ההצטרפות יוצאת הדופן של מרבית גופי השידור והעיתונות בישראל למחאה נגד תוכנית שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי, לסגור באופן מלא או חלקי את תאגיד השידור הציבורי, עוררה תקווה שאולי התקשורת הישראלית תכה על חטא ותפיק לקחים מתרומתה לנסיקת הפופוליזם וצניחת הדמוקרטיה בישראל. אופן הסיקור של מרבית גופי התקשורת את "פרשת הפיתות" של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מעיד שכנראה מדובר בתקוות שווא.

בדומה לחברת מטא (פייסבוק), שהאלגוריתם שלה מעודד חשיפה לשנאה, שקרים ואלימות, כך התחקירים של "העין השביעית" מצאו שהעיתונות ואולפני החדשות בישראל עשו בסבבי הבחירות האחרונים שימוש ב"אלגוריתם בן גביר", כאשר אזכרו והזמינו אותו להתראיין יותר מאשר שרי ממשלה בכירים. שני הצדדים הרוויחו – בן-גביר סייע להגדלת מספר הצופים והקוראים, והתקשורת סייעה לו להיכנס למיינסטרים ולהרחיב את מעגל מצביעיו.

בראשון לפברואר הודיע השר בן-גביר בטוויטר שהוא הורה "לסגור את מאפיות הפיתות" של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא. כלומר, מעתה ייאסר עליהם להכין פיתות בעצמם. השר בן גביר הסביר, "אני מחויב למנוע הטבות ותפנוקים למחבלים הכלואים בישראל ולמנוע מהם הטבות שניתן למנוע על פי חוק". מרבית התקשורת התייחסה לעניין כעוד פרובוקציה של ליצן או מופרע הכיתה. חלק התייחסו לחוסר ההיגיון הכלכלי בכך שהמדינה תיאלץ לשלם מיליוני שקלים עבור ספק פיתות חיצוני. במציאות, "פרשת הפיתות" הרבה יותר מורכבת ומדאיגה מכפי שסוקרה על ידי מרבית התקשורת.

לא סתם השר בן-גביר הסביר שהוא החליט למנוע "הטבות" שהוא מוסמך למנוע. התקשורת לא שמה לב, אך הוא למעשה מיחזר סנקציה שנקטו בה כבר קודמיו בתפקיד. לאחר פרשת הימלטות האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע, בראיון לתוכנית הרדיו "דקלוינסון" ברשת ב' (9.9.2021) עם העיתונאים חיים לוינסון ועקיבא נוביק, גונדר משנה מנחם ביבס, מפקד כלא אשל, סיפר כי עם כניסתה לתפקיד של נציבת השב"ס רב-גונדר קטי פרי היא "יצרה מהפך בהתנהלות מול האסירים הביטחוניים" בתיאום עם הדרג המדיני, כאשר החליטה להורות על רפורמה בגיוון המוצרים בקנטינה של האסירים הביטחוניים ועל הסרת מוצרים.

בן גביר, שגם כשר בממשלה ממשיך בקמפיין הבחירות לפיו הוא השריף שיעשה סדר, גילה תוך חודש וחצי בתפקיד את מגבלות כוחו. מה שנותר לו כדי להציג שרירים בטוויטר, זה להתעסק בפיתות או במגוון סוגי הוופלים בקנטינה

גונדר משנה ביבס אמר ש"היו לא מעט מוצרים על המדף, צמצמנו מהמוצרים שהם יכולים לרכוש". בתגובה לשאלת לוינסון אם מדובר בסנקציה כחלק ממשא ומתן, גונדר משנה ביבס הכחיש וטען שמדובר בהחלטה ארגונית. נוביק שאל בתמיהה "הורדתם שוקולדים ספציפיים?". מתברר שנוביק צדק. במענה לבקשת חופש מידע, השב"ס העביר קובץ אקסל של "רפורמת הקנטינה", לפיו מספר המוצרים הכולל צומצם מ-1800 ל-900. בין היתר, קוצצו 54 סוגי שוקולד מתוך 113, קוצצו 11 סוגים של חטיפי פסק זמן מתוך 20, קוצצו 29 סוגים של חטיפי קליק מתוך 42, וקוצצו 18 סוגים של וופלים מתוך 34.

