נשיא המדינה שמעון פרס מתראיין לגלי צה"ל, אתמול (צילום: קובי גדעון)

מכל הלב

ערב החג השני של פסח הוא הזדמנות לעיתונאים שאינם עורכים עיתונים בדרך כלל לפרוש כנפיים ולקחת תחת חסותם מוספים שלמים. ב"הארץ", שמרבה להשתמש היום בכתבות מתורגמות מהעיתונות העולמית, מדובר במשימה קלה יחסית. אלו של "ידיעות אחרונות" מלאי תוכן הרבה יותר מאלו של המתחרים. ב"מעריב" המוסף סובל מתסמונת הדיאטה שאחרי ארוחות החג, לפני ארוחת החג.

אבל גם בחול המועד יש חיים, כלומר – חדשות מחוץ למוספים. את העבודה עושה היום השר (החדש) לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ', שהחליט להחזיר את ניצב אורי בר-לב מחופשתו חרף התנגדותו של המפכ"ל דודי כהן.

תקציר תקצירם של העניינים, למי שלא עקב: ניצב אורי בר-לב פוטר על-ידי המפכ"ל דודי כהן. בר-לב פנה לבג"ץ. השניים אחזו בגרסאות שונות באשר לאירועים שהובילו לפיצוץ. המפכ"ל טען כי הניצב סירב למינוי שהוצע לו, ואילו הניצב טען שהמפכ"ל מנסה לחסום את קידומו. השר הקודם, אבי דיכטר, תמך בעמדת המפכ"ל. השר הנוכחי מינה את בר-לב לשליח המשטרה לארצות-הברית, ו"בתמורה" דרש ממנו למשוך את העתירה שהגיש לבג"ץ ולהתנצל. כהן מצוטט היום כמי ש"יכבד את ההחלטה" ולא יתפטר בתגובה.

ב"מעריב", שכתבו הבכיר בן כספית עוקב אחר הסיפור בדבקות ותוך התנגדות בוטה לעמדתו של המפכ"ל, העניין הופך לכותרת ראשית: "השר התעקש, המפכ"ל התקפל". כותרת הטור של כספית היום היא "קץ לאיוולת". כותרת הכתבה בעמ' 4: "זובור למפכ"ל". גם ב"הארץ" נרעשים מהעניין. הכותרת שלהם על השער היא "סטירת לחי למפכ"ל כהן: ניצב בר-לב חוזר למשטרה". "ידיעות אחרונות" הוא היחיד ששומר על איפוק עם הכותרת העניינית "השר החדש ביטל את פיטורי ניצב בר-לב" וכותרת הגג "מהלומה למפכ"ל". בניגוד לדיווח ב"מעריב" וב"הארץ", לפי הדיווח של אמיר זוהר ב"ידיעות אחרונות" נראה שיש עדיין קצה חוט פתוח בפרשה. לפי זוהר, השר דרש מבר-לב להתנצל בפומבי בפני כהן, אולם הלה מסרב.

המטרה אילת?

ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" הכותרת הראשית מוקדשת לענייני טרור וביטחון. ב"הארץ" הכותרת לידיעה של יוסי מלמן, אבי יששכרוף ועמוס הראל היא "המוסד סיפק את המידע שהביא למעצר חברי החיזבאללה במצרים". המידע מובא בשמו של פיליפ ואסט, עורך כתב-העת בנושאי ביון "אינטליג'נס און ליין".

יאיר אטינגר מביא, כחלק מהדיווח על המתיחות בין חיזבאללה למצרים, ציטוט מדברים שאמר אתמול נשיא המדינה שמעון פרס בראיון לגלי-צה"ל, ושעיקרם הטחת דברים בנסראללה. הציטוט שהגיע לכותרת נשמע כמו משהו שבשבוע הבא תישמע בגינו התנצלות דיפלומטית בפני המצרים: "רבים בלעדינו, זה גם כן טוב". מה שאולי אסור לפוליטיקאי, מותר בוודאי לעיתונאים, ועמוס הראל ואבי יששכרוף כותבים ב"הארץ": "בעיניים ישראליות, ההתנגשות בין מצרים לאיראן וחיזבאללה, בפרופיל כה גבוה, היא בבחינת חדשות טובות". והם מוסיפים: "אבל גם כעת מוטב לזכור שמצרים אינה פועלת בשמו של אינטרס ישראלי. הכעס המצרי על נסראללה לא יתורגם בהכרח למהלך כולל נגד הברחות הנשק לרצועה, או להידוק היחסים עם ישראל".

