אובמה: היום שאחרי

הכותרת הראשית על שער "הארץ": "אחמדינג'אד לאובמה: איראן מצפה לשינוי". ובכותרת המשנה של הידיעה של נטשה מוזגוביה ויואב שטרן: "זו הפעם הראשונה מאז 1979 שאיראן מברכת נשיא אמריקאי ורומזת על רצונה בהידברות". הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת בהבטחות של אובמה לראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט בדבר ידידותו למדינת ישראל.

"אין ספק כי בעוד יום-יומיים יפוג היין הזה. כדאי על כן למהר ולהיכנס כבר עתה לכוננות אכזבה. להיערך להנגאובר. להקדים רפואה למפח, כדי לא להיקלע לדיכאון עמוק מדי כאשר המגרסה הוושינגטונית תתחיל לשייף את הנשיא החדש על-פי מידותיה", כותב ב. מיכאל במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", המתהדר בעיצוב חדש (לא חדש במובן של מקורי ופורץ דרך, אולם בהחלט חדש ביחס לסטגנציה העיצובית המאפיינת את "ידיעות אחרונות"). והוא ממשיך: "אך למה להעכיר שמחות? אולי וושינגטון לא תעשה זאת הפעם. אולי באמת יתרחש נס. אולי ימשיך ריח התקווה לבשם את האוויר, והנשיא אובמה יהיה זה אשר ישייף וילטש ויכייר את סביבתו, על-פי המידות והערכים עליהם הצהיר. לו יהי".

הכותרת הראשית על שער "דה-מרקר": "קבלת פנים צוננת לאובמה בשווקים". וזו על שער מוסף "עסקים" של "מעריב": "אובמה נבחר כדי להציל את הכלכלה, אבל וול-סטריט לא נתנה לו אפילו יממה אחת של חסד".

מה קורה בירושלים

מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מקדיש שתי כתבות לראיונות עם המועמדים המובילים לראשות עיריית ירושלים, החילוני ניר ברקת והחרדי מאיר פרוש. שניהם מצולמים בסלון ביתם, ולא מסתירים טעם נורא ברהיטים.

כותרת המשנה של ידיעה של משה בקר ויניב קובוביץ' בעמודי הספורט של "הארץ": "כמה מנדטים שוות שלוש נקודות? לשיטתו של ארקדי גאידמק, המתמודד על ראשות עיריית ירושלים, ניצחון על בני-יהודה והוא מסודר בקלפי. ראובן עטר, שלא מתכוון לשבש לבוס את התוכניות, יעלה בהרכב התקפי".

ובתוך כך, העיתונים מדווחים שאולמרט, לשעבר ראש עיריית ירושלים, בדק אפשרות לרכישת דירה ברחוב זמנהוף בתל-אביב. ב"הארץ" הידיעה זוכה להפניה בשער ולטור לירי של גדעון לוי, שרק אלוהים יודעת מה היתה כוונת משוררו (ובעמ' 24 של "הארץ": "אולמרט ייחקר היום בפעם התשיעית". החקירה: בבית בירושלים).

והם בכלל לא ידעו שהוא כזה

כיצד תדעי שפרשת עבירות המין של השחקן חנן גולדבלט נחשפה לראשונה ב"ידיעות אחרונות"? ובכן, גם אם אינך רואה בעין אחת, והשנייה לוקה בעפעוף כרוני, ב"ידיעות אחרונות" לא ייתנו לך לפספס את פריט המידע הזה.

המלים "בעקבות תחקיר 'ידיעות אחרונות'" מופיעות ככותרת גג להפניה המרכזית על השער, המדווחת על גזר הדין במשפטו של גולדבלט: שבע שנות מאסר בפועל; אחד מחמשת האייטמים העוסקים בעניין בכפולה הפותחת של העיתון מוכתר בכותרת הגג "תזכורת". הכותרת: "הפרשה נחשפה בתחקיר 'ידיעות אחרונות'"; בתחילת הידיעה החדשותית בעניין (יורם ירקוני) נכתב: "הפרשה נחשפה לראשונה בתחקיר מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות'" (בשום מקום לא מוזכר שמה של הכתבת, נעמה לנסקי, שעברה מאז ל"הארץ").

שלוש שנים נמשכו המהלכים המשפטיים, אתמול הם הסתיימו עת נגזר דינו של השחקן באשמת מעשי אונס, מעשים מגונים וקבלת דבר במרמה. "מעריב", שלא חשף את הפרשה, מפרסם ראיון שער עם גולדבלט עצמו במוסף "סופשבוע" (בעז גאון); "ידיעות אחרונות", שכן חשף את הפרשה, מפרסם ראיון עם אחת המתלוננות ומכתב של אחרת. ידיעה מוקדשת גם לחברים התומכים של גולדבלט. כבר במהלך המשפט הם הביעו תמיכה – מסויגת וגם בלתי מסויגת – בחברם. בולט במיוחד היה הבדרן שייקה לוי ("אני מכיר את חנן. הוא זהב טהור"). השחקנית חני נחמיאס אמרה ל"ידיעות אחרונות": "החנן שאני מכירה אחר לגמרי".

זה באמת מבלבל כשלאנשים יש שני פרצופים, אחד מזהב ואחד מפח חלוד, אבל לא מדובר בעניין נדיר. זה קורה אפילו לעיתונים. הנה למשל "ידיעות אחרונות", מצד אחד עיתון רציני שחושף מעשי אונס שביצע שחקן מוכר; ומצד שני עיתון טיפשי, שבידיעה החדשותית בעניין גזר דינו של אותו שחקן מתמקד בחולצה שהלה לבש, מקדיש צילום נפרד לכיתוב שעל החולצה ("no rules more fun"), והופך את הכתב המדווח לפסיכולוג אוונגליסטי כשהוא מפרסם בהבלטה משפט כמו "לבית-המשפט הגיע גולדבלט חמוש במשקפי שמש ובחולצה שאולי מבטאת יותר מכל את יחסו למעשים שהוא מואשם בהם".

