גל החום הקיצוני שמכה עתה באירופה עורר גם את התקשורת הישראלית מהנמנום הנעים והנוח שמאפיין את רוב כלי התקשורת בסיקור משבר האקלים. טמפרטורות השיא שאפילו חכמי האקלים לא האמינו שיגיעו מהר כל כך, השריפות הנרחבות, הרס התשתיות, הפגיעה בכלכלות אירופה ומותם של מאות אנשים ונשים – כל אלה הפכו את האירוע לסיפור תקשורתי חם, תרתי משמע.
שיאי החום שנרשמים עכשיו בצרפת ובבריטניה לא אמורים להפתיע אף אחד, גם לא את הישראלים הרבים שקיוו לנפוש קצת באירופה ה"קרירה" כדי לברוח מצרות היומיום. היינו צריכים לצפות להם לא רק בגלל הדו"חות המדעיים ופסגות האקלים, שמתריעים בפנינו שוב ושוב על העתיד הצפוי אם לא נערוך שינויים מפליגים בהרגלי חיינו, אלא גם משום שגלים דומים כבר התרגשו עלינו, בקיץ הקודם ובזה שלפניו.
אמנם בשוך הקיץ יחלפו גלי החום, ואיתם השריפות, אבל כולנו יודעים שאחריהם יבואו גלי קור, ושוב נסבול מסופות ומהצפות - כמו בשנה שעברה וכמו בזו שלפניה, וחוזר חלילה. מה בכל זאת משתנה וישתנה? שאירועים כאלה הולכים ונעשים תכופים יותר, קיצוניים יותר ומזיקים יותר, ומתפשטים לכל פינה בגלובוס.
כלי התקשורת המקומיים חייבים להנכיח את משבר האקלים בכל חלקי השיח המקומי – בתחומי הצרכנות, התזונה, התחבורה, האנרגיה, הביטחון לאומי, ועוד ועוד
הפעם, בדיווחים רבים על גל החום לא שכחו לציין שישנו משבר אקלים עולמי, אלא שההקשר המעשי היה חסר. הכתבות לא חיברו בדרך כלל בין ההתרחשויות המבהילות לבין הפעולות הגלובליות, הלאומיות והיומיומיות, שנצטרך לנקוט כדי למתן את המשבר. הן גם לא ציינו מה שכולנו - ממשלות, קהילות ויחידים – יכולנו לעשות ולא עשינו.
כי את משבר האקלים לא די לסקר כנושא נפרד, סיפור אחד מרבים שנמצאים על סדר היום. כבר מובן מאליו שהתקשורת הישראלית צריכה לעסוק בהשלכות המגוונות של שינויי האקלים ובאתגרים שהם מציבים בפני האנושות, כמו גם בחלופות ובפתרונות. אבל כלי התקשורת המקומיים חייבים להנכיח את המשבר בכל חלקי השיח המקומי – בתחומי הצרכנות, התזונה, התחבורה, האנרגיה, הביטחון לאומי ועוד ועוד.
שרון גל משועשע מגל החום הקטלני בתוכניתו בערוץ 13 (צילום מסך)
השיח על המלחמה באוקראינה, על התייקרות הדלקים והחשמל ועל העלייה ביוקר המחיה, למשל, לא יכול להתקיים מבלי להזכיר שהדלקים המאובנים שמחירם עולה הם אותם דלקים ששריפתם גורמת למשבר האקלים. כמו כן, אי אפשר לדבר על ערך החליפין של הדלקים, כלומר מחירם בשוק, בלי להציג את ערך השימוש שלהם: העלויות החיצוניות הכבדות שהשימוש בדלקים משית עלינו ועל הדורות הבאים.
אין לדבר על ערך החליפין של הדלקים בלי להציג את ערך השימוש שלהם: העלויות החיצוניות הכבדות שהשימוש בדלקים משית עלינו ועל הדורות הבאים
בה במידה, אסור שסיקור מערכת הבחירות הקרובה שוב יתנהל במנותק ממשבר האקלים העולמי ומן ההשלכות המקומיות שלו. אסור להרשות לפוליטיקאים מכל המחנות להמשיך להתווכח על שמאל וימין, דתיים וחילוניים, מלחמה ושלום, מבלי לדבר על האיום הגדול ביותר שעומד כרגע בפני האנושות.
בה בעת, אסור לספק להם במה חופשית כדי לספר מעשיות על מה שעשו או יעשו בנוגע למשבר האקלים, בשעה שישראל ממשיכה להפיק חשמל בעיקר בדלקים מחצביים, ממשיכה להטמין את רוב הפסולת באדמה, ממשיכה לסבול מתחבורה ציבורית מקרטעת, ועדיין לא נערכת להסתגלות למשבר האקלים.
גל החום הוא גם איתות לתקשורת: מספיק עם הכותרות וההצהרות. זה הזמן לדרוש מהפוליטיקאים רשימת ביצועים ולשאול שאלות קשות.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)