הר געש איסלנדי (צילום: NASA)
לך תסביר להר
העיתונים עדיין לא הכריזו ש"העולם כמרקחה", אבל מקריאתם הבוקר עולה שזה רק עניין של זמן. הכותרת הראשית של "הארץ" נפתחת הבוקר במלים "כאוס בשמי אירופה"; לשון הכותרות הזהות כמעט לחלוטין של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שאולה משדות הקרב ("יבשת במצור" ו"אירופה במצור"); ואילו הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מציעה לקוראיה את "החדשות הרעות" ואת "החדשות הרעות עוד יותר".
הסיבה למהומה היא התפרצות הר געש באיסלנד, שבעטיה כיסה ענן אפר וולקני את רוב אירופה. כתוצאה מכך נסגרו רוב שדות התעופה ביבשת. "הסוף לא נראה באופק", מצוטט הגיאולוג האיסלנדי מגנוס טומי גודמונדסון בידיעה [AP] שמתפרסמת ב"הארץ". הפעילות הגעשית הקודמת של הר הגעש אייפיילויוקול (Eyjafjallajokull), כותב צפריר רינת באותו עיתון, התרחשה ב-1821 ונמשכה למעלה משנה. התפרצות אחרת של הר געש איסלנדי, מזכיר בועז ביסמוט ב"ישראל היום", התרחשה ב-1784 ונמשכה תשע שנים.
האם לא תתקיים תעבורה אווירית מאירופה ואליה בשנים הקרובות? קשה להאמין, ורוב ההערכות בעיתונים נוקבות ב"ימים ארוכים" עד "שבועות". יחד עם זאת, אותן "חדשות רעות עוד יותר" שהוזכרו לעיל התמקדו בעובדה שכלל לא ניתן לדעת מתי יתפזר ענן האפר ותחודשנה הטיסות.
הסיקור החדשותי מתמקד בסבל שנגרם לנוסעים שקורקעו ברחבי העולם, בתיאורי תורים ארוכים בתחנות הרכבת ומשרדי השכרת כלי רכב, ובהשלכות הסביבתיות והכלכליות של ההתפרצות. אולי הכותרת העצובה ביותר הבוקר נמצאת ב"דה-מרקר": "אין את מי לתבוע". כיוון שמדובר באירוע גיאולוגי, אין גם את מי להאשים. אולם יש עיתונים שלא נותנים לעובדה הזו להפריע להם לזקור אצבע מאשימה. "הר הגעש השואג באיסלנד מסרב להירגע", קוראת כותרת משנה בשער "מעריב", כאילו יש לו, להר, רצון משל עצמו. "אנחנו יכולים להמשיך ולציית לכללי הירוקים", כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום", "לסרב להכניס את הירקות בסופר לשקיות פלסטיק, לא לרכוש מכוניות מעל 900 סמ"ק, וגם לא להדליק מזגן באמצע אוגוסט. אבל לכו תסבירו את זה להר געש שעשה זאת בעבר גם כשלא היו מזהמים כמונו בעולם".
"מיליונים נתקעו", מבשרת הכותרת הראשית של "ישראל היום". בין המיליונים, ראשי מדינה וידוענים. "הקנצלרית תפסה אוטובוס, הזמרת הימרה על מעבורת", לשון כותרת ב"מעריב". "השחקן ג'ון קליז חצה את אירופה במונית – תמורת 5,000 דולר", נוסח כותרת בתחתית הכפולה הפותחת של "דה-מרקר". בכפולה הפותחת בקונטרס החדשות של "הארץ" מוזכרים הסיפורים הללו, אך יש גם ידיעה מאת חגי חיטרון המדווח כי "הערפל נתן הזדמנות לצ'מבלן הישראלי". על-פי חיטרון, נגן הצ'מבלו יזהר קרשון הוזעק לעמדת המנצח של אנסמבל רטרוספקט הבריטי, בעקבות קרקוע המנצח הקבוע מחוץ לבריטניה. בכל זאת יש פס כסף בענן, כמו שאומרים האמריקאים.
