליים".

בעוד שב"מעריב" בדקו את נתוני התחקיר של אם-תרצו במשך "כמה ימים", בפוסט שפירסם אתמול גורביץ ציין הכותב כי "לגלות שרוב התרומות של ה-NDC מגיעות מהאיחוד-האירופי והבנק העולמי לקח לי פחות משלוש דקות. לקרוא ולפרק את הטיעון של אם-תרצו, ואחר-כך להרכיב אותו מחדש לפוסט – פחות משלוש שעות".

ב"הארץ" מדווח חיים לוינסון כי "ישראל כבר מונעת מימון מארגוני טרור בחו"ל". על-פי דיווחו, "כבר כיום ישנו איסור על קבלת תרומות מגופים טרוריסטיים בחו"ל, והרשות להלבנת הון הגבירה את האכיפה בנושא בשנים האחרונות. כך למשל, מאז 2008 אותרו 163 ארגונים הנגועים בכספי טרור, והוצאו נגדם צווים האוסרים על קבלת כספים מהם".

מודל לחיקוי

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ("העד שלא רצה לדבר") מוקדשת הבוקר לחשיפה של עיתונאי ובלוגר שאינו נמנה עם כותבי העיתון. "ארה"ב עצרה בחשאי את גבי בן-הרוש, שעשוי להיות עד מרכזי נגד מאיר ויצחק אברג'יל, ומאשימה אותו בעבירות הגירה, זיוף ורכוש", נכתב בכותרת המשנה. "הערכה: כך לוחצים האמריקאים על בן-הרוש להסכים למסור את העדות המכרעת נגד האחים אברג'יל, שיוסגרו היום מישראל".

בכפולה הפותחת מתפרסמת ידיעה נרחבת על ההתפתחות בפרשה, וקרדיט בולט למי שחשף אותה – העיתונאי אמיר זוהר, שפירסם על כך אתמול פוסט בבלוג שלו, "פוסטה".

באופן בוגר וראוי, החריג כל-כך בעיתונות בישראל בכלל וב"ידיעות אחרונות" בפרט, הקרדיט לזוהר מופיע הן בכותרת המשנה של הידיעה והן בפסקה השנייה שלה, החתומה על-ידי "כתב 'ידיעות אחרונות'". לצד הידיעה, תצלום של עמוד השער של כתב האישום, שאת נוסחו המלא העלה אתמול זוהר לבלוג שלו (באתר ynet שומרים אמונים למסורת של התאגיד, נמנעים מלתת קרדיט לזוהר, ומייחסים הבוקר את הדיווח על מעצרו של בן-הרוש לעיתון "ידיעות אחרונות", לא פחות. טוב שלא ציינו כי זו חשיפה בלעדית של "כתב 'ידיעות אחרונות'").

גם הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לאחים אברג'יל, אך בעיתון זה אין זכר לחשיפה של זוהר. אבי אשכנזי מדווח בפירוט על מבצע ההסגרה לארה"ב, מידע שב"ידיעות אחרונות" נדחק לטור צד מאת ירון דורון.

"הבוקר תגיע רעייתו של מאיר אברג'יל לבית-המעצר שבו מוחזק בעלה, מי שהפך בשנים האחרונות לדוכס ארגוני הפשיעה. היא תתחבק ותתנשק איתו, תזיל דמעות, ללא צלילי פסקול, ללא מצלמות", כותבת ב"ישראל היום" הדס שטייף, ובהמשך טורה מעריכה כי את מקומם של האחים אברג'יל יתפסו עבריינים אכזריים ומסוכנים עוד יותר.

"באחרונה מעניקה דיין זמן מסך משמעותי להצגת משפחות הפשע, בעבר ובהווה", כותב פרופ' רן חרמש במכתב למערכת עיתון "הארץ", בעקבות כתבה של אילנה דיין ב"עובדה" על נשות משפחת אלפרון. "הסיפורים, למרות העניין והפיקנטריה שבהם, הופכים את הפושעים לגיבורי תרבות, למודלים לחיקוי. תוכנית תיעוד חשובה כ'עובדה' צריכה לחזור לשורשיה ולהיות תוכנית תחקירים אמיצה ובוטה. זהו ייעודה האמיתי".