ישראל היום?

העיתון "ישראל היום" אינו יוצא במהדורת שישי, ולכן לא נטרד בדילמה אם לפרסם את הידיעה הבאה, המתפרסמת היום בעמודי החדשות של "הארץ" ונוגעת לבעלים היחיד של העיתון: "חברת בתי-ההימורים של המילארדר האמריקאי שלדון אדלסון, שממנה הוא מפיק את רוב רווחיו, הודיעה אתמול שיש חשש כי תפשוט את הרגל" (נמרוד הלפרן). ב"מעריב" הידיעה מגיעה לעמוד השער: "הפסדי הענק של אדלסון: 9 מיליארד דולר בחודש".

ענייני תקשורת

קינתו של רון מיברג במוסף "סופשבוע" של "מעריב" – שעסקה בטענה שהעיתונות המודפסת האמריקאית לא מילאה את תפקידה בסיקור מערכת הבחירות, פינתה את הבמה לטלוויזיה והתמקדה רק בסיפורים חלביים, ללא תחקירים וללא כתיבה נשכנית ובעלת סגנון – הוזכרה כאן אתמול (עת חולק המוסף למנויים). היום במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה של יניב חלילי: "כבר בעיצומן של החגיגות החלה התקשורת האמריקאית להכות על חטאיה | והרשימה ארוכה: הסיקור המוטה לטובת אובמה, ההתעללות בשרה פיילין, הבריחה מהשאלות החשובות באמת | מייהיל פוולר, כתבת פוליטית: 'גם כשתפוחי אדמה לוהטים הגיעו לתקשורת, היא העדיפה להתעלם מהם ולהביט בהילה מעל ראשו של אובמה'".

אצלנו באתר התפרסמה כתבה של אבנר הופשטיין בעניין: "המשבר הכלכלי החמור היה נקודת המפנה בסיקור ההתמודדות על נשיאות ארה"ב: תחנות הטלוויזיה הפסיקו לנבור בעבר ובמצע של ברק אובמה, והתייחסו אליו כאילו ניצח כבר את המירוץ. האם זו באמת הכלכלה, או שאלו הטמבלים מהתקשורת?".

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה שכאילו סותרת את האמור: "בחירתו של ברק אובמה לנשיא השחור הראשון היתה גם שעתה הגדולה של העיתונות המודפסת בארצות-הברית", כותבים אורלי אזולאי ואיתי שמושקוביץ, "כל העיתונים הגדולים דיווחו על ביקוש ער של הציבור שרצה לרכוש גליונות למזכרת". גם "מעריב" ו"הארץ" מפרסמים דיווחים דומים.

עם עלייתן של החדשות הטלוויזיוניות, ושוב עם לידתן של אלו המקוונות, התברר כי העיתונות המודפסת לא תוכל להתחרות בהן בכל הנוגע לעדכניות ומיידיות. עיתונאי הדפוס (ובעיקר המו"לים שלהם) נדרשו לנצל את היתרונות היחסיים של המדיום: להתמקד ביתרון האיכותי-עיתונאי ולהגיש מידע מעובד, מבושל, עמוק ומקיף, תחקירי וחודר, בעל סגנון ייחודי ומקורי – כל מה שהתזזיתיות של התקשורת האלקטרונית מקשה על השגתו; או לנצל את היתרון החומרי-תדמיתי, ולהפיק אלבומי זיכרון, שערים למזכרת ותצלומים המשתרעים על פני עמוד שלם. אם נאמין למה שכתוב היום בעיתונים המודפסים, נראה שהפור נפל על הדרך השנייה.

רענן שקד קורא במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" לא לקנות שום דבר שמופיע בפרסומות בערוץ 2: "אם זה מפרסם בערוץ 2, אתם יכולים להיות בטוחים שיש משהו טוב יותר שלא מפרסם שם. אתם גם יודעים מהו. זה לא קשה. הוא מפורסם מספיק – או מספיק לא רוצה להיות מפורסם – כדי לא להזדקק לפרסום בערוץ 2".

במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" שואל רביב גולן, תחת הכותרת "יום כיפור של הסוקרים": "האם נתוני הצפייה כפי שהם מפורסמים מדי יום על-ידי הוועדה למדרוג באמת רלבנטיים בשנת 2008?", ועונה: "לא מעט מכם צופים בווי.או.די של הוט, מקליטים ביס-מקס או הוט-מג'יק, עוקבים אחרי תוכניות באינטרנט, שואלים עונות שלמות של סדרות אהובות בספריות הווידיאו או מורידים אותן בצורה חוקית או פחות. כל זה לא ממש נחשב בנתוני הרייטינג הרשמיים".

ובאותו מוסף, במדור הספרות, כתבה של טל גרנות על הוראה חדשה של משרדי האוצר והתמ"ת, ולפיה החל מהחודש הבא ייאסר ייבוא ספרים שהודפסו בארצות אויב, אפילו אם נרכשו בארץ אחרת. "האיסור [...] הוא רק מסמר נוסף בארון הקבורה של שוק הספרים בערבית, המדולדל ממילא", נכתב בכותרת המשנה.

מהמדור הסאטירי "אפעס" במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות": "דרמה באזכרה לרבין בהר הרצל: תחקירנים עם אקדח צעצוע ניסו לביים התנקשות בראש ממשלה צעצוע עבור תוכנית תחקירים צעצוע".

ולסיום, ידיעה ב"ידיעות אחרונות": "הליכוד מחזר אחרי מנחם הורוביץ".