בימים האחרונים, ובעקבות מה שנראה כמו פרשה ביטחונית חמורה בתוך לשכת ראש הממשלה, נזכרו רבים בכך שעמית סגל היה זה שדיווח שנמצא מסמך של "בכיר בחמאס" שבו הוא הורה "להפיץ סרטוני חטופים ולעשות הכול להגברת הלחץ הפסיכולוגי על גלנט". פרסום שבלשכת נתניהו, אפשר לנחש, עורר נחת רוח לא קטנה.
למרות שאף אחד לא יודע מי כתב את המסמך, סגל עשה כל מה שאפשר כדי לקשור אליו את סינוואר. בהמשך, כשעלו פקפוקים לגבי המסמך, הוא נשען על הפרסום ב"בילד" כדי להגיד "אמרתי לכם". אותו פרסום שמתברר כעת כחלק מסדרה של ספינים מניפולטיביים.
כעת, כשמתחילה להיחשף תבנית לפיה מלשכת נתניהו יצאו, לפי החשד, חומרים מסווגים שהופצו באופן מטעה ומסולף כדי לסכל עסקת חטופים, הזרקור מופנה גם אל הפרסום הזה של סגל. אבל אני רוצה, ברשותכם, להפנות את תשומת הלב לכך שלא הכתב הצבאי וגם לא הכתב לענייני ערבים העבירו את הדיווח הזה. היה זה עמית סגל.
העובדה הזו מפתיעה רק אם לא שמים לב לתפקיד הייחודי שסגל, כך נדמה, מבצע עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הנה דוגמה: אחרי כמעט שנה של מלחמה, אחרי שהופעלו עליו לחצים מצד משפחות החטופים, אחרי שראה כיצד המשק הישראלי מתפורר, החליט יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, להכריז על שביתה כללית במשק ולצאת במספר הצהרות ביקורתיות נגד ראש הממשלה. זו היתה שביתה דרדל'ה, אך היא ודאי הגבירה את המשטמה לבר-דוד בבית משפחת נתניהו.
יומיים לאחר שהשביתה הסתיימה ובצירוף מקרים שאין אלא להגדירו כמופלא, חשף עמית סגל ש"בזמן השביתה בהסתדרות היו בארגון מי שניסו לקדם לתפקיד בכיר את הילה קניסטר בר-דוד, אשתו של ראש הארגון ארנון בר-דוד". לא אחד הכתבים בדסק הכלכלי של חדשות 12, לא הפרשנית הכלכלית קרן מרציאנו. המידע הגיע דווקא לסגל.
רה"מ בנימין נתניהו, 11.6.24 (צילום: יונתן זינדל)
אני מודה, העיסוק בסגל מעיק ומעייף, אבל בגלל שאני מתעניין בצירופי מקרים, החלטתי לבדוק כמה דיווחים נוספים מהחודשים האחרונים שעליהם חתום סגל. הנה מקבץ קצר:
יוני 2024: "ההוראה המשפטית בצה"ל: אין לחסל אזרחים עזתים 'רק' בגלל שהשתתפו בטבח". עמית סגל, הפרשן הפוליטי, מדווח על הוראה משפטית בצה"ל. בהערת אגב יש לומר, שהידיעה הוכחשה מכל וכל, אבל זו לא הנקודה. מה שמעניין הוא שסגל שולח ידיים לתחום סיקור חדש: משפט. באותו צירוף מקרים מופלא, הידיעה משרתת את הקמפיין של נתניהו נגד מערכת המשפט. הלאה.
יולי 2024: סגל מדווח: "קצין מודה: בתקופת המחאה החברתית הייתה בעיית כשירות של מילואימניקים". לא הכתב הצבאי, לא הכתב לענייני משפט. עמית סגל מדווח על דבריו של קצין לפיהם המחאה נגד נתניהו אשמה במחדלי הצבא. באופן מקרי, זהו בדיוק דף המסרים שמקדם נתניהו.