על רצפת חדר העורכים

"חיל האוויר הרג פעיל של הג'יהאד-האסלאמי ברצועה", קוראת כותרת לידיעה מאת אנשיל פפר, אבי יששכרוף ויניר יגנה, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "הארץ". על-פי הדיווח, ההרוג הוא מוחמד א-נג'אר, בן 25, ש"עסק באחרונה בהכנת פיגוע תופת בתוך שטח ישראל ובנוסף לכך לקח חלק בשיגור הרקטות המוגבר של השבועות האחרונים לעבר יישובי עוטף עזה". כמו כן מצוין כי "למרות גילו הצעיר, נחשב א-נג'אר לפעיל מרכזי", ומצוין כי בפעולה נפצע "פלסטיני אחר" באורח בינוני עד קשה.

בתחתית עמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מספקים יוסי יהושוע ורוני שקד דיווח דומה, מעט קצר יותר (ללא אזכור הפצוע). בצד עמ' 4 של "ישראל היום" מדווחים דניאל סיריוטי ולילך שובל על הפעולה, ומביאים מדברי "צה"ל", שמסר כי "חיסולו של נג'אר משבש את ביצוע הפיגוע של הארגון, שאותו תיכנן".

ב"מעריב" האירוע אינו מדווח כלל. בשער העיתון יש תצלום של הרמטכ"ל פוסע בחליפת מגן בעת ביקור בבסיס פיקוד העורף, בעמודי הפנים של העיתון מופיעה ידיעה שלפיה שר הביטחון סירב להגיע לדיון בכנסת שבו השתתף הרמטכ"ל, בשער האחורי מדווח הכתב הצבאי של "מעריב", אמיר בוחבוט, כי באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל הקימו צוות שיבדוק את המטבחים הצה"ליים, אך באף עמוד לא נמצא מקום לדיווח על ההתנקשות בעזה.

זו התפתחות טבעית. תחילה מצניעים ומעלימים את מותם של ספק אזרחים, ספק מחבלים שהתקרבו לגבול עזה ונורו על-ידי כוחות צה"ל, בהמשך מצניעים ומעלימים את חלקם של פעילי טרור בפעולות "חיסול ממוקד". קוראי "מעריב" לא רוצים לדעת מה קורה בעזה, גם כשההרוגים הם מ"הרעים". עורכי "מעריב" מסייעים להם.

מודעה

"22 שנה בכפר מוסלמי", קוראת הכותרת בראש עמ' 28 של "ישראל היום". הכותב האלמוני א.הדר מגולל לאורך עמוד שלם את סיפורה של אשה המכונה ש', שבפתח דבריה מתוודה כי "22 שנה הייתי נשואה לערבי מוסלמי". ש' מספרת על תלאותיה ועל ארגון יד-לאחים, שסייע לה רבות.

בתיבה נפרדת, שכותרתה "מכיר אישית את הסיפור", מצוטט הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, שאומר: "אני מכיר את סיפורה האישי הכואב של ש' מקרוב. כמו כן, הייתי עד למספר רב של מקרים של הצלת בנות ישראל שנפלו בידי נוכרים באזור צפת". בראש ובתחתית העמוד נכתב "מודעה", כך שיהיה ברור לכל משפטן כי מערכת "ישראל היום" אינה אחראית לתוכן שמופיע בעמוד.

בלי חזייה, בלי עניבה

"ידיעות אחרונות", שבחודשים האחרונים לא פיספס אף הזדמנות לתקוף בחריפות את בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ולבקר את התנהלותו, מפספס הבוקר הזדמנות כזו. לפחות מפספס חלקית.

איתמר אייכנר מדווח הבוקר על מבוכה שהשתררה במהלך מפגש שערך אתמול נתניהו עם כתבים זרים במטרה לשפר את מעמדה של מדינת ישראל.

"הכתבים הערבים המייצגים את הרשתות הערביות עברו בידוק בטחוני קפדני יותר מעמיתיהם: כתב אל-ג'זירה וליד אל-עומרי נדרש לפתוח את המכנסיים, כתבות ומפיקות של אל-ג'זירה ושל אל-ערבייה נדרשו להוריד במהלך הבידוק את החזיות, שכן אלה גרמו לצפצופים במכשיר לגילוי מתכות. הן סירבו ועזבו את המקום [...] ואם לא די בכך, אורח הכבוד, נתניהו, איחר כ-40 דקות. ולקינוח, אחרי שנתניהו עזב, נאלצו הכתבים הזרים להישאר בחניון כ-50 דקות בגלל רכב של השב"כ שחסם את הכניסה, ונהגו נעלם".

