המאבק סביב דיג המכמורות, הנמשך כבר יותר מעשור, מגיע שוב לבית-המשפט, הפעם בתביעת עתק של החברה להגנת הטבע. האם דיג המכמורות פוגע אנושות בטבע הימי ומביא לחיסול הדגה, או שהגבלתו אינה מוצדקת מבחינה סביבתית ותפגע לחינם בפרנסתם של הדייגים?
ויכוח חשוב זה כנראה לא יעלה הפעם לבירור, משום שיתקיים בגבולות המצומצמים והפורמליים של חוק לשון הרע. במקומו צפויים הצדדים השונים להיאבק בשנים הבאות סביב נכונותה של תיאוריית קשר בינלאומית, האופן בו הופקה מחומרי גלם שסיפקו חוקרים פרטיים, איכותה של העבודה העיתונאית של מערכת "הצינור" והאופן בו כותרות סנסציוניות וניסוחים פתלתלים מתורגמים בתודעת הצופים והקוראים.
החברה להגנת הטבע, בתביעת דיבה ראשונה בתולדותיה, דורשת פיצוי של 2.25 מיליון שקל מערוץ 13, תוכנית "הצינור" ואנשיה ומאיגוד דייגי המכמורות ואנשיו, בטענה כי הוציאו את דיבתה כשטענו, בהזדמנויות שונות, כי פעלה ממניעים זרים בקמפיין שלה להקמת שמורות טבע ימיות. זאת כביכול כדי לשרת את חברת הגז אנרג'יאן - באמצעות קשר, לכאורה, בין בנק אירופאי לבין קרן פילנתרופית שהעבירה כספים למימון הקמפיין.
הקשר הנטען בין קמפיין החברה להגנת הטבע לבין חברת הגז עומד בליבת הפרסומים השונים של "הצינור" ואנשי איגוד הדייגים, נראה שכעת יצטרכו להגן עליו בבית המשפט
הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה אך טענותיהם מפורטות במכתבי תשובה המצורפים לכתב התביעה. בערוץ 13 טוענים כי החברה להגנת הטבע לא הבהירה מה לא נכון בפרסום בתוכנית "הצינור" וכי בכל מקרה מדובר בפרסום מהימן בעל עניין לציבור הנשען על עבודה עיתונאית מעמיקה. בערוץ כפרו בפרשנות שניתנה, לדבריהם, על-ידי החברה להגנת הטבע לכתבה בתוכנית "הצינור", והצהירו כי הפרסום כלל לא האשים את החברה בכך שפעלה במודע למען חברת הגז. "מכתב ההתראה הוא רק ניסיון לכפיית סיקור חיובי", טענו בערוץ.
באיגוד הדייגים (ובשמו המלא: "איגוד ארצי לדייג חופי ומים עליונים") טוענים כי למרות שהעבירו למערכת "הצינור" חומרים שאסף חוקר פרטי, כלל לא העבירו ולא ידעו על הקשר, לכאורה, לחברת אנרג'יאן. מכתב ההתראה של החברה להגנת הטבע הוא "איום בוטה וכוחני" כלפי אנשי האיגוד, "כדי שיסתמו את פיהם ביחס למעללי החברה להגנת הטבע, העושים פלסתר מהאינטרס הציבורי", לשון תגובת האיגוד.
עוד טוענים באיגוד הדייגים, בין היתר, כי טענות נגד החברה להגנת הטבע בקשר לקמפיין שמורות הטבע הימיות כבר עלו בעבר, כי החברה לא הוכיחה כי הן אינן נכונות, כי האמירות של אנשי האיגוד ממילא "לא עוררו הד של ממש" וכי החברה להגנת הטבע הוציאה אותן מהקשרן. במכתב התשובה אף מציינים אנשי איגוד הדייגים כי היו מוכנים לפרסם הבהרה לפיה "אין בידיהם ראיה ישירה למעורבות 'חברות הגז והטייקונים' במימון זה".
הקשר הנטען בין קמפיין החברה להגנת הטבע לבין חברת הגז עומד בליבת הכתבות והפרסומים ברשתות החברתיות ובמקומות אחרים, של "הצינור" ואנשי איגוד הדייגים. נראה שכעת יצטרכו להגן עליו בבית המשפט.
