אדם יוצא ממסעדה בהאיטי (צילום: UNDP, רישיון CC)

אדם יוצא ממסעדה בהאיטי (צילום: UNDP, רישיון CC)

זוהר הרקיע

הכותרות הראשיות של כל העיתונים עוסקות גם הבוקר בהאיטי, שנחרבה בשבוע שעבר כתוצאה מרעידת אדמה. בשם האנושיות שיגרו מערכות העיתונים שליחים המסקרים את האסון הנורא שאירע במדינה שבינה ובין ישראל אין שום קשר מיוחד. בשל כללי ההתמודדות של התקשורת עם אסונות, נוטים העיתונאים להתעלם מההמונים ולהתמקד בסיפורים האנושיים הפרטיים, שמייצגים בעיקר את הטוב, אבל גם את הרע המתרחש על האי. משום הקרתנות והפטריוטיות הופכים חיילי צה"ל בעיתונים הישראליים לגיבורים האנושיים הראשיים של שתי המדינות, האיטי וישראל.

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" שאובות מהנעשה בבית-החולים המאולתר שהקימה משלחת צה"ל בהאיטי. אתמול יילדו בו הרופאים הישראלים תינוק בריא. תצלום זהה [דובר צה"ל] של האם ובנה, כשלצדם אחיות מחיל הרפואה, מופיע בשערי שלושת העיתונים. כאות תודה, כך מדווח, החליטה האם לקרוא לבנה "ישראל".

החריג, כרגיל, הוא עיתון "הארץ", המתעקש להשקיף על האיטי מבעד לפריזמה אנושית באמת, כלומר – אוניברסלית. "המשבר ההומניטרי בהאיטי מעמיק: האנרכיה מקשה על הסיוע הבינלאומי", קוראת הכותרת הראשית של העיתון [נטשה מוזגוביה, שליחת העיתון לפורט-או-פרינס, בירת האיטי]. בדיווח שעל עמוד השער אין הבלטה למעשי ההצלה בבית-החולים הצה"לי, וגם לא לתינוק ישראל שנולד בו אתמול. אלה זוכים לידיעה בולטת בעמוד פנימי.

"חגיגה של אנושיות", קוראת כותרת בראש דיווח מאת יוני הרש, שליח "ישראל היום" להאיטי, המופיע בכפולה הפותחת של העיתון. הרש מתייחס לפעולות הרופאים בבית-החולים שהקימה המשלחת מישראל באי. כותרת הביניים לידיעה מעבירה היטב את תמציתה: "פעוט בלי שם שוכב לבד בבית-החולים הישראלי. לא ברור איפה הוריו, אבל הוא יקבל את הטיפול הטוב ביותר".

את הדיווח של הרש מלווה מאמר מאת דן מרגלית, המופיע תחת הכותרת "כן, גאווה ישראלית". "אני חש גאווה במדינת היהודים", כותב מרגלית בעקבות הקמת בית-החולים הצה"לי, יחיד במינו בהאיטי. "זה מעודד גינויים, שהשבח העצמי נגוע בפטריוטיזם דביק, בלאומנות שמנונית ומדוע איננו נוהגים כך במקופחים שלנו ומסביבנו, החל מן האם המוחזקת במסדרון בבית-החולים ועד לפלסטינית משכם שנבדקת בהריונה בטרם תגיע להדסה בירושלים? יש ישראלים שנפשם נוקעת למשמע מלה טובה על מדינתם. יערב להם. עם זאת אני מוכן להניח כי יש מידה של אמת בטיעונים אלה. [...] אולי אפשר היה לראות את הדברים מזווית אחרת: ישראל אינה ראויה לצל"ש, אבל נוכח עולם שמסתפק בדיווח ומעדיף להושיט עזרה במשורה בלבד, היא נראית כזוהר הרקיע".