הידיעה של אייכנר מתפרסמת בתחתית עמ' 12 של "ידיעות אחרונות". היא קצרה יחסית ואינה מלווה בתצלום של נתניהו. היא מוצנעת מאוד בהשוואה לידיעה אחרת מאת אייכנר, אף היא על נתניהו, העוסקת בביקורו אתמול בבסיס סיירת מטכ"ל. ידיעה זו מתפרסמת בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" ומלווה בשני תצלומים [נטולי קרדיט] שבהם נראה נתניהו בבסיס. באחד נראה נתניהו "בוחן את נעלי המטכ"ליסטים" ואילו באחר נראה נתניהו "סוקר את חדרי המגורים".

הידיעה כולה נקראת כציטוט הודעה לעיתונות מטעם דוברות ראש הממשלה. "התגעגעתי אז באתי", קוראת הכותרת לידיעה. בכותרת המשנה נכתב: "לראש הממשלה נוצר אתמול חלון של חצי שעה בלו"ז – אז הוא קפץ לביקור נוסטלגיה בבסיס סיירת מטכ"ל". אייכנר מדווח כי "שני לוחמים בסיירת מטכ"ל ישבו אתמול בחדרם ביחידה, כשלפתע נכנס לחדר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעצמו בוגר היחידה. הכל קרה במקרה. נתניהו היה בדרכו לסיור במפעל בטחוני במרכז. איכשהו התברר שיש חלון קטן בלוח הזמנים – חצי שעה ריקה. נתניהו החליט לקפוץ לביקור פתע באחד מהבסיסים הסודיים בישראל [...] 'אני שמח שאתה מגיע הביתה', קיבל את פניו מפקד היחידה. 'ואני שמח לחזור', השיב נתניהו, עכשיו כבר בלי עניבה".

בהמשך הידיעה מזכיר אייכנר לקוראים את שירותו הצבאי של ראש הממשלה, מדווח על מפגש מבדח בין נתניהו ללוחמים ביחידה ומסיים באזכור העובדה כי אחיו של ראש הממשלה, יוני נתניהו ז"ל, נהרג במהלך פשיטה שביצעה היחידה על אנטבה.

אייכנר כיהן בעבר ככתב "ידיעות אחרונות" לענייני חנופה לנתניהו. הבוקר, לאחר הפסקה ארוכה, הוא שב לתפקיד. האם זו תחילתה של ידידות מופלאה? האם חילופי התפקידים בלשכה ובמערך ההסברה של נתניהו אחראיים לכך? נמשיך לעקוב.

הסיפור של היום

בימים האחרונים הגיע מסע הקידום לכנס שעורך העיתון "דה-מרקר" לשיאים שטרם נראו כמותם: מודעות על הכנס הלכו וכבשו עמודים בגליונות "דה-מרקר" ו"הארץ"; קונטרס החדשות של "הארץ" נעטף יום אחר יום במודעה המקדמת את הכנס; ואתר האינטרנט של "דה-מרקר" דיווח בכותרתו הראשית כי בכנס צפוי להתנהל "סיעור מוחות ראשון מסוגו". הבוקר הכנס אמור סוף-סוף להיפתח, ומסע קידום המכירות עולה מדרגה נוספת.

בעמ' 11 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת "כתב 'ישראל היום'" תחת הכותרת "היום: 'כנס ישראל 2021' בירושלים". בכותרת המשנה מדווח לקוראי "ישראל היום" כי "הכנס של העיתון 'דה-מרקר' יעסוק בתכנון כלכלי-חברתי ארוך טווח במגוון תחומים". הידיעה נפתחת בקביעה כי "המערכת הכלכלית תתמקד היום בכנס של העיתון 'דה-מרקר'". כיוון שאין הבוקר מדור כלכלי בעיתון "ישראל היום"(!), הידיעה על הכנס של "דה-מרקר" מתפרסמת בעמוד הנושא את הלוגו "חדשות היום".

