בזמן שארגוני הסיוע מפצירים בכלי התקשורת ובציבור להימנע מהפצת סרטונים ותמונות מצלקים ומעוררי טראומה נרחבת - בקבוצות הווטסאפ של הליכוד מופצים סרטוני סנאף של חמאס; בזמן שבדובר צה"ל מתרים באזרחים מפני מידע מפוקפק ברשתות החברתיות, שגריר ישראלי מפיץ סרטוני גופות בלתי מצונזרים - וזוכה להמלצה מהפרשן הבכיר של ערוץ הטלוויזיה הפופולרי בישראל. באותו הזמן, בפיקוד העורף מנסים להמחיש את הסכנה באי כניסה למרחב מוגן באמצעות דימויים מזירת נפילת רקטות.

"במלחמה באוקראינה התפרסמו עוד ועוד מחקרים על תקשורת וחשיפה לתקשורת ונמצא בהם קשר ישיר בין חשיפה לתמונות קשות וחדשות לא טובות לבין מגוון רחב של תחלואות פסיכיאטריות, דיכאון, חרדה, PTSD וירידה ברווחה נפשית", אומרת ד"ר תמר לביא, פסיכולוגית חינוכית וראש תחום מחקר בעמותת נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי.

"האירוע במציאות הסתיים, אבל בתקשורת הוא חוזר על עצמו שוב ושוב, והמערכות שמופעלות באירוע טראומטי ממשיכות לפעול", מסבירה ד"ר לביא, "כך אנחנו נשארים עם כל הסימנים של סכנה, הגוף נשאר במתח וגם המיינד. הקפיץ נשאר דרוך ולא מאפשר לחזור לשגרה". ההפצה הנרחבת וחסרת הפילטרים של סרטונים ותמונות קשים חושפת את כלל הציבור לאירועים שלא חווה בעצמו: "אם במסיבה היו כמה מאות או אלפי אנשים שנחשפו לטראומה, עכשיו כל המדינה חשופה למה שקרה שם. כלומר, זירת המלחמה משפיעה באופן הרבה הרבה יותר רחב. ופה אנחנו נכנסים לתופעה שנקראת טראומה משנית".

"ככל שיותר חושים מופעלים, הם מכוילים להימשך למה שמסמן סכנה. אם אני רואה תמונה מפחידה אני נמשכת אליה וזה מייצר אפקט ממכר, אובססיה לחזור לזה שוב ושוב"

ההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטלית המואצת מרחיבה עוד ועוד את מעגלי ההשפעה הללו. "באינתיפאדת הסכינים הבנו לראשונה את התופעה הזאת שבני נוער, בטווח הכי רחב, אפילו בכיתה ד'-ה', נחשפו לתמונות זוועתיות", מספרת ד"ר לביא, "זו הייתה הפעם הראשונה שחומרים כל כך קשים הועברו, והכל בתוך הטלפון שזה אומר שאין לנו שליטה על זה".

ההשפעה הטראומטית בפוטנציה חריפה בהרבה כשמדובר במדיה חזותית. "יש הבדל בין קריאה או האזנה לידיעה ברדיו לבין צפיה בתמונה או סרטון", אומרת ד"ר לביא, "ככל שיותר חושים מופעלים, הם מכוילים להימשך למה שמסמן סכנה. אם אני רואה תמונה מפחידה אני נמשכת אליה וזה מייצר אפקט ממכר, אובססיה לחזור לזה שוב ושוב. יש לנו גם סקרנות, מציצנות, זה אלמנט נוסף שמקשה עלינו להתנהג בצורה אחראית יותר. העמימות ואי הוודאות גם הם מושכים אותנו, ואנחנו מתחילים לחרוש את הסרטים ולחפש אהובים".

סיבה נוספת לכך שאנחנו לא מסוגלים להתיק את עינינו מהמראות הקשים שמגיעים אלינו מכל עבר, אומרת ד"ר לביא, היא תחושת אשמה. "אני חייב להכאיב לעצמי ולא לאפשר רגיעה כי לחברים קראו למילואים, כי חברים או בני משפחה תחת מצור בבארי, כי נחלצתי מהמסיבה ואחרים לא. אז אני צריך לחיות את זה שוב ושוב, מנגנון של ענישה עצמית שמגיע מתוך תחושות אשמה. אנחנו מרגישים שלא להסתכל יהיה סוג של בגידה במי שלא יכול לחמוק מהחוויה עצמה".

