קרע בליכוד

"בבית הלבן לא יושבים פראיירים. לא עד כדי כך", מעריך הבוקר נחום ברנע במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". לדבריו, "או שההבטחות שנתנו לנתניהו שוות פחות מהכותרות הענקיות שהתפרסמו אתמול בעיתונים, או שהתמורה שנתניהו יידרש לתת הרבה יותר משמעותית מהרושם שנוצר".

כותרות הענק שהתפרסמו אתמול, והתמקדו בחבילת המענקים שהאמריקאים הציעו לישראל תמורת הקפאת הבנייה בשטחים שמעבר לקו הירוק, נטענות הבוקר בביקורתיות. "הקפאה בזיג-זג", קוראת זו של "ידיעות אחרונות", רמז לעמדותיו המשתנות של ראש ממשלת ישראל. "סערת ההקפאה 2", מנוסחת הכותרת של "ישראל היום", כאילו ביקש העיתון לקדם סרט אקשן הוליוודי בהפקת חברו של נתניהו, יורם גלובוס, ולא לדווח לקוראיו על העולם שבו הם חיים. "הברכה והמבוכה", מנוסחת הכותרת של "מעריב", המתייחסת לעובדה שנשיא ארה"ב הזדרז אמש לברך על ההחלטה להקפיא את הבנייה, החלטה שלכאורה טרם התקבלה בישראל, כפי שעולה מהכותרת הראשית של "הארץ": "רוב דחוק צפוי להקפאה: ש"ס תימנע, ישראל-ביתנו ושרים בליכוד יתנגדו".

כמו ברנע, גם בכיר פרשני "מעריב" מבקש להעלות שתי אופציות למניעי ארה"ב והעומד בראשה. "או שאובמה שלומיאל עד כדי כך שבהבל פיו חשף את עליבותו של הסיפור כולו ואת היותה של מדינת ישראל שטעטל, עיירה יהודית מוקפת גויים, וממשלתה היא, בעצם, ועד קהילה", כותב בן כספית ביחס לברכה שמסר נשיא ארה"ב על ההחלטה שלכאורה טרם התקבלה; "או שאובמה מרושע עד כדי כך שלא פיספס הזדמנות נוספת להעמיד את הפרטנר שלו מירושלים ככלי ריק במיוחד, שמנסה לשווק לממשלתו ולעמו עסקת חבילה וחותר להחלטה גורלית, כשבינתיים מתברר שההחלטה כבר נפלה". בשונה מברנע, כספית מוסיף אופציה שלישית: "או ששתי התשובות נכונות. אובמה הוא גם שלומיאל וגם מרושע. לפעמים ככה זה באמת נראה".

מעניין במיוחד הדיווח ב"ישראל היום" על המהלכים המדיניים המתרגשים על ישראל. מצד אחד העיתון משמש באופן קבוע מכשיר תעמולה למען מחנה בנימין נתניהו בתנועת הליכוד, אך מצד אחר הוא חייב את קיומו לאיל ההון שלדון אדלסון, שמביע באופן קבוע עמדות נציות ביותר בכל הקשור למשא-ומתן עם הפלסטינים. אם נתניהו יחליט, בניגוד להערכות כמה מהפרשנים, לעבור מדיבורים מן השפה ולחוץ על שתי מדינות ממערב לירדן למעשה יצירת שתי מדינות באזור זה, העיתון עשוי למצוא את עצמו בקונפליקט פנימי חריף. בעבר היו כמה מקרים שבהם נראה היה שקונפליקט שכזה עומד לצוץ, אך בכל פעם הוא מוסמס ונעלם בטרם הפך לממשי, ממש כמו פריצת הדרך בתהליך המדיני.

