תלמידי כיתה ג' מחופשים לכבוד פורים, שלשום בשדרות (צילום: צפריר אביוב)
שנאה ושלום
רעידת האדמה בצ'ילה מגיעה לכותרת הראשית של כל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות", הבוחר לעדכן את המושג שטבע בזמנו ממשל בוש. כך הופך "ציר הרשע" המפורסם ל"ציר השנאה", הכותרת הראשית המודפסת על רקע תצלום של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, נשיא סוריה בשאר אל-אסד ונשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד.
כותרת המשנה היא מלאכת מחשבת של עירוב הטפל והשולי עם הרגשי והרגשני: "על שולחן עמוס סלטים אירח אסד, שמכריז על רצונו בשלום, את אחמדינג'אד ונסראללה, שרוצים להשמיד את ישראל. מנהיג חיזבאללה הגיע בתחפושת, מחשש שיחוסל". בכפולה הפותחת חוזר הרשע לכותרת "פסגת הרשע". סמדר פרי ושמעון שיפר כותבים כי המפגש נועד לאותת לארה"ב כי למרות ההתקרבות, סוריה אינה מתכוונת לוותר על קשריה עם איראן. אורי משגב חותם את טור הפרשנות שלו בטענה כי ישראל יכולה לנתק את הקשר הזה אם תחתור להסכם עם סוריה.
למרות החזות הפשטנית, הסיקור של "ידיעות אחרונות" מתעתע: הוא מציג את מנהיגי סוריה, איראן והחיזבאללה כאנשי שנאה ורשע, אולם בפועל מדווח כי דווקא ישראל היא זו שרודפת עד חורמה את מנהיג החיזבאללה ומי שאינה מקדמת הסכם שלום עם מנהיג סוריה. הנה סוד כוחו של העיתון: הדיבור הוולגרי שלו מחפה על מנגנון מורכב ועדין של דיבור בשני קולות, אל כל אחד ממחנות המשוכנעים של ישראלינה.
ב"מעריב" הפגישה נדחקת לידיעת כיתוב תמונה (אמנם על פני חצי עמוד) בעמוד הלפני אחרון. ב"ישראל היום" מקדישים לה את הידיעה המרכזית בעמ' 9, תחת הכותרת "המשתה של ציר הרשע". האם אפשר להיות יותר אינפנטילי מ"ידיעות אחרונות"? אפשר.
ב"הארץ" הפגישה אינה תופסת מקום מרכזי, אלא מוזכרת בתוך הידיעה שליד הראשית: "ארה"ב מזהירה את נשיא סוריה: עצור את משלוחי הנשק לחיזבאללה". כותרת המשנה מבשרת גם על דרישה של ארה"ב מישראל: "הימנעו מהידרדרות למלחמה בצפון". הידיעה, היתוך מידע שמביאים כמה כתבים, מסתיימת בדבריו של שר הביטחון אהוד ברק, המשחרר הצהרות לא מלחמתיות בעליל.
מה קשור
"רעידת אדמה רבת עוצמה בצ'ילה; כוננות צונמי באוקיאנוס השקט", מדווחת הכותרת הראשית של "הארץ". "מעריב": "עוצרים נשימה", "ישראל היום": "עמדה ברעידה". אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" היא "רעש חזק פי 100 מהאיטי".
"ישראל היום" מקדיש לרעידה את שבעת העמודים הראשונים. הנושאים המרכזיים, לפי הסדר: נתונים (בשעה 03:34 לפנות בוקר, עוצמה 8.8, יותר מ-200 הרוגים), ישראלים ("דאגה ל-18 שעדיין לא יצרו קשר"), החשש האזורי מצונמי, מוכנות לאסונות טבע. ב"מעריב", בין שליש לחצי מהמלים שמקדיש העיתון לרעידה (שתי כפולות דלות בטקסט) עוסקות בנבחרת טניס ישראלית. מה הקשר? חבריה היו בדרכם לצ'ילה. הכותרת ראויה לציון מיוחד: "רעידת אדמה בטניס".
ובינתיים, בחברון
הכותרת העליונה על שער "מעריב" היא "חברון: כוננות עדלאידע". כותרת המשנה: "על רקע הצהרתו של ראש הממשלה והעימותים הקשים של השבוע האחרון, תצא היום תהלוכת חג מקריית-ארבע עד היישוב היהודי בחברון. חשש במערכת הביטחון: פעילי ימין קיצוני יבעירו את האירוע".
כזכור, ביום שישי דיווח "ידיעות אחרונות" בהרחבה על השער על "כוננות בחברון" והזהיר מהמהומות שם. היום מתייחס העיתון לנושא בעמודים 10–11. "לא שמח, לא מבדח", קובעת כותרת הידיעה. כותרת הגג: "בסופו של שבוע סוער ואלים: חג קודר ומתוח בחברון".
