"כלי התקשורת הוגדרו על ידי רבים כ'רשות רביעית', שנועדה לסייע בשמירה על הדמוקרטיה. על מנת לקיים תכלית חשובה זו, אין די בקידום 'מגוון', 'ריבוי דעות' ו'תחרות', אלא יש לקדם תוכן מהימן, הוגן ואיכותי שייסע בקידום זכות הציבור לדעת, השיח הציבורי וחירויות הפרט וזכויות המיעוט, כמו חופש הביטוי, חופש המידע, פלורליזם וסובלנות".
פסקה זו, מתוך נייר העמדה של לובי 99 לגבי חוק התקשורת של שר התקשורת שלמה קרעי, לוכדת את לב התעתוע שבהצעת החוק בפרט וגישתו של קרעי לשוק התקשורת בכלל. את חוק התקשורת, המתכוון לאסדר מחדש את תחום התקשורת המשודרת בישראל, מקדם קרעי תחת הסיסמה של "תחרות וגיוון", אולם מאחוריה מסתתרים הרצון לשליטה פוליטית בתקשורת מחד, ורידוד ופגיעה בתכנים המשודרים ובעיתונות מאידך.
לובי 99 הוא הלובי הציבורי הראשון בישראל, ומטרתו "לייצג ולקדם את האינטרס הכלכלי של הציבור כנגד האינטרסים הצרים של התאגידים ובעלי ההון" ולהוות "כוח נגד ללוביסטים המסחריים במסדרונות השלטון, מול מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות בכנסת ובממשלה". נייר העמדה, החתום ע"י מנהלת תחום ממשלה בלובי, עו"ד זהר אלטמן-רפאל, וע"י המנכ"לית לינור דויטש, הוא בין המעמיקים מהתגובות הרבות שהוגשו לחוק, וכמוהם, קובע כי הוא פגום מיסודו.
"'פתיחת השוק' באופן שמעניק הלכה למעשה לבעלי ההון השולטים היום בענף, לקבל פלטפורמות נוספות להעברת תכניהם, לא תועיל במאומה להגברת ה'מגוון' וה'תחרות'"
חוק קרעי מבוסס על הצעת חוק שנויה במחלוקת שהגיש בתקופת הממשלה הקודמת שר התקשורת יועז הנדל, אולם הוא גרוע ממנה פי כמה, קובעים בלובי 99. הצעת החוק של קרעי "הופכת על פיה את העקרונות והמודלים שעמדו בבסיס טיוטת התזכיר, הנוגעים לאופי המועצה ולעצמאותה; לתכליות האסדרה; למודל ההפעלה בשוק החדשות; ועוד – באופן שמייצר הצעת חוק מסוכנת, שעלולה להגביר את השליטה של גורמים פוליטיים ושל גורמים מסחריים על שוק החדשות ודרכו על שוק הדעות".
"'פתיחת השוק' באופן שמעניק הלכה למעשה לבעלי ההון השולטים היום בענף, לקבל פלטפורמות נוספות להעברת תכניהם, לא תועיל במאומה להגברת ה'מגוון' וה'תחרות'", קובעים אלטמן-רפאל ודויטש, "הצעת החוק צריכה להגדיר כמטרה, בנוסף ל"תחרות" ול"מגוון" בתכני הצפי-והשמע, גם הוגנות, מהימנות, עצמאות ואיכות של תכני החדשות. מטרה זו צריכה לעמוד בבסיס האסדרה הנוגעת לתחום החדשות".
שליטה פוליטית וסמכויות דרקוניות
הפגם המהותי ביותר בחוק קרעי הוא הרכבה ודרכי מינויה של רשות התקשורת החדשה, שאמורה להחליף את הרגולטורים הקיימים (הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין). "דרכי המינוי של המועצה כפי שמוצעות בנוסח הצעת החוק – פוגעות באופן ישיר בעצמאות הנדרשת ממועצה שכזו, עצמאות שהינה הבסיס למתן סמכויות רגולטוריות בתחום העדין והרגיש כל כך – מדיה", כותבים בלובי 99.
"הצעת החוק בהיבטים מסוימים מצמצמת רגולציה ומפחיתה בסמכויות של המועצה על פני הרשויות הרגולטוריות הקיימות היום, ואולם – למועצה עדיין נתון שיקול דעת רחב ביותר להפעיל סמכויות משמעותיות ביותר, חלקן 'דרקוניות'", כולל הסמכות לסגור בפועל כלי תקשורת או ערוץ חדשות. "סמכויות אלו, אף שייתכן שהן כשלעצמן נדרשות, לא יכולות להינתן למועצה הנתונה בשליטה פוליטית מלאה, אלא אך ורק למועצה עצמאית שאיננה תלויה בממשלה ובבעלי הון".
