הפיקוח הממשלתי על שוק התקשורת לוקה בחסר, בלשון המעטה. זו היתה מסקנת הוועדות השונות שהוקמו כדי לבחון את הנושא, ונדמה שאין מי שחולק על כך. החקיקה בעניין מיושנת ולא הותאמה לשינויים המפליגים שהתרחשו בתחום, והרשויות המפקחות חלשות וסובלות מפוליטיזציה.

ועדת פולקמן היא הוועדה האחרונה במספר שבחנה את התחום. לאחר הגשת מסקנותיה, שניתן להגיד עליהן בקיצור שרובן עוסקות במה שהחליטה הוועדה לא לדון בו ולא להמליץ לגביו, החל תהליך של עבודת מטה במשרד התקשורת לקידום הצעת חוק שידורים שיתווה סוף סוף, לאחר שנים, מבנה רגולטורי חדש בשוק. דובר על איחוד מועצות והקמת גוף אכיפה ופיקוח חדש.

במציאות שבה הקואליציה צרה ורווית מחלוקות, קשה להאמין שניתן יהיה לקדם בקלות ובמהירות חקיקת תקשורת שאפתנית כל כך. ואמנם, בשבועות האחרונים התברר שיתכן שיחולו עיכובים. בישיבת ועדת הכלכלה שעסקה בהפרטת הדואר, נאלץ השר הנדל, יחד עם נציגי משרדו, להודות בכך שתזכיר החוק לא יבשיל ככל הנראה לפני הרבעון השלישי של 2022, כלומר לפני הקיץ. תזכיר הוא רק תחילת המסלול ועד להעברת החוק בשלוש קריאות הדרך ארוכה, אפלולית ומלאת מכשולים.

כעת נשמע קול נוסף לוחש בערבי הנחל החקיקתי: נסיון לכלול את מהלך החקיקה השאפתני הזה בחוק ההסדרים הקרוב שיובא לכנסת באמצע השנה. דבר כזה אסור שיקרה. הכללת חקיקה נרחבת ובעלת משמעויות רבות כל כך בחוק ההסדרים היא מחטף פסול שיש לגנותו כבר טרם לידתו.

נסיונות קודמים להגניב לחקיקת התקציב הסדרים משני עולם בתחום התקשורת נהדפו בעבר על ידי יושבי ראש כנסת ונציגי משרד המשפטים, וכדאי לא להגיע לכך בכלל.

את צורתו הסופית של הגוף המתוכנן איש אינו מכיר ויודע עדיין. פרסומים שונים מדברים על יחידת סמך ממשלתית או גוף במשרד התקשורת שבו יהיו חברים נציגים מאגפים שונים של הממשלה. הדבר דורש דיון עומק בשאלות של עצמאות ומקצועיות.

מעבר לשאלות הפרקטיות ובמישור העקרוני, חוק ההסדרים לא אמור לשמש כלי נוחות בידי ממשלה שחוששת מאתגרי חקיקה. בטח שלא בתחומים רגישים כמו תקשורת.

נדמה לי כי גם אם תתקדם יוזמה כזו, ימצאו מי שיעתרו נגדה לבית המשפט העליון. אם מסתכלים על ההלכות השונות של בית המשפט בנוגע להיקף ותכולת חוק ההסדרים, אפשר לנחש שיהיה כאן מאבק מעניין שלא בטוח שהממשלה תצא ממנו וידה על העליונה. לכן, עדיף מראש בלי, גם אם הדברים יימשכו זמן רב יותר.