נזכיר כי בתחילת דרכו של "ישראל היום", סיפק "דה-מרקר" את הידיעות למדור הכלכלי המצומצם שלו. מאז ועד היום מודפסים גליונות "ישראל היום" בדפוס "הארץ" ומופצים, לפחות בחלקם, על-ידי מערך ההפצה של "הארץ".

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר היא שאלה: "איזה סיפור תרצו שנספר לכם הבוקר?". גיא רולניק, העורך הראשי ומייסד העיתון, הוא השואל, ובטור התופס את הכפולה הפותחת הוא כותב כך: "לא חסרים סיפורים כלכליים מרתקים בכלכלה הישראלית על עסקות שהיו אתמול והכרזות שצפויות מחר. אולם מה שמאפיין נתח גדול מהם הוא זמן התפוגה הקצר שלהם והמשמעות הכלכלית והחברתית האפסית שלהם במונחים ארוכי טווח. הרעש העצום, רובו רדוד, חלקו מתלהם – שלעתים קרובות צבוע בפוליטיקה ואידיאולוגיה – מסתיר כמה מגמות ארוכות טווח של הכלכלה והחברה בישראל. חלקן חיוביות, רובן שליליות.

"[...] מה התפקיד שלנו ושלכם, הקוראים, האזרחים, משלמי המסים. לפחות אלה מאיתנו שיש להם פנאי וזמן, רצון ויכולת להרהר בדברים האלה בתוך המערכת הזאת [...] ייתכן שכדי להוביל שינויים כאלה אנחנו זקוקים לשיח ציבורי מסוג חדש שמבהיר שהציבור כולו רוצה להיות שותף לשינוי. [...] דיון מקצועי שמתבונן בתהליכים ארוכים הוא בלתי נמנע, ואם לא נשנה את השיח הציבורי, לא נוכל להתקדם בנושאים החשובים ביותר. השלב הראשון בתהליך הזה הוא הסתכלות פנימית וביקורתיות: של העיתונות והעיתונאים, של מקבלי ההחלטות, של כל השחקנים בזירה הציבורית ובשיח הציבורי. האם בהתנהגותנו אנחנו יוצרים את התנאים הסביבתיים התומכים בשינויים, או שאנחנו משמרים את המצב הקיים.

"[...] כנס ישראל 2021, שנפתח הבוקר בבנייני-האומה, הוא דרך טובה להשיק את המהלך של שינוי השיח הציבורי [...] אנחנו ב-TheMarker רוצים לקחת חלק בדבר הזה. אנחנו משוכנעים שכל כלי התקשורת – 'ידיעות', Ynet, 'מעריב', 'הארץ', 'וואלה', 'ישראל היום', 'כלכליסט', 'גלובס', ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 1 ורשות השידור, וכל כלי תקשורת אחר, ירצו גם הם לייצר, ככל שיוכלו, שיח ציבורי אחר".

הבוקר, עוד בטרם נפתח הכנס ולפני שאפילו שני מוחות הספיקו לסעור, וכבר 17 העמודים הראשונים של "דה-מרקר" מוקדשים לכנס ולנושאים המרכזיים שיעלו בו. בעמ' 18 של "דה-מרקר" בוחרים עורכי העיתון בסיפור שהם מספרים הבוקר לקוראים. זהו סיפור מוכר לקוראי "דה-מרקר", סיפורם של ברוני הגז שמבקשים לחמוד לעצמם את אוצרות הטבע שגילו בשטח ישראל ולנגוס מהקופה הציבורית מה שיותר מרווחי התגלית.

"ח"כים פועלים להפחתה נוספת בנתח המדינה במאגרי הגז", קוראת כותרת של צבי זרחיה. "גפני אסר על כניסת לוביסטים לדיונים בהמלצות ששינסקי", קוראת כותרת אחרת שלו. "מסתמן: נתניהו לא יחריג את תמר ממסקנות ששינסקי", קוראת כותרת לדיווח של אבי בר-אלי. "להחריג את תמר – מתנה לא חוקית של 50 מיליארד שקל", מצוטט שר האוצר יובל שטייניץ בידיעה מאת בר-אלי וערן אזרן. "לונגוצקי התפרץ על טורבוביץ: 'אתם פועלים בשיטות של מאפיונרים'", קוראת כותרת לידיעה אחרת מאת בר-אלי. "ששינסקי: 'ייתכן שהלכנו רחוק מדי לטובת חברות הגז'", קוראת כותרת לידיעה אחרת מאת בר-אלי. "פרופ' ריקארדו האוסמן: חייבים למסות נפט וגז בשיעור גבוה", קוראת כותרת לדיווח מאת מירב ארלוזורוב.

