העיתונות מחווה היום את דעתה על שתי תוכניות שטרם התגשמו. האחת מרושעת וזדונית, וכנראה שפרטיה, אם יש כאלה, לא יודלפו מהמאורות והמרתפים שבהם תתרקם; השנייה היא תוכנית שמטרתה רווח והצלה, והעיסוק בפרטיה, שגם הם בעצם אינם ידועים לתקשורת לאשורם, מתלהט כבר למעלה מחודש. אף שהראשונה היא תולדת נפשם המעוותת של מספר מצומצם של פושעים והשנייה היא פרי דיונים ארוכים של נבחרי הציבור שלנו ופקידיהם, הרי שנפח הסיקור שהן זוכות לו אינו שונה בהרבה. אחרי הכל, כסף זה לא כל הסיפור, כפי שניסתה לשכנע אותנו הפרסומת של העיתון הכלכלי "דה-מרקר". דם, "כבוד" ונקמה הם הרבה יותר "סיפור" מאג"ח קונצרניות ותשואות בורסאיות, והקופירייטר יכול לעמוד על הראש.

חירום או לא חירום?

העיתונים דנים: תוכנית חירום ממשלתית, צריך או לא צריך? והתוכנית שהאוצר כנראה הכין, טובה או לא טובה? ואם יש תוכנית, להציל את התאגידים או להשאירם תלויים בשמש המשבר? הכותרת הראשית (אחת משתיים) על שער "מעריב" ברורה בנטייתה: "החסכונות של 200 אלף איש כבר נפגעו". כותרת המשנה ברורה עוד יותר: "המשבר הכלכלי מכה בקופות הגמל ומוחק בשיטתיות את הפנסיה, אבל לפקידי משרד האוצר כלום לא בוער". רינו צרור כותב בחיוב על "הזוג המוזר", יו"ר הליכוד נתניהו ויו"ר ההסתדרות עיני, ששניהם "בטוחים שיש לתת רשת ביטחון לקרנות החיסכון של האזרח". צרור מתגבר על השנאה העזה וזורק מלה טובה אפילו לכיוונו של ראש הממשלה אהוד אולמרט – רק כדי להגביר את הביקורת הקשה שהוא מותח על שר האוצר רוני בר-און. "אין תוכנית", כותב צרור, שהוא לאו דווקא עיתונאי כלכלי, "סתם הכריחו אותם, וזה מה שיצא".

גם "ישראל היום" מקדיש את הכותרת הראשית שלו לתוכנית החירום: "תוכנית החירום לא נותנת מענה למשבר". הכותרת מובאת בתוך מרכאות, אולם לא מצוין מי אמר אותה. ייתכן כי עורך העיתון מצטט את עצמו. כותרות הגג והמשנה קוראות: "אין טיפול בהפסדי הקרנות. עיקר התוכנית – פתרונות תעסוקה, כמו גיוס לחרדים והסבת מפוטרים. התעשיינים, ההסתדרות ורוב המפלגות לא מרוצים". ובקיצור, "ישראל היום", במידה רבה יותר מ"מעריב", רוצה מהאוצר כסף ממש, לא סיוע עקיף. בכפולה הפותחת של העיתון מובאות שתי דעות: נגד תוכנית החירום ונגד תוכנית החירום. כותרת הכפולה: "רשת עם הרבה חורים".

מאמר המערכת של "הארץ" נוקט גישה הפוכה. "דרושה תוכנית אחראית" היא הכותרת, והתוכן קורא שלא להגדיל את הגירעון.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת גם היא במשבר הכלכלי, אבל מהצד הנמוך שלו, בזוטות ולא בעיקר: "דווקא עכשיו: בונוס לעובדי בנק ישראל". הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לגל אנטישמיות שכביכול שוטף את אירופה בעקבות המשבר הכלכלי. כבר היה לנו גל של כתבות על גל של אנטישמיות בעקבות המשבר; גל שאז, לפני כחודש, כנראה היה רק שלולית קטנה. נחכה ונראה מה יהיה גורלו של הגל הזה, שהיום מתנחשל בעיקר מעל עמודי "ידיעות אחרונות" (ב"הארץ" הוא זוכה לחמישית מעמ' 8, ולפתרון התעלומה, מדוע העניין מעסיק פתאום את העיתונים הישראליים: זו היתה אתמול הכותרת הראשית של ה"בילד" בגרמניה).

פישמן במקום תשובה

במוסף "עסקים" של "מעריב" החליטו לחגוג היום שנה למשבר ולמרוח על השער את הכותרת: "שנה למשבר בשווקים: 145 מיליארד שקל נמחקו מהפנסיה". אלא שעלעול בעיתונים מלפני שנה לא יגלה לכם על קיומו של משבר, להפך (אם כי רפי רוזנפלד, העורך הכלכלי של "מעריב", כן מציג לראווה בעמודי החדשות של העיתון גזיר עיתון מלפני שנה שבו הוא תוהה אם הפנסיות בסכנה).