ב"ידיעות אחרונות" הדיווח על פעולות ההצלה בבית-החולים [נעם ברקן, שליחת העיתון להאיטי] מופיע בכפולת האמצע. העמודים הראשונים מוקדשים לעוד טקסט מעניין לקריאה, מעמיק ומלא פרטים, מאת נחום ברנע, שליח העיתון בפורט-או-פרינס. "להאיטי יש דגל והמנון, אבל אין מדינה", כותב ברנע. "בעשור החולף חשבנו שאצל הפלסטינים שוררת אנרכיה, כאוס. בהשוואה למה שקורה כאן, החיים אצל הפלסטינים היו בית-מרקחת". כמו עמיתיו, גם ברנע גורף בקלות מחמאות על העזרה שמושיטה ישראל לנפגעי רעש האדמה, הן מהמקומיים והן מישראלי החי שנים רבות בהאיטי. כשהאחרון מזכיר כי "ישראל היא המדינה היחידה שבאה לחלץ למרות ששום ישראלי לא לכוד כאן", מציין ברנע ש"הישראלים פתחו את מאמצי החילוץ שלהם בבניין האו"ם, בעקבות הוראה מגבוה, בעיקר משום שאחת הנעדרות היתה יהודייה".

שליחת "הארץ", נטשה מוזגוביה, משלבת בדיווחה אזכור קצר לקשיים שבהם נתקלים עיתונאים בבואם לסקר את האיטי. "האזרחים הזרים, שרובם עיתונאים, נתפסים כמקור פרנסה עיקרי בימים טרופים אלה", היא כותבת, ובחלק אחר של רשימתה מציינת כי "עיתונאים ואזרחים זרים דיווחו על קבוצות תושבים שעקבו אחריהם לאורך רחובות רבים, כשהם מתחננים למים ומצביעים על בטנם הנפוחה מרעב". נראה כי הגורל המשותף של העיתונאים הישראלים באי מוכה האסון מביא לגילויי אנושיות נדירה גם בכלי התקשורת. בסיום דיווחו של שליח "ישראל היום" להאיטי, מופיעה הערה קצרה המבשרת כי בהכנת הידיעה השתתפה שליחת "ידיעות אחרונות" לאי.

הפקולטה למדעי הוויקטמולוגיה

שרה נתניהו, רעיית ראש ממשלת ישראל, מופיעה על שערי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" ההפניה היא בדמות הקריקטורה היומית [מושיק], שבה נראית נתניהו כמי שמשפילה את ראש ממשלת ישראל (היא יושבת על כורסה גבוהה ואילו הוא על כורסה מונמכת). בתחתית שער "ידיעות אחרונות" מופיעה תמצית מאמר מאת סבר פלוצקר, תחת הכותרת "על אדונים ומשרתים".

עיקר טיעונו של פלוצקר הוא כי בפרשה הנוכחית אין כל שוויון בין הצדדים המתקוטטים. "יש בפרשה הזו צד חלש וצד חזק. יש צד שגר בווילה בקיסריה, ויש צד שניקה את הווילה. יש צד שסעד וליכלך, ויש צד שבישל את הסעודות וניקה את הלכלוך. יש צד שצרח, ויש צד שספג את הצרחות ונשך את השפתיים כי בשבילו 2,500 שקל לחודש הם המון כסף. יש צד שעשק, ויש צד שנעשק. כן, יש בפרשה זו גם קורבן – וזו לא גב' נתניהו. מעמדה רם, כוחה הפוליטי עצום. [...] ומי עומד מול משפחת נתניהו בסכסוך זה? מעצמה: גב' ליליאן פרץ, עוזרת הבית מהפריפריה".