צחוק הגורל. בן גביר, שגם כשר בממשלה ממשיך בקמפיין הבחירות לפיו הוא השריף שיעשה סדר, גילה תוך חודש וחצי בתפקיד את מגבלות כוחו וכי סוגיית האסירים הביטחוניים היא סוגיה עם משמעויות ביטחוניות ומדיניות מרחיקות לכת, שמי שמכריע לגביה הם ראש הממשלה עצמו, השב"כ והקבינט המדיני-ביטחוני. מה שנותר לו כדי להציג שרירים בטוויטר, זה להתעסק בפיתות או במגוון סוגי הוופלים.

כך קרה, שכפי שמעת לעת נחשף שלחברי קונגרס אמריקאיים שאובססיביים להגנה על ערכי ה"משפחה המסורתית" ורודפים את הקהילה הגאה, יש ילד מחוץ לנישואין או רומן עם גבר, גם "מר ביטחון" בן גביר, שרוצה להכניס לכלא פעילי זכויות אדם המסייעים לפלסטינים וקורא לגרש לסוריה את נציגי הציבור הערבי בכנסת, יידרש בתפקידו כשר הממונה על השב"ס וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני, לנהל "רומן" עם ההנהגה של הג'יהאד האיסלאמי בבתי הכלא.

אם טרם גילה זאת, השר בן גביר עתיד לגלות שלוינסון צדק. במסגרת תפקידו הוא יהיה במשא ומתן מתמיד, ישיר או עקיף, עם ההנהגות של האסירים הביטחוניים, לא רק כדי לשמור על שקט יחסי בתוך בתי הכלא אלא גם כדי לנסות לשלוט על גובה הלהבות בשטחים הכבושים ובישראל. הדיאלוג של ממשלות ישראל עם הנהגות האסירים הביטחוניים הם חלק בלתי נפרד מהכליאה המסיבית של פלסטינים, כאסירים או כעצירים מינהליים, תוך הפרה של שלל אמנות בינלאומיות (למשל, חלק נכבד מהם עבר עינויים ברמות משתנות), שהיא בתורה חלק בלתי נפרד מהשיטה של ממשלות ישראל לניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני והפיכתו לאינסופי.

בעוד שבבריטניה ובאל-סלבדור התקשורת חקרה וחשפה בזמן אמת את המגעים של הממשלות עם הנהגות האסירים, בישראל נראה שמרבית העיתונאים מסכימים עם הממשלה שמדובר בנושא רגיש מדי ובכך הם הופכים לשותפים בישראבלוף הזה

שלא יהיה ספק, לא מדובר רק בשיחות של נציגי השב"כ עם הנהגת האסירים הביטחוניים. גם הטלת סנקציות על האסירים ואחר-כך הסרתן, בשיטת המקל והגזר, הם חלק מהמשא ומתן. לא מדובר בהמצאה ישראלית, גם ממשלות בריטניה, אפילו בתקופת "אשת הברזל" מרגרט תאצ'ר, ניהלו משא ומתן עם הנהגות האסירים של המחתרת האירית (IRA), כדי לנסות לשמור על השקט בבתי הכלא וגם לשלוט בגובה הלהבות ברחובות לונדון ובלפסט.

באל-סלבדור, כל הממשלים, כולל אלה שהבטיחו מלחמת חורמה בפשיעה ולא לדבר עם הפושעים, ניהלו משא ומתן עם הנהגות האסירים של כנופיות הפשע הגדולות (Barrio 18 ו MS-13), כדי לנסות לשלוט באלימות בבתי הכלא וברחובות. בישראל, בדומה לבריטניה ולאל-סלבדור, הממשלות הכחישו זאת. אך בעוד שבבריטניה ובאל-סלבדור התקשורת חקרה וחשפה בזמן אמת את המגעים של הממשלות עם הנהגות האסירים, בישראל נראה שמרבית העיתונאים מסכימים עם הממשלה שמדובר בנושא רגיש מדי ובכך הם הופכים לשותפים בישראבלוף הזה.

