מאז כשל ניסיונו הקודם של ראש הממשלה נתניהו לפטר את שר הביטחון גלנט, והוביל ליציאת המונים לרחובות במה שכונה "ליל גלנט", היחסים ביניהם חוו בעיקר מורדות ומורדות. הקיץ, על רקע התמיכה הפומבית של השר גלנט בעסקה לשחרור החטופים על פי מתווה הנשיא ביידן, היחסים הגיעו לשפל חדש.

בימים האחרונים נראה שנתניהו מנסה "לשכנע" את השר גלנט להתפטר כדי להימנע מ"ליל גלנט 2" אם יפטר אותו בעצמו. בנוסף על ההדלפות על חילופי המהלומות המילוליות ביניהם בישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני, לשכת ראש הממשלה נתניהו עוסקת בתדרוכים בלתי פוסקים נגד השר גלנט.

כך למשל, מיכאל שמש דיווח בכאן 11 (1.9) כי לשכת ראש הממשלה תדרכה לאורך היום נגד השר גלנט שהוא "איבד את השפיות", על רקע דרישתו להפוך את החלטת הקבינט על הישארות כוחות צה"ל בציר פילדלפי. אתמול (2.9), ראש הממשלה נתניהו תקף במסיבת עיתונאים את השר גלנט וטען שהוא מפר החלטה שהתקבלה בקבינט ונותן תמריץ לטרור.

כתגבור, השר עמיחי שיקלי וחברי כנסת מהליכוד שלחו מכתב לשר גלנט וקראו לו להתפטר בנימוק ש"במקום לפעול כדי לגבות מחמאס מחיר כבד על הרצח המחריד של שישה מחטופינו, אתה מבקש למעשה להרים דגל לבן ולהיכנע לדרישותיו".

בתקשורת, ההתנהלות של ראש הממשלה נתניהו מפורשת בעיקר כניסיון לחסל יריב פוליטי, שהוא אחרון חברי הממשלה והקואליציה שמעז לבקר בפומבי את החלטותיו והתנהלותו – קודם על ההפיכה המשטרית ובחודשים האחרונים על ניהול המלחמה והמשא ומתן לשחרור החטופים.

אך לאור האופן שבו ראש הממשלה נתניהו השתלט ופירק בשיטתיות את מוסדות המדינה בשנה וחצי האחרונות, ניתן להניח שהוא אינו רק חפץ לתבוע את עלבונו ולהסיר את המטרד של השר גלנט. הפיטורים של שר הביטחון דרושים לו על מנת להפוך את צה"ל לצה"ב – צבא להגנת ביבי.

אחרי שפתח לפני שנים בקמפיין נגד מערכת אכיפת החוק בשל הסתבכויותיו הפליליות, ובהמשך לניסיונות ההשתלטות הבלתי פוסקים שלו על השירות הציבורי, סימן נתניהו גם את מערכת הביטחון כמי שמפריעה לו למשול ללא מיצרים.

ראש הממשלה נתניהו "הפיק לקחים" לא רק מהעמדה של צה"ל שמביכה וסותרת אותו בעניין העסקה לשחרור החטופים ואפשרות ה"ניצחון המוחלט" על החמאס, אלא גם מכך שבמהלך קידום ההפיכה המשטרית אחד מהגורמים המרכזיים בבלימתה היו חיילי המילואים והמתנדבים בצה"ל.

זו הסיבה ש"אחים לנשק" סומנו כמטרה עליונה של "מכונת הרעל" לפני ואחרי אסון ה-7.10. זו הסיבה שה"מכונה" ושופרותיה מפיצים באופן קבוע תיאוריות קונספירציה זדוניות על מזימות להפיכה צבאית והסבר של אסון ה-7.10 כמהלך של "בוגדים מבפנים" שנועד להפיל את ממשלת נתניהו.

ראש הממשלה נתניהו רואה כיצד השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר הצליח תוך כשנה וחצי להפוך את משטרת ישראל למשטרת עוצמה-יהודית, ממינוי קצינים זוטרים ועד למינוי המפכ"ל, ומקנא. ג'וש בריינר חשף ב"הארץ" שהשר בן-גביר מראיין בעצמו אפילו קציני משטרה זוטרים, והסביר שקיום ראיונות לקצינים כה זוטרים בידי השר הממונה על המשטרה הינו דבר חריג ששרים קודמים כמעט ולא ביצעו.

באמצעות מינוי שר ביטחון שנתון לשליטתו, בסגנון השרים דוד אמסלם או שלמה קרעי, ראש הממשלה נתניהו יוכל לשלוט בכל שדרת הקצונה של צה"ל. חוק יסוד: הצבא קובע שהרמטכ"ל יתמנה בידי הממשלה על פי המלצת שר הביטחון וכי השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון.

בהתאם, הוראת הפיקוד העליון מס' 3.0228 בדבר "הקצונה בצה"ל – עקרונות קידום ומינוי – בשירות הסדיר ובשירות המילואים", קובעת ששר הביטחון יידרש לאשר מינויים של קצינים מדרגת אלוף משנה ומעלה. בנוסף, אלופי המשנה ממנים את הקצינים תחתם וכך לשר הביטחון יכולה להיות השפעה גם על מינוי של קצינים בדרגות נמוכות יותר.

נכון שצה"ל סבל לאורך כל השנים מפוליטיזציה פנימית וחיצונית, אך כפי שהציבור הישראלי למד בשנה וחצי האחרונות לגבי המשטרה – תמיד יכול להיות גרוע יותר. קורבנות הרציחות, הפשיעה והפרוטקשן וגם המפגינים נגד הממשלה ולמען שחרור החטופים, מרגישים על גופם את משמעות הפוליטיזציה המלאה של המשטרה תחת השר בן-גביר.

אם ראש הממשלה נתניהו יבצע באמצעות שר ביטחון חדש מינויים פוליטיים מובהקים בצה"ל, הסיכוי שבג"ץ יתערב הוא קלוש ביותר. רק ביולי האחרון השופטים סולברג, כנפי-שטייניץ ורונן דחו עתירה נגד מינוי מפקד בה"ד 1 ופסקו ש"ששיקול הדעת הנתון לגורם הממנה – הרמטכ"ל באישור שר הביטחון – להחליט על חלוקת התפקידים במערכת הצבאית הוא רחב במיוחד".

החשש אינו רק שהביטחון של אזרחי ישראל ייפגע אם נתן אשל ורעיית ראש הממשלה שרה יבחשו במינויים בצה"ל, וקצינים לא מתאימים יקודמו על פי קריטריון מרכזי של נאמנותם "למנהיג העליון" נתניהו ולתפיסת הביטחון שלו שמשתנה על פי סקרי דעת הקהל.

מדינת ישראל, שמאז הקמתה חימשה ואימנה צבאות במדינות אפריקה בהן הקצונה נשענה על בני שבטו של הרודן, יודעת היטב כי פוליטיזציה מלאה של הצבא מביאה לחוסר יציבות שלטונית, להגברת המעורבות של הצבא בפוליטיקה ובהפרות זכויות אזרח ולעיתים להפיכות צבאיות.

אסור להישאר אדישים ולהמתין עד לאותו הערב שבו המפגינים בקפלן, בכיכר פריז או בקיסריה יגלו שמשטרת בן-גביר מתוגברת בצבא של ביבי.