על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מפנים לכתבה שאכן חוזרת אחורה, ובודקת את המלצות האנליסטים לפני המשבר. אלא שהכתבה של עידן דורפמן נדחקת לעמוד הלפני אחרון של העיתון, ומתפרשת על פני חצי עמוד בלבד. חבל. זו יוזמה ברוכה, זו כתבה מעניינת לקריאה (בהתחשב בכך שמדובר בחומר כלכלי יבש כמו חוש ההומור של הנסיך אדוארד), וזו כתבה חשובה, המוכיחה לשוק ההון כי יש דין ויש דיין, והעיתונות יכולה לשמש גם כלב שמירה, ולא רק פח זבל של הודעות לעיתונות.

אז מה יהיה באמת עם האג"ח הקונצרניות האלה? על שער "דה-מרקר" מכריז מנכ"ל בנק מזרחי, אלי יונס, כי "יש חברות שצריך לתת להן ליפול", ו"הדבר האחרון שצריך לעשות זה לטפל בחברות. הכל צריך להיות לטובת החוסכים והפנסיונרים". בעמ' 68 של העיתון מביאים המלצה מאיש עסקים ש"חזה בהצלחה את המשבר" וממליץ שלא לקנות אג"ח. בעמ' 70, לעומת זאת, מביא העיתון הערכות שלפיהן "בעלי עניין", כלומר, בעלי החברות, רוכשים אג"ח של עצמם ו"מחקו חוב של 2.5–3.5 מיליארד שקל".

אבל למרות הכל, מניית דלק עלתה ב-32%, וכעת לשמותיהם של יצחק תשובה ולב לבייב, שכיכבו בכותרות הכוכבים הנופלים של השבועיים האחרונים, מצטרף אליעזר פישמן. "פישמן בראש טבלת הטייקונים המסוכנים", מכריזה כותרת השער האחורי של "דה-מרקר". ובפתח מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" סונטת נווית זומר בדחייה שדחו "המוסדיים" (ובמישור הציבורי: "דה-מרקר") את הצעת ההסדר של יצחק תשובה (המרת אג"ח של דלק נדל"ן באג"ח מגובה בטחונות בתמורה להפחתת החוב). זומר כותבת כי ההחלטה לדחות את ההסדר נבעה מ"אגו מפותח" ולא "ממחלקת ניהול סיכונים", והתבססה על הנימוק "הבטיחו לי", שמפזמים כביכול המשקיעים המוסדיים שקנו את האג"ח מהטייקונים – נימוק שהיא מכנה "ילדותי".

ובטור קצרצר במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר מרגיע: המשבר כיום כלל אינו דומה לזה ההיסטורי של 1929. "הייצור במערב צפוי, במקרה הכי גרוע, לקטון בשנה הבאה באחוז עד אחוז וחצי. האבטלה תגיע, במקרה הכי חמור, לשמונה עד תשעה אחוזים מכוח העבודה. הסחר העולמי ימשיך לגדול, אבל במעט. שום מדינה לא מתכננת הטלת מכסים על יבוא. פאשיזם וקומוניזם לא מאיימים על הציביליזציה". לפי התיאור הזה, אם פלוצקר טועה, הרי שלא יישאר כאן מי שיכתוב אחריו עד כמה טעה. ובכל מקרה, מי שמחפש עבודה: משרת מנכ"ל יאהו התפנתה. ג'רי יאנג, שגם ייסד את החברה, פורש אחרי "שדחה הצעת רכש של מיקרוסופט ודירדר את מניית החברה לשפל" ("ממון").

שוברים שגרה

"הארץ" מספק היום כותרת ראשית שונה מאלו של עמיתיו. נכון, גם הוא מקדיש את הכותרת השנייה למשפחת אלפרון, אולם הראשית שלו היא מדינית: "פרס: אובמה 'מתרשם מאוד' מהיוזמה הסעודית" [אנשיל פפר ועקיבא אלדר]. גם "מעריב" מספק על השער כותרת יוצאת דופן, כזו שלא תמצאו בעיתונים האחרים: ועדה ממשלתית ממליצה "להלבין" עשרות אלפי מבנים לא-חוקיים של בדואים בנגב "ולחדש את אכיפת החוק" [בן כספית].

שלשום נחתו כעשר רקטות בדרום, אבל העיתונים עסקו ברצח אלפרון. אתמול נחתו שלוש רקטות ושתי פצצות מרגמה, ו"הארץ" מכריז על "סימנים לחזרת הרגיעה לגבול רצועת עזה: חמאס מנסה למנוע מארגונים ירי על ישראל". לעומת זאת, הכותרת הראשית של עמ' 2 של "הארץ" (מדוע לא הראשית על השער?) מצטטת את ראש המודיעין האמריקאי שמזהיר: "איראן גרעינית תצית מירוץ חימוש מסוכן במפרץ".

התפרקות המפד"ל ומיזוגה במפלגת ימין דתית חדשה נבלעים בין דפי העיתונים: ידיעה קטנה של מרב דוד בעמ' 14 ב"מעריב"; ידיעה קטנה של נדב שרגאי בעמ' 4 של "הארץ"; ידיעה קטנטונת בעמ' 11 של "ידיעות אחרונות".