הבוקר, כאמור, העיתון מדווח בשערו על "סערת ההקפאה 2". בכותרת המשנה לראשית מודגש התירוץ של לשכת נתניהו לברכה של אובמה ("הברכה מוקדמת, רה"מ עומד על מספר תנאים לפני שיביא ההצעה לקבינט"). בכפולה הפותחת מדווחים מתי טוכפלד ושלמה צזנה על ההשלכות האפשריות של המהלך, וזאת תחת הכותרת "קואליציה במבחן ההקפאה". לפי דיווחם, הדומה לדיווחי עיתונים אחרים, "נתניהו יודע שההחלטה הפעם עשויה להוביל למצב פוליטי לא פשוט, כאשר סיעת הבית-היהודי מאיימת בפרישה והקרע בליכוד מאיים מתמיד. [...] בכירים בליכוד אומרים כי הימים הקרובים יהיו מכריעים מבחינתו של נתניהו בשאלה אם ייאלץ לערוך שינויים בקואליציה".

ידיעה נפרדת מוקדשת למי שמסתמן כאופוזיציה הפנימית הבולטת של נתניהו, השר משה יעלון. "ההצעה – גבינה עם חורים", מצוטט יעלון בכותרת ידיעה מאת שלמה צזנה ומתי טוכפלד. "גורמים בליכוד מעריכים", נכתב בידיעה, "כי ייתכן ש[הקרע בין שני האישים] יסמן את תחילת המירוץ של יעלון לראשות הליכוד".

עוד בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מאמר מאת הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית. בדומה לברנע וכספית, גם מרגלית מציע שתי אפשרויות לניתוח המצב, עם דגש על המניעים של נתניהו. "במהלך ביקורו בארה"ב", כותב מרגלית, "הבשילה בלבו החלטה לאמץ אחת משתי החלטות אסטרטגיות". ההחלטה הראשונה, לפי מרגלית, היא "להרחיק לכת במשא-ומתן לשלום"; השנייה היא ההבנה כי "שיתוף הפעולה עם ארה"ב [...] חיוני לבטחונה ולקיומה של ישראל לא רק לטווח הקרוב".

"נתניהו שומר לעצמו את צפונות לבבו", כותב מרגלית, ובהמשך מוסיף: "נראה כי ראש הממשלה בחר בנתיב קשה, שעלול לפרק את הקואליציה בתוך זמן לא רב, אך אין לו ברירה של ממש אלא להסתכן".

נער האסקורט

כבדרך אגב מציין מרגלית במאמרו כי האופוזיציה הפנימית שקמה לנתניהו בתוך סיעת הליכוד "מכבידה עליו מבית, אבל מסייעת לו בארה"ב להדוף התקפות אישיות קיצוניות מהסוג שמנהל נגדו ה'ניו-יורק טיימס' באמצעות תומס פרידמן".

פרידמן פירסם מאמר שבו הוא מדמה את נתניהו לאדם שקופץ מרב-קומות ומאמין, כל הדרך למטה, שהוא עף. "נתניהו משחק משחקים עם הנשיא אובמה", כתב פרידמן, "גורם לישראל להיראות כמי שרוצה אדמה יותר משלום, ומסתכן בכך שלעולם לא יושג הסכם בגדה המערבית, מצב שיוביל להכללת 2.5 מיליון פלסטינים החיים שם במדינת ישראל לתמיד ולאובדן הרוב היהודי".

ביקורת זו באה לצד מאמר מערכת של ה"ניו-יורק טיימס" מסוף-השבוע, שגם בו הוטחה ביקורת על מדיניות נתניהו. למען הדיוק, זהו רק השלב האחרון בשרשרת מאמרים ביקורתיים של העיתון כלפי בנימין נתניהו וממשלתו, כפי שמזכירה טל שניידר בבלוג שלה, "טביעת עין של טל".

"מה ההשפעה של כל המאמרים האלה על ראש ממשלת ישראל?", שואלת שניידר, "לא השפעה גדולה, יש להניח. אבל הם גם לא כתובים ומכוונים כלפי ראש הממשלה שלנו או כלפי הישראלים. הם כתובים לאליטות האמריקאיות, למקבלי ההחלטות בקונגרס ובממשל, הקוראים בשקיקה כל מלה בעיתון הזה ומושפעים ממנו למכביר".

