חירום, האצה, ומה הלאה?

בביקורת העזה שנמתחה על תוכנית החירום של שר האוצר, נופחה אתמול רוח גבית בדמות ירידה פתאומית, "בבת אחת", של הבורסה בתל-אביב. ההתרסקות, ופרסומן של תחזיות פסימיות מבנק ישראל, שפכו דלק על הקולות התובעים מהממשלה לסייע למי שקרנות החיסכון שלהם נפגעו במשבר. והאוצר? הוא, כך נראה, מתקפל מול הביקורת הפוליטית, איום ההשבתה של ההסתדרות והקריאות התקשורתיות.

"לחץ פוליטי על האוצר לפרוש רשת ביטחון לחסכונות הפנסיה", זו הכותרת הראשית של "הארץ". כותרת המשנה מונה אחד לאחד את הסממנים של המציאות הכלכלית הקשה: "הבורסה נפלה ב-5%, לאחר שהוראה של אקסלנס הפילה אותה כבר ל-11%. בנק ישראל הוריד את תחזית הצמיחה ל-2009 בחצי, ל-1.5% בלבד. לפי התחזית, האבטלה תעלה ל-7%. אפריקה-ישראל הפסידה 1.7 מיליארד שקל ברבעון".

גם הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מכריזות על היסוסים באוצר וכוונה לשינוי התוכנית. "הערכה: האוצר יפעיל תוכנית להצלת הפנסיה" ("מעריב"), "אחרי הקריסה: רשת ביטחון" ("ידיעות אחרונות" בכותרת מעט סתומה). לפי כותרת המשנה על שער "ידיעות אחרונות", כבר לא מדובר בהיסוס, אלא בוודאות: "בעקבות הנפילה בבורסה והביקורת הקשה על תוכנית החירום: דיון לילי באוצר. השאלה עכשיו היא לא אם להתערב – אלא איך ומתי. על השולחן: להכריז בשבוע הבא על הגנה לחוסכים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה".

בטור על שער "ידיעות אחרונות" מסכם סבר פלוצקר את התגובה לתוכנית החירום (תוך שהוא מאמץ את השם הרשמי, "תוכנית ההאצה"): "האוצר לא יכול היה לצפות לקבלת פנים גרועה יותר לתוכנית ההאצה שלו. התקשורת ביקרה, ההסתדרות דחתה, המפלגות שללו, הכלכלנים גיחכו, והכי גרוע: הציבור הרחב הגיב על התוכנית בפרץ של אי-אמון, שהשתקף בירידות החדות בבורסה ובריצה מחודשת למשיכת חסכונות מקופות הגמל ומקרנות ההשתלמות".

העיתונים מפרטים מגוון של אפשרויות סיוע שנידונות באוצר (או לפחות במערכות העיתונים), החל בהפרדה בין קופות של חוסכים מבוגרים וחוסכים צעירים ושינוי תמהיל ההשקעות בקרנות הפנסיה, דרך הקפאת קופות הגמל לכמה שנים, ואפילו עד לביטול רפורמת בכר.

אתמול כתב סמי פרץ ב"דה-מרקר" כי הפקעת הקרנות מהבנקים ופתיחתן לשוק ההון אינן יכולות להיחשב תירוץ למשבר, וכי ההיסטוריה מוכיחה שאם היו הקרנות נשארות בידי הבנקים, הנזקים היו זהים, אם לא חמורים אף יותר. היום כותב נחמיה שטרסלר ב"הארץ" נגד טענות של גוף עוצמתי אחר, ההסתדרות:

"עוד לא הספקנו לעיין בסעיפי התוכנית להאצת הצמיחה, ועופר עיני כבר הספיק להודיע שאין בתוכנית כלום, ולכן להסתדרות לא תהיה ברירה אלא 'לצאת למאבק עד כדי שביתה כללית'. 'השוק החופשי גמר את חסכונות העובדים', אמר עיני. 'ב-2003 האוצר ביטל את רשת הביטחון על הפנסיה, ועכשיו הוא צריך להחזירה'. אצלנו אפשר להגיד הכל. אין מס על מלים. האם החסכונות באמת נגמרו? האם האוצר הוא שפגע בפנסיה? די להפחדות. במשך חמש השנים מאז 2003 הרוויחו החוסכים בקופות הגמל 65% על השקעתם. ב-2008 הגיע ההוריקן מארצות-הברית וגרם לנפילות. כתוצאה, יגיעו השנה ההפסדים לכ-25%. כלומר, הפנסיה לא נמחקה. החסכונות לא נגמרו. הרווחים פשוט קוצצו. אך מי באמת פגע בפנסיה של הציבור? לשם כך יש לחזור ל-2003 ולהיזכר מדוע נאלץ בנימין נתניהו לטפל בקרנות הפנסיה. זה היה עקב הניהול הגרוע של ההסתדרות, שהביא את הקרנות, שהיו אז בניהולה, אל סף פשיטת רגל. אחת פשטה את הרגל ממש: קרן פועלי הבניין. היתר היו בדרך לקריסה".

רגע של מצוינות

רגע, אז מה קרה שם בדיוק, אתמול בבורסה? "אירוע דרמטי כמו זה שהתרחש אתמול אחר הצהריים עוד לא נרשם שם", כותב אלי שמעוני היום ב"ידיעות אחרונות". "במשך 10 דקות נמחקו בבת אחת מיליארדי שקלים, המדד צנח ב-11% – והמסחר הופסק". מי אשם? "אשם" היא מלה חזקה. הבורסה ממילא היתה במגמת ירידה עוד לפני שהברוקרים של אקסלנס הפילו אותה על הברכיים. במקום אשמה, ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לדבר על אחריות. "בית-ההשקעות אקסלנס הוא שאחראי לקריסה הגדולה". גם יו"ר הבורסה אומר ב"ידיעות אחרונות" כי מדובר בצירוף מקרים שהפך את הפעולה השגרתית לבעייתית. אז למה בכותרת המשנה של הידיעה נכתב שהרשות לניירות ערך תבדוק חשש לעבירה? רק העורך יודע.

גם כותרת המשנה של הידיעה על העניין בעיתון "מעריב" מכריזה כי "הרשות לניירות ערך עשויה לפתוח בחקירה". כאן יש לפחות אזכור לעניין בידיעה עצמה: "מהרשות לניירות ערך, אשר עשויה לפתוח בחקירה מול בית-ההשקעות, נמסר כי היא 'עוקבת אחר המסחר ואחר הגורמים שהביאו לירידות'". אתם רואים כאן הכרזה על פתיחה בחקירה? לא ממש.

אז מה היה לנו שם? לפי איתן אבריאל, איש "דה-מרקר" שכותב היום את הידיעה הראשית ב"הארץ", רק סערה בכוס מים. "הדרמה שהיתה אתמול אחר הצהריים בבורסה [...] היתה חסרת חשיבות כלכלית. בסוף היום התברר שסוחר בחברת תעודות הסל אקסלנס שיגר הוראת מכירה גדולה אחת בהיקף של כמה עשרות מיליוני שקלים לכל מניות המדד, וגרם לבדו לצניחה יוצאת הדופן. לאחר שהמסחר הופסק [...] השוק תיקן את הירידה, והמדדים סיימו את יום המסחר בירידה של 5%, שיעור דומה לירידה יום קודם באירופה ובארה"ב". חקירה? משטרה? מכבי אש? "צדק יו"ר הבורסה סם ברונפלד", כותב אבריאל, "שתיאר את האירוע כסערה בכוס מים".

ועוד חדשה כלכלית אחרונה: מחיר המניה של אפריקה-ישראל, הקונצרן של לב לבייב, ירד ב-90% וחזר למחיר שהיה לה בעת שרכש אותה לבייב מבנק לאומי לפני 13 שנה. זה הסיפור הראשי של מוסף "עסקים" של "מעריב", תחת הכותרת "כואב הלב".

למה לי פוליטיקה עכשיו

נצטט עוד מהטור שכתב סבר פלוצקר על השינוי שכנראה יעשה האוצר בתוכנית החירום שלו, והפעם על הפן הפוליטי: "מבחינה פוליטית, קדימה כבר החמיצה את שעת הכושר שלה: כעת כל החלטה על סיוע לחוסכים – תהיה צורתה המדויקת אשר תהיה – תתפרש ככניעה לאולטימטום משולש של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, של יו"ר ועדת הכספים ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן ושל ראש האופוזיציה בנימין נתניהו".