עוד מאותו חודש: סגל מדווח: "עופר וינטר בביקורת חריפה על מערכת הביטחון: 'החמירה בהרבה את המצב של ישראל'". הפרשן הפוליטי ולא הצבאי הוא זה שמדווח על הביקורת של הקצין לשעבר. במקרה, מדובר בקצין שמפנה את האש למערכת הביטחון, בדיוק כמו ראש הממשלה.
אוגוסט 2024: סגל מדווח: "השב"כ כמה ימים לפני השבת השחורה: 'חמאס לא מעוניין בעימות צבאי'". לא אמנון אברמוביץ', לא ניר דבורי, לא אף אחד אחר בעיתונות הישראלית. זה עמית סגל שמציג מסמכים פנימיים לפיהם השב"כ לא נתן התראה לראש הממשלה לפני ה-7 באוקטובר. מעניין, האם נתניהו היה מרוצה מהידיעה?
עוד מאותו חודש: סגל מדווח: "הקב"נית של חטיבת אלכסנדרוני: 'הציונות הדתית היא כת של אוכלי מוות'". הפרשן שעוסק בתככים שברומו של עולם בין דרעי, נתניהו ומירי רגב, מצא זמן לציוץ של קב"נית שאיכשהו משתלב עם הקמפיין של נתניהו נגד הצבא. הגיוני סך הכל.
נחזור כמה חודשים לאחור, פברואר 2024: סגל מדווח: "מנכ"לית פאפאיה גלובל, עינת גז, בלמה תחקיר עיתונאי נגדה במגזין 'ביזנס אינסיידר'". מה לעמית סגל ולמנכ"לית פאפאיה גלובל? שום דבר למעט העובדה שגז היתה מהמתנגדים החריפים של נתניהו וההפיכה המשטרית. שווה לקרוא את הידיעה הזו. זו לא ידיעה. זו כתבת חיסול.
פעם נוספת אדגיש: אינני עוסק בשאלה האם גז בלמה או לא, האם השב"כ התריע או לא, האם המכתב נכתב על ידי סינוואר או לא. אני בוחן שאלה אחרת: מי הגורם המפרסם ואת מי הפרסום משרת?
הנה ידיעה מחודש קודם לכן, ינואר 2024: סגל מדווח: "אחרי שכינה את הציונות דתית "סרטן": חיים באר מתנצל". כעת עמית סגל הוא גם כתב לענייני תרבות.
2024 לא היתה שנה יוצאת דופן כמובן. נובמבר 2023: סגל מדווח: "על פי נתוני 'פגוש את העיתונות', 36% מעידים שהפכו ימנים יותר בחודש וחצי של מלחמה, אל מול 6% שהפכו דווקא שמאלנים יותר", וגם "44% מהציבור רוצה להתיישב שוב בעזה ו-58% רוצים בחירות חדשות".
דצמבר 2023: סגל מדווח: "מרצה הצדיקה את המתקפה של חמאס - ולא תפוטר; יו"ר התאחדות הסטודנטים: 'אובדן עשתונות ערכי'". אין כתבים שעוסקים בחינוך בחדשות 12, אין מי שעוסק במערכת ההשכלה הגבוהה. יש את עמית סגל והוא מדווח על פוסט בפייסבוק של מרצה ממכללת דוד ילין וכיאה לעיתונאי חרוץ, הוא מבקש תגובה מיו"ר התאחדות הסטודנטים.
יכולתי להמשיך כך עוד ועוד אבל נדמה לי שבשלב הזה הצטרפויות המקרים הופכות לדפוס, כזה שאפשר לזהות מהחלל.