מוזיקת המקרה
סיכום הדברים העולים מתוכנית "הצינור", כפי שטוען כתב התביעה, הוא תיאוריה מסועפת לפיה חברת האנרגיה הבינלאומית אנרג'יאן, המחזיקה בישראל במאגרים תנין וכריש, הפעילה בנק בבעלות משפחת רוטשילד ששכרה כ"יועץ פיננסי"; שהפעיל בתורו את קרן יד הנדיב בישראל, שמימנה את מאמצי הלובי שהפעילה החברה להגנת הטבע, כדי להעביר את החוק שיאסור בסופו של דבר על דיג בסמוך לצינור הגז; וכי החברה להגנת הטבע הסתירה את מקורות מימון הקמפיין, השתמשה בטענת שווא כי מטרתה היא שמירת הטבע הימי ונסמכה על מחקרים מפוקפקים.
בחברה להגנת הטבע טוענים כי הדברים ששודרו ב"הצינור" אינם נכונים: "אף שנטל ההוכחה כלל אינו מוטל על כתפיה, רואה החברה להגנת הטבע להצהיר, להדגיש ולהבהיר, באופן מפורש ושאינו מתפרש לשני פנים: המאבק הצודק אכן היה ראוי ונכון, והחברה להגנת הטבע ניהלה אותו, מצדה, בתום-לב מוחלט, מתוך רצון למלא אחר המטרה החשובה, ושלא בשליחותו או במימונו של בעל אינטרס אחר כלשהו, לא במישרין ולא בעקיפין. המאבק הצודק מומן על-ידי קרן 'יד הנדיב', וזאת אך ורק בשל החשיבות, הסביבתית והציבורית, שהיא מייחסת למניעת נזקי הדיג".
רשתות דיג בנמל יפו (צילום: סופי גורדון)
החברה להגנת הטבע היא ארגון הסביבה הוותיק בישראל (הוקם בשנת 1953), עמותה ציבורית הממומנת מכספי תרומות ותמיכה ממשלתית. "עם פעולותיה המבורכות הרבות של החברה להגנת הטבע נמנים גם מאבקה, המוצלח, להכנסתם של תיקונים ראויים לתקנות הדיג ופעולות נוספות, שמטרתן קידום הקמת שמורות טבע ימיות, וקיום פעילות מתמשכת, לשם הגנה על הסביבה הימית (בין היתר, מפני נזקי תעשיית הגז והנפט ותשתיות)", פותח כתב התביעה.
המאבק נחל הצלחה, ממשיך כתב התביעה לתאר, ובסוף 2016 פורסמו "תקנות הדיג" שעסקו ב"צמצום נזקי הדיג ושמירה על הסביבה הימית". לפי החברה להגנת הטבע, מלבדה היו מעורבים בחקיקת החוק משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ו"בכירי המדענים העוסקים בשמירת טבע ימית בישראל".
חקיקת התקנות, ממשיך כתב התביעה, "לא נשאה חן מלפני חלק מן הדייגים בישראל, והם פצחו במאבק לביטולן או לשינויין. במסגרת מאבקם, אין הדייגים בוחלים בהפצת דברי כזב אודות החברה להגנת הטבע, ובנקיטה בפעולות, שחוקיותן מוטלת בספק. כך הם נוהגים על-מנת לגרום גם לאחרים להאמין בכך, שאת המאבק הצודק ניהלה החברה להגנת הטבע בשליחותן של ענקיות הגז - אשר אסדות שבבעלותן מותקנות במימי ישראל ואשר האינטרסים שלהן מתנגשים באלה של הדייגים - וכלל לא לשם השגתה של המטרה החשובה".
לפי כתב התביעה, את טענותיהם הפיצו הדייגים "באתרי אינטרנט שונים, ברשתות החברתיות, במכתבים אל נמענים מגוונים ובדרכים נוספות", וגם בתוכנית "הצינור" שמגיש לרר בערוץ 13 ובקדימונים שזו הפיצה (מעניין לציין כי כפי שקורה לעיתים תדירות, הקדימונים, מעצם היותם פרסומים קצרים, לא מורכבים וסנסציונים במהותם, מככבים בתביעה, שפותחת איתם את רשימת הפרסומים, הדיבתיים לטענת החברה להגנת הטבע).