אל מול הביקורת של פרידמן וה"ניו-יורק טיימס" מתייצב הבוקר "מעריב". מאמר נרחב יחסית, מאת אבי רצון, תופס למעלה ממחצית עמ' 6 בקונטרס החדשות, עם הפניה מהשער. במאמר, שמודפס לצד תצלום בלתי מחמיא של פרידמן, תוקף רצון את העיתונאי האמריקאי וכותב: "לאחרונה עברו התקפותיו של פרידמן על ראש ממשלת ישראל לפסים אישיים עד כדי ברוטליות שאיננה מאפיינת את העיתונאי המוערך כאשר מדובר בדיקטטורים ערבים מכל רחבי המזרח התיכון".

רצון מאמץ את דוקטרינת פרידמן, ופוצח בתגובה להתבטאויותיו האחרונות בהתקפה אישית, עד כדי ברוטליות, שדווקא מאפיינת את העיתונאי הישראלי גם כשהוא מתייחס לדיקטטורים ערבים מכל רחבי המזרח התיכון. לדעת רצון, הופעתו של פרידמן בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם דנה ויס "הזכירה דמויות פופולריות שניתן לראות ולשמוע בערוצי הטלוויזיה הערביים. בעיקר באל-ג'זירה של שעות הלילה המאוחרות".

בהמשך כותב רצון כי "הגיע הזמן להוציא את המרצע מהשק ולומר גם למר פרידמן כמה מלים בפרצופו העגלגל ומדושן העונג". הוא מבקר את העובדה שפרידמן לא שירת בצבא הישראלי, מעלה את האפשרות שפרידמן מקנא בנתניהו ("יכול להיות שאת חלומך הוא הגשים ומכאן האובססיה והחולשה לאיש?"), ומציין אגב כך כי "יש כאן מספיק עיתונאים שחושבים שכל הווייתך היא אכן קנאה שמביאה אותך לפגיעה חולנית בנתניהו, שהשקפת עולמך זהה להשקפת השמאל הקיצוני במדינת ישראל, וכל זאת במקביל להיותך נער האסקורט שמעניק שירותי ליווי עיתונאיים ומביכים לאובמה, שהוא אורך, תומך ואלוהיך".

אל מי מפנה אבי רצון את ביקורתו? לא לאמריקאים ולאובמה, אלא לישראלים, קוראי "מעריב".

במדור הדעות של "מעריב" מתייחס שמואל רוזנר למאמר המערכת האחרון של ה"ניו-יורק טיימס". לעומת רצון, רוזנר מותח ביקורת עניינית ומנומקת. לדבריו, הביקורת של העיתון האמריקאי על נתניהו, כאילו הוא "זיהה את הניצחון הרפובליקאי בבחירות אמצע הקדנציה בארצות-הברית ועושה יד אחת עם ידידיו הרפובליקאים, יריבי הנשיא אובמה, לטרפד את תהליך השלום ואת מדיניותו של הבית הלבן", היא "תרגיל מכוער". רוזנר מזכיר כי "הבוחר האמריקאי לא חשב על ישראל כאשר הטיל פתק לקלפי, הוא לא חשב על נתניהו או על תהליך השלום. הבוחר עשה מה שעשה, והציב בפני נתניהו עובדה שאין בידו דרך לשנותה".

קריאות העידוד והתמיכה

"גוברת הביקורת על 'את היחידה שלי'", קוראת כותרת בראש עמ' 13 של "ישראל היום". לילך שובל, רחמים עליה, ממשיכה לדווח על מה שהוא לכאורה קרע בדעת הקהל הצבאית והציבורית, ובפועל אינו אלא חזית נוספת במערכה בין שני העיתונים הגדולים במדינה. "ידיעות אחרונות" השיק בסוף-השבוע מיזם פילנתרופי לבחירת היחידה האהובה בצבא. "ישראל היום" הקדיש אתמול שטח משערו לביקורת על המיזם. הבוקר, כאמור, הקרב נמשך.

