לקראת חקירת אולמרט

אם זה היה תלוי ב"הארץ", אהוד אולמרט כבר לא היה ראש הממשלה. הכותרת הראשית של העיתון, "אם אולמרט לא היה ר"מ, הוא כבר היה נעצר", מיוחסת אמנם ל"גורם אכיפה", אבל בידיעה על שער העיתון כותב אמיר אורן בלי מקור ובלי גרשיים: "בצהרי היום, כשהמכוניות הלבנות עם הפסים הכחולים יפליגו לדרכן, יחדל אהוד אולמרט לכהן כראש הממשלה". איך זה? "מהחקירה הזאת – ומהתגובה הציבורית כשייחשף תוכנה – הוא כבר לא יוכל להתאושש. לקראת ערב ירעדו אמות הספים. משמעות הדיווח על חקירת אולמרט תחייב את המערכת הפוליטית לזרז את קצב הדחתו, משבועות לשעות".

אורן מנצל את הטור כדי לשבח את המשטרה, אחרי שתקף אותה בחריפות עם התפוצצות הפרשה וטען כי לקתה במחדלים ועיכבה את החקירה. ומה שיותר מעניין: אורן רומז כי בארצות-הברית מצאו החוקרים עוד כל מיני "טלנסקים" שיצטרפו לעדויות הבעייתיות (כך לפי אורן) של משה (מוריס) טלנסקי, אורי מסר ושולה זקן. לפי עמי בן-דוד ב"מעריב", החוקרים הביאו מארצות-הברית עדויות חיצוניות לכך שטלנסקי הוציא כספים במטרה להעבירם לאולמרט.

גם הפרשן המשפטי זאב סגל יוצא ב"הארץ" נגד אולמרט, המשבש, לטענתו, הליכי חקירה בכך שהוא קוצב זמן לחוקרים ומנסה להכתיב להם מה אסור ומה מותר להם לעשות. הפרשן עמנואל גרוס כותב ב"מעריב" דברים דומים. אם ניהול ענייני המדינה אינו מאפשר לאולמרט להיחקר, הוא כותב, הרי שעל אולמרט להכריז על נבצרות.

עוד לפי "הארץ", קו ההגנה של אולמרט יהיה פשוט: בעיות זיכרון. לפי יהונתן ליס, תומר זרחין ועפרה אידלמן, ראש הממשלה יטען כי הוא אינו זוכר "פרטים על אירועים ספציפיים מהעבר הרחוק" הקשורים לסכומי כסף שהעביר לו טלנסקי. ב"מעריב" מפרטים קצת יותר. הכותרת הראשית – "קו ההגנה של אולמרט" (עם הלוגו המעצבן "חשיפה"). על העמוד הראשי מפורטות ארבע עדויות של טלנסקי וארבע תשובות כביכול של פרקליטי אולמרט. ההפניה היא לכתבה של בן כספית ב"מוספשבת". כותרת המשנה היא: "כך מתכוונים ראש הממשלה ופרקליטיו לרסק את עדותו של מוריס טלנסקי".

ומה ב"ידיעות אחרונות"? החקירה היא האחרונה מבין שלוש הכותרות שעל השער (הכותרת הראשית היא הדלפה אופטימית מלשכת ראש הממשלה בעניין עסקת השבויים). הכותרת מעוררת אהדה לאולמרט: "היום: החוקרים מול ראש הממשלה". בתוך המסגרת המוקדשת להפניות לחקירה מופיעים שני כיתובים: "טלנסקי: מעריץ את אולמרט", ו"סקר מינה צמח בקרב מתפקדי קדימה: אולמרט ינצח אם יצליח להפריך חלק מהחשדות". בעמודים הפנימיים, עמוד אחד מוקדש למה שנראה כמו ספין מבית מדרשו של חיים רמון, המנסה להרוויח עוד זמן לידידו ראש הממשלה; ועמוד אחר מוקדש לידיעה התוקפת את המשטרה והפרקליטות על שלא העבירו את כל חומר החקירה לפרקליטי אולמרט. האם אופן הסיקור הזה הוא מוטה וחיובי כלפי אולמרט? או שאולי מדובר פשוט בסיקור ניטרלי ואובייקטיבי? תשובה לכך אפשר למצוא אם בודקים כיצד מסקר "ידיעות אחרונות" פוליטיקאים אחרים.