עיתונאים מקורקעים
גם סדר יומם של עיתונאים שובש בשל ביטול הטיסות. הכפולה המרכזית ב"מעריב" מוקדשת, ברובה, לטורים מאת שלושה עיתונאים שנתקעו בעת מילוי תפקידם. מיה בנגל, שטסה למוסקבה לכתוב על מיזם "לימוד", מספרת על התחושה להיות "אבודה במוסקבה": "בחוץ גשום וקר. בפנים חם. חם מדי". גדעון קוץ מתאר כיצד הבין כי תכנוניו לסקר את הלווייתו של נשיא פולין סוכלו והסתבר לו כי הוא "תקוע בפריז". לירן לוטקר מספר כי נאלץ לבטל נסיעה לפגישה בפריז. הוא מתואר בעיתון כך: "לכוד בשטוקהולם".
ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים בתיאור של עיתונאי אחד, יניב חלילי, כתב העיתון בניו-יורק. חלילי חתום על טור המופיע תחת הכותרת "פניית פרסה", ובו מתואר כיצד טיסתו במחלקת עסקים לחופשה באירופה בוטלה באמצע הדרך, לאחר ש"גביע השמפניה השני כבר הוגש".
ב"הארץ" אמנם אין הבוקר טור מאת עיתונאי מקורקע, אך ידוע על לפחות כתב אחד של העיתון שגורלו מושפע באופן ישיר מהתפרצות הר הגעש. פרקליטיו של אורי בלאו אמורים לבקרו בלונדון "ברגע שהמרחב האווירי של בריטניה יהיה נקי מאבק הר געש", וזאת כדי לקדם את שובו ארצה, אמר עורך "הארץ" דב אלפון ביום חמישי האחרון. במצב הנוכחי הם ייאלצו להמתין עוד כמה ימים או שבועות עד שהשמים יתבהרו, אבל אם אצה להם הדרך, יוכלו להיעזר במדריך לטייל העקשן שמתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות". דני שדה מציע למי ש"חייבים לטוס" כיצד "בכל זאת תגיעו לאירופה". הדרך לביתו של בלאו בלונדון, למשל, יכולה להתחיל בטיסה למדריד ("נכון לאתמול היה ניתן עוד להשיג כרטיסים"), משם יש סיכוי קלוש לתפוס רכבת לפריז, ומשם ניתן, אולי, לעלות על היורוסטאר ללונדון ("כמעט בלתי אפשרי להשיג כרטיס נסיעה ברכבת").
יריקה בפנים
כשהתעבורה אל מחוץ לישראל מוגבלת, זו ההזדמנות להתרווח בכורסה שבסלון הביתי ולהודות לאל על שיש לנו לפחות מדינה משלנו. גם אם מקריאה בעיתונים נדמה שהיא מידרדרת אל טירוף מערכות כללי.
תצלומם של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו מופיע על שערי כל העיתונים הבוקר, למעט "הארץ". בתצלום [אבי אוחיון, לע"מ] נראים השניים מאחור, בעת עלייה לקברו של יוני נתניהו, אחיו של ראש ממשלת ישראל. הגרסה הגדולה ביותר של התצלום מופיעה בשער "מעריב", לא "ישראל היום"; התצלום תופס את רוב השער.
"מעריב" הוא גם העיתון היחיד שקונטרס החדשות שלו נפתח הבוקר בסיקור יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לפני הדיווח החדשותי על "אירופה במצור", לפני הדיווח על ההתפתחויות האחרונות בפרשת הולילנד. כל התוכן המערכתי בארבע הכפולות הראשונות של "מעריב" מופיע תחת הכותרת "יזכור". עמודים 2–5, למשל, מוקדשים ל"נופלים של גולני", מיזם הנצחה בהשתתפות מבחר כתבי העיתון לכבודם של חללי החטיבה לאורך השנים.
למקרה שתהיתם, המוסף היומי של "מעריב" עדיין לא אוחד עם קונטרס החדשות, ולמעשה אף הוא מוקדש כולו לזכר הנופלים במערכות ישראל. אבל כנראה לא די בכך אם ברצונך להוכיח בימים אלה נאמנות יתרה למדינה ולערכיה. באחד מעמודי מוסף "מעריב" מופיעה מודעה המזכירה מה משמעות המושג "נאמנות למדינה ולערכיה" בתקופה האחרונה. המודעה, מטעם תנועת אם-תרצו, מופיעה תחת הסיסמה "הקרן החדשה – חתרנים נמאסתם", וקובלת על כך שהקרן מימנה ארגון שלקח חלק בהגשת כתב אישום בבית-משפט ספרדי נגד בכירי צה"ל בטענה שביצעו פשעי מלחמה.
