גורם משפטי בכיר

"סוכן המוסד עמד לחשוף סודות מדינה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בין מרכאות כמובן. מידע זה הופיע אתמול בתקשורת האוסטרלית, ועל כן מותר כעת לדיווח גם בישראל. ניצה לואנסטין ודניאל בטיני מסכמים בכפולה הפותחת של העיתון את שלל הדיווחים האחרונים בפרשה.

בין היתר הועלו אתמול סברות כי הסוכן בן זיגייר מכר מוצרי אלקטרוניקה לאיראן, עמד להעביר לשלטונות אוסטרליה מידע על שיטות העבודה של המוסד, השתייך לחוליה שחיסלה את מחמוד אל-מבחוח וקיבל הגנה מדובאי תמורת מידע על הפעולה (אך נחטף לישראל ונכלא).

בידיעה נפרדת משרטטים לואנסטין, מאיר תורג'מן ודני ספקטור את תנאי כליאתו של זיגייר בכלא הישראלי: אפס מגע עם אסירים אחרים, מינימום מגע עם סוהרים, חדר מרווח וספרים מספריית הכלא. בידיעה מצוטטת שיחת הטלפון למוקד מד"א, ששודרה אתמול במהדורת החדשות של ערוץ 10: "מדברים מכלא איילון, אני צריך ניידת טיפול נמרץ דחוף [...] תקשיבי, הוא תלה את עצמו, אנחנו צריכים דחוף טיפול נמרץ". חבר המשפחה הנרי גרינר מצוטט כאומר על זיגייר: "הוא האיש האחרון בעולם שהייתי חושב שהיה יכול לשים קץ לחייו".

אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" כי בעקבות מותו של זיגייר הוזעקו לכלא איילון לא רק אנשי מד"א, אלא גם שוטרים, "אלא שבניגוד למקרים אחרים, המשטרה הוזעקה רק מאוחר יותר, וגם אז לא הורשו השוטרים ואנשי המעבדה לזיהוי פלילי להיכנס אל תאו ולבדוק את הממצאים". לפי אשכנזי, "רק לאחר שעות, ולאחר שביקרו בתא גורמים רבים אחרים, התאפשרה כניסתם של אנשי מז"פ למקום".

בידיעה נפרדת מביא אשכנזי את עמדת השב"ס, לקראת דו"ח הביקורת של הוועדה, שככל הידוע טרם קמה. גורמים בארגון אמרו לו: "אנחנו מבינים שיש ניסיון להפיל את כל התיק בפרשה על השב"ס, אבל אנחנו לא ניתן שיפילו עלינו את התיק הזה. גם אם היתה תקלה בשמירה עליו, היא לא תקלה נטו של שירות בתי-הסוהר".

יחד עם זאת, הכותרת הראשית של "מעריב" היא כותרת משקיטה. "מקור משפטי בכיר: זהותו של זיגייר נמחקה כדי להבטיח את שלומו". כותרת זו שאובה מידיעה קצרה חתומה על-ידי חור אוריאל-ניזרי, והיא מתפרסמת בכפולה הפותחת של "מעריב". רוב הידיעה מוקדש לציטוט דברי עו"ד אביגדור פלדמן, שפגש את זיגייר יממה לפני מותו ואמר אתמול (לרדיו קול-ברמה): "אני לא שולל אפשרות שהאסיר X לא עשה את זה לעצמו. הוא לא היה מיואש. הוא היה ממוקד, הוא חשב על פתרונות משפטיים [...] אני יכול להגיד שהוא כפר בהאשמות והיה משא-ומתן על הסדר טיעון".

רק הפסקה הראשונה של הידיעה מאת אוריאל-ניזרי (מבין שמונה) מוקדשת לדברי המקור המשפטי הבכיר, שאמר אתמול כי "השם הבדוי ואי-חשיפת השם נובעת [כך במקור] מסיבות מוצדקות, שכן החשש הוא שחשיפת העובדה שאדם נאסר עשויה לגרום לנזק חמור לבטחון המדינה וכן לסכן את שלום האדם עצמו או את שלום משפחתו". על אף שמדובר במשפט אחד בלבד, האמירה המרגיעה מטעם זרוע השלטון הופכת לכותרת הראשית של העיתון בעריכת שלמה בן-צבי.

