מה הייתם אומרים אם משטרת ישראל היתה שולחת לכם הודעה בפייסבוק: "קיבלנו את הודעתכם כי חזרתם לנהוג לאחר שנתפסתם עוברים באור אדום כשאתם שיכורים וחובשים כיסוי עיניים. אנו מוחים על כך בחריפות ומצפים שבפעם הבאה תתאמו איתנו דברים כאלה באופן מסודר". צוחקים? בוכים?
ובכן, שאלה מיותרת. אף גוף אכיפה לא היה מתייחס כך לאזרח מן השורה. במקרה כזה, לא הייתם מקבלים הודעה בפייסבוק אלא צו מעצר וכתב אישום. אבל יש אזרחים ויש תאגידים. ופוסט ברוח זו פירסם המשרד להגנת הסביבה אחרי שתאגיד זיהם, ואז חזר לפעילות, בלי לשאול או לתאם עם אף אחד. ולא סתם תאגיד, אלא כי"ל, מי שהמשרד עצמו מכריז שנה אחרי שנה שהוא התאגיד הכי מזהם ומפר הוראות סביבה בישראל.
מעשה שהיה כך היה: כידוע, ים המלח מחולק לשני אגנים, ולאורך השנים חלקו הדרומי התייבש - בין היתר בגלל ההשפעה ההרסנית המתמשכת של הפקת מינרלים מהים. מפעלי ים המלח, מבית כימיקלים לישראל (כי"ל, ששינתה את שמה ל-ICL), צריכים לכן להזרים באופן קבוע מי ים מלוחים מהאגן הצפוני של הים אל בריכות האידוי באגן הדרומי.
לפני זמן מה החלה החברה להפעיל תעלה חדשה בין שני האגנים. היא עוברת מעל מניפת צאלים - שטח טבעי ייחודי ורגיש ובו בתי גידול של צמחים וחיות מדבר, שחלק מהם מוגדרים כערכי טבע מוגנים. התעלה החדשה הוקמה, בין היתר, כדי לצמצם את הפגיעה באזור הטבעי. אבל תנחשו מה? כבר בשלב התכנון, בוועדה לתשתיות לאומיות (ותמ"ל), דרשו נציגי רשות הטבע והגנים שכי"ל תחויב לאיטום מלא של התעלה, כדי למנוע הזרמה של מי מלח עם פוטנציאל לזהם את האזור הטבעי. זאת לאור הניסיון בשטח מהדליפות שליוו את פעילות התעלה הישנה. בכי"ל סירבו.
התאגיד דרש לאשר את הקמת התעלה החדשה ללא איטום. למה? כי לאטום את התעלה עולה כסף ולוקח זמן. הרבה יותר זול ומהיר, חשבו אולי בכי"ל, להזמין חוות דעת חיצונית של חברה בינלאומית על פיה הסיכוי לדליפה משמעותית בשטח הינו נמוך מאוד - גם ללא האיטום. ומה אתם יודעים, חוות דעת כזו הוגשה, והותמ"ל דחתה את הדרישה של רשות הטבע והגנים ונענתה להצעה של כי"ל. התעלה הוקמה והחלה לפעול - ללא איטום.
ים המלח (צילום: משה שי)
והנה, התברר שהסיכוי הנמוך על הנייר והמודלים היפים של המומחים הבינלאומיים, לא עומדים במבחן המציאות בשטח. לפני שבועיים מפעלי ים המלח דיווחו על "דליפה" של "מים" מהתעלה, ועל כך שהפסיקו את ההזרמה בה. הממצאים בשטח הראו על פגיעה משמעותית בצומח בשטח נרחב. מוות של עצים ושיחים מוביל מטבע הדברים לפגיעה בבעלי חיים שניזונים מהם ומוצאים בהם מחסה. אגב, לפי פרסום של יפעת גליק בכאן 11, גם הדיווח, המחויב על פי חוק, נעשה באיחור.