ובמוסף "השבוע" של "הארץ" יוסי ורטר כותב כי נתניהו מייחל לחיזוק בכוחה של העבודה, כדי "שיהיה עם מי לעשות עסקים" אחרי הבחירות.

אלפרון, גאידמק, חברון

"מי רצח את אלפרון?", מודפסת שאלה על שער "הארץ". לפי אמיר זוהר במוסף "השבוע", מדובר בעבריין עמיר מולנר. לפי אמיר אורן באותו מוסף, ארגוני הפשיעה בישראל מונים 600 איש (ועוד 600 בכלא), כך לפי הערכת בכיר במשטרה. מספר השוטרים: 30 אלף. אורן מתעכב במיוחד על "ההפרזה הגדולה בטיפול התקשורתי בגיבורים העממיים, הכלאבריטיס. מרוני רון ועד אלפרון, אורחים לא קרואים בכל סלון".

לפי אורן, הבעיה העיקרית היא השחיתות בצמרת הפוליטית, שמבכרת להחליש את המשטרה כדי שלא תחשוף את עבריינותה. פרנואידי? אולי. אבל תקראו את כותרת המשנה של הידיעה בעמ' 6 ב"מעריב": "[...] מתברר ששניים מתוך תשעת החברים בוועדה האחראית על טוהר הבחירות של הליכוד חשודים בשחיתות. בכיר בליכוד: 'בניגוד לקדימה, אצלנו הם לא חברי ממשלה'".

עוד הפניה משער "הארץ" למוסף "השבוע": "יוסי מילשטיין סוגר חשבון עם גאידמק". מילשטיין היה הדובר והיועץ הקרוב (כנראה) של העשיר ארקדי גאידמק במשך ארבע שנים, וניהל את קמפיין הבחירות הכושל שלו בירושלים. מי שמתעניין בסאגה הקומית (הבדיחה היא עלינו, שלא תטעו) של גאידמק בישראל, חיכה לראיון הזה (שבו מילשטיין מתנער, כמובן, מאחריותו לכישלון המהדהד של גאידמק בבחירות). מי שהצליחה להביא אותו היא לילי גלילי.

ההישג העיתונאי הזה, שהתאפשר כנראה בזכות קרבה למילשטיין, מסביר אולי פיאסקו עיתונאי: הכותרת הראשית של "הארץ" מלפני כחודשיים, שהודיעה כי גאידמק צפוי לפרוש מהמירוץ על ראשות העיר, כותרת שגלילי היתה חתומה עליה. אגב, גלילי גם משגרת עקיצה כלפי "אתרי האינטרנט החנפניים", אף שבמקרה הזה אין יותר מאתר אחד. ומי שאחרי דברי החלקות של מילשטיין ירצה קצת אמת מחוספסת, יוכל לקרוא את הטור של איתן בקרמן באותו עמוד.

ובינתיים, בחברון: "חברון על סף פיצוץ" היא אחת הכותרות על שער "מעריב". "הפינוי עוד לא החל, אבל האלימות כלפי החיילים שוברת שיאים. עשרות אלפי אנשים צפויים להגיע היום לעיר. בצה"ל חוששים מגורמים קיצוניים שיסיתו את ההמונים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של רועי שרון ואמיר בוחבוט.

"בית השנאה" היא הכותרת בעמ' 5 ב"ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע וצבי זינגר כותבים על תקיפות של חיילים בידי מתנחלים. "מעריב" הוא היחיד שיש לו כתב במקום. לא בחברון, אלא בבית עצמו, "בית המריבה". רגע, בית המריבה? מדוע לא בית השנאה? אולי כשיש כתב בפנים, ולא רק בחוץ, ניתן לראות יותר מצד אחד של המטבע, למשל את זה של מי שקנו את הבית בכסף מלא, צילמו את עסקת הקנייה, אולם הוצאו מהבית על-ידי בג"ץ, בהחלטה שבן כספית קורא לה ב"מעריב" "תמוהה".