בחודשים האחרונים הורעו מאוד היחסים שביני לבין פייסבוק. למעשה, בשלושה מתוך ששת החודשים האחרונים הייתי גולש מקורקע או "מוגבל" שאינו יכול להגיב מפאת עונשים שהשיתה עליי פייסבוק. בכל פעם קיבלתי עונש של 30 יום, וברוב המקרים גם לא הבנתי מהו עווני.
בעיקר לא בפעם האחרונה, שבה כתבתי לגולשת שהיא מרגישה מושפלת, וזוהי כנראה הסיבה לכך שהיא נהנית ללעוג לפלסטינים בדף "חדשות פלסטין" (רוב היהודים שמגיבים בדף מסבירים לפלסטינים במה הם לא בסדר, מה שמסביר את תגובותיי החריפות לחבורה הצדקנית).
כבר מזמן הבנתי שיש לי עסק עם בוט שלא בקיא בניואנסים ובהקשרים. אם, לדוגמה, אכתוב "בטח תגיד שאני גנב", הבוט יחליט שכינתי מישהו בשם "גנב" וגזר הדין יהיה מיידי ונחרץ.
מערכה ראשונה: הבוט לא סולח
פייסבוק מאפשרת לערער על העונש. הבוט שלה לא מבין טקסטים מסובכים ולכן גם הערעור נשען על בחירה בין אפשרויות שהבוט לא יבין. יש אפוא סיכוי גדול שהקייס שלך לא קולע לאף אחת מהאפשרויות, ומכל מקום, הבוט יגזור את דינך במהירות. ומובן שכל עונש כזה מלווה בגיליון ההרשעות הקודם שלך, כי הבוט לא סולח, ובטח לא שוכח, וככל שחולף הזמן מתברר שפייסבוק מנהלת אצלה רשימות מגוונות של עבריינים מועדים, או לחילופין, כמו שהתברר לאחרונה, נוטה חסד לגולשים מיוחסים.
מארק צוקרברג, מנכ"ל ומייסד פייסבוק, בשימוע בסנאט האמריקאי (צילום מסך)
כך או כך, לא היה לי קשה להבין שאני אצל פייסבוק על הקשקש, וכפוף למעשה לשורת עונשים על תנאי בקטגוריית העבריינים המועדים שפייסבוק שמה עליהם עין. אפשר לטעון כמובן שיש בזה היגיון; אבל ראוי לרשת שלא מצטיינת באתיקה שלפחות תתנהג בשקיפות באשר למעמדם של הגולשים ועונשיהם. הטלת עונשים בלי קריטריונים ברורים היא מעשה של התעמרות, בוודאי כשידוע לנו עם מי יש לנו עסק.
ובכן, שקיפות כזאת אין. אבל פייסבוק שמרה לי עוד חרך של אור, והציעה לי לפנות למועצת התוכן העליונה שלהם. אפילו קיבלתי מספר פנייה. פניתי. בפייסבוק כמו בפייסבוק, אתה לא ממש ממלא פנייה אלא בוחר בין כל מיני אפשרויות מתבנית מוכנה, ומשגר. לאן בעצם? טוב, זה לא כל כך ברור. נכון, כתוב במפורש שהוועדה דנה רק במספר קטן של מקרים, אבל אפילו אישור לא מקבלים.
במסגרת מילוי הפרטים אתה נשאל באיזו שפה הייתה התגובה נשואת התלונה, אבל לשווא תחפשו שם את השפה העברית. יש רוסית וגם שוודית, אבל לא עברית, השפה שבה הגבתי.
מערכה שנייה: אנשים נשואי פנים
והנה, כאשר הונחת עלי עוד עונש ושוב פניתי אל הוועדה, ולאחר שלא קיבלתי כל אישור - החלטתי להבין מי היא הוועדה המופלאה. הרשת החברתית הקימה בהשקעה של 130 מיליון דולר "ועדה מיוחדת ובלתי תלויה", סוג של בית משפט פדרלי. הנציגה הישראלית: אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר.
ההודעה הראשונה על כינון הוועדה פורסמה בחודש מאי 2020, אף על פי שמייסד פייסבוק מארק צוקרברג בישר על הכוונה להקים אותה שנה וחצי קודם. זה היה לפני שלוש שנים תמימות, בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה, אותה חברה שעשתה שימוש עסקי ופוליטי במידע אישי מפייסבוק שמלכתחילה נאסף על ידי חוקר חיצוני למטרות אקדמיות. העיתון הבריטי "גרדיאן" דיווח אז כי פייסבוק ידעה על הפרת הפרטיות במשך שנתיים אך לא עשתה דבר.
שנה וחצי זו כבר תקופה שאפשר לבדוק אותה, מה גם שאנחנו שומעים פה ושם על מה שהרשת הזאת מעוללת, וגרוע מכך - מה היא מתכוונת לעולל. יו"ר מועצת התוכן העליונה הוא תומאס יוז, לשעבר מנהל ארגון Article 19 לקידום חופש הביטוי. תחילה נמסר שבוועדה יכהנו 20 חברים בלבד, אבל בסופו של התהליך היא תכלול 40 נציגים משבעה אזורים שונים בעולם, כולם אנשים נשואי פנים עם רקורד מוכח. למועצה יש אתר עצמאי, ולכאורה כל גולש בעולם יוכל לפנות אליה בקלות.
