לפני יותר מעשרים שנה, כאשר עבדתי ככתב בעיתון "הארץ", שמעתי את אחד העורכים, אני לא באמת זוכר מי זה היה, מרים את קולו בשיחת טלפון שהוא ניהל. הוא אמר לבן שיחו: "אני לא עובד אצלך! אני עובד אצל הקוראים שלי!".
המשפט הזה כל כך הרשים אותי שהקפדתי להשתמש בו בכל פעם שמישהו – מקור, אנשי יחסי ציבור או מקבלי החלטות – ניסו לדחוק אותי לפינה ולהבהיר לי שאני "חייב" לעשות משהו, שאני חייב להם משהו. "אני לא חייב לך כלום, אני לא עובד אצלך", אמרתי, "אני עובד אצל הקוראים שלי".
נזכרתי במשפט הזה כאשר נתקלתי בכפולת האמצע (פלוס עמוד נוסף) של "ידיעות אחרונות" (24.8.2022) שכותרתה "לשרוד את עליות המחירים". שבעה כתבים שונים מספקים על פני שלושה עמודים עצות כיצד "לשרוד את עליות המחירים". זה "מדריך ידיעות אחרונות לצרכנות נבונה: הישרדות, ישראל 2022". זה לא אני המצאתי, זה המיתוג של "ידיעות אחרונות".
תחת קטגוריית "חשמל ואנרגיה" שנכתבה על ידי אילנה קוריאל ו"באדיבות חברת חשמל", מופיעות עצות כמו "הפעלת טוסטר-אובן להכנת מאפה קטן במקום הפעלת תנור האפייה הגדול" או "לכבס בקיבולת מלאה של המכונה ובטמפרטורת מים של 30 מעלות".
חלק מהעצות, שנועדו לחסוך כסף, שולחות את הקוראים להוציא כסף. לדוגמה: "החלפת מקררים ישנים בני יותר מעשר שנים" או "התקנת טיימר בדוד החימום החשמלי עם אפשרות לשלוט באפליקציה על הפעלתו". חלקן לא רלוונטיות בכלל לחיסכון באנרגיה כמו "מכונת כביסה או מייבש רצוי להפעיל בשעות הלילה". אין בישראל, בשוק הביתי, תעריפי לילה.
בקטגוריית "תחבורה" מציע אודי עציון: "סעו לאט", "עברו לתחבורה הציבורית" או "רכבו באופניים חשמליים". תחת "כלכלה ומיסים" מציע גד ליאור "לשלם כעת על הקניות בחו"ל בגלל ששערי המטבעות הזרים ירדו ביחס לשקל".
תחת "קניות ופנאי", איריס ליפשיץ-קליגר כותבת "רכשו מזון ברשתות השיווק הזולות: אצל רמי לוי או ברשתות החרדיות דוגמת אושר עד המחירים נמוכים יותר. הגיעו עם רשימת קניות מסודרת וכשאתם לא רעבים". זו, אגב, העצה הראשונה ברשימה שלה.
ישראל וולמן מציע בקטגוריית "צריכת התוכן" לוותר על חבילות הטלוויזיה או לקנות סטרימר ב-200 שקל. אדיר ינקו מציע בקטגוריית "בריאות" להשיג משקפיים לילדים דרך הקופות ("הסכומים משתנים בין הקופות השונות"). עדיף גם להשתמש בדיאטנים של הקופות ולא באלו של השוק הפרטי, הוא מוסיף.
האם הקוראים שנחשפים לערמת "העצות" האלו מבינים את עומק המניפולציה? הנה דוגמה לפרויקט אלטרנטיבי.
תחת "חשמל ואנרגיה" אילנה קוריאל היתה מסבירה מדוע החשמל בישראל יקר, כיצד המחיר הגבוה קשור למונופול הגז, מה החלק של משרד האנרגיה חברת החשמל במחיר ומדוע ישראל לא דוחפת במהירות שימוש באנרגיה סולארית. בפעם האחרונה שבדקתי לא חסרה שמש בישראל, בוודאי לא בנגב.
תחת "תחבורה" אודי עציון היה מסביר מדוע אנחנו משלמים סכומי כסף אדירים על הדלק ועל המכונית, מה החלק של המדינה בכל ליטר דלק או מכונית שאנחנו רוכשים (בערך 50% אבל מי סופר) ואיך קשורים לזה קומץ יבואני הרכב. הוא היה מסביר מדוע אין בישראל תחבורה ציבורית מתפקדת ומדוע העצה שלו "להעדיף אוטובוס על פני רכבת" היא עצה אטומה וחסרת כל ערך.
איריס ליפשיץ-קליגר היתה מסבירה לקוראים מדוע הישראלים מעדיפים לבצע כל כך הרבה קניות באינטרנט ולא בישראל, גד ליאור היה מסביר מדוע העמלות בבנק כל כך יקרות ואדיר ינקו היה מסביר למה הישראלים צורכים שירותי בריאות פרטיים.
ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לפרסם "מדריך הישרדות". הם מעדיפים לשתול במוחו של הקורא את הטענה שזה בכלל בגללו, שהוא עצמו יכול, באמצעות כמה טריקים קטנים, לטפל בבעיית יוקר המחייה
בפרויקט הזה היו מצביעים על המונופולים, על היבואנים, על הבנקים, על חברות הביטוח, על מדיניות ממשלתית שיטתית שמפקירה את האזרחים לנפשם, שפוגעת בשירותי הבריאות, החינוך והתחבורה שלהם ואז שולחת אותם להוציא כסף על מכוניות, על ביטוחי בריאות יקרים, על מורים פרטיים.
במלים אחרות, בפרויקט עיתונאי אמיתי, העיתונאים היו עובדים עבור הקוראים שלהם ואז היו מממשים את השליחות העיתונאית שלהם: להביא תיקון לעולם, לעמוד מול גופים כוחניים, מושחתים בחלקם, מונופוליסטיים ברובם, על מנת לשרת את הקורא שלהם שמשלם שבעה שקלים לגיליון.
במקום זה, ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לפרסם "מדריך הישרדות". הם מעדיפים לשתול במוחו את הטענה שזה בכלל בגללו, שהוא עצמו יכול, באמצעות כמה טריקים קטנים, לטפל בבעיית יוקר המחייה. גשו מהר למלא אוויר בגלגלים ("במהירות של 65 קמ"ש, צמיג שמנופח ב-50% מלחץ האוויר הנכון מגביר את צריכת הדלק ב-10%") ובחייכם, הימנעו מהפעלת קומקום מלא. זו נשמעת פרודיה אבל זו אחת העצות במדריך של "ידיעות אחרונות".
כפולת העמודים וחצי הזו היא דוגמה לשחיתות השקופה של אמצעי התקשורת בישראל – למרבה הצער "ידיעות אחרונות" הוא לא היחיד שלוקה בה. השחיתות הזו לא תגיע לבתי המשפט, היא לא תיכנס לתיקי האלפים, היא לא מוקלטת ואז מדווחת בהרחבה אבל היא לא פחות חמורה.
היא חושפת את הד.נ.א האמיתי של כלי תקשורת רבים מדי, ד.נ.א מתרפס, נרצע, ד.נ.א שמשרת את בעלי הכוח והשררה, שכל תפקידו הוא לחזק, להעצים ולשרת את הטייקונים והמונופולים שהשתלטו על המדינה.
ואל תשכחו "לפתוח תריסים בערב". אולי זה לא יטפל בחשבון החשמל אבל ב"ידיעות אחרונות" מסבירים שזה עוזר לאוורר את הבית. אתם יודעים, שלא יסריח.