עסקת השבויים

הכותרת של "ידיעות אחרונות" היום היא: "אחרי 20 שנה: מכתבים מרון ארד". שמעון שיפר מדווח כי נוסף לדו"ח (השנוי במחלוקת) שימסור החיזבאללה על מאמציו לאתר את ארד, הוא ימסור גם מכתבים שהנווט השבוי כתב. כותרת המשנה של הידיעה על שער העיתון מתייחסת לעיתוי הצפוי של קיום העסקה, יום רביעי: "בלשכת רה"מ דוחים הטענה שהעיתוי קשור לחקירת טלנסקי". הנושא זוכה להרחבה ב"מעריב", שם כותרת ידיעה בעמ' 4 היא "גורמי ביטחון: 'אנשי אולמרט מכוונים העסקה בסמוך לחקירת טלנסקי".

"דה-מרקר" נגד העשירים

החל מהשבוע מחולק למנויי "הארץ" בימי חמישי המוסף השבועי של "דה-מרקר" ("דה-מרקר ויק"), במקום המוסף השבועי של העיתון. מוסף "הארץ" מחולק למנויים יחד עם קהל קוני העיתון בקיוסקים, בימי שישי. המוסף של "דה-מרקר" עבר לאחרונה מתיחת פנים גראפית ותוכנית, והוא בהחלט לא מוסף כלכלי בלבד, אלא מתפרש גם לתחומי סיקור אחרים, שונים ומגוונים. האם השינוי ביום החלוקה מלמד כי לא רחוק היום והמוסף "דה-מרקר" יחליף את מוסף "הארץ"? לגיא רולניק פתרונים.

בינתיים רולניק לא מגלה, אבל בטור הקבוע שלו במוסף הוא מתייחס לאופן שבו נתפס "דה-מרקר" בציבור. וביתר דיוק: לכך ש"דה-מרקר" נתפס כעיתון הסוגד לעשירים. רולניק מזכיר את הסיקור המורחב שהתפרסם ב"דה-מרקר" בשבוע שעבר, שכלל פרופילים של בעלי הון, כדי "להוכיח" שב"דה-מרקר" אין סגידה כזו. המסגור של הכתבה בשבוע שעבר היה שלילי כלפי אילי ההון המסוקרים ונטען בו כי העובדה שמעטים מהם שולטים ברוב המשק היא סיבה לדאגה. השבוע כותב רולניק: "כמה קוראים הופתעו בשבוע שעבר לקרוא בפרויקט 'השליטים' של ה-Markerweek שאנחנו רואים בחלק מאילי ההון הגדולים במשק איום על השוק החופשי והתחרות". רולניק ממשיך וקורא "בורים" ו"רדודים" לאוהבי "האנשים העשירים והחזקים ביותר במשק", שאינם מבינים שאותם עשירים מהווים סכנה לכלכלה ולמדינה.

בהמשך הטור רולניק אמנם לא שוכח לתקוף גם את "החברתיים" ואת ועדי העובדים, אבל תראו את הכותרת: "הישמרו לכם מהעשירים, החברתיים והצבועים". האם "דה-מרקר" מתנער רשמית מהדימוי של עיתון המאליל את העושר וההצלחה? בהחלט לא, אבל הוא רוצה להתנער מהדימוי של עיתון שנמנע מלבקר את העשירים והמצליחנים. האם ניתן לבקר את מי שאתה שואף להיות כמותו? והאם התנערות מדימוי היא מילולית או גם מהותית? נחכה ונראה.

"ידיעות אחרונות" מחפש ריגושים

ב-25.6 פירסם "ידיעות אחרונות" ידיעה על טרנסג'נדרית שעסקה בזנות ונעצרה על-ידי המשטרה אחרי שצילמה את לקוחותיה בפעולה. הידיעה של בוקי נאה היתה כתובה בלשונו הייחודית (המעוררת געגועים ללשון סתמית, רגילה וחסרת ייחוד), והמסגור היה צבוע ומתחסד. מצד אחד, מציצני (פלוס תמונה של הגברת בלבוש חושפני) ושטוף התלהבות סקסואלית אינפנטילית, ומהצד האחר, מבטא ביקורת על תופעת הזנות ועל שינוי מין. כך, למשל, הכותרת – "עלו על סרטון: גבר התחזה לזונה וצילם את לקוחותיו בפעולה" – התעקשה להתייחס לטרנסג'נדרית כאל גבר, למרות שהיא עצמה ודאי מתייחסת לעצמה כאל אשה.

תאמרו, אז מה אם היא מתייחסת לעצמה כאל אשה. היא נולדה גבר, והיא תמות גבר, ו"ידיעות אחרונות" רשאי שלא ללכת בתלם אופנות ליברליות-שמאלניות. אבל תסתכלו על שער "ידיעות אחרונות" היום. למעלה, בשורת ההפניות למוספי השבת, בין הפניה לכתבה על מגישי תוכניות אירוח לבין הפניה לראיון עם דוגמנית, נמצאת גם ההפניה הבאה, ל"מוסף לשבת": "ליולד שלום", "הסיפור הלא ייאמן על הגבר שילד השבוע תינוקת". האם באמת קרה נס רפואי וגבר ילד תינוקת? ובכן, לא. בעולם הזה עדיין צריך רחם בשביל לבצע משימה כזו, ולתומס ביטי, שילד השבוע תינוקת, קראו פעם טרייסי לגונדינו, אשה לכל דבר ועניין פיזי.

אז האם ב"ידיעות אחרונות" סבורים שמין לא מחליפים ולטבע, או לאלוהים, מסורה הקביעה הראשונה והאחרונה, או שחושבים שם שג'נדר זה בראש, ומי שמחליט אם מאן דהו הוא גבר או אשה הוא רק האדם עצמו? מהמקרים הסותרים שראינו לעיל אפשר להוציא את נוסחת "ידיעות אחרונות" לסיקור טרנסג'נדרים: אם מדובר ב"סיפור" פלילי על זונה שמערימה על לקוחותיה, הרי שהסנסציה תגבר אם נדגיש שפיזית היא בעצם גבר. אם ה"סיפור" הוא על גבר שיולד תינוקת, הרי שהסנסציה תגבר אם לא נדגיש שפיזית הוא בעצם אשה.

פיגוע הטרקטור

ירון דורון מביא היום ב"ידיעות אחרונות" את תחקיר המשטרה בעניין פיגוע הטרקטור בירושלים. מיד אחרי הפיגוע, כתבו בעיתונים כי בת-שבע אונטרמן, אחת ההרוגות, נרצחה על ידי המחבל אחרי שנורה בפעם הראשונה. לפי הפרסומים אז, המחבל ניעור מעלפון הפציעה בעקבות פגיעת אבן שנזרקה ופגעה בראשו והמשיך במסע ההרג עד שהרג אותו החייל מ'. לפי התחקיר, אונטרמן נרצחה עוד לפני שהמחבל התאושש, ומי ש"ניטרלה את המחבל ומנעה את המשך ההרג" היתה השוטרת אלינור נחום, שירתה בכתפו ובצווארו.

הרשעה בתקשורת

אתמול פרסם כאן אורן פרסיקו רשמים מכנס "הרשעה בתקשורת". היום במדור הסאטירי "אעפס" במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ליד תמונתם של אושיק לוי וחנן גולדבלט הכיתוב הבא: "כולם צועקים 'אנס, אנס', אי-אפשר להתאפק קצת? רק הרשיעו אותו בבית-משפט וכבר חורצים את דינו" (אושיק לוי).