בן-גביר גילה או יגלה את גבולות כוחו, אבל גם בתוך הגבולות הללו, הוא מסוגל לגרום לנזק בל-ישוער. למרות הממים המשעשעים שהופצו ברשתות החברתיות על פרשת הפיתות, הסיפור כלל אינו משעשע, ורק ממחיש את הרשלנות הפושעת של ראש הממשלה בנימין נתניהו במינויו של בן-גביר לשר לביטחון לאומי. בן-גביר לא רק עלול במעשיו ודבריו להביא לפיצוץ חבית הנפץ הקיימת בישראל ובשטחים הכבושים, אלא הוא בעצמו החבית. נדמה שהשאלה היא רק מתי השר בן-גביר יתפוצץ ומה המחיר שישולם בחיי אדם.

נתניהו, שנשלחה אליו אזהרה מהוועדה לחקירת אסון הר מירון בו נהרגו 45 איש, עלול למצוא את עצמו מזומן להעיד בוועדה על אירוע קטלני נוסף. השר בן גביר מסוגל לשלוח סוהרים או יחידת משטרה מיוחדת לבית כלא כדי לשבור באלימות מחאה של אסירים ביטחוניים, באירוע שעלול להסתיים בדומה לטבח ב-111 אסירים בכלא בכלא Carandiru בסאו-פאולו שבברזיל.

איתמר בן-גביר קורא לפתוח באש חיה על מפגינים (צילום מסך)

שבועיים לפני הבחירות האחרונות, בן-גביר, אז חבר כנסת מהאופוזיציה, כתב בטוויטר: "עמר בר-לב, מדוע אינך מאפשר לשוטרים שלנו לפתוח באש חיה לעבר מאות מחבלים שמנסים לרצוח אותם ברגעים אלו בירושלים? עד מתי תפקיר את חייהם ואת חיינו?". די בכך שבעת מהומות בעתיד בירושלים, השר בן-גביר שוב יצייץ שיש "לפתוח באש חיה לעבר מאות מחבלים", כדי שכמה שוטרים יפעלו בהתאם.

השר בן גביר לא יחרוג מסמכותו בכך – התיקון לפקודת המשטרה הפך אותה לכפופה אליו, ובסעיף 103 בהסכם הקואליציוני בין סיעת עוצמה יהודית והליכוד נקבע שבן גביר "יבחן את הוראות הפתיחה באש במשטרת ישראל, ויערוך בהן שינויים במידת הצורך". סביר להניח שלפחות חלק מהשוטרים בשטח יסתפקו בקריאת הנחיותיו בטוויטר ולא יטרחו לשלוח מכתב ללשכת היועמ"שית לממשלה כדי לברר מה דעתה המשפטית. לא צריך הרבה המונים שיצייתו לפקודות של השר בן-גביר בטוויטר, מספיקים כמה שוטרים בודדים שיעבירו את הנשק למצב אוטומט (באירוע בכלא בברזיל, נורו 5,000 כדורים חיים).

אילו התקשורת היתה מקדישה לסכנה הממשית במינוי בן-גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, אחוזים בודדים מהזמן שהקדישה לתוכנית למנות את אסנת מארק לתפקיד מנכ"לית משרד המדע, אולי נתניהו היה נאלץ לשקול מחדש את מינויו. לכאורה הבעיה היא של ניגוד אינטרסים, פתיחה בחזית מול השר בן-גביר עלולה להביא לירידה ברייטינג הצופים ובתפוצה באינטרנט. זאת אלא אם גופי התקשורת בישראל יחליטו שהאינטרס שלהם הוא קודם כל לדאוג לאינטרס הציבורי.