• מבקשת הצו: משטרת ישראל
• השופט: ארז מלמד, בית-משפט השלום בראשון-לציון
• ההחלטה: הבקשה התקבלה. בדיון שהתקיים ב-9.9.2021 ביקשה המשטרה מבית-המשפט להאריך את תוקפו של צו איסור פרסום שהוטל על חקירת בריחת ששת האסירים הבטחוניים הפלסטינים מכלא גלבוע – זכריה זביידי, מונאדל אינפיעאת, מחמוד עארדה, מוחמד עארדה, יעקוב קדארי ואיהם כממג'י. השופט נעתר לבקשה וקבע כי הצו יישאר בתוקף עד 8.10.2021, ואגב כך שינה את תחולת הצו.
• הצו המקורי אסר לדווח על עצם קיומה של החקירה בעניין, לרבות "כל פרט העלול לזהות את החשודים" – וזאת אף שהפרטים הללו הופצו על-ידי המשטרה ושב"ס ודווחו בהרחבה. הצו המעודכן אוסר לפרסם "כל פרט מפרטי החקירה", לרבות פרטים שעלולים להביא לזיהוי החשודים, אבל מתיר לפרסם את שמותיהם של ששת האסירים הנמלטים.
• עם זאת, הצו כולל גם החמרה באיסורים. לפי הנוסח שאישר השופט, "איסור הפרסום יחל גם על כל פרסום באמצעים השונים, לרבות פרסומים ברשתות החברתיות השונות, לרבות ציתותים מלאים או חלקיים של פרסומים מכלי תקשורת זרים. הפנייה אליהם או לפרסומים באינטרנט וכל אמצעי מדיה אחר, לרבות כל רמז ישיר או עקיף לקיומה של כל עובדה הנוגעת בעניין שבנדון" (השגיאות במקור). דוברות המשטרה הפיצה תצלום של הצו לכתבים ולמערכות.

* * *

בשנים האחרונות אימצה לעצמה משטרת ישראל דוקטרינה חדשה להתנהלות מול התקשורת. המשטרה הגבירה באופן דרסטי את כמות צווי איסור הפרסום שהיא מבקשת – ומקבלת – מבתי-המשפט, ולצד זה החלה ללחוץ על קצינים ושוטרים להימנע ממגע ישיר עם עיתונאים. יד אחת של המשטרה הטילה הגבלות דרקוניות על מה שמותר לעיתונאים לדווח. היד השנייה ניסתה לגרום להם להסתמך אך ורק על מערך הדוברות המשטרתי.

קו פרשת המים הוא דצמבר 2015, אז הוצנח על המשטרה המפכ"ל רוני אלשיך. המפכ"ל אלשיך, יוצא שירות הביטחון הכללי, הביא עמו למשטרה נורמות ושיטות עבודה שמתאימות לגופים חשאיים. אם עד אז מותר היה לעיתונאים לדווח על הכל למעט מקרים חריגים – מאז התהפכה המגמה. כיום, בחקירות של פשעים קשים ותיקים מורכבים, המשטרה מבקשת צווי איסור פרסום באופן אוטומטי, ורק במקרים חריגים מאפשרת להסיר אותם לפני תום עבודתה.

מאז כבר סיים אלשיך את תפקידו, אבל הדוקטרינה שהנחיל נותנת את הטון גם תחת מחליפיו, המפכ"לים מוטי כהן ויעקב שבתאי. אבל לא רק המשטרה אחראית למצב הבעייתי: אחראית גם מערכת המשפט, שמאשרת את בקשות המשטרה כמעט ללא סייג, במתכונת של חותמת גומי.

במשטרה טוענים שצווי איסור הפרסום נחוצים כדי להגן על פעולות החקירה. אבל לאינפלציית צווי איסור הפרסום יש עוד השלכות. היא מייצרת חורים שחורים בידע של הציבור על הנעשה במדינה, ומעוררת חרושת של שמועות. והיא גם מאפשרת למשטרת ישראל לחמוק מביקורת ציבורית. מה שלא חשוף, כמעט בלתי אפשרי לבקר. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, במקום למצוא איזון בין טובת החקירה לזכות הציבור לדעת, במשטרה מעדיפים לפעול במחשכים.

צווי איסור הפרסום בפרויקט "משטרת הצווים" מוצגים כפי שהופצו על-ידי המשטרה. עיתונאים וגולשים שמחזיקים בידיהם צווי איסור פרסום נוספים מוזמנים לשלוח אותם לכתובת contact@the7eye.org.il