סגל הוא דמות מוכרת, אולי הכי מוכרת, בגוף החדשות הנצפה בישראל ופותח שם מהדורות לא אחת. הוא מחזיק בטור שבועי ב"ידיעות אחרונות", העיתון הנמכר הנפוץ בישראל (לא שזה אומר הרבה בימינו). הוא גם מגיש את התוכנית "פגוש את העיתונות". כל אלו מצביעים על כך שסגל הוא עיתונאי, ואפילו, כפי שנהוג לומר "עיתונאי בכיר". אולם מהדוגמאות שהבאתי לעיל, אפשר לבנות טיעון סביר לפיו סגל הוא במקביל גם חלטוריסט לא קטן.
ולא, אני לא מדבר על ההרצאות שהוא מעביר, אחרי הכל גם עיתונאים אחרים נוהגים להרצות. אני גם לא מדבר על הקריירה הפורחת שלו כסופר. אני מדבר על כך שאפשר להתרשם שסגל מחלטר כמחסל האישי של נתניהו. לא באופן פיזי חס וחלילה, אלא בשדה התקשורתי.
תמיד ברגע הנכון (לפני הפגנה, אחרי שביתה, לפני משא ומתן, אחרי מחאה) ומול המטרה הנכונה (ארנון בר-דוד, רונן בר, עינת גז, יואב גלנט), סגל מתייצב מול מצלמה ואומר: "שוט!".
למה זה חשוב? כי סגל לא מככב בערוץ תעמולה מובהק כמו ערוץ 14, או מקבל משבצת תעמולה מובהקת כמו נניח אילה חסון איפה שהיא לא תעבוד. הוא, לכאורה, חלק אינטגרלי ממערכת חדשות רגילה.
נדמה לי שאם כאשר סגל יופיע על המסך הצופים יאמרו לעצמם "אהה, הנה המחסל האישי של נתניהו", דבריו יקבלו ממד אחר, לעתים קומי, ובכל מקרה הרבה יותר שקוף ומובן.
ויש פה עניין נוסף.
אני לא זוכר מי זה היה שסיפר על העבודה עם נתניהו, כי החוק הראשון שלו הוא להפוך כל סוגיה, כל דיון, כל אירוע, כל דבר - לפוליטי. לסכל כל עיסוק ענייני בסוגיה כלשהי, ולצעוק ישר שמדובר ברדיפה, אכיפה בררנית, שכולם מדליפים וכולם מושחתים, שמנסים לחסל אותו.
המחאה להחזרת החטופים? פוליטי. הביקורת על הבריכה בקיסריה? פוליטי. הביקורת של ראש השב"כ? פוליטי. הביקורת על ההוצאות של נתניהו בחו"ל? פוליטי. האיום בצו מעצר? פוליטי. החלטות בית המשפט העליון? פוליטי. הפרסומים נכונים? לא נכונים? זה לא משנה. זה חיסול פוליטי.
המתכון פשוט: אין שום דבר ענייני, אין שום דבר מקצועי, אין שום דבר שהוא לגופו של עניין – הכל פוליטי. זו הסיבה שכל ראשי השב"כ לשעבר וכל ראשי המוסד לשעבר, כל החברים לשעבר, כל מי שמתנגד לו, אפילו משפחות החטופים, הפכו כולם לשמאלנים, שקרנים או סתם מנוולים.
העובדה שעמית סגל, פרשן לעניינים פוליטיים, מדווח על מערכת החינוך, על הצבא, על קצינים וקב"נים, על סופרים, על ההסתדרות, על מנכ"לית של חברת סטארט-אפ – היא המשך האסטרטגיה של נתניהו: הכל פוליטי. גם "מסמך הנחיות מסינוואר" שסינוואר כנראה לא ראה בחיים, הוא מסמך פוליטי, וכנראה גם שלל מסמכים אחרים שהועברו בדרך לא דרך לגופי תקשורת בארץ ובעולם.
מכיוון ששום דבר לא ענייני, מכיוון ששום דבר לא מקצועי ומכיוון שאין שום דבר חוץ מפוליטי, על הכל יכול לדווח אדם אחד: הפרשן הפוליטי, עמית סגל.