"רק למדינות תת-מפותחות אכפת מהסקירות והדירוגים של סוכנויות האשראי האמריקאיות". קביעה מגוחכת זו נבחרה אתמול על-ידי העורך ב"ידיעות אחרונות" לכותרת המשנה לטור של הפרשן הכלכלי של העיתון, סבר פלוצקר. בתוך הטור, סיפק פלוצקר גם דוגמאות למדינות כאלה, שרק להן אכפת מסוכנויות כמו מודי'ס: לבנון וסרי-לנקה.
יתכן שדירוגי האשראי של סוכנויות הדירוג הפרטיות הם פשטניים, מוטים ואפילו מושחתים, אולם לכתוב שהם לא מעניינים אף אחד במדינות המפותחות זו שטות מוחלטת, הנסתרת מיניה וביה מהטור עצמו. אלמלי ממשלת ישראל והתקשורת הישראלית לא היו דרוכים לקראת החלטות אותן סוכנויות, לא היתה מתעוררת הסערה בעקבות הדו"ח הביקורתי של מודי'ס, שבשוליה מתפרסם הטור של פלוצקר.
במציאות שמחוץ לזו שבכותלי מוחו של פלוצקר, דירוגי האשראי מעוררים עניין רב. ההודעה של מודי'ס כי תוריד בדרגה את תחזית דירוג החוב של ישראל הניבה מאות התייחסויות בתקשורת ותגובות נרחבות ומפורטות בזירה הפוליטית. הן ראש הממשלה והן הנשיא התחננו בפני הסוכנות שלא תשנה את הדירוג. כנראה מחוסר אכפתיות.
"ידיעות אחרונות", 16.4.2023
פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר (והיחיד) של "ידיעות אחרונות", היה פעם עיתונאי משפיע, אולם כוחו קמל יחד עם זה של העיתון בו הוא עובד. כמו כל ענף עיתונות הדפוס, גם "ידיעות אחרונות" הוא כלי תקשורת המחשב את קיצו. האם פסיקתו השגויה של פלוצקר לגבי אובדן הרלוונטיות של סוכנויות דירוג האשראי היא חלחול תודעתי של אובדן הרלוונטיות שלו עצמו? אני מהמר שלא. מאחורי הכתיבה של פלוצקר ישנו כמעט תמיד אינטרס, צריך רק לחפש אותו.
הדרך לפתרון נעוצה בסילוף נוסף בטור, המשך לאותה קביעה בדבר חוסר הרלוונטיות של סוכנויות דירוג האשראי. לפי פלוצקר "לישראל כמדינה אין כלל חובות לזרים" ולכן דירוג האשראי שלה היה צריך להיות גבוה יותר, ולא נמוך יותר, וזאת משום שקביעת דירוג האשראי נקבעת על פי היכולת לפרוע חוב - אולם כזה, כאמור, אין.
מדובר בהטעיה שקרית ממש, שכן לישראל חוב עצום, של למעלה מטריליון שקל, עליו היא משלמת ריביות של מיליארדים. העובדה שרובם המוחלט של הנושים אינן מדינות זרות, חסרת משמעות. הורדה של דירוג האשראי משפיעה על השווקים בכך שהיא יכולה להביא את השוק לדרוש ריבית גבוהה יותר ממי שהדירוג שלו ירד, באופן שמשקף את החשש כי לא יעמוד בפירעון החוב. וזה לא משנה אם הנושה הוא ישות מדינית, נושה זר או מקומי.
אל תאמינו לי, תקשיבו לכלכלנית ד”ר דל קאסטילו, לשעבר מסוכנות הדירוג סטנדרדט אנד פור'ס, שהקימה חברה המייעצת למדינות כיצד לשפר את דירוג האשראי שלהן: "ישראל מסוגלת לפרוע במועד ובמלואו את החוב שלה לחוץ לארץ, שהוא ממילא מזערי. אבל יש לה קושי להתמודד עם החוב הפנימי. רק הריבית שהממשלה בישראל תהיה חייבת לשלם בשנה הבאה לאזרחים המחזיקים באגרות החוב שלה מגיעה לכ-7% מהתוצר". דל קאסטילו אמרה את הדברים לפני 21 שנה, לסבר פלוצקר.