"מקור משפטי רם דרג" מצוטט גם ב"ידיעות אחרונות". טובה צימוקי מביאה מדבריו בכפולה הפותחת של העיתון, תחת הכותרת "בן זיגייר הסכים להיכלא בשם בדוי". בידיעה זו הציטוטים והמידע מפורטים יותר. זיגייר, מדווחת צימוקי על-פי המקור, "קיבל את מלוא הזכויות הניתנות לאסירים בהפרדה, כולל ביקורים מבני משפחתו ומעורכי-דינו. משפטו של האסיר החל לפני כשנתיים וחצי בבית-המשפט המחוזי, הוא התאבד במהלכו". לפי צימוקי, המקור המשפטי לא הכחיש שהתנהלו עם זיגייר מגעים לעסקת טיעון.

בהמשך הידיעה מביאה צימוקי את קבילות המקור המשפטי על הסיקור התקשורתי של הפרשה: "כאן אין דיקטטורה ואין אנשים שנעלמים. להפך, במקרים כאלה יש בקרה משפטית יתרה על האסיר. כל ההליכים המשפטיים נגדו מלווים על-ידי בכירי המערכת המשפטית [...] דבר מעצרו נמסר למשפחתו, הוא היה מיוצג על-ידי פרקליטיו, והתנהל נגדו משפט בבית-משפט מחוזי בפיקוח שיפוטי". כל הטענות הללו אינן מודגשות בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה שלה או בפסקת הפתיחה.

ב"הארץ", לעומת זאת, מדווחים ברק רביד, דן גולדברג ואנשיל פפר כי לפי "גורם משפטי בכיר", "בעשרות השנים האחרונות הוחזקו בישראל אסירים בודדים תחת שם בדוי וללא פרסום. [...] בעוד שחלק מהמקרים פורסמו, אחרים לא פורסמו עד היום". טענה זו מודגשת בכותרת המשנה של הידיעה.

ככל הנראה אין מדובר בגורם משפטי שונה שדיבר עם "הארץ", אלא בהתייחסות שונה של העיתון לאותם הדברים של אותו הגורם. הנה כך מדווחים הבוקר אריאל כהנא ויהודה יפרח בכפולה הפותחת של "מקור ראשון": "אמש תידרך גורם בכיר במשרד המשפטים את נציגי כלי התקשורת והכחיש בתוקף את הטענות כאילו זכויותיו של בן זיגייר נפגעו במהלך מעצרו. לדברי הגורם הבכיר, '99.9 אחוז מהאסירים בישראל מוחזקים תחת שמם האמיתי, ורק במקרים נדירים מוחזק אסיר תחת שם בדוי". יש מי שרואה בכך אות כי הכל כשורה. יש מי שרואה בכך עדות שזיגייר אינו האסיר היחיד בישראל שמוחזק בשם בדוי. אגב, כותרת הידיעה ב"מקור ראשון", אף הוא בעריכת שלמה בן-צבי, קוראת: "משרד המשפטים: זיגייר הסכים להטלת החיסיון".

מותו של הנאשם במקרה דנן

כמה חודשים לאחר מותו של סוכן המוסד בן זיגייר, יזמו כלי תקשורת ישראליים, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, פנייה לבית-המשפט בבקשה לצמצם את החיסיון שהוטל על הפרשה. רונן ברגמן, עיתונאי "ידיעות אחרונות", כותב על כך הבוקר ברשימה המתפרסמת ב"מוסף לשבת". לדבריו, אם עד לאותו רגע ניתן היה להבין את המניעים לאיפול הגמור, מותו של זיגייר בכלא הישראלי "חייב את פרסום הפרשה, גם כי אין דרך להשאיר סיפור כזה חסוי וגם כי זה לא מוסרי".