מודעה חריפה זו נראית תמימה ביחס לידיעה חדשותית המופיעה בעמ' 18 של "מעריב". אלי ברדנשטיין מדווח על "סערה במערכת הפוליטית" בעקבות מאמרו של בן כספית מיום שישי האחרון, שבו נסקרו האשמות נוספות של תנועת אם-תרצו נגד הקרן החדשה לישראל. "חברי-כנסת רבים הזדעזעו מן הפרסום", מדווח ברדנשטיין, "ומחפשים דרכי פעולה נגד הקרן".
עוד מדווח כי "גם היוצר המוערך, עמיר בניון, הצטרף למחאה". בניון כתב שיר חדש, שכמה שורות ממנו כלולות בידיעה החדשותית. "אני שומר לך על הזהות, אני מגן לך על הילדים, אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך, ואתה יורק לי בפנים. אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ אתה בא והורג אותי מבפנים". בניון הסביר ל"מעריב" את המניע לכתיבת השיר כך: "יש אנשים שעסוקים בשנאה ויש אנשים שעסוקים באהבה. אי-אפשר שצד אחד ייתן את הכל והצד השני יכפיש. הגיע הזמן לשים לזה סוף". על-פי ברדנשטיין, "השיר נכתב במהלך השבוע האחרון אחרי שהתפוצצה פרשת ענת קם ופורסמו התבטאויות אחד העורכים בעיתון 'הארץ' נגד משפחת פרץ". בקליפ של השיר נראית, בין היתר, ענת קם, כשעל מצחה מוטבע לוגו עיתון "הארץ".
בעוד "מעריב" מציג את החזות הפטריוטית ביותר, "ידיעות אחרונות" קוטף את הפרסום הנחשק ביותר. בראש שער העיתון, תמצית טקסט מרגש שכתבה מרים פרץ, המופיע במלואו בכפולה המרכזית.
ב"הארץ" בוחרים, באופן מסורתי, לפנות לשכל ולא ללב. כותרת בשער העיתון המופיעה לרגל יום הזיכרון עוסקת במחקר שהעלה כי "60% מאלמנות צה"ל סובלות מבעיות בריאותיות, בהן לחץ דם גבוה וחרדות" [יובל אזולאי]. לא מצוין שיעור הסובלות מבעיות דומות בקרב נשים שאינן אלמנות צה"ל, אלא סתם אזרחיות של מדינה היסטרית ואלימה כישראל.
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ' מדווחת ב"הארץ" על דו"ח פנימי שבחן את המצב בגלי-צה"ל. על-פי הדו"ח, שממצאיו הגיעו לאתר רוטר, חיילים המשרתים בתחנה סובלים מיחס משפיל של העורכים והשדרנים הבכירים.
ניר גונטז' מדווח ב"ידיעות אחרונות" על שני השופטים שהוציאו את צווי איסור הפרסום בפרשות ענת קם והולילנד. זהו המשך למסע המחאה שערך העיתון בתקופה שבה צווי הפרסום היו בתוקף. שני השופטים, כותב גונטז', תובעים לשעבר, במשטרה ובצבא. "המשטרה יכולה לתזמן את ההגעה לבית-המשפט ולבחור מועד שבו יושב שופט 'נוח'", הוא מסביר. קצין במשטרת ישראל מצוטט כמי שאומר: "אנחנו יודעים מי שואל שאלות ומי לא. יוצאי המערכת הם הנוחים ביותר".
רותה קופפר מדווחת ב"הארץ" כי תוכנית האקטואליה "השבוע" של רשת ABC תשתף פעולה עם אתר אינטרנט שיבדוק את נכונות הטענות של האורחים המופיעים בה. הסבר מקיף למיזם סיפק השבוע סטיבן קולבר.