בני קצובר ישלם 25 אלף שקל הוצאות משפט לעיתונאי אמנון אברמוביץ', ותביעת הדיבה שהגיש נגדו ונגד "ידיעות אחרונות", על סך 300 אלף שקל, תידחה. שופטת השלום עדנה יוסף-קוזין קבעה בפסק דינה בשבוע שעבר כי למרות שהדברים שבגינם נתבע אברמוביץ' אינם נכונים, עומדת לו הגנת "העיתונות האחראית", המבחן שקבע בית המשפט העליון להגנת "תום הלב" שבחוק לשון הרע.

במוקד התביעה עמדה קביעה של אברמוביץ' ששני הצדדים הסכימו כי אינה נכונה, אולם התביעה נדחתה בכל זאת משום שהטעות נעשתה בתום לב, ומשום שאברמוביץ' ו"ידיעות אחרונות" חזרו בהם מהפרסום והתנצלו עוד לפני הגשת התביעה: "הנתבעים פעלו באופן מהיר והחלטי, העמידו את הדברים על תיקונם באמצעות פרסום הודעת תיקון והבעת צער, וכן הסירו את מאמרו של הנתבע מהמרשתת".

עוד כתבה השופטת על "חשש לשימוש בלתי הוגן בכוח התביעה, ולכך שמניעיה של התביעה בררניים ולא ענייניים", משום שקצובר בחר לתבוע רק את אברמוביץ' ולא את המקורות עליהם הסתמך, ומשום שקצובר עצמו השתמש בלשון בוטה כלפי אברמוביץ', כשכינה אותו "תולעת" בראיון שהתפרסם ב"מעריב".

בנובמבר 2018, ביום השנה לרצח רבין, פירסם אברמוביץ' מאמר ב"ידיעות אחרונות" בו טען כי קצובר, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע, כתב בעבר כי "יש להעמיד את רבין ופרס בפני כיתת יורים" ותייג אותו כמסית. קצובר הכחיש כי כתב אי פעם את הדברים והצהיר כי בינו לבין רבין שררו "יחסי חברות והערכה אישית". אברמוביץ' טען כי הסתמך על מאמר של פרופ' רפי מן שהתפרסם כאן, באתר "העין השביעית", ועל דברים שכתבה ב"מעריב" ח"כ לשעבר איילת נחמיאס ורבין (שמצידה אמרה כי הסתמכה גם היא על המאמר של מן).

"התנאי הבסיסי להקמת חובת הפרסום במקרה של פרסום בעל אופי עיתונאי הוא קיומו של עניין ציבורי משמעותי בפרסום, בדגש על האינטרס שבקידום השיח בחברה בנושאים בעלי חשיבות ציבורית", ציטטה השופטת מפסק הדין של העליון בפרשת סרן ר', בו נקבעה הלכת "הגנת העיתונות האחראית".

"התנאי השני הוא דרישת תום הלב על היבטיה הסובייקטיביים והאובייקטיביים. משמעויותיה של דרישה זו הן כי הפרסום ייעשה בשל אותה חובה וללא כוונת זדון, וכי חובת הפרסום מולאה בהתאם לסטנדרט של עיתונאות אחראית, סבירה, זהירה והוגנת. תנאי זה נוגע להתנהגות המפרסם ולפרסום עצמו. מצופה כי העיתונאי יאמין באמיתות הדברים שפרסם. נוסף לכך, חובותיו של המפרסם לאמת את העובדות טרם הפרסום ולהסתמך על מקורות מהימנים ורציניים, הן חלק מן האמצעים הסבירים שמצופה ממפרסם לנקוט טרם הפרסום כדי לוודא את אמיתותו".

מאמרו של אברמוביץ', קבעה השופטת, "נוגע לסוגיה המצויה בשיח הציבורי ושיש לה חשיבות ציבורית משמעותית", ומאחר שהוא עיתונאי, חלה עליו "חובה מוסרית וחברתית לעשות את הפרסום". בנוסף, פרופ' מן והח"כ לשעבר ורבין, עליהם הסתמך אברמוביץ', הם "כותבים מהימנים ורציניים בעלי ידע בתחום הנדון, שמאמריהם פורסמו בכלי תקשורת רציניים. העיון בשני המקורות כאמור, בא בגדר אמצעים סבירים בהם נקט הנתבע לשם בחינת אמיתות המיוחס לתובע".

השופטת מוסיפה ומצטטת מפסק הדין בתביעת חננאל רחמים נגד יאיר לפיד, לפיו "לצורך השתכללות הגנת 'העיתונאות האחראית' לא נחוצה הוכחה בדבר אמיתות הפרסום, ודי בכך שהעיתונאי הסתמך על מקור מהימן ורציני".

אברמוביץ' הסתמך על הפסקה הבאה במאמר של פרופ' מן ב"עין השביעית": "ב'השבוע', לדוגמה, תואר רבין כ'בוגד ורוצח, מטורף ושתוי'. פורסמו בו ציטוטים מדברי הרב בני אלון, שאמר כי רבין הוא 'פשוט פסיכופת, משיגענער, אדם מסוכן'; קביעתו של בני קצובר כי 'רבין ופרס הצטרפו לכת השטן [...] אני מדבר על כת שהשתלטה על השלטון בישראל ומובילה את המהלך בטירוף, באמוק'; וכן אמירה כי רבין ופרס 'מובילים את המדינה ואת אזרחיה לאבדון וחייבים להיות מוצבים מול
כיתת יורים'".

פרופ' מן הסביר כי החלק האחרון בפסקה, ובו המשפט שאברמוביץ' ציטט, לא יוחס על ידו לקצובר או לאדם אחר, והוא חלק מרשימה של אמירות שהתפרסמו בעיתון "השבוע", שהשלישית שבהן יוחסה לקצובר והרביעית - לא, כפי שמעיד סימן הפיסוק המקדים אותה. "הנקודה והפסיק המפרידים בין הציטוט השלישי לציטוט הרביעי, ואשר על פי כללי האקדמיה ללשון העברית מפרידים בין צירופי עניינים שונים, מעידים כי מדובר בציטוט נפרד שאינו קשור לתובע", העיד פרופ' מן בבית המשפט.

השופטת קבעה כי ההבנה המוטעית של אברמוביץ' את הפסקה, היא טעות בתום לב ולא התרשלות: "הדברים הופיעו באתר 'העין השביעית', שהוא מורה הנבוכים של התקשורת, ובעיתון מכובד 'מעריב', ולא עלה אצלו חשד שהמשפט שייחס לתובע לא נאמר על ידו". מה שעוד לאברמוביץ' לא היתה סיבה לפקפק בכך "גם לנוכח קיומה של הלימה בין האמירה נושא התביעה לבין אמרות קודמות של התובע על רבין ז"ל", כמו זו לפיה רבין הצטרף "לכת השטן".

את אברמוביץ' ייצג עו"ד תמיר גליק, את קצובר ייצג עו"ד חזי צוריאל.

ת"א 25129-01-19