מובן כי לצד פרץ עומדים גם כמה מאמצעי התקשורת, ביניהם העיתון הנפוץ במדינה. פלוצקר אינו מתעלם מכך: "רק צד אחד בפרשה הזאת ראוי מראש להגנתה של התקשורת, וזהו הצד של עוזרת הבית", הוא כותב ובהמשך קובע כי "זהו אחד מתפקידיה העיקריים של עיתונות בימינו: להיות לפה ולמגן לחלשים, למנוצלים, לחסרי קול, אפילו במחיר של אי-הקפדה תקשורתית קלה על זכויות היתר של החזקים. לא יקרה להם כלום, לחזקים. בטוח שיידעו להגן על עצמם, הם ובעלי האינטרסים הסובבים אותם". כל מלה של פלוצקר במשפטים הללו קולעת בול במטרה, אך נקראת כפרודיה בעיני מי שזוכר את מסעות התמיכה שערך "ידיעות אחרונות" לטובת כמה מהחזקים ביותר במדינת ישראל (שרון, אולמרט, רמון).

אם בקריקטורה של "מעריב" הקורבן הוא בנימין נתניהו, ובמאמר של פלוצקר הקורבן היא גב' ליליאן פרץ, ב"ישראל היום" מוצגת גרסה שונה. "לשכת רה"מ: שרה נתניהו היא קורבן להתקפה צינית", קוראת כותרת ידיעה [שלמה צזנה ומתי טוכפלד] בראש עמ' 19 של העיתון ("גיוס לשכת ראש הממשלה נגד התביעה הוא שימוש פסול בנכס ממלכתי; שרה היתה צריכה לשכור דובר, כמו אולמרט בהסתבכותו הפלילית", גורס אמיר אורן במדור המאמרים של "הארץ").

ניכר ב"ישראל היום" כי עורכיו אינם ששים להבליט את הדיווח על הפרשה. קורא ממוצע של העיתון, שיסתפק הבוקר במבט על הכותרת, כותרת המשנה וכיתובי התצלומים הנוגעים לנתניהו, יקבל מידע מוגבל. בידיעה של "ישראל היום" על ההתפתחויות בפרשת נתניהו מוזכרת חשיפת ערוץ 2 אמש את תלושי המשכורת של פרץ והסכם העבודה בינה לבין נתניהו, המאששים כמה מהטענות המופיעות בכתב התביעה, אך מידע זה מוצנע. בכותרת המשנה נכתב כי "ערוץ 2 חשף הסכם עבודה עם סעיף סודיות" (השוו לכותרת המשנה ב"מעריב": "מתלושי השכר והסכם העבודה של מנהלת משק הבית שחשפו בערוץ 2 עולה: ליליאן פרץ השתכרה בבית נתניהו 3,061 שקל בחודש, לשלושה ימי עבודה בשבוע").

לצד הידיעה הזו ב"ישראל היום" מצורפת עוד ידיעה קצרצרה תחת הכותרת "החברות מתגייסות לטובת שרה נתניהו", ובה מצטטים שלמה צזנה ודן לביא את ג. יפית ("אשה חמה, טובה, אוהבת ומחבקת") ולאה גלובוס ("אשה מתחשבת כלפי מי שעובד אצלה"), חברותיה של נתניהו. גם עדותו של צורי סיסו, "איש מחשבים שהועסק בבית המשפחה", מוזכרת. "לא הבחנתי ביחס בלתי תקין", הוא אומר על הקשר בין נתניהו לפרץ. "להפך, ראיתי חמימות". ידיעה קצרה זו אינה משיאיו העיתונאיים של "ישראל היום".

עוד שתי הערות בעניין נתניהו: בסיקור הנרחב יחסית של "ידיעות אחרונות" לא מוזכרת כלל חשיפת ערוץ 2 מאמש את תלושי השכר, הסכם העבודה והנספח הסודי, ללמדנו כי לא כל אויבו של אויב משותף הופך בהכרח לידיד.

אסנת בלייר צפתה אתמול בחנוך דאום מגן על שרה נתניהו בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. במאמר המתפרסם במדור הדעות של "מעריב" היא כותבת: "אחרי הופעתו הביזארית על המרקע אתמול בבוקר לא נותר אלא להתפלא, שוב, על השיקולים שמנחים את ראש הממשלה ואשתו בבחירת חבריהם". צפו ושפטו בעצמכם.