עוד באותו עמוד ב"הארץ" מדווח אנשיל פפר כי ספינת הדיג שהתפוצצה אתמול מול חופי עזה כשהיא קרובה לספינות חיל הים היתה עמוסה במאות קילוגרמים של חומרי נפץ והיתה בדרכה לבצע פיגוע.
גם הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" עוסקת בחוליית החיזבאללה הנמלטת במצרים. כותרת הגג היא: "מקור במצרים: מצוד בסיני אחר חוליה שמתכננת פיגוע בישראל". הכותרת הבומבסטית היא: "המטרה: אילת". המידע הזה מנוגד לכתוב ב"מעריב" וב"הארץ", שם פיגוע בישראל מובא רק כאפשרות כתוצאה מהמרדף אחר החוליה, ולא כמטרתה הראשונית. האם "ידיעות אחרונות" סתם מנסה לתפוס כותרת? נקווה שכן.

הפער והמקפצה

שתיים מהכותרות היום על שער "דה-מרקר" הן "פחות כסף, יותר שוויון" ו"קופות הגמל חוזרות למניות". הכותרת הראשונה מפנה לכתבה מתורגמת מה"אקונומיסט", הטוענת כי "המשבר הכלכלי מקרב את העשירים לעניים": "אחרי שלושים שנה שבהן העשירים נהפכו עשירים יותר והעניים – עניים יותר, הגלגל משנה את כיוונו: המשבר הכלכלי העולמי צפוי לצמצם את הפערים הכלכליים בעולם". במסגרת באותו עמוד, המתייחסת למצב בארץ, מצוטט ד"ר מומי דהן, שאומר בין השאר: "כאשר אדם כמו לב לבייב מאבד מחצית מהונו, החיים שלו כמעט שלא משתנים, בעוד שכאשר אדם מהיישוב מאבד 20% ממקור ההכנסה שלו, יש לכך השפעה עצומה על החיים שלו".

הכותרת האחרת, שהיא גם הכותרת הראשית של העיתון, מבשרת כי "קופות הגמל חזרו לרכוש מניות – והקפיצו את הבורסה בתל-אביב". כותרת ידיעה של טל לוי בעמוד הלפני אחרון של העיתון קוראת: "אווירת החג התפוגגה: תל-אביב 25 איבד 0.3%". אותה קלישאה בדיוק משמשת את "גלובס" לכותרת באותו עניין.

חדגוניות בבית-המשפט

המרכז האקדמי למשפטים ברמת-גן כינס לצורך כתבה בבטאון האקדמיה "עלי משפט" פאנל של תשעה שופטים לשעבר בבית-המשפט העליון. תקציר הכתבה מתפרסם היום במוסף החג של "מעריב".

הכתבה בנויה משאלות ותשובות. השאלה הראשונה היא "האם שופטי בית-המשפט העליון מייצגים את כל שכבות העם", או שהם חבורה של אשכנזים דרי רחביה בוגרי העברית (כהגדרתו של השופט יצחק זמיר), שניצוקה בשיטת חבר מביא חבר? השופטים שדעתם מובאת סבורים שבית-המשפט אינו צריך להיות גוף ייצוגי, אלא מקצועי, וכי כך הוא מייצג באופן ההולם ביותר. היחיד שמביע דעה שונה הוא מי שלכאורה מייצג מיעוט בבית-המשפט, השופט הדתי צבי טל. טל קובע גם כי לשופטי בג"ץ "השקפות עולם כמעט חדגוניות", וטוען גם כי המגזר הדתי סובל מקיפוח במוסד זה. השופט יעקב טירקל מזכיר את האפליה כלפי הבדואים. טירקל גם מספק כמה משפטים צנועים באופן בוטה, כמו: "שפטתי תמיד בענווה [...] אני לא זוכר פסק דין ששגיתי בו".