לינור דויטש (מימין), מנכלית לובי 99; וזהר אלטמן-רפאל, ראש תחום ממשלה בלובי (צילומים:לובי 99 ויונתן בלום)
לא רק שרשות התקשורת החדשה אינה רשות סטטוטורית אלא שהיא גוף בתוך משרד התקשורת, נטול עצמאות תקציבית או בעלי ניסיון תקשורתי או חדשותי, שמועצתו ממונה "באופן פוליטי מובהק", כשהמינויים נשלטים באופן ישיר או עקיף על-ידי שר התקשורת.
הרשות החדשה "תהיה נתונה לשליטה פוליטית מלאה, ולא תוכל להתנהל באופן עצמאי", מסכמים בלובי 99, "נקודת מוצא זו משליכה הלאה על בחינת כלל הסמכויות הנתונות למועצה – סמכויות שהינן נרחבות ביותר ונתונות להפעלת שיקול דעת, שבמדינה דמוקרטית, אינן יכולות להיות מצויות בידי מועצה בשליטה פוליטית".
איסורים בררניים
נושא רוחבי שני אליו מתייחסים בלובי 99 הוא הסרת מגבלות שונות המוטלות כעת על מי שמעוניין להקים ערוץ תקשורת, ובראשן הקלה בבעלויות הצולבות, וביטול החיוב להקים חברת חדשות נפרדת על מי שרוצה להקים ערוץ חדשות.
"איסורי הבעלויות הצולבות והריכוזיות אינם מספקים, סלקטיביים, ומשמרים שוק ריכוזי", קובעים בלובי 99, "בפרט, איסורי הבעלויות הצולבות נתונים להפעלת שיקול דעת על בסיס שיקולים אמורפיים, באופן שעלול לשרת אינטרסים פוליטיים. ההצעה מחריגה שחקנים מסוימים מכללי הבעלויות הצולבות, ומתחולת חוק הריכוזיות, באופן שעלול להגביר את מוטת השליטה וכוח המיקוח של בעלי אינטרסים כלכליים".
באופן פרטני, מצביעים בלובי 99 על כך שתנאי הסף הגבוהים לחובת הרישום (300 מיליון שקל הכנסות שנתיות מאספקת תכנים), יביאו לכך שחלק מקבוצות המדיה הגדולות בישראל לא יהיו נתונות כלל לפיקוח על בעלויות צולבות, ומונופולים מסחריים יוכלו לפתוח ללא הגבלה ערוצי חדשות.
ראש האופוזיציה בנימין נתניהו מתראיין במשדר ההשקה של ערוץ 14, אצל המראיינים ינון מגל ואראל סג"ל (צילום מסך)
"החשש שהרישיון לאספקת חדשות ינוצל כמנוף לחץ בהתאם לאינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה, מתעצם ככל שמדובר בגוף מונופוליסטי בעל מעמד במשק הישראלי", כותבים בלובי 99, "נזכיר בעניין זה, את ההתגייסות של חדשות 12 למאבק של בעלת השליטה בקשת, החברה המרכזית למשקאות קלים, נגד מס הסוכר שהוטל על המשקאות הקלים".
המדרגות הקבועות בחוק גם בנויות כך שייטיבו עם ערוץ 14, מציינים בנייר העמדה, שכן הוא רחוק מלעמוד ברף ההכנסות הקבוע בחוק. מנגד, בעלים של עיתוני דפוס, כמו קבוצת שוקן או קבוצת "ידיעות אחרונות", מוחרגים לרעה.
בלובי 99 מצביעים גם על סעיף לפיו איסורי הבעלויות הצולבות יבוטלו מאליהן תוך עשור: "לא ייתכן שההסדרים המוצעים בהצעה יבוטלו אוטומטית וישאירו את השוק במצב של דה-רגולציה שבה הגורמים בעלי הכוח, יוכלו לנצל את הוואקום ולצבור כוח נוסף".
השחתה של תכני החדשות
על ביטול חברות החדשות, שנועדו ליצור חיץ בין המערכת העיתונאית לבין בעלי השליטה בכלי התקשורת, על מנת לשמור על העצמאות העיתונאית, כותבים בלובי 99: "ביטול ההפרדה התאגידית בין הערוצים לבין חברות החדשות, יוביל להשחתה של תכני החדשות. ההצעה תוביל להגברת ההשפעה של בעלי השליטה, על התכנים החדשותיים, באופן שישרת את האינטרסים שלהם".
ההחלטה על ביטול חברות החדשות, מציינים בלובי 99, נעשתה ללא שום נימוק, עבודת מטה או התייחסות בדו"ח ה-RIA או בדברי ההסבר להצעת החוק. בנוסף, היא מובילה לביטול האיסור על שילוב תוכן שיווקי (פרסום סמוי) בשידורי חדשות.