כך לפחות פורסם. נכון לראשית החודש הזה, הוועדה המיוחדת ניפקה 18 החלטות בלבד בשנה וחצי. במלים אחרות, לא נופלים שם מהרגליים. כמה הם משתכרים? את זה לא פירסמו, אבל עיתונים כמו ה"ניו יורק טיימס" מעריכים שהממוצע הוא כרבע מיליון דולר בשנה לחבר. איפשהו מעל 20 אלף דולר בחודש.
חברי מועצת התוכן העליונה של פייסבוק, מאי 2020 (צילום מסך מאתר פייסבוק)
הנציגה שלנו במועצה, אותה פלמור שהייתה מנכ"לית משרד המשפטים, היתה עד לפני כמה ימים מועמדת ליו"ר הדירקטוריון של חברת החשמל, אבל נדחתה. בראיון ל"גלובס" בחודש מאי אשתקד היא סיפרה שמאוד הופתעה מפניית פייסבוק אליה, וכי נדרשה לעבור סדרה של ראיונות נוקבים ותהליך הכשרה שנמשך כחודשיים כדי להתמנות לתפקיד.
"כמי שהייתה משרתת ציבור במשך 24 שנים, הקדשתי את עצמי לקידום נגישות לצדק ולהעמדת 'האזרח הקטן' במרכז", אמרה אמי פלמור עם ההכרזה על תפקידה. "אני רואה בכך אתגר אדיר, והזדמנות ליישם את העקרונות המקצועיים שהנחו אותי לאורך השנים, וזאת לטובת אזרחים בכל רחבי העולם. אני מחויבת לפעול כדי שפייסבוק תקבל אחריות על סוגיות התוכן תוך שיפור השקיפות וההוגנות של פעולותיה בתחום זה".
מערכה שלישית: חליפת מכתבים
שמה של פלמור ושפע כתובות שבהן ניתן לפנות אליה מופיעים ברשת במה שנראה כפרסום רשמי, אבל התברר בדיעבד כאתר עצמאי בשם "קונטקט פייסבוק".
החלטתי לפנות לאֵמי. שלחתי לה במייל ובווטסאפ את ההודעה הבאה:
שמי אילן גור ופייסבוק הגבילה אותי לחודש בגלל התגובה הבאה: 'עוד יהודיה מושפלת שבאה ללעוג ולא יכולה לראות פלסתינית מצליחה'. זאת בדף 'חדשות פלסתין'. ערעורי נדחה כעבור דקות. פנייה קודמת שלי למועצה לפני כחודשיים, בעניין אחר, כלל לא זכתה לתגובה ולאישור. בטופס הערעור של המועצה אין בכלל אופציה לבחירה של השפה העברית כשפה שבה נכתבה התגובה שבגינה הוגבלתי לחודש. גם הפנייה החדשה שלי אליכם לא זכתה לשום אישור קבלה. אודה לעזרתך".
על שתי ההודעות לא באה כל תגובה, ולכן שלחתי כעבור שבוע את ההודעה בווטסאפ בפעם השנייה. הפעם הגיעה אלי תשובה קולית בתוך חמש דקות.
שלום אילן, אף אחד לא פירסם את הכתובת שלי, אלא מישהו שרצה להטריל את פייסבוק. אני לא עובדת בפייסבוק. אין לי סמכויות למה שפייסבוק עושה. אני חברה בגוף בינלאומי שמטפל ב-12 עד 15 תיקים בשנה. הגיעו עד היום 500 אלף ערעורים, ויש תהליך שמנסה לבדוק מתוכם סוגיות עקרוניות ולקבוע פתרונות ושינויי מדיניות לפייסבוק העולמית. אני לא יכולה להגיב לך לעניין השפה העברית, וזה לא כמו בית משפט שכל תיק זוכה לדיון, אלא ניסיון להציף בעיות".
על כך עניתי:
אני ממש מודה לך על התשובה ואגע בעקרונות. פייסבוק מפנה אליכם במפורש כסמכות ערעור, ומכל מקום, להלן עניינים עקרוניים ובוודאי מהותיים: אין אפשרות לציין כי התגובה נשואת העניין הייתה בעברית, למרות שיש שם מבחר שפות אפשריות. אין אישור לקבלת התלונה, ומתברר מלשון הודעת העונש שמתקיים גם מעמד של עונשים על תנאי לאחר שכבר זכית בעונשים בעבר. או במילים אחרות, בפייסבוק מתקיימים כמה מעמדות של גולשים, עניין שכבר נחשף בהנחות שנתנה פייסבוק לסלבים. ובסופו של דבר, אתם מעניקים במשתמע איצטלה של הוגנות להתעמרות של הרשת בגולשים. אני מודה לך שוב על התשובה ושבת שלום".
