הדבש והעוקץ של העיתונות הישראלית באו לידי ביטוי שאין תמציתי ממנו באופן שבו סיקרה את חילוצה של הילדה שירן פרנקו מהריסות רעידת האדמה בצ'ינרצ'יק. לזכותו של עיתונאי, גדעון מרון מ"ידיעות אחרונות", עומד הגילוי על עצם היחלצותה של איריס פרנקו, אמה של שירן, מעיי החורבות. בזכות סיפורו נעורו רשויות ישראל והניעו את מנופי הסיוע שהביאו סופו של דבר להצלתה של שירן. בזכות חריצותו ודבקותו במטרה של צוות ערוץ 1 תועד מבצע החילוץ ואיפשר למדינה שלמה לממש את זכותה לדעת ולהיות שותפה, בשידור חי כמעט, לחוויה אנושית יוצאת דופן שמקופלות בה טרגדיה ותקווה גם יחד.

העוקץ היה גלום בהמשך: מרגע שניצלו חייה של שירן פרנקו, היא הפכה להיות קורבן לרעבתנות גסה של עיתונאים שהתחרות ביניהם העבירה אותם על דעתם.

זכות הציבור לדעת באה על מלוא סיפוקה בדיווח הישיר, המפורט עד כדי כאב, על גיחתה של הילדה מהריסות הבית בטורקיה. הנסיבות הכתיבו שידור שבפני עצמו היה בעייתי – המדקדקים יערערו על חומר הגלם שהועבר לצופים, ללא עריכה וללא הקפדה נאותה על כבודה וצנעת גופה של הניצולה – אבל חולשתו זו היתה משנית לערכו העצום כמסמך עיתונאי שתיעד מצב אנושי דרמטי מאין כמוהו. מרגע ששירן התאחדה עם אמה, אמורה היתה לגבור זכותה לפרטיות ולדחוק הצדה את חטטנותה הברוטלית של התקשורת. בפועל, עיתונאים ישראלים הוכיחו שהם אינם עוצרים באדום: שאין הם רוחשים כבוד לאבלה של משפחת פרנקו, שאין הם מתחשבים במצב הנפשי העדין שבו נמצאו האם ובתה, שהם מצפצפים על הוראות הרופאים והפצרותיהם. העיתונות הפגינה את כוחה – ובית-החולים תל השומר נכנע לתובענותה.

העיתונות לא התחשבה ביחסי הכוחות הבלתי הוגנים שנוצרו עם הצלתה של שירן: היא, הילדה הרכה, שכבה חסרת אונים בבית-החולים, כשלעיתונאים, ובאמצעותם לציבור כולו, יתרון נורא עליה: הם ידעו איזה אסון ניחת עליה. התעניינותם היתה זו של מציצנים פורנוגרפים; הם ניסו לנצל את תמימותה כדי לספק את רעבונם למידע הטראגי, המסעיר: מה עבר עליה בחמש היממות במעבה האדמה. הכותרות הענקיות הביאו מידע שהיה כולו בתחום המובהק של צנעת הפרט: מה היא יודעת, מתי יסופר לה, כיצד יסופר לה, מה היא שואלת את אמה. על-פי היגיון זה, השלב הבא בדורסנות העיתונאית יהיה העלאת תביעה לתעד את הדו-שיח שמקיים מטופל, ניצול פורענות שלציבור היה עניין לגיטימי בה, עם המטפל שלו.

הרעש בטורקיה היה פיגוע המוני. העיתונות הישראלית פיתחה צופן לא כתוב שעל-פיו היא מסקרת מעשי חבלה המוניים: היא למדה לחסוך מהצופים תקריבים של נפגעים, היא מתאפקת מלמסור שמות של הרוגים לפני שמיידעים את משפחותיהם. מפולת בית-הנופש בצ'ינרצ'יק זימנה לעיתונות מצב חדש: מושא התעניינותה היה ילדה יפת עיניים, חפה מידע (או מדחיקה אותו) שלו היו שותפים העיתונות והציבור כולו. העיתונות הפכה את קהל צרכניה, חלקם בעל כורחם, לעדים בחוויה אינטימית שאין שנייה לה: הדרך שבה עיבדה שירן פרנקו את המידע הנורא על האסון שפקד אותה. זו היתה חדירה מחוצפת, בלתי לגיטימית, למבצרו של הפרט, והיא נעשתה ממניע ציני: כדי לספק את יצר המציצנות ואגב כך להשביע את מולך הרייטינג.

גיליון 22, ספטמבר 1999