מתוך הכתבה של "הצינור" (צילום מסך)
הקדימונים "הן בערוץ 13 והן ברשתות החברתיות, זעקו: 'האמת מאחורי הארגונים הירוקים'; 'מי מימן את הקמפיין של החברה להגנת הטבע נגד הדיג בישראל' ועוד; באמצעות שילוב של מילים, של תצלומים – לרבות אלה של סמלה של החברה להגנת הטבע ושל שלט ועליו שם הרחוב 'רוטשילד' – של צלילים, של הקלטה נסתרת ושל אפקטים נוספים, הם פרסמו, למעשה, כאילו המאבק הצודק מומן על-ידי חברות הגז – 'האויבים של הטבע'; ויצרו בקרב הציבור את הסקרנות ואת הציפייה לצפות ב'הצינור', במועדי השידור, ולגלות את 'האמת המרה' מאחורי המאבק הצודק".
מעניין לציין כי במכתב התגובה שלהם, כתבו בערוץ 13 כי הטענות "בנוגע לסגנון עריכת הפרסום, לרבות השימוש במוזיקה כזו או אחרת" או פרסום הראיון עם "זקן הדייגים" אורי שרון אחרי שנפטר "אינן מהוות עילת תביעה בלשון הרע" וכי "על פי הלכות בית המשפט העליון הרי שלמרשי קיים מרחב רב לפרסם ולערוך את הפרסום על פי סגנונם ואין כל חבות בלשון הרע בגין שימוש באפקטים דרמטיים (ומוכחשים לעניין זה)". טענות אלה כנראה ייבחנו גם הם במסגרת משפט הדיבה, שדווקא עוסק פעמים רבות ב"מוזיקה" של הפרסום.
"ואכן", ממשיך כתב התביעה, "במועדי השידור פרסמו אנשי הצינור דברי לשון הרע חמורים אודות החברה להגנת הטבע, והיא אכן הוצגה על-ידיהם, באופן מניפולטיבי, מבושל ומטעה, כמי שאת המאבק הצודק היא ניהלה נגד הדייגים בישראל, בשליחותן ובמימונן של חברות הגז, אשר לדבריהם, הן הנהנות העיקריות מן התקנות. כך הם עשו באמצעים שונים, מילוליים, חזותיים, קוליים ואחרים, על-מנת לחזק את הרושם, שלפיו לא זו בלבד, שבשליחותן של ענקיות הגז הציגה החברה להגנת הטבע , בפני כל, מצגי שווא זדוניים, אלא שבכך היא אף תרמה למותו של 'זקן הדייגים' בישראל. לא פחות ולא יותר".
ציידים בפאתי מוסקבה
בתגובה שפרסמה החברה להגנת הטבע לאחר פרסום תחקיר "הצינור" טוענת החברה כי תקנות הדיג שפעלה לחקיקתן כלל לא הגבילו את הדיג בנתיב המרכזי של צינורות הגז, וכי למעשה היא מעורבת במספר הליכים משפטיים נגד חברות הגז בכלל ואנרג'יאן בפרט. מעניין לציין כי גם בכתבה עצמה נאמר, כבדרך אגב, שהאיסור לדוג מעל לצינורות הגז קדם בכלל לתקנות הדיג שקידמה החברה להגנת הטבע.
בנוסף מזכירה החברה באותה תגובה, בהמשך לתגובה שמסרה קרן יד הנדיב, כי בתוכנית "הצינור" לא הוכיחו שום קשר בין הקרן לבין בנק רוטשילד לבד מהשם "רוטשילד" עצמו. בתוכנית עצמה מוזכר "שביל כסף" אחריו צריך לעקוב, אולם הכתב שואן לא מציג ראיות לכך שאכן עבר סכום כסף מחברת הגז לבנק האירופי וממנו לקרן הישראלית. שואן עצמו, בפוסט שכתב בפייסבוק, מזכיר כי בקרן מסרו לתוכנית כי "מייסד קרן יד הנדיב עזב את הבנק לפני עשרות שנים ולכן מדובר רק בצירוף מקרים".