הפוך, פלוצקר, הפוך
ההיפוך המניפולטיבי הזה של המציאות אופייני לכתיבתו של פלוצקר. האופן שבו משפיע דירוג אשראי על הכלכלה אכן קשור לחוב. שינויים בדירוג האשראי אכן משקפים את התחזית ליכולת לפרוע חוב ומעצם פרסומם משפיעים על אותה יכולת. פלוצקר בוחר להתמקד באופן בו נקבע, לכאורה, דירוג האשראי, ולא באופן בו הוא פועל. כך הוא מבליט פרט לוואי (חלקן הזניח של ממשלות זרות בחוב הלאומי של ישראל) שמאפשר לו לקבוע כי להודעות סוכנויות הדירוג אין השפעה על ישראל.
אבל מדוע נכנס פלוצקר לכל הטרחה הזו? מדוע הוא הולך נגד הרוח של העיתונות הכלכלית והזירה הפוליטית? הרי אפילו נתניהו, סמוטריץ' ותומכיהם לא טענו שדירוגי האשראי חסרי משמעות, אלא ניסו לטעון שמדובר בתחזית שגויה. אצל פלוצקר צריך תמיד לחפש את האינטרס של בעלי ההון והתאגידים הגדולים, שהא משפרר דרך קבע.
בניגוד גמור לקביעתו של פלוצקר, הורדת דירוג האשראי פוגעת גם פוגעת בחוב, ולא רק בחוב הלאומי אלא גם בזה הפרטי. מאחר שתמחור חובות נקבע באופן יחסי, החוב הלאומי, הבטוח יותר, הוא זה שמשפיע על תמחור החוב הפרטי. לכן הורדת הדירוג עלולה לייקר את החיים עבור נוני מוזס, הבוס של פלוצקר, ועבור חבריו המיליארדרים. היא מייקרת קווי אשראי בבנקים וגיוסי חוב בבורסה. לכן לפרשן הכלכלי שלהם חשוב לצנן את הרוחות ולקבוע כי לתחזיות של סוכנויות הדירוג אין משמעות.
אירוע לא-כלכלי
ב-2014 כתב כאן אורן פרסיקו על טור של פלוצקר שניפק זהה לזו מהטור אתמול: "כל הסוכנויות לדירוג אשראי בינלאומי סובלות מאז המשבר הפיננסי ממוניטין אפסי, והיחס להודעותיהן בעולם נע בין זלזול לאדישות", קבע פלוצקר, "אין לדירוגי האשראי שלהן השפעה על השווקים, קל וחומר לא ל'תחזיות לדירוג אשראי עתידי'".
הרקע: הורדת תחזית דירוג האשראי על-ידי סוכנות פיץ', שפגעה במוניטין של מי שכיהן אז כשר האוצר: יאיר לפיד, שבאותה עת עוד היה מהסוסים הבכירים באורווה הפוליטית של "ידיעות אחרונות". פלוצקר אפילו הוסיף וכתב שסוכנות פיץ' עצמה, ספציפית, היא עוד פחות חשובה מהסוכנויות הלא חשובות אחרות. "זהו אירוע לא-כלכלי, שלא ראוי ליותר מאזכור בעיתונות ולבטח לא למסר ממשלתי דחוף בין שישי לשבת", סיכם.
אלא ששנה לפני כן, אותה סוכנות דירוג איזוטרית (לפי פלוצקר) פירסמה תחזית חסרת חשיבות (לפי פלוצקר), שהיתה דווקא חיובית והחמיאה לשר האוצר המקורב לפיד. היו מי שהתרגשו וחשבו שראוי להעניק לאירוע הלא-כלכלי הזה תשומת לב מיוחדת: מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" והפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר. ההודעה של פיץ' קיבלה את הכותרת הראשית של המוסף, ופלוצקר הקדיש לה את הטור שלו.
ובקיצור, פלוצקר מגלה עקביות בעמדתו ביחס לחשיבותן של סוכנויות דירוג האשראי. עקביות נוסח פלוצקר הכוונה: כשהן משרתות אינטרס של משופרריו, הוא בעד. כשלא, הוא נגד.