משפט אחד של טל מחזיר בצורה נפלאה ז'רגון בורסאי אל הורתו בלשון חז"ל: "אם בית-המשפט מוצא שהוא פועל בבועה [...] הוא צריך לבדוק אם נהג כשורה או שמא עליו לבצע תיקון". משפט אחר של דורנר מחזיר בצורה בהירה את ההיגיון לחלוקה שבין מערכות ייצוגיות למערכות מקצועיות: "הדרך הנכונה להתגבר על השחיתות היא שהציבור יקיא מקרבו את הפוליטיקאים המושחתים בכך שלא יצביע עבורם". ועוד משפט לסיום מהשופט טל, בשם חברו נפתלי ליפשיץ, שעימו התייעץ אם לקבל על עצמו משרת שופט: "אם אתה מסוגל להחליט ולא ולהסתכל אחורה, תלך על זה, אם לא – החיים שלך לא יהיו חיים". ושאלה למשכתבים ב"מעריב": "אד פרסונם" אמנם יכול להיתרגם כ"עלבון אישי", אולם האם הכוונה לא היתה ל"אד הומינם"?

אגב, אף שכתבת השופטים מקבלת את המקום הראשון במוסף, הרי שאת השער כובש ראיון עם זמר מזרחי ואשתו הדוגמנית, העונים בחפץ לב לכל הסטריאוטיפים הידועים. לפחות בעיתונות אין אפליה לטובת האשכנזים מרחביה.

ענייני תקשורת

במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסמת היום כתבה של נדב איל על המשבר הכלכלי ביוון. איל פותח את הכתבה בביקור בקומונה אנרכיסטית באתונה: "'קיבלנו את המייל שלך ואנחנו יודעים שאתה עיתונאי', אומר יאניס, 'אבל לא הספקנו לדון בו. אתה מוזמן להישאר לקפה'. אנחנו לא מדברים עם תקשורת קונבנציונלית', הוא מבהיר, 'רק חתרנית. אתה עובד בכלי תקשורת חתרני?'. 'לא בדיוק', אני משיב בזהירות".

במוסף החג של "הארץ" מתפרסמת כתבה מתורגמת על פליקס קייגנט, "ממציא הטלנובלה". "עם עליית הערוץ ב-99'", נכתב על ערוץ ויווה במסגרת המוקדשת לישראל, "הוחלט כי הקהל הישראלי בשל לטלנובלה בעברית, ובוויווה שודרה הטלנובלה העברית הראשונה – 'לגעת באושר' ('רמת אביב ג'' ו'כסף קטלני' הן אופרות סבון)".

"זה הראיון הכי טוב בקריירה שלי", אומרת ברברה וולטרס בת השמונים ליניב חלילי, המראיין אותה לכתבה באחד ממוספי הפסח של "ידיעות אחרונות". בעניין אחר היא אומרת: "ריאיינתי פעמים רבות את ערפאת והייתי מלאת סלידה כלפי המנהג שלו לומר דבר אחד לעיתונאים אמריקאים ודבר אחר לחלוטין לאנשיו, העם הפלסטיני". וולטרס נזכרת גם בראיון שערכה עם סדאם חוסיין בזמן מלחמת עיראק-איראן: "הוא ישב מולי והפנה את כל הכעס והתסכול שלו נגד ישראל. מבחינתו, ישראל היתה אשמה בכל. כשאני מראיינת מנהיג מהמזרח התיכון, כמעט בכל הפעמים הוא תוקף את ישראל". לקראת סופו של הראיון כותב חלילי: "המעבר שלה, בשנים האחרונות, מתחקירים עיתונאיים לראיונות קלילים הוא אולי עוד סמל למגפה תקשורתית עולמית של טשטוש הגבולות בין חדשות לבידור".

באותו מוסף מראיין רז שכניק את מגישי תחזיות מזג האוויר בטלוויזיה. דני רופ מערוץ 10 מתלונן: "לעורכים תמיד תהיה עמדה בעד אייטם פוליטי או מדיני מול מזג אוויר". דני דויטש מערוץ 2 חושף את שיטת החיזוי: "אין פעם שאני לא יוצא החוצה ומסתכל על השמים כדי לדעת מה אני צריך לדווח בחדשות". ושרון וכסלר מהערוץ הראשון אומרת: "יש נטייה לזכור לנו תמיד את הדברים הפחות טובים, למרות שאם נשווה אותנו לתחזיות הכלכליות, אנחנו צודקים הרבה יותר פעמים". חג פסח שני שמח.