ג'ייקוב רוטשילד, יו"ר קרן יד-הנדיב (צילום: משה מילנר, לע"מ)
כפי שציינו באי-כוחה של "הצינור" במכתב התשובה שלהם, מכתב ההתראה של החברה להגנת הטבע לא כלל הכחשה מפורטת של הפרסום בתוכנית "הצינור". כך גם כתב התביעה. עם זאת, כפי שמצוין בתביעה עצמה, במשפט דיבה נטל ההוכחה הוא על הנתבעים. אם יבחרו לטעון "אמת דיברתי", כפי שטענו בערוץ 13 בתגובה למכתב ההתראה, יצטרכו להוכיח את אמיתות המסר העולה מן הכתבה, כפי שנתפס על-ידי האדם הסביר.
בנוסף, בהתאם להלכת "עיתונות אחראית", ניתן לצפות כי במשפט יתקיים דיון על איכות התחקיר של שואן ומערכת "הצינור", שהתבססו על חומרים שהועברו אליהם על-ידי חוקרים פרטיים ששכר איגוד הדייגים. על מקור החומרים אין מחלוקת, והדבר מצוין בכתבה עצמה. החומרים, מהם מציג הכתב אמיר שואן מספר קטעים קצרים, לקוחים משיחות של חוקרת פרטית עם היועצים אמיתי הר לב ויגאל אמיתי, שהיו קשורים לקמפיין החברה להגנת הטבע. בחברה להגנת הטבע מאשימים את "הצינור" כי השתמשו באופן מטעה בחומרים שהעבירו להם הדייגים.
לפי אותו פוסט שפירסם שואן בפייסבוק, שנכלל גם הוא בכתב התביעה, "החוקרים נפגשו עם האנשים שהיו אחראים על הקמפיין וסיפרו להם שהם נציגיו של אוליגרך רוסי שיש לו מפעל בפאתי מוסקבה, ושבסמוך למפעל מסתובבים ציידים שמסכנים את עובדי המפעל. הקמפיינרים, שחשקו בכסף הגדול של האוליגרך, מיד התגייסו לטובתו ונתנו דוגמאות מופלאות מהקמפיין שניהלו בארץ נגד הדייגים, שבעזרתן ניתן יהיה להוקיע גם את ציידי רוסיה".
פיצוי עתק
התביעה נסובה גם על דברים שהפיצו בעקבות הכתבה אנשי איגוד הדייגים, ג'רבאן וססובר. התביעה מונה פרסומים שונים, בדיון בוועדת הכלכלה בכנסת, במכתב אל שר החקלאות, בראיונות בתקשורת (כאן ב' ורדיו צפון), במאמר ב"הארץ" ובפייסבוק. בפרסומים הללו חזרו הדוברים על טענות שהועלו בכתבה של "הצינור" ודומות להן.
את התביעה הגישה החברה להגנת הטבע נגד חברת רשת (ערוץ 13), אנשי התוכנית "הצינור" (המגיש גיא לרר, העורך אדם שפיר והכתב אמיר שואן), האיגוד הארצי לדיג חופי ומים עליונים והדוברים סמי עלי ג'רבאן וגיל ססובר. מלבד פיצוי של 2.25 מיליון שקל, דורשים בחברה להגנת הטבע גם מחיקת הכתבה ופרסום תיקון.
סכום התביעה הגבוה לא מנומק על-ידי החברה להגנת הטבע, ומוסבר בכך שמאחר שנגרמו לה נזקים בעקבות הפרסומים, היא אינה מוגבלת לסכום הקבוע בחוק לשון הרע. למרות זאת, החברה להגנת הטבע לא מפרטת מהם הנזקים שנגרמו לה ומסתפקת בהצהרות כלליות.
החברה כן מפרטת את הסכום הספציפי אותו היא תובעת מכל נתבע ונתבע: 750 אלף שקל מרשת, לרר ושפיר. חצי מיליון שקל משואן וכן חצי מיליון שקל מג'רבאן ואיגוד הדייגים וחצי מיליון שקל מססובר ומהארגון.
את החברה להגנת הטבע מייצגים עורכי הדין אמיר טיטונוביץ ואפרת עקל אזולאי. את ערוץ 13 ייצג בשלב חילופי המכתבים משרד ליבליך-מוזר-גליק. את האיגוד הארצי לדיג ואת ג'רבאן וססובר ייצג עורך הדין אילן בומבך.
כאמור, טרם הוגשו כתבי הגנה.