כותרת בשער "ישראל היום" מבשרת על הצטרפותו של הרמטכ"ל לשעבר יעלון למפלגת הליכוד (הכותרת המתלקקת: "יעלון: לא יכולתי לעמוד מן הצד"). אבל רגע, האם העיתונים, כולל "ישראל היום", לא דיווחו על העניין כבר אתמול (ו"מעריב" כבר ביום ראשון)? כן, דיווחו, אבל "ישראל היום" הוא עיתון מפלגתי, ולחדשות מפלגתיות דין אחר מחדשות רגילות.

טל שניידר מדווחת ב"מעריב" כי הילרי קלינטון "מתקרבת" לקבלת תפקיד שרת החוץ בממשלו של אובמה. נטשה מוזגוביה מ"הארץ" מסכימה גם היא.

ועל שער מוסף "24 דקות" של "ידיעות אחרונות" אנו מתבשרים על עוד מצטרף חדש-ישן לפוליטיקה החדשה-ישנה שלנו: עוזי לנדאו, שעוזב את הליכוד ומצטרף למפלגתו של אביגדור ליברמן. נורית פלתר מראיינת אותו על פני הכפולה הפותחת של המוסף. "אני לא עוזב את הבית", הוא אומר, "אני עוזב את הליכוד כדי לשמור על הבית". אחד הסימנים שלנדאו נותן לכך שהליכוד הפסיק להיות בית, והפך למה שהוא מכנה "מפלגת מרכז", הוא הצטרפותו של דן מרידור למפלגה.

מי יכתוב את ההיסטוריה

מי יהיה זה שיכתוב את ההיסטוריה, וכפועל יוצא – מי יהיה זה שימחוק אותה? בני מוריס, ההיסטוריון הנודע, כותב על כך היום במוסף "ספרים" המצורף ל"הארץ", במאמר ביקורת על הספר "פלמ"ח: פלוגות המחץ של 'ההגנה', 1949-1941". יש טעם לפגם בכך שהעורך מינה את מוריס לכתיבה על הספר, שהיה אמור להיכתב על-ידיו והדבר נמנע ממנו (כפי שהוא עצמו מספר בפתח דבריו, ובחן רב). עובדה זו מקשה על קבלת הביקורת הקטלנית למדי שמוריס מותח על הספר, אולם לא מונעת מהקשבה לדיון בסוגיה הבעייתית שהוא מעלה: כותבי הספר הם אנשי הפלמ"ח, בשר מבשרו, שהחליטו לשמור לעצמם את הארכיונים הסודיים של הארגון ולכתוב את ההיסטוריה שלו בעצמם. יש לכך מגרעות רבות, והתוצאה עלולה להיות הסתרת האמת במקום גילויה. היסטוריה אינה עניין ללוחמים או לצנזורים. אגב, מישהו זוכר את הכתבה ההיסטורית שהיתה אמורה להתפרסם לפני כחודש ב"ידיעות אחרונות", ונעלמה כלא היתה?

על עבריינים ועכברים

"פסגת הפשע" היא הכותרת הראשית השנייה של "מעריב", המקדיש היום לעניין את שלושת עמודיו הראשונים. "ועידת פסגה" היא הכותרת על שער "ישראל היום". ב"הארץ" הכותרת בעניין על השער היא "קריאות נקם בהלווייתו של ראש משפחת הפשע אלפרון". הפסגה היא הלווייתו של העבריין האלים יעקב אלפרון, והעיתונים מלאים היום בתמונותיהם של באי ההלוויה – בעלי אגרוף, בריונים מגושמים, רוצחים נתעבים, סוציופתים וסדיסטים – כאילו היה זה טקס האוסקר בפתח-תקווה. "מה שיעניין את חוקרי הרצח זה מי הם האנשים שלא הגיעו לכאן", מצטט אבי אשכנזי קצין משטרה, אי-שם לקראת סוף הטור שהוא כותב בעניין ב"מעריב". מסתבר שלחוקרי משטרה יש יותר שכל מאשר לעיתונאי פלילים, למרות הכל.

ענייני תקשורת

גילי איזקוביץ מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" על ערוצים חדשים בחברת הכבלים יס: "ערוץ הקבלה" ו"ערוץ ייעודי לנשים". אפשר היה להקרין במקומם לופ קליפים של מדונה. במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח לי-אור אברבך כי ערוצים 2 ו-10 "מקצצים עד 25 אחוז בהפקות", ביטלו למעלה מעשרה פרויקטים בשלבי פיתוח שונים והקפיאו אחרים. המפיק רון כחלילי אומר בידיעה כי "ידוע שדווקא תקופה של קושי כלכלי מביאה פריחה לבידור הזול". אברבך מדווח גם על כך ש"חיים הכט שוב יטיף", הפעם בתוכנית חדשה שתעלה בקרוב, מין טייק-אוף על תוכניות המתיחות במצלמה נסתרת.

"מעריב" מוכר את כפולת העמודים 4-3 למודעת פרסומת.