נשיאת בית-המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל, חשבה אחרת. "באת כוח המבקשים העלתה טענה הנוגעת לעובדת מותו של הנאשם", מצטט ברגמן מהחלטתה. "לטענתה, עם מותו, משתנות הנסיבות ויש לשקול מחדש את ההצדקה לאיסור פרסום כה גורף כמו זה הקיים בתיק דנן. איני מקבלת טענה זו. אמת נכון הדבר – ייתכנו מצבים בהם מות הנאשם יביא לשינוי נסיבות ויצדיק צמצום או ביטול צו איסור הפרסום, אלא שהמקרה דנן אינו נופל בגדרם של אותם מקרים. מותו של הנאשם במקרה דנן אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לצורך באיסור פרסום כל פרט הרלבנטי לנאשם, לתיק, למותו של הנאשם ואף לקיומו של צו האיסור עצמו".

אותו "גורם משפטי בכיר", שמצוטט בכל העיתונים, מצוטט גם ב"ישראל היום". בעיתון זה נכתב כי לפי הגורם, הבקשה לצמצום צו איסור הפרסום הגיעה עד לפתחו של בית-המשפט העליון. הנשיאה דאז דורית בייניש המליצה על משיכת העתירה, אמר הגורם המשפטי הבכיר, וכך היה.

בהמשך "ישראל היום" מתפרסמת כותרת המצטטת את הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, "בית-המשפט העליון היה שותף לאיפול הפרשה". ל"ישראל היום", כמו למשרד המשפטים, חשוב להבהיר כי פרשת זיגייר נבחנה על-ידי בית-המשפט והתנהלה תחת עינו הפקוחה. את התמיכה של הצנזורית בחברי-הכנסת שהפרו את צו איסור הפרסום והציפו את הפרשה העיתון מצניע.

מותר להניח כי "ישראל היום" אינו נמנה עם כלי התקשורת הישראליים שחברו לאגודה לזכויות האזרח בפנייה משותפת לבית-המשפט. אמנם גם הכותרת הראשית של עיתון זה היא "זיגייר נעצר רגע לפני שהדליף מידע על המוסד", אולם "ישראל היום", שנוסד מראש כדי לשמש קול לעומתי אל מול התקשורת בישראל, מסקר את הפרשה בחירוק שיניים שמעלה תהייה שמא היה מעדיף שאף פרט ממנה לא היה רואה אור. מאז שלשום, בעוד כלי תקשורת אחרים אוספים מידע ושואלים שאלות, "ישראל היום" עוסק בצמצום נזקים ובמתן תשובות מרגיעות, כמו היה זרוע נוספת של השלטון.

"זיגייר הסכים להיות מוחזק בשם בדוי", מצוטט הגורם המשפטי הבכיר בכותרת הידיעה של "ישראל היום" המביאה מדבריו. "בישראל אין אסירי X, זה מונח שלקוח מדיקטטורות שבהן אנשים נעלמו", הוא מצוטט בכותרת המשנה. "אצלנו, אסירים כאלה זוכים לביקורים משפחתיים ולייצוג משפטי". בשונה מעיתונים אחרים, הטון הממלכתי חורג מידיעה המצטטת את הגורם המשפטי הבכיר.

"לישראל אין במה להתבייש" היא כותרת טור הדעה של דן מרגלית, בכיר פרשני העיתון, המתפרסם בכפולה השנייה של "ישראל היום". "פעילות המשטרה והשב"כ והחוקרים והמוסד היא במסגרת זכותה של ישראל להגנה עצמית", כותב מרגלית ומשתף את קוראיו: "לא חש צורך להתנצל". כותרת טורו השבועי של מרגלית, במוסף "ישראל השבוע", מתמצתת: "איפול מוצדק, מלחמה ראויה, טעות תקשורתית". הטור של מרגלית נפתח בצמד מלים המסכם את המסר המרכזי שעולה מ"ישראל היום" ביומיים האחרונים: "נא להירגע".