חצי הכוס המלא

ב"מעריב" ממשיכים לסקר את מה שהם מכנים "חוק לפיד", החוק שיחייב אנשי תקשורת המסקרים את הפוליטיקה בתקופת צינון בטרם יבקשו את אמון הציבור בבחירות לכנסת. אין זה מקרה שב"מעריב" מתייחסים לחוק כאל "חוק לפיד" ומלווים אותו מקרוב, בעוד שב"ידיעות אחרונות" לא מופיעה כל ידיעה חדשותית על הצעת החוק. לפיד הוא מבכירי הכותבים ב"ידיעות אחרונות", והצעת החוק אכן עשויה להשפיע על הקריירה העיתונאית שלו באופן ספציפי.

אך גם דיווח תומך ראוי שיהיה הוגן. הבוקר, מתחת לדיווח על שרה נתניהו, מופיעה ב"מעריב" הכותרת הבאה: "ח"כים מהתקשורת תומכים בחוק לפיד". כותרת המשנה: "דניאל בן סימון ונחמן שי תומכים ביוזמת הצינון לעיתונאים". על-פי הדיווח מאת אריק בנדר, בן סימון תומך בתקופת צינון לאנשי תקשורת העוברים אל הפוליטיקה, אבל מעדיף שזו תיושם בהתנדבות ולא באמצעות חקיקה. הוא מצוטט כמי שאומר: "הצעת חוק כזו עלולה להרתיע אותם, ולכן יש להעדיף הסדרה מרצון". נחמן שי מצוטט כך: "אם יתברר שפניו של לפיד לפוליטיקה, הוא לא יוכל להמשיך לשדר במדיום ציבורי ולהפוך את השידור לקרדום פוליטי לחתום בו [כך במקור]".

לעומת זאת, מיד בהמשך הידיעה מדווח בנדר כי חברי-הכנסת אורי אורבך וניצן הורוביץ, אף הם עיתונאים לשעבר, מתנגדים לחוק. מדוע, אם כן, הכותרת לידיעה קוראת "ח"כים מהתקשורת תומכים בחוק לפיד"? מדויק יותר היה להכתיר אותה בכותרת בנוסח "הח"כים מהתקשורת חלוקים באשר לחוק לפיד", ממש כמו הכותרת שנבחרה לידיעה כמעט זהה, גם היא מאת בנדר, שהופיעה אתמול באתר nrg של "מעריב".

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי חרף קיצוצים נרחבים ברשות השידור, יקבלו שניים ממקורבי מנכ"ל הרשות העלאות בשכרם. הרשות, בתגובה, מכחישה ששכרם יעלה. עוד מדווחת בר-זהר כי ערוץ 10 מנהל משא-ומתן על העברת משרדיו מגבעתיים לנווה-אילן.

מיכל תוסייה-כהן מדווחת ב"כלכליסט" כי חברת יס דורשת פיצוי כספי מהמדינה בעקבות הוצאת האפיקים המסחריים למכרז.

יאיר אטינגר מדווח ב"הארץ" כי השר לשירותי דת, יעקב מרגי, פנה אתמול לשרת התרבות והספורט, לימור לבנת, ודרש כי הממשלה תקפיא את המימון לתיאטרון הבימה אם לא יגנוז קטע בהצגה הסאטירית "נפגעי חרדה", המציג את שר הפנים אלי ישי כתועמלן נאצי.

ערן סויסה מדווח ב"מגזין" של "מעריב" כי תוכנית בידור חדשה של הוט סיכמה על שיתוף פעולה בלעדי עם חדשות ערוץ 2.

דן לביא מדווח ב"ישראל היום" כי פרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת יוענק השנה לעורך "ישראל היום", עמוס רגב.