ואמי ענתה בהודעה קולית:
אתה צודק בהרבה מובנים ואנסה לברר את הדברים בנושא העברית ובכלל. יחס שונה לגולשים שונים הוא באמת על הפרק. גם אנחנו לא היינו מודעים לזה. אם תראה דברים שאמרתי עד היום, לא חושבת שאמרתי מילה טובה על פייסבוק".
אמי פלמור צודקת. עברתי על שורת ראיונות שהעניקה ולא מצאתי אפילו מילה טובה אחת שאמרה על פייסבוק. למעשה, המילים רעות במיוחד. ב-6 במאי השנה אמרה פלמור ל"גלובס": "מדיניות חסימת התכנים של פייסבוק היא ברדק". זה היה בעקבות הפייק ניוז שהפיצו אוהדי דונלד טראמפ. "שאלנו 46 שאלות את פייסבוק, אנחנו מנסים להבין איך החשבון פועל ומה היו הגורמים שהשפיעו על ההחלטה. מתוך 46 השאלות, פייסבוק ענו באופן חלקי על 2 שאלות והחליטו שלא לענות על 9 שאלות. העניין, שפייסבוק סירבו לענות על שתי שאלות מאוד חשובות שדורשות התעסקות מיידית. השאלה הראשונה - מה הייתה התרומה של פייסבוק להפצה של המידע הכוזב, של האמירות האלו נגד תקינות הבחירות".
דברים דומים אמרה פלמור בראיון שנתנה בספטמבר להסכת "האינטרסנטים" של "דה מרקר" עם איתן אבריאל וסמי פרץ. השניים גם שאלו אותה מהו שכרו של חבר במועצה המייעצת. "את זה אסרו עלינו להגיד", אמרה נסיכת השקיפות בלי למצמץ.
וכאן המקום לשאול: האם פלמור עדיין עומדת מאחורי המלים "אני מחויבת לפעול כדי שפייסבוק תקבל אחריות על סוגיות התוכן תוך שיפור השקיפות וההוגנות של פעולותיה בתחום זה"? למי אמי מחוייבת? לצוקרברג או לי?
מערכה רביעית: אֵמי, שובי הביתה
אם פייסבוק יורקת בקשת גם על "בית המשפט העליון שלה", מהי בעצם המוטיבציה להישאר שם? אני מניח שניתן לברר בקלות מהו שכרו של שופט עליון, אבל מה בכלל שווה שופט עליון שלא ברור כמה הוא משתכר וברור לחלוטין שלא שועים לפסיקותיו? 20 אלף דולר לחודש, אם זו אכן התמורה, היא לא משכורת רעה בכלל. בטח כשמדובר בעבודה שנראית חלקית למדי: הרי בית המשפט המהולל הזה ניפק עד עכשיו פחות מ-20 החלטות, שאפילו אותן פייסבוק לא תמיד כיבדה לדברי פלמור.
פלמור מדברת על כחצי מיליון ערעורים שמגיעים אל הוועדה. מי מחליט מי יהיו קומץ המאושרים? נראה כאילו רק הסיכוי לזכות בלוטו נמוך מהסיכוי לעלות על שולחנו של בית הדין. איך ממיינים את הערעורים האלה? מישהו בכלל קורא אותם? אולי פייסבוק השאילה לחבורה העליזה בוט מובטל שבורר בין הערעורים.
כפי שאפשר היה להבין מתגובתה של הגב' פלמור, חידשתי לה הרבה דברים. ברור לגמרי שחברי הוועדה לא מתעסקים בזוטות כמו מסלול הערעורים שמופנים לוועדה. הרבה יותר נוח לגלגל בנחת עניינים עקרוניים מאשר להכיר בהתעמרות בגולשים. והעיקר, יש זמן, הכל בנחת, כאילו אין כאן הר של חצי מיליון (!) ערעורים.
ההתנהלות של צוקרברג וחבריו לא מפתיעה. האיש הזה נושא מטען עודף של יוהרה, עד כדי כך שהוא מתיימר עכשיו לשרטט לנו את עתידנו הוירטואלי. בעצם אין מה להיות מופתעים מההתנהלות ב"בית המשפט העליון של פייסבוק". צוקרברג שם על הפרויקט 170 מיליון דולר והקים לו בית משפט שצוקרברג עצמו הוא הראשון לירוק עליו.
אבל לפלמור הלוא יש ניסיון רב. כיצד זה היא לא מבינה שמשתמשים בה? כנראה שהיא מעדיפה לא להבין.
כמה מילים אופטימיות, מנקודת ראותי: פייסבוק לא שייכת לצוקרברג. פייסבוק שייכת לכולנו. ואנחנו לא ניתן לשערורייה הזאת להימשך לעד. ואם לא אנחנו, אז אנשים אמיצים מארה"ב. אחד מהם שליווה את פייסבוק בשלביה הראשונים כבר הציע להעמיד את צוקרברג לדין פלילי. גם זה יגיע. אבל בינתיים יכולה אמי לתרום את תרומתה הקטנה ולהתפטר מהפארסה הזאת. נכון, גם חברה החשמל חמקה לה, אבל יש פנסיה ויש שכר הרצאות ויש ועדות. ויש גם מצפון.