אז התעלה שלא יכולה לדלוף דלפה, בכי"ל דיווחו באיחור, הפסיקו את ההזרמה - ואז פתאום, אתמול, המשיכו אותה. מדווחת שני אשכנזי ב"גלובס": "ההזרמה חודשה למרות שהדליפה בשטח, שכבר גרמה לפגיעה בערכי טבע מוגנים, עדיין נמשכת, כאשר עד שלב זה, אף לא ידוע לרשויות כמה זמן דלפה התעלה בפועל. בכי"ל לא מתחייבים להפסיק כעת את הדליפה, ובדיווחם לבורסה הבוקר מצהירים כי 'בכוונת החברה לבצע פעולות משלימות במטרה שזרימת התמלחת על פני השטח לא תגבר'".
שערורייה, לא? נראה שהם עושים מה שהם רוצים. מה עם הרגולטור? איפה הממשלה? מה קורה עם המשרד להגנת הסביבה? ובכן, המשרד להגנת הסביבה פירסם פוסט. בפייסבוק.
השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג (צילום: נתי שוחט)
"כי"ל עדכנה את המשרד להגנת הסביבה ואת רשות הטבע והגנים לפני שעה קלה שהיא מחדשת את ההזרמה בתעלת ים המלח באזור מניפת צאלים. חידוש ההזרמה לא בוצע בתיאום עם אף אחד מהגופים. אף שההזרמה עצמה אינה טעונת היתר כלשהו, היה מצופה מכי"ל לתאם עם הרשויות באופן מסודר".
כשקראתי אתמול את הפוסט, חשבתי שבוט זדוני השתלט על עמוד הפייסבוק של המשרד. אתם מבינים את זה? המשרד להגנת הסביבה, שהוא הרגולטור והגוף שאמון על שמירת הטבע ועל מניעת זיהום סביבתי תעשייתי, לא יכול להורות לכי"ל להפסיק את הזיהום וכי"ל לא צריכה לשאול אותו אם היא יכולה להמשיך ולהזרים.
ושיהיה ברור, צריך לקרוא לילד בשמו: לא מדובר בסתם "דליפה" ולא בסתם "מים", אלא בזיהום סביבתי תעשייתי. זיהום, כפשוטו, הוא נוכחות של חומר זר בתוך חומר אחר, וזיהום סביבתי הוא כל חומר שנמצא במקום שהוא לא צריך להימצא בו באופן טבעי ופוגע בסביבה הטבעית. ואם הזיהום נגרם מהתעשייה או בשל תהליך תעשייתי אז הוא זיהום תעשייתי. לכן, כשמים מלוחים מים המלח מגיעים לנחל צאלים בחסות מפעלי ים המלח ופוגעים במגוון הביולוגי במקום, מדובר בזיהום סביבתי תעשייתי.
אז המשרד להגנת הסביבה קבע לכי"ל שימוע "בגין חשד להפרת חוק המים והוראות החוק לשמירת הניקיון". מתי? בסוף החודש. כי יש זמן. מה בוער. בינתיים מודיע המשרד לציבור שכי"ל מודיעה על חידוש ההזרמה שלא כמצופה. ולא, לא מדובר בבוט זדוני. כי כפי שכתבתי כאן לא מזמן בעניין הפוליטיקה של הזיהום והכי"ל הגדול שבחדר, זוהי עוד דוגמה לרפיסות של הרגולטור ועליונותה של התעשייה. עדות לזהותו האמיתית של המושל במדינת כי"ל.
האמת היא, שלמרות כל ההצהרות וההשקעות של כי"ל בתחום הסביבה ודו"חות האחריות התאגידית הנוצצים שלהם, אין לי מהם ציפיות. הם מפרנסים אזרחים, הם משלמים מיסים (גם אם יש מחלוקות על חלק מהם), הם מייצרים מוצרים חיוניים והם רוצים להרוויח, ולא משנה אם הכסף נקי יותר או מלוכלך יותר, תרתי משמע. הבעיה הגדולה יותר היא שמהצד השני של המתרס אין מי שדורש כמו שצריך שכי"ל תשמור על הסביבה הטבעית ועל הסביבה האנושית. אין מי שמפקח ואין מי שאוכף. אז מה נשאר, רק לבקש מהמזהמים שבבקשה יתאמו איתנו קודם, ואם אפשר לא בין שתיים לארבע. אז מכי"ל הציבור כבר לא יכול לצפות לכלום, וכנראה, גם לא מהמשרד להגנת הסביבה.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)