את הסיפור הזה, של גזילת אוצרות המדינה על-ידי "ברונים שודדים", מספר "דה-מרקר" זה חודשים ארוכים. בעקבותיו מספרים את הסיפור גם עיתוני כלכלה אחרים, אך לא בעוצמה זהה ובוודאי שלא באופן חד-צדדי כמותו. "דה-מרקר", אם כן, מנסה לשנות את השיח בישראל כמעט מדי יום. אפשר לצטט ממאמרו של מייסד העיתון ולהתלונן על "הרעש העצום [...] חלקו מתלהם" ולהפנות את הביקורת הזו ל"דה-מרקר" עצמו, אך אי-אפשר להתעלם מהתרומה הנכבדה של עיתון זה למאמצים להגדיל את חלקו של הציבור ברווחים שניתן להפיק מאוצרות הטבע של מדינת ישראל, על חשבונם של אילי ההון.

זוטות

ב"גלובס" מתפרסם "דירוג הרכילות העסקית לשנת 2010". בתיבה נפרדת המתלווה לדירוג ומדווחת על האופן שבו בוצע נכתב כך: "הטכנולוגיה המתקדמת אותה הפעלנו לצורך הכנת המחקר כוללת שימוש במנועים סמנטיים המזהים את 'האקלים הטקסטואלי' בו מוזכר מושא המחקר, 'מבינים' את ההקשרים הנמצאים בסמיכות לו, משכללים את המידע ומאפשרים להעריך את המשקל התקשורתי המשקף ומאפיין את המרכזיות והרלבנטיות של מושא המחקר במופע התקשורתי".

אחיקם משה דוד ממשיך ומדווח הבוקר ב"מעריב", כמדי יום, על הצעדה המתוכננת בגנות ההשתמטות משירות צבאי. על-פי דיווחו, "המסע חוצה מחנות" ומפגיש בין צעירי מרצ לחברי-כנסת מהימין.

ב"הארץ" מדווח אילן ליאור כי עיריית רמת-גן אישרה לפגוע במצוק כורכר לצורך הקמת גשר לפרסומת, וזאת אף שהיא עצמה קבעה כי המצוק מיועד לשימור.

ענייני תקשורת

עמ' 4 ב"הארץ" מוקדש לפרופ' זאב סגל, הפרשן המשפטי וחבר הנהלת המערכת בעיתון, שמת אתמול בתל-אביב. תומר זרחין מצטט דברי הספד מפי מוקיריו וחבריו, אליקים רובינשטיין מפרסם טור אישי, ומאמרו הלפני אחרון של סגל מתפרסם מחדש.

"עתה מתחייב ללא דיחוי, ברוח חוק חופש המידע הכללי ופסיקת העליון בעניין חיסוי משפט קצב, שהרכב בית-המשפט המחוזי יורה מיידית על פרסום חלקים נוספים מהכרעת הדין – ובעיקר חשיפת הפרוטוקולים של העדויות שנשמעו במשפט, למעט חשיפת פרטים מעדויות המתלוננות שיהיה בהן פגיעה נוספת קשה בפרטיותן", כתב סגל במאמר.

בעמ' 7 של "הארץ" מדווחת עפרה אידלמן כי הכרעת דינו של קצב תותר לפרסום ביום חמישי הקרוב, "תוך השמטת פרטים החושפים את זהות המתלוננות או פוגעים בפרטיותן".

רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי במסגרת הליך גישור בין מנהלי עזבונו של דודו טופז לאבי ניר, מנכ"ל קשת, הושגה פשרה שלפיה ניר יקבל 800 אלף שקל מכספי העיזבון והזכיינית תקבל 620 אלף שקל. 100 אלף שקלים נוספים ישולמו לפרקליטיו של ניר.

מתי גולן משווה בטורו שב"גלובס" את ההדלפה מלשכת ראש הממשלה להדלפה שביצעה ענת קם.