מגיש החדשות דני קושמרו מקריין סרטון שהפיקה חברת החדשות של ערוץ 2 לכבוד יום הולדתו של דובר חברת "קוקה קולה" (צילום מסך)
גם כאן, מביאים בלובי 99 כדוגמה את ערוץ 12, הערוץ החזק והפופולרי בישראל. לדבריהם, גם ההפרדה הקיימת כיום, "איננה מספקת, ולא מייצרת את 'החומה הסינית' המתבקשת בין האינטרסים המסחריים של בעלי השליטה ושל המפרסמים הגדולים, לבין תכני שידורי החדשות. דבר זה עולה משורת דוגמאות ארוכה – החל מאופן הסיקור של נושא הגז ושל מס הסוכר בחדשות 12, בערוץ קשת בו יצחק תשובה החזיק 22% ומשפחת ורטהיים, שהינה בעלת השליטה בחברה המרכזית למשקאות קלים ('קוקה קולה ישראל') היא בעלת השליטה, ועוד דוגמאות רבות".
הדרך הנכונה להתמודד עם הכשלים בשיטה הקיימת, כותבים בלובי 99, אינה לבטל כליל את הרגולציה "בטענה כי יש לתת לציבור 'להצביע עם השלט' ו'השוק יעשה את שלו'", משום שהציבור אינו מסוגל לזהות סיקור מוטה בהתאם לאינטרסים המסחריים של בעלי השליטה או המפרסמים, "יכולת מורכבת ודורשת מומחיות, הבנת עומק ושליטה גבוהה במידע אודות מפת האינטרסים של בעלי השליטה".
בלובי 99 מוסיפים ומזכירים כי אף שההסדר הקיים לא הצליח פעמים רבות למנוע זליגת אינטרסים מסחריים לתכני החדשות, הרי ש"אין לדעת כמה מקרים הוא כן הצליח לבלום, כמה 'כתבות מטעם' שכל תכליתן ניצול הבמה התקשורתית לצרכים צרים של בעלי השליטה או המפרסמים, לא פורסמו בעקבות ההפרדה".
במקום לבטל את חברות החדשות, בלובי 99 מציעים לשנות את הרכב הדירקטוריון שלהן כך שיכלול רוב מובהק של נציגי ציבור. "מודל שכזה יקשה על בעלי השליטה להשפיע על קבלת ההחלטות, והניתוק בינם לבין חברת החדשות, יהיה גדול יותר ומשמעותי יותר"
במקום לבטל את חברות החדשות, בלובי 99 מציעים לשנות את הרכב הדירקטוריון שלהן כך שיכלול רוב מובהק של נציגי ציבור. "מודל שכזה יקשה על בעלי השליטה להשפיע על קבלת ההחלטות, והניתוק בינם לבין חברת החדשות, יהיה גדול יותר ומשמעותי יותר. נוסף על כך, ניתן לנקוט עוד צעדים שיגבירו את ההפרדה בין תכני החדשות לבין בעלי השליטה בערוצים, כמו איסור על מינויים צולבים בתאגידים בעלי זיקה אל ספק התכנים או הערוץ המסחרי, ובחברת החדשות, ועוד".
בלובי מציעים גם הצעה רדיקלית, לפיה, ככל שרשות התקשורת החדשה תהפוך עצמאית ותשוחרר משליטה פוליטית, תוענק לה סמכות לא רק להטלת עיצומים על הפרות של גופי התקשורת, אלא גם לפתוח בהליך פלילי.
פגיעה בשידור הציבורי
בלובי 99 מתייחסים גם לחובה המוטלת בחוק קרעי על תאגיד השידור, גוף השידור הציבורי של ישראל, למסור בחינם את תכניו לכל חברה מסחרית שתדרוש זאת. זהו מצב בלתי נסבל, כותבים בנייר העמדה, "שבו הקופה הציבורית תרפד את כיסיהם של ספקי התכנים, בחינם – כך שתכנים עליהם שילם הציבור באמצעות תקציב המדינה, ושאותם הוא רשאי לצרוך בחינם באמצעות הפלטפורמות השונות של תאגיד השידור הציבורי, יועברו חינם אין כסף אל ספקי התכנים, אותם יוכלו לשדר לציבור, ולגבות עבורם תשלום! אין כל סיבה שהציבור ישלם פעמיים עבור תכנים אלו".
נייר העמדה יוצא גם נגד סעיף החוק המלאים את מדידת הרייטינג ומעביר אותה לסמכות רשות התקשורת. "אין לאפשר לממשלה – שהיא באופן מתבקש, מושא סיקור מרכזי בתחום התוכן החדשותי עיתונאי, לשלוט במדידת נתוני הצפייה ועיבודם, אלא יש להשאיר פרקטיקה זו בידי גורמים חיצוניים לממשלה. יש למצוא דרך אחרת כדי להתמודד עם הכשלים שקיימים בשיטה הקיימת", קובעים בלובי 99.