"הבעיה הגדולה בסיפור של האסיר X היא הנזק שאנחנו גורמים לעצמנו (כרגיל) בסיפור, מעבר לנזק שייתכן מאוד שהוא ביקש לגרום (למי ששכח), על-פי הפרסומים הזרים", טוען עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", בועז ביסמוט, בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. לדעת ביסמוט, "נראה שבסיפור הזה יש טרגדיה נוספת, זו של התקשורת. מעצרו של זיגייר לא תואם עימה מראש. ואולי גם בגלל זה יש הדורשים ועדת חקירה".

"פרשת 'האסיר X' מסעירה את העיתונות באוסטרליה – עיתונאים חיטטו בסיפור, נברו בו ככל שיכלו, אבל גם הם מודים שאין במה להאשים את ישראל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת ביסמוט, המתפרסמת במוסף "ישראל השבוע". בסיומה כותב העורך הבכיר כך: "לפני יותר מעשור נתבקשתי לסקר את סיפורו של איש המוסד שפעל בבירה אירופית. אחרי שעליתי על הפרטים, העדפתי שלא לפרסם את הסיפור. היה לו אופי מאוד אישי ומאוד טרגי".

כלי קודש

"ישראל היום" אינו העיתון היחיד שבו מוטחת ביקורת בעיתונאים אחרים על תאוות הפרסום. "בסוף, גם בלי לדעת את הפרטים המדויקים, זה לא סיפור מאוד מסתורי, ולא סיפור על אדם שהועלם או נעלם, אלא רק סיפור שהוסתר בהצלחה מעיני העיתונאים. ועל זה הם לא סולחים", קובע אורי אליצור במוסף "יומן" של "מקור ראשון" (עם הפניה משער העיתון), וזאת בלי לדעת את הפרטים המדויקים.

לפי אליצור, "השדרן האוסטרלי שחשף את הפרשה אמר בשידור ששאל עיתונאים ישראלים, והם לא קידמו אותו שום צעד בתחקיר כי היו מפוחדים. בהכירנו את העיתונאים הישראלים, מותר לנו לפקפק בעדותו. אין בישראל עיתונאים מפוחדים, וכאשר העיתונות הישראלית יודעת דברים שהוטלה עליהם צנזורה, תמיד יימצא מי שיעקוף את זה באמצעות עיתונאים זרים. האמת הפחות דרמטית היא שהם לא קידמו אותו משום שלא ידעו כלום. על זה נשפך רוב הזעם הקדוש של הימים האחרונים, על היוקרה והתחרות והתסכול המקצועי יותר מאשר על זכות הציבור לדעת".

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" טוען חגי סגל כי "אין שום דבר בלתי דמוקרטי במאסרו [של זיגייר], כפי שטוענים קשקשנים מקצועיים בימים האחרונים, יש רק דבר מסוכן בפרסום הנמהר והמגמתי של הפרשה. מישהו שוב השתמש ברעיון הדמוקרטי כדי להחליש את הדמוקרטיה היחידה באזור" (בהמשך הטור של סגל נשמטה בטעות המלה "לא" מהמשפט "זיגייר נכלא בחשאי בגלל מאבק למען שוויון בנטל או חברות בתנועת מרצ").

"אני", כותב קלמן ליבסקינד ב"מוספשבת" של "מעריב" (עם הפניה משער העיתון), "לפני שאני עיתונאי, אני ישראלי וכזה שיש לו כבוד גדול לגורמי הביטחון. נכון שלמרות הכבוד הזה אני רואה גם בהם 'גוף מבוקר', שצריך לבדוק אותו, לחשוד בו, לחטט בנעשה בו ולא לקבל ממנו שום דבר כמובן מאליו, אבל עדיין מבחינתי המערכת הזו היא כמעט בבחינת כלי קודש, ויחסי אליה נובע מהיותי חסיד גדול של הממלכה, המתפלל באדיקות לשלומה ולשלום ראשיה".

במדור המכתבים של "מוסף הארץ" מתפרסם תיקון: "המשורר הרומאי אובידיוס חי במאה הראשונה לספירה, ולא לפני הספירה (מאמרה של אווה אילוז בגיליון זה, עמ' 54). עם הקוראים הסליחה".