ב"ידיעות אחרונות" מוקדש כל עמ' 10 בקונטרס החדשות למיזם. אושרת נגר-לויט מציגה את נציגת חיל החימוש, מתקנת נגמ"שים בשם קורין כהן (היא "מריחה מסולר, מכוסה בגריז – ומאושרת"). אביגדור קהלני, יו"ר האגודה למען החייל, ששותפה במיזם, מספק טור נלווה שמוכתר בביטוי "לצה"ל באהבה" ונפתח במלים "אפשר לחוש רק גאווה ושמחה על קיומו של פרויקט 'את היחידה שלי'".

מנגד, כאמור, יש מי שחש לא רק גאווה ושמחה על קיומו של הפרויקט. שובל, הכתבת לענייני צבא של "ישראל היום", מביאה ציטוט מפי קצין עלום שם בצה"ל, שמזהיר כי "עוד נגיע למצב שבו מפקדים ייתנו פקודות לחיילים לסמס ליחידה שלהם במקום לשמור בש"ג". אנשים המוגדרים כ"גורמים נוספים בצבא" מבקרים בפניה את המיזם משום שהוא עלול לפגוע במאמצי הצבא לשפר את התדמית של כמה מהיחידות.

ההתקפה של "ישראל היום" על המיזם של מתחרהו שגויה מבחינה טקטית, וצבועה. קשה להאמין שהעיתון יצליח לצבור תמיכה רחבה בהתנגדות למיזם ששם את תפארת צה"ל במרכזו. יתר על כן, ההתרפסות בפני הצבא, מפקדיו ומה שמכונה "ערכיו" מאפיינת את כל כלי התקשורת של הזרם המרכזי בישראל, לרבות "ישראל היום".

אתמול, למשל, דיווח ראובן וייס בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" כי "הרמטכ"ל הנכנס יואב גלנט מקפיד לשמור על כושרו הגופני הגבוה עוד מימיו כלוחם בשייטת 13". כן, ידיעה בעיתון עסקה בכושרו הגופני של המפקד. על-פי הדיווח של וייס, "סמוך לשעה שש בבוקר, גלנט כבר היה בעיצומה של ריצת הבוקר שלו לקול קריאות העידוד והתמיכה של רצים והולכי רגל שחלפו במקום".

הבוקר, ההפניה השנייה בגודלה על שער "מעריב" עוסקת בשני תאומים, בנימין ואלי שושני, שמשרתים בחטיבת גבעתי ובית הוריהם שוכן ברחוב חטיבת גבעתי. הידיעה המלאה, מאת רונן דמארי, תופסת למעלה ממחצית הכפולה האמצעית של העיתון. ב"ישראל היום" מתפרסמת היום ידיעת תצלום מאת דן לביא, העוסקת באימוניו של סא"ל ניר לוי, ראש ענף כוח אדם וסגל בחיל השריון, לקראת התמודדות בתחרות "איש הברזל" שתתקיים בפרנקפורט ביולי 2011. מיזם "את היחידה שלי" של "ידיעות אחרונות" הוא עוד סממן להערצה העיוורת לצה"ל בתקשורת הישראלית, לא יותר.

ברחובות העיר

אתמול החל באופן רשמי שיווק המתחם המסחרי שרונה בתל-אביב, במקום שבו שכנה בעבר הקולוניה הטמפלרית, והעיתונים מפרסמים על כך ידיעות שונות. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח עופר פטרסבורג על האפשרות שחברת אפל תפתח במתחם חנות רשמית ראשונה בישראל. במוסף "נדל"ן" של "גלובס" הופיע אתמול ראיון נרחב [דרור מרמור ומיכל מרגלית] עם שני היזמים של המתחם, ראובן אדלר וקובי רוגובין. בראיון מוזכרת חנות של אפל, אך רק כדוגמה לניצול חללים יוצאי דופן במתחמי מסחר בחו"ל.