וישנה גם סיבה אחרת לכך שאנחנו נחשפים לתמונות וסרטוני זוועה: הם מופצים כתעמולה ממשלתית. ברשת קבוצות ווטסאפ "המחנה הלאומי", שהוקמה על ידי מפלגת הליכוד, ושראש הממשלה בנימין נתניהו הזמין את הציבור להצטרף אליה בהמוניו, הופץ ביממות האחרונות סרטון קשה לצפייה המורכב מחומרי תעמולה של חמאס ובו מראות אלימות קשים. "שתפו ברשתות החברתיות ועם החברים בעולם", נכתב בהודעה, "כולם חייבים לדעת את האמת". ג'ורג' דיק, שגריר ישראל באזרבייג'אן, פירסם גם הוא סרטון סנאף קשה, ואף זכה להמלצה מהחשבון הפופולרי של של פרשן חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות" עמית סגל. סגל גם פירסם בחשבון הטלגרם שלו סרטון של מתאם הפעולות בשטחים שמראה קטעים מסרטוני תעמולה של חמאס.

מתוך עמוד הטלגרם של עמית סגל (צילום מסך)

כל זה קורה בשעה שארגוני הסיוע הנפשי מפצירים בציבור שוב ושוב להימנע ככל הניתן מצריכה, ובוודאי מפרסום והפצה, של תמונות וסרטונים שעלולים לגרום למצוקה קשה עוד יותר על זו שכולנו חשים גם כך. מול ההשפעה הפסיכולוגית ההרסנית שיש לחשיפה לחומרים הקשים על נפשנו, ישנו הצורך החיוני במידע אמיתי ושלם על המציאות. האם המסקנה היא לא לקבל כל מידע על אירוע קשה שמתרחש במציאות שלנו? לדברי ד"ר לביא, ממש לא. "תקשורת זה דבר חשוב", היא אומרת, "עיתונות שקופה, זה שיש מישהו שרואה ועוקב, זה טוב. אני רוצה לדעת מה הממשלה שלי עושה, אני רוצה שלא יהיו מקומות שאסור לי לצלם ולבקר ולפקח עליהם. זה שקרתה זוועה זה לא אומר שאני רוצה שיחסכו ממני מידע עליה. טוב שיש תקשורת ושהממשלה לא עושה שום דבר במחשכים".

"תקשורת נכונה היא זו שמשרתת את האינטרס של האנשים ולא של מוסר המסר, בין אם זה אינטרסים מסחריים של כלי תקשורת או אינטרסים של תעמולה של האויב או של השלטון"

אבל השאלה היא באיזה אופן מופץ המידע ומה האינטרס שעומד מאחורי הפצתו. "יש פה כמה אינטרסים", אומרת ד"ר לביא, "עבור ערוצי החדשות האינטרס הראשון הוא שהם רוצים רייטינג, וידיעה יבשה לא מביאה רייטינג. עיתונות אחראית אין לה רייטינג. עבור גופים אחרים האינטרס הוא לוחמה פסיכולוגית. יש פה עכשיו מלחמה, וצריך לדבר על זה - החמאס משחרר סרטונים של שבויים כדי לייצר דה מורליזציה. והאינטרס שלו הוא לפרסם עוד ועוד". בתוך בליל האינטרסים הזה נעלם אינטרס אחד - זה של טובת הציבור. "תקשורת נכונה היא זו שמשרתת את האינטרס של האנשים ולא של מוסר המסר, בין אם זה אינטרסים מסחריים של כלי תקשורת או אינטרסים של תעמולה של האויב או של השלטון". אבל, היא מוסיפה, "זו כמובן אוטופיה".

אז מה אפשר לעשות? ההצעה של לביא לאזרח היא כך: "תתעדכנו פעם ביום, בעיתונות כתובה, ברדיו, תחשבו מי נמצא בבית. הדריכות שלכם כשאתם צופים בטלוויזיה עוברת לילדים גם בגיל חצי שנה. מחקר שבדק השפעות תקשורת מצא שצריכת תקשורת קשורה ליותר פתולוגיות, אבל כשהורים מתווכים אותה זה מפחית את החרדות ואת הטראומה. כלומר כהורים יש לנו המון אחריות".

וכפי שיש אחריות הורית ואישית, יש אחריות גם, ובעיקר, למנהלי כלי התקשורת ומעל הכל - לממשלה. "תחשבו על מה אתם מוציאים החוצה, גם מנהלי ערוצים וגם מנהיגים", היא מפצירה. "למדיה יש מנגנונים ממכרים, היא אינטנסיבית ולא מאפשרת רגיעה, החשיפה היא נרחבת מאוד באמצעות הרבה חושים. היא מייצרת דה מורליזציה, היא מגמתית, וכל זה בשעה שבה יותר מכל אנחנו צריכים לשמור על חוסן נפשי".

אם אתם חשים חרדה ולחץ על רקע האירועים הביטחוניים, אל תישארו עם זה לבד. חייגו לנט"ל: 1-800-363-363