רוני שקד כותב ברוח זו על פורים קודר, על תושבים ספונים בביתם, על כוחות משטרה מתוגברים, על טקס לזכר ברוך גולדשטיין. אבל התושבים נשארו ספונים בביתם גם במקומות אחרים בארץ, בשל מזג האוויר הקשה, וכוחות משטרה מתוגברים אינם עדות למצב אלא להיערכות לקראתו, וטקס לזכר גולדשטיין נערך בכל שנה. האם אכן היה סוף-שבוע אלים בחברון? האם אכן היו התנגשויות אלימות בין פלסטינים לבין מתנחלים לבין כוחות הביטחון? העובדות האלו חסרות מהדיווח של "ידיעות אחרונות", שיותר משהוא דיווח עיתונאי הוא נקרא כפרק מרומן. העיקר שיש אופציה לטרגדיה (ועל כך בהמשך).
הסינים באים, לא ברור איך ולמה
אין היום כותרת כלכלית על נושא אחד, ומוספי הכלכלה של "מעריב" ושל "ידיעות אחרונות" עוסקים בענייניהם. "עסקים" חוגג את מפת הכבישים המסוכנים שפירסם שלשום גיל מלמד ("סערה בעקבות תחקיר 'עסקים'") עם הכותרת "שר התחבורה לא שם את תאונות הדרכים בראש מעייניו" (ציטוט – אנונימי – מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים).
"ממון" מדווח בכותרת הראשית כי שר התחבורה ישראל כץ מעדיף להקים את קו הרכבת לאילת באמצעות בנק סיני גדול שמתמחה בפיתוח תשתיות. כיצד זה בנק מתמחה בפיתוח תשתיות? הדבר אינו מוסבר בכתבה של עופר פטרסבורג. אבל הדבר היותר מטריד בכתבה הוא הדרך שבה המידע מוצג לקורא: "סין מציעה כתף לאילת" היא הכותרת הראשית של העיתון, וזו גם רוח הכתבה, כולל הכותרת "רק הסינים יכולים".
כיצד הפכה התמודדות אפשרית של גוף עסקי מסין על מכרז לביצוע פרויקט ממשלתי אדיר תקציב ושנוי במחלוקת ציבורית עזה לסיפור פילנתרופי? האם זה מפני שהכתב חושב, כפי שנכתב בטור הפרשנות, שהוא זה שבפגישה אקראית עם נציגי הבנק הסיני החדיר למוחם את האפשרות לעסוק ברכבות ישראליות? ואולי ההטיה במסגור היא משום שמקורות המידע הם שר התחבורה והיועץ הכלכלי של נתניהו, אורי יוגב, שהם צד אחד ואינטרסנטי בסיפור הרכבות? כך או כך, מהקוראים נחסך מידע חשוב, כמו, למשל, פירוט חלקו של הבנק הסיני בפיאסקו של הרכבת הקלה בירושלים או מה פשר ההסכם שנחתם לפני שש שנים בין שר האוצר דאז, נתניהו, ובין "מפקד חיל הרכבות הסיני".
ואם כבר "ממון", יש להעיר על הטיפול של המוסף בסיפור שער אחר שלו: אנשי בורסה המנסים להפיל את הכלכלה היוונית. הכותרת על השער היא "אופציה לטרגדיה", והכותרות והכתבה בעמוד הפותח תוקפות את הבנקים וקרנות הגידור, שביד אחת מנסות לייצב את הכלכלה היוונית וביד השנייה עסוקות בתעלולים פיננסיים כדי להרוויח מהקריסה.
חבל, אם כן, שלצד הביקורת, זולגת הרשעות הזו גם למוסף עצמו. כך כותרת המשנה על השער היא "בנקים בארה"ב ובאירופה רכשו אגרות חוב, כדי להמר על פשיטת רגל אפשרית של יוון. ואיך תעשו את זה אתם?", וכותרת טור הפרשנות היא "כך תרוויחו מנפילתה האפשרית של יוון". הימור שלי: אם בעיתון יווני היתה מופיעה כותרת כמו "כך תרוויחו מנפילתה האפשרית של ישראל", "ידיעות אחרונות" היה קורא להחזיר את השגריר.
אופס, שכחנו מיליארד שקל
שני סיפורים מרכזיים מחזיקים את השערים בעיתונים הכלכליים "כלכליסט" ו"דה-מרקר": התבטאויות של המשקיע וורן באפט והתפתחות בפרשת הסדר החוב של אפריקה-ישראל. "לבייב ממשיך לאבד ערך" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", המספרת על ביקורת שערכה רשות ניירות ערך בנכסי אפריקה-ישראל במזרח אירופה, ואילצה את החברה "למחוק יותר ממיליארד שקל". ב"דה-מרקר" הסיפור מקבל מקום צנוע יותר על השער, עם הפניה המדגישה את המשמעות לגבי הסדר החוב: "אפריקה-ישראל תיאלץ לפצות את מחזיקי האג"ח בעוד 100 מיליון שקל".
