פורים בירושלים, אתמול (צילום: מרק ניימן)
לא מאהבה
שבוע חלף מאז הפרשה המזעזעת האחרונה שכבשה את כותרות העיתונים, פרשה שנדחקת היום לעמודים אחוריים ("הנהג הדורס: שמעתי אנשים בוערים צועקים", לשון כותרת בעמ' 21 של "מעריב"). את מקום תאונת הדרכים הקטלנית תופסת חקירה משטרתית על אונס מתמשך בנערה.
הכותרות הראשיות של כל העיתונים, למעט "הארץ", מוקדשות הבוקר לפרשת המין שאתמול הוסר מעליה צו איסור פרסום. המשטרה חושדת כי נערה סורסרה על-ידי החבר שלה לכמה מחבריו, שהתעללו בה ואנסו אותה במשך שלוש שנים. "החשד: בעטו, התעללו אנסו", קוראת הכותרת הראשית ב"מעריב", כשכל מלה מודפסת בגופן גדול מקודמתה. "צעקתי. הם לא הפסיקו", מצוטטת הנערה בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" תוהה הכותרת הראשית "איפה היו ההורים, איפה היו המורים".
זעזוע היא מלת המפתח בעמודים הראשונים של עיתוני הבוקר. מיטיב לעמוד על כך "מעריב", המציין בכותרת המשנה לידיעה על האונס הקבוצתי [אבי אשכנזי ונתיב נחמני] כי "חקירת פרשת התעללות ואונס אף פעם לא קלה, אולם הפעם גם ותיקי היחידה המרכזית של תל-אביב התקשו לקלוט את מידת האכזריות". בידיעה מתואר בפירוט זעזוע החוקרים, ותיאור זה מופיע גם בגופן גדול ומודגש בצד העמוד. "בחלק מהמקרים הנערים תיעדו את מעשיהם במכשירי הסלולרי", מספר ל"מעריב" אחד מחוקרי המשטרה. "התמונות היו כל-כך קשות לצפייה שאפילו ותיקי החוקרים לא יכלו לעמוד בהן. אפילו מפקד היחידה, שצפה באחד הסרטונים, פשוט קם ויצא מהחדר".
למרות הזעזוע של מפקד יחידת המשטרה ממעשי הנערים, ב"מעריב" ובעיתונים האחרים לא נמנעים מלעשות כמיטב יכולתם לזעזע את הקוראים. תיאורי מעשי ההתעללות מפורטים, הכותרות מפוצצות, הציטוטים מפי הנערה נוקבים. למעשה עצם הזעזוע של מפקד המשטרה מזעזע (אם הוא לוקח את המקרה הזה כל-כך קשה, מי אני שאשאר אדיש?). הזעזוע במקרה זה הופך למטרה נעלה, משום שהוא מייצר אצל הקוראים את התחושה שלא איבדו צלם אנוש, שאין דמיון בינם ובין הנערים החשודים באונס קבוצתי מתמשך, או בינם ובין הורי הנערים, שלא שמו לב למתרחש מתחת לאפם.
הסיקור הנרחב ביותר של פרשת האונס מתפרסם ב"ידיעות אחרונות". בין היתר כלולה בעיתון ידיעה מאת ניר גונטז' ומאיר תורג'מן, המתארת את א', החשוד המרכזי בפרשה. "אין כאן שום הפתעה", הם שומעים מ"גורם המכיר שנים רבות את החשוד המרכזי". אמו של החשוד המרכזי מציגה תמונה שונה, של "ילד חלשלוש". גונטז' ותורג'מן מפנים אליה את השאלה הבאה: "הוא אוהב או אהב אותה?". תשובת האם, למי שטרם ניחש זאת בכוחות עצמו מקריאה על מעשי ההתעללות והאונס שהוביל החשוד במשך שלוש שנים, שלילית.
תצלומיהם של א' והחשודים האחרים מתפרסמים בכל העיתונים, כשפניהם מטושטשות. "העמדה לדין של קטינים וענישתם היא סוגיה מורכבת, שכרוכות בה שאלות טיפוליות ושיקומיות", מוסבר ב"הארץ" בדיווח מאת יניב קובוביץ ותומר זרחין. "כתבי האישום נגד המעורבים באונס צפויים להיות מוגשים לבית-המשפט לנוער, שבו רמת הענישה מושפעת מסוג העבירה שבה הורשע הקטין, מנסיבותיו האישיות ומסיכויי השיקום. קטינים שיש חשד כי היו מעורבים באונס יופנו לקצין מבחן לנוער, שיחל בתהליך טיפולי לקטין ולמשפחתו. להמלצת קצין המבחן יש משקל ממשי בגזירת העונש. טווח הענישה, גם באישומים חמורים כמו אינוס, יכול לנוע החל מתגובה טיפולית בקהילה, עבור בטיפול במסגרת טיפולית מחוץ לבית כמו במוסדות חסות הנוער, וכלה בעונש מאסר".
ב"ישראל היום", שבוחר לדווח על המקרה תחת הכותרת "שפחת מין בבית-הספר", מתפרסם טור מאת דן מרגלית, המזועזע כולו מהמעשה. "זה כל-כך נורא שמלים אינן יכולות לבטא את גודל הזוועה", הוא כותב. אך למרגלית, להבדיל מלכותבי טורים אחרים הבוקר, יש גם פתרון. "לפני הכל יש צורך לתקן את החוקים הרכרוכיים שישראל נשבתה ברשתם ובקסמם בהשפעת כל מיני ארגונים עם כוונות טובות ותוצאות עכורות", הוא קובע. "לא ייתכן שבן בליעל כזה, אשר אנס ילדה שלוש שנים וכיבה עליה סיגריות וצילם אותה, ייהנה מחזקת האלמוניות. לא ייתכן שהחוק בישראל יאסור לחקור אותם כראוי ולחייב אותם להסביר ולכלוא אותם לשנים רבות ולהציגם לראווה בכל כלי התקשורת. רק כך הם ייזהרו, ויותר מהם הוריהם ומוריהם, וסיפורי הזוועה האלה, המגיעים לידיעת הציבור חדשות לבקרים, ייהפכו תוך זמן מה לאירועים נדירים, חריגים". עד שישונו החוקים הרכרוכיים בישראל על-פי דרישת מרגלית, רק הפשע מוצג לראווה בכל כלי התקשורת, לא הפושעים.
מלוא כובד משקלו של בן כספית
הכותרת בראש שער "מעריב" קוראת: "הליכוד חוזר לקו הירוק". בן כספית מדווח בעמ' 7 כי במסגרת הבחירות שייערכו מחרתיים במפלגת הליכוד על שינוי חוקת המפלגה, לא יוצבו קלפיות הצבעה מעבר לקו הירוק. כמו שקורה לעתים מזומנות אצל כספית, ידיעה ופרשנות מעורבות זו בזו עד שקשה להבדיל ביניהן. המבקר התקיף ביותר של נתניהו בשבועות האחרונים פותח את הטקסט שלו בקביעה משולשת על עוצמת הדרמה במפלגה, כשדימוי מתנגש בדימוי. הליכוד ב"נקודת רתיחה", המאבק הפנימי "מגיע לנקודת ההכרעה", והמצב "מעורר גלים סוערים". סיכום ביניים: גלים סוערים של נוזל המצוי על סף נקודת רתיחה עושים את דרכם אל עבר נקודת ההכרעה.
את מצב מפלגת השלטון מתאר כספית כך: "המפלגה משותקת, הדמוקרטיה חלולה, המרכז מנציח את כהונתו-הוא בהצבעות מתוזמרות", וגם: "התסיסה במפלגה מתגברת והמתח עולה", וגם: "זעם עצום". כשהוא מתייחס לראש הממשלה, כספית מצליח לערב שני דימויים במשפט אחד וכותב כי "בנימין נתניהו החליט משום מה להסתבך בפרשה החדשה הזו במלוא כובד משקלו".
לעומת זאת, ב"ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר בטון מתון בהרבה על "מאבק כוחות לנתניהו במפלגתו" (לאייכנר אין המידע על אי-הצבת קלפיות מעבר לקו הירוק), וב"ישראל היום" אין כל דיווח על הדרמה המתרחשת בליכוד.
תקווה במקום זעזוע
במקום פרשת מין מזעזעת, ב"הארץ" מוקדשת הכותרת הראשית לחזית המדינית. "גורמים מערביים: לסורים תוכנית שלום חדשה - נסיגה מהגולן בשלבים", מדווח עקיבא אלדר, על סמך שיחה עם חוקרת בריטית שנפגשה לפני כשלושה חודשים עם שר החוץ הסורי, וואליד מועלם.
משום מה, אלדר מתמקד בהצעה המדינית של הסורים ("תכנית השלום בשלבים, נסיגה מ-75% מהשטח שכבשה ישראל ב-1967 תביא לפתיחת משרד אינטרסים ישראלי בשגרירות ארה"ב בדמשק, ועם השלמת הנסיגה תיפתח שגרירות סורית בישראל") ולא מרחיב את הדיבור על סוג הכיבוד שהוגש בפגישה בין החוקרת לשר החוץ. האם היה זה חומוס? האם משוושה? האם הסלטים היו מסודרים על השולחן "בסדר מופתי, כמו משגרי טילים ביום פקודה"? יתכן שלעולם לא נדע.
מה שבא לזקי רכיב לעשות
הדיווח המשעמם ביותר על השקעתו של איש העסקים זקי רכיב ב"מעריב" מתפרסם, באופן טבעי, ב"מעריב", המקדיש להתפתחות את כפולת העמודים 10–11 בקונטרס החדשות של העיתון. "ישראל היום" מתעלם לחלוטין מההתפתחות, וכך גם "ידיעות אחרונות". במוסף "ממון" של העיתון לא מוזכרת העסקה של המתחרה ולו במלה אחת. רק ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה קצרה בתחתית עמ' 20 [מאיה זיסר].
ב"גלובס", שעל-פי דיווח שמסרה חברת מעריב לבורסה בשבוע שעבר אמור לשתף פעולה עם העיתון "מעריב" במוסף כלכלי חדש, וב"דה-מרקר", החובט בעיתון של עופר נמרודי בשנים האחרונות כאילו חייו תלויים בכך, מתפרסם דיווח נרחב על העסקה.
"שחקן חדש בשוק העיתונות", קראה הכותרת הראשית של גליונות "גלובס" שחולקו אמש למנויים. כל הכפולה הפותחת של העיתון הוקדשה לרכיב ולעיתון "מעריב". עופר נמרודי מצוטט בידיעה מאת לי-אור אברבך ואבי שאולי כך: "זקי הוא האיש הנכון בזמן הנכון [...] יש לחיבור הזה עם זקי פוטנציאל לשינוי מפת התחרות של התקשורת בישראל [...] עכשיו יש ל'מעריב' עתיד". במסגרת סקירת תולדות מעורבות משפחת נמרודי ב"מעריב", נכתב בידיעה בקיצור וללא הסברים כי "משפחת נמרודי מחזיקה בקבוצה מאז 1992. נמרודי התמנה אז למנכ"ל ולעורך ראשי, תפקיד שוויתר עליו בהמשך".
מרבית הכפולה הפותחת מוקדשת להיכרות עם רכיב. ידיעה מאת טלי ציפורי משרטטת את דיוקנו של המשקיע החדש. "רכיב אף הקים באחרונה עם ג'ודי שלום-ניר-מוזס, רעיית המשנה לראש הממשלה ואחותו של נוני מוזס, הבעלים של 'ידיעות אחרונות', קרן השקעות שתשקיע בתחומי הבריאות ופנאי", מציינת ציפורי. "לבסוף בחר רכיב ב'מעריב', ויש האומרים כי לשלום-ניר-מוזס יש יד בדבר".
האם ג'ודי שלום-ניר-מוזס פותחת חזית משפחתית נגד אחיה, ארנון (נוני) מוזס, ומשקיעה מכספי המשפחה בעיתון המתחרה? אם כן, הרי שמדובר בחזית הפנימית השנייה שנפתחת מול מוזס בתוך שבוע. לפני כמה ימים, כנזכר לעיל, דווח כי מנויי "מעריב" יקבלו לביתם מוסף כלכלי חדש שיורכב מתוכני "גלובס". הבעלים של "גלובס", אליעזר פישמן, הוא השותף של ארנון מוזס ב"ידיעות אחרונות".
בטרם מרחיבים את הדיון הספקולטיבי, יש לציין כי על-פי ידיעה מאת אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר", רכיב ושלום-ניר-מוזס מכחישים כל קשר בין הקרן המשותפת להשקעה ב"מעריב". יחד עם זאת, מיד בהמשך הידיעה שלום-ניר-מוזס נשמעת פחות פסקנית: "לשאלה אם תהיה לה בעיה להיות שותפה של מתחרה ישיר בעיתון המשפחתי 'ידיעות אחרונות' אמרה: זו מדינה חופשית, כל אחד יכול לעשות מה שבא לו'". נמרודי אומר לבר-זהר בהקשר זה: "אני לא חושב שיש כסף שלה בעסקה הזו, אבל אין לי מושג".
ההבדל הבולט בין סיקור ההשקעה ב"גלובס" לזה שב"דה-מרקר" טמון בכך שב"דה-מרקר" מתמקדים במצב הכלכלי הנורא שבו שרוי עיתון "מעריב" בשנים האחרונות ובהידרדרות המהירה בשווי החברה. בתיבה נפרדת מצוטטים בהרחבה "גורמים בשוק" המטילים ספק שאיזשהו שינוי יתרחש בעקבות ההשקעה של רכיב ("יישפך לשם כסף טוב – אבל אין סיכוי שיקרה משהו. העניין נראה לי תמוה מאוד [...] קשה לי לראות הצלחה למהלך [...] אני לא מבין איך ניתן להעביר את 'מעריב' לאיזון או איך ניתן יהיה לראות החזר על ההשקעה" וכדומה). "מעריב", נזכיר, איים בעבר בתביעה נגד "דה-מרקר" בשל מה שראה כניסיון להשפיע לרעה על שער ניירות הערך של העיתון באמצעות דיווחים ביקורתיים על מצבו הפיננסי.
ב"גלובס", לעומת זאת, מתמקדים בדמותו של המשקיע החדש. נוסף לידיעה נרחבת על האיש, מתפרסמת רשימה של "10 דברים שלא ידעתם על זקי רכיב". כבר בסעיף הראשון שלוש עובדות שניתן לנחש כי רוב הקוראים לא ידעו: "רכיב נולד לפני 51 שנה במצרים. יש לו שני אחים: שלמה, המבוגר ממנו בשנה ועימו בנה את רוב עסקיו, וסוזן, הצעירה ממנו בשנה". בסעיף 5 נכתב: "רכיב מימן את לימודיו האקדמיים בעבודה כרוחץ גופות". על כך צייץ יונתן כ.: "אין ספק שזה עוזר להבין קצת את העניין שהוא מוצא בסוס מת כמו 'מעריב'".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי ניצב בדימוס יעקב בורובסקי מועמד מטעם ראש הממשלה לתפקיד יו"ר רשות השידור. עוד מדווח אברבך כי בנק לאומי העניק ערבות בסך 20 מיליון שקל לערוץ 10. "בתוך כך", כותב אברבך, "בערוץ 10 טוענים כי לא קיבלו כל הודעה על החלטה של מילצ'ן לעזוב את הערוץ". ב"כלכליסט" מקבלת מיכל תוסייה-כהן אישור מעורך-דינו של מילצ'ן, פיני רובין, כי איש העסקים עוזב את העיתון (כפי שדווח אתמול בבוקר ב"דה-מרקר"). "ארנון מילצ'ן לא רווה נחת כלכלית לאורך השנים מהשקעתו בערוץ 10", אומר רובין, "השקעה שממנה הוא יוצא בשן ועין".
עופר אדרת מדווח ב"הארץ" כי ענקית התקשורת הגרמנית אקסל-שפרינגר תקיים ישיבת הנהלה בישראל. "ככל הנראה מדובר במחווה ובהבעת תמיכה וסולידריות עם ישראל מצד הנהלת החברה היושבת בברלין", כותב אדרת.
בעמוד האחורי של "מעריב" מדווח ערן סויסה כי מגישת "מבט", מרב מילר, דורשת להשוות את שכרה, העומד על 43 אלף שקל לחודש (עלות מעביד), לשכרו של ינון מגל, העומד על 55 אלף שקל לחודש (עלות מעביד). רשות השידור, מזכיר סויסה, נמצאת במשבר תקציבי חריף.
באחד מעמודי החדשות של "הארץ" מתפרסמת ידיעה ובה פסקה המופיעה פעמיים ברציפות; תופעה שעל-פי קריאה יומיומית בעיתון זה נראה כי היא מתרחשת בזמן האחרון בתדירות גבוהה מבעבר. כיוון שהחל מהשבוע שעבר חלה חובה לפרסם בתחתית כל עמוד חדשות את שם העורך, ניתן הבוקר להצביע בבירור על האחראי הישיר לשגגה. אך שגגות אינן נוצרות מאליהן, ולעתים נדירות אחראי להן בכלי תקשורת אדם אחד בלבד. עורכי העמודים בוודאי אינם רוצים לשגות. סביר להניח כי גם לתנאי העבודה שבהם הם פועלים תרומה למצב. תחלופה גבוהה של עובדים, עומס עבודה על כל אחד מהעורכים, תקציב קטן לגיוס עובדים מנוסים – כל אחד מאלה יכול להביא לכך שבסופו של דבר פסקה אחת תופיע בידיעה חדשותית פעמיים ברציפות. שמות האחראים על תנאי העבודה בעיתון אינם מתפרסמים בתחתית העמוד שבו מופיעה שגיאת העריכה, אלא רק בחלק ב' של העיתון – העורך: דב אלפון. סגן העורך: אבי זילברברג. מנכ"ל קבוצת הארץ: רמי גז. מעל כולם נמצא, כמובן, המו"ל עמוס שוקן.