"עבור השוכרים דמי ההחזקה יהיו מאוד נמוכים", מבטיח רוגובין. "אין אצלנו יחסי נטו-ברוטו כמו בקניונים, שם על 140 מ"ר ברוטו אתה מקבל 100 מ"ר נטו, אין את הוצאות מיזוג אוויר שמשלמים בקניון ואין הוצאות ניקיון, כי הכל מסביב יתבצע ויתוחזק על-ידי העירייה, אלה הם הרי רחובות עירוניים. הולכים לשלם כאן דמי החזקה של 20–30 שקל למ"ר".

ענייני תקשורת

אמנון אטד מדווח ב"כלכליסט" כי ועדת המכרזים של בנק ישראל אישרה לאחרונה את המשך ההתקשרות עם יועץ התקשורת החיצוני זמיר דחב"ש לשלוש שנים נוספות תמורת 864 אלף שקל – כ-24 אלף שקל לחודש. אטד מזכיר כי דחב"ש, שמשרדו מייצג גורמים בכירים רבים במשק, מצוי בניגוד עניינים לכאורה. משרדו של דחב"ש מכחיש ניגוד עניינים. מו"ל העיתון, יואל אסתרון, מלווה את הידיעה בטור קצר שבו הוא מלין על ההתעלמות המתמשכת של פישר מניגודי האינטרסים של יועצו. "הוא פוליטיקאי", מסכם אסתרון את דמותו של פישר, "משכמו ומעלה ומשכמו ומטה".

דרור אידר כותב בראש מדור הדעות של "ישראל היום" על האינטרס של "ידיעות אחרונות" בכל הנוגע לפרשת הרפז. אידר מזכיר טענות לצנזורה של חלקים מתחקירו של רונן ברגמן ומזהיר כי "ראוי לאשכנזי להיזהר מחיבוק הדוב של 'ידיעות'". עם כל הסימפטיה לטענות נגד צנזורה מערכתית ב"ידיעות אחרונות" ראוי להזכיר כי בעיתון זה, לעומת "ישראל היום", יש לפחות עבודה תחקירית בהיקף לא מבוטל שניתן לצנזר.

ברגמן עצמו מתייחס הבוקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" לפרשה ולחלקו של הרמטכ"ל. "בסיכום הביניים של 'תיק הרפז' (שעוד רב הנסתר בו) עדיין חסר הציבור את תשובותיו של הרמטכ"ל על האופן שבו הוא רואה את הפרשה", כותב ברגמן ובהמשך מוסיף: "המסקנה המצערת העולה מההסבר שמספקת לשכת הרמטכ"ל היא שנוכל הצליח לשטות ברמטכ"ל ובמעגל שסביבו". ברגמן אינו דן במאמרו בטענה כי תחקירו צונזר בחלקו.

ב"דה מרקר" מתפרסם דיווח מאת סוכנויות הידיעות לפיו אלכסנדר לבדב, האוליגרך הרוסי שמחזיק בין היתר בעיתונים בריטיים, טוען כי ייתכן שפשיטה על משרדיו נבעה מפגישת אחד מעיתונאיו ברוסיה עם מייסד אתר ויקיליקס.

כחלק מהשינויים במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" [עורך: אלון גולדשטיין], החל מהבוקר לא מתפרסמים עוד מכתבים למערכת תחת הכותרת "מכתבים" אלא תחת הכותרת "תגובות".

באתר דמוי פייסבוק של "ידיעות אחרונות" עלו כבר היום טקסטים שעתידים להתפרסם בגיליון המודפס רק ביום רביעי.