ב"כלכליסט" מעריכים את הפיצוי בכ-70 מיליון שקל, אולם בשני העיתונים שזורה נימה של ביקורת בסיקור – ביקורת כלפי לב לבייב ואפריקה-ישראל על הנתונים שהציגו והתבררו כלא נכונים, וביקורת כלפי בעלי האג"ח (שהם בעיקר גופים המנהלים כספים ציבוריים כמו קרנות פנסיה) על שהניחו ללב לבייב ולאפריקה-ישראל להציג להם נתונים כאלה ולקבוע על-פיהם הסדר שהם לא מתכוונים "לפתוח" כעת. היכן לא מוזכרת כלל ההתפתחות השלילית בענייניו של לבייב? במוסף "ממון". ב"עסקים", לעומת זאת, מתפרסמת הביקורת הגלויה והבוטה ביותר כלפי המוסדיים (מחזיקי האג"ח) וכלפי לבייב.
הרפורמה בתכנון
"הרפורמה של בנימין נתניהו תחסל 60 שנה בתכנון", אומרת דינה רצ'בסקי, מי שהיתה ראש מינהל התכנון, לכתבת "דה-מרקר" רנית נחום-הלוי, וציטוט זה נבחר גם לכותרת הראיון איתה, התופס את עמ' 12 בעיתון. בין השאר אומרת רצ'בסקי: "בעת הקמת המדינה עבדו במוסדות התכנון 200 איש, וכשאני נכנסתי לתפקיד הועסקו בהם 202 איש".
הערת אזהרה
"מי שלא יהיה בפייסבוק ויו-טיוב לא יהיה רלבנטי" הוא הציטוט שמשמש הכותרת העליונה על שער "דה-מרקר". המצוטטים הם, כפי שמשתמע מהתמונה ומכיתוב התמונה, "סמנכ"לי השיווק הבכירים", שלפי איילה צורף, "מאבדים אמון בפרסום בטלוויזיה". הסמנכ"לים שצורף מביאה את דבריהם עובדים בשטראוס, בזק, ביטוח-ישיר, בנק לאומי ופרטנר, והדברים נאמרו במסגרת כנס של "דה-מרקר".
האם יש חידוש בכך שתעשיית הפרסום נוטה לכיוון הדיגיטלי? לא ממש. כבר שמענו הצהרות כאלו, וזכורה התבטאותו של אילן שילוח, יו"ר חברת הפרסום הגדולה בארץ, שאמר שהיה רוצה לשנות את שמה ל"מקאן דיגיטל". חידוש אולי אין, אבל חשיבות בהדגשת ההתבטאויות הללו – יש גם יש. על ציבור האזרחים להיות מודע, וחרד, מכך שאנשי התדמיות הכוזבות שמו להם למטרה עליונה לנגע במסרים פרסומיים גם את האינטרנט.
"בשנה הבאה סונול תכניס חנויות נוחות למרכזי הערים", מספרת כותרת כפולת העמודים שעליה פורס אבי בר-אלי את הראיון שערך עם מנכ"ל סונול, תמיר פוליקר. המנכ"ל נראה בתמונה עומד שלוב ידיים על רקע תחנת דלק. האתוס האמבי הזה, של ההשתכפלות וההתפשטות, מעייף כל-כך. למכור דלק, למכור חלב, מה זה באמת משנה. ההתנהלות הזו כל-כך סיזיפית, שאפשר כמעט להבין מדוע משלמים לאנשי החליפות הללו כל-כך הרבה כסף.
מדד העלון הפרסומי
כמו בימים רבים אחרים, גם היום מצורף ל"מעריב" ול"ידיעות אחרונות" דף נייר קטן ועליו הצעות לרכישת מוצרים שונים ובעיקר משונים, "בלעדי למנויים". ב"ידיעות אחרונות" מככבים היום מד לחץ דם, נעלי בית וחלוק רחצה (פלוס מגבות). ב"מעריב" המגוון גדול הרבה יותר: סירים ומחבתות, קוצץ ירקות, סט מצעים, עגלת קניות, מכונת קפה, מגב, מושב לרכב, מזרן, מיקסר והגדה לפסח (פלוס ספר בישול ודיסקים של יהורם גאון קורא את ההגדה).
האם אפשר להסיק מכך משהו על הפרופיל הסוציו-אקונומי, התרבותי והפילוסופי של קוראי העיתונים? לא באמת. מקסימום, הפרופיל של מחלקת המכירות של העיתונים. הפרופיל: ובכן, נעלי בית, סירים ומחבתות.
ידיעת תקשורת אחת
יגאל רום מדווח בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" כי הרברט פונדק, בן 83, מי שהיה העורך הראשי של "פוליטיקן", אחד העיתונים הגדולים בדנמרק, התוודה אתמול כי "בצעירותו ניצל את תפקידו כדי לרגל למען ישראל". עוד סיפר כי פסק ממלאכתו זו כשהיה לעורך הראשי של העיתון. "לדבריו, הוא עמד על כך שכל המידע שהעביר לישראל יועבר גם לדנמרק". מה המידע? לא